'סורט'

 "סורט" – סיפורה של פלוגת חרמ"ש במלחמת יום הכיפורים

לאה ברנשטיין-גלבוע, 195 עמודים, 2014, כריכה רכה, הוצאה עצמית של המחברת ובוגרי הגדוד

ספר יוצא דופן זה, המביא את סיפורה של פלוגת החרמ"ש "סורט" בגדוד 433 של חטיבה 500 באוגדה 162 במלחמת יום הכיפורים, נכתב לא על ידי מפקד או לוחם בגדוד אלא על ידי אשת לוחם, לאה ברנשטיין-גלבוע, רעייתו של זאב ברנשטיין. הספר מוקדש "לזכר חברים שנפלו במלחמה ואלה שאינם איתנו עוד".

מאור לוי

לאה ברנשטיין, רעייתו של זאב ברנשטיין1 (לוחם מפלוגת החרמ"ש בגדוד 433 של חטיבה 500 במלחמת יום הכיפורים) הגיעה למרכז המידע בכדי למסור עותקים של ספרה החדש 'סורט' – סיפורה של פלוגת חרמ"ש במלחמת יום הכיפורים. את ספר זה כתבה לאה כהתחייבות אישית לפועלם של בעלה וחבריו לפלוגה במלחמה.

בגב הספר מופיעה מעט ממורשתם של חברי הפלוגה לדורות הבאים:

"זהו סיפורם האישי של לוחמי פלוגת חרמ"ש, פלוגה ס' מגדוד 422, חטיבה 500 אוגדה 162 (ברן) במלחמת יום הכיפורים. הספר יוצא לאור ארבעים שנה לאחר המלחמה, מוקדש לזכר חברים שנפלו במלחמה ואלה שאינם איתנו עוד.

הסיפור נכתב ברובו, על בסיס זיכרונותיהם האישיים של אנשי הפלוגה, בראיונות בהם הצליחו להעביר את חוויותיהם, פחדיהם ותקוותיהם, מכתביהם ורשימותיהם.

מטרתו העיקרית של הספר הוא הגשמת הרעיון שהגה לפני שנים לא מעטות, דורון בירק2 ז"ל, לספר את סיפורה של היחידה למען הדורות הבאים, או כפי שאמר לנציגי הפלוגה הסופר והמשורר חיים גורי: "חשוב שסיפורי הקרבות יסופרו על ידי הלוחמים עצמם. הסיפור שבכתב יישאר עוד שנים רבות אחרינו".

(מדברים שנאמרו על ידי עליזה וחיים גורי, בשיחה אישית עם נציגי הפלוגה באוקטובר 2014, טרם הוצאת הספר).

הספר זמין במרכז המידע לקהל הרחב, וניתן לרכישה בפניה אל המחברת.

הערות

1. זאב – שותפה של לאה לחיים – היה לוחם בזחל"ם של מ"מ 2 דרור כהן ז"ל, ומי שהגיע ראשון לתאג"ד, בצהרי יום הקרב בסואץ. לאחר המלחמה שימש כרס"פ שני בפלוגה, ביחד עם דורון בירק ז"ל.

2. דורון בירק ז"ל, מכפר מסריק, שימש מפקד זחל"ם במלחמת יום הכיפורים ואחרי המלחמה היה הרס"פ האהוב של הפלוגה עד לשחרורם משירות המילואים. הוא גם מי שהגה את רעיון כתיבת הסיפור וטרח למצוא מקורות לצורך זה, יזם מפגשים מוקלטים של לוחמי הפלוגה כדי לספר את סיפורם. דורון נפטר לפני שנתיים ממחלת הסרטן.

שרה ברנשטיין וספרה במרכז המידע ביד לשריון

פתח דבר (מתוך הספר)

נתחיל מהסוף,

"בסואץ היה טבח!" אמר ד"ר תאודור גל, רופא התאג"ד, שבזכותו ניצלו ביום ההוא חייהם של רבים וטובים, בשיחה האחרונה שהתנהלה לצורך כתיבת סיפורה של "סורט" במלחמת יום הכיפורים: הסיפור של הסרט 'אפוקליפסה עכשיו' זה צחוק ילדים לעומת מה שהתחולל בסואץ. המאמץ של החיילים במהלך אותו יום היה לשרוד".

"מה זכור לך יותר מכל מאותו יום?" שאלתי אותו בשיחה טלפונית.

"בנסיבות של הרגע, בנקודה בה התמקמה פלוגת הרפואה של החטיבה כולה, לא היה לאיש מבחוץ מושג מה קורה בעיר. בהשפעת המראות שנגלו לעינינו עם הגעת הנפגעים הראשונים, הייתי כל כך נסער, שאיבדתי את יכולת ההתמצאות במיקום או במתחולל. וכבר ראיתי במהלך המלחמה כל מיני דברים, אבל מה שראיתי במבואות בסואץ, נפל עלי כרעם ביום בהיר, בלי הכנה. שם בתאג"ד, השתדלתי כמה שפחות לחשוב או לדבר. עבדתי כמו אוטומט… הפחד שלט בי למרות שהסיכוי להיהרג לא היה גדול".

בפרספקטיבה של הזמן, אני יכול לומר שכדי לא להיכנס להלם, מחקתי מהזיכרון את המלחמה הזו.

דבריו של ד"ר גל מתייחסים לכל מי שלחם ולכל מה שהתרחש בסואץ, כולל יחידות הטנקים, הצנחנים שנכנסו כדי לעזור ונכנסו גם הם למלכודת.

הסיפור שלנו הוא סיפורה של פלוגה אחת, פלוגה ס', שנקראה בקשר, בעגה המבצעית "סורט". זו הייתה פלוגת החרמ"ש של גדוד 433 בפיקודו של נחום זקן.

סיפורה של "סורט", שאותו אנו מביאים להלן, מפי הלוחמים ששרדו את הקרב ההוא, מתחיל בקיץ 1972, באימון ההקמה בצאלים, שבו נפגשו לראשונה אנשי מילואים ששירתו בעבר בעיקר בחטיבה 10 ובנח"ל. האימון היה חוויה מעניינת לגבי קבוצות של אנשים שבאו מכל מיני יחידות צה"ליות, כולל אנשים ששירתו בצאלים, כבסיס ההדרכה של החרמ"ש, ובודדים מן השריון. ההרכב האנושי היה מה שנהוג לכנות "כור היתוך". זה היה מין פסיפס ישראלי של בני וותיקים ממרכזי הערים, צעירים שגדלו במעברות או דור ראשון לעולי שנות החמישים, בני קיבוצים ומושבים. במהלך המלחמה הצטרפו אליה בצמתים בהם עבר הגדוד או לפעמים על אם הדרך, באופן כמעט מקרי, לוחמים שביקשו להמשיך, לאחר שנותקו מיחידותיהם או שרדפו אחרי המלחמה.

כל אלה נדחקו בכלים המשוריינים שעשו דרכם אל מעבר לתעלה ודרומה עד לעיר סואץ. סיפורם הוא סיפורה של 'סורט'.

החלק האחרון של הסיפור מתחיל שנים לאחר מכן, אבל זה באמת בסוף.