שאזלי חציית התעלה
סעד אלדין אלשאזלי, הוצאת משהב"ט, 1980, 253 עמ'
"זהו יומן צבאי. אלה רשימותיי כראש המטה הכללי של הכוחות המזוינים המצריים בעת המלחמה הערבית-ישראלית באוקטובר 1973. זהו, למיטב ידיעתי, מסמך בלעדי, בהיותו יומן יחיד מסוג זה של מפקד ערבי בן-זמננו. כתבתי אותו על-כורחי, בכאב ובזעם. העובדה שזעמי מופנה בראש ובראשונה כלפי האדם המכהן כנשיא מצרים, יש בה כדי להסביר מדוע כה קשה היה לי ליטול את העט בידי, לאחר שכל ימי שירתתי כחייל את עמי ואת ארצי, ומדוע חשתי צער כאשר לבסוף לא ניתן היה עוד להתחמק ממילוי חובה זו.
ספרים רבים נכתבו אודות הסכסוך של שנת 1973. מדוע בכל זאת, מוסתרות עדיין עובדות כה רבות מעיני הציבור? מדוע חלק כה גדול מן הדברים שנכתבו מסלף את העובדות או מעוות את משמעותן? אחת הסיבות היא, כמובן, בורותם של חלק מן הכותבים. אך ישנה סיבה עמוקה יותר: האמת על מה שהתרחש במלחמה זו הוסתרה ביודעין ובאורח שיטתי, ובדעתי להוכיח זאת".
(חציית התעלה, פריק סעד אלדין אלשאזלי, הרמטכ"ל המצרי במלחמת יום הכיפורים, 1980)
סעד אלדין אלשאזלי היה ראש המטה הכללי של הכוחות המזוינים המצריים בתקופה המכרעת של ההכנות למלחמת אוקטובר ובמהלכה של המלחמה עצמה. לכל הדעות שאזלי הינו איש צבא מעולה אשר מיומנותו ומנהיגותו מילאו תפקיד ראשון במעלה בעיצוב ובביצוע של הצליחה המצרית ביום הכיפורים. תיאוריו המקצועיים של מה שהתרחש לאורך כל התהליך "בעבר השני של הגבעה" ראויים להילמד באופן יסודי,תוך השוואה-שלב שלב-למה שהיה ידוע לנו מעבר מזה ותוך הפקת הלקחים המתאימים.
שאזלי פורש לפנינו את מלוא העלילה של הבנייה המדורגת של התשתית האסטרטגית המצרית לקראת המתקפה של 1973. הוא מעביר יפה את תחושת המתח הגובר והולך לקראת שעת השין המצרית-מתח שכמעט נפרק משמתחיל המבצע עצמו. מעבר לדרמה של העימות המצרי-ישראלי, משתקפת בספר הדרמה של העימות בין שאזלי לסאדאת.
הסכסוך בין השניים התגלע לכאורה על השאלה מי היה אחראי לכישלון בלימתה של ההבקעה הישראלית מן ה-16 באוקטובר ואילך. מאחורי עימות זה ניצב הניגוד העמוק בין גישותיהם הבסיסיות של סאדאת ושאזלי. הראשון ראה את המלחמה בהקשר של תפיסה מדינית רחבה שהייתה משוחררת מתפיסות העבר ופתוחה לתמורות, ואילו האחרון ראה הכול במבט צבאי תוך דבקות נוקשה בהנחות האידיאולוגיות של נאצריזם מילטנטי. 253 עמודים.
פרטים על הספר מהאינטרנט
הספר "צליחת התעלה" נכתב ופורסם לאחר פיטוריו של שאזלי (1980) כמסה אפולוגטית אל מול הטענות של הממסד המצרי נגדו. הוא תאר את ההכנות למלחמת יום הכיפורים, את מהלכה ואת המאורעות שאחריה. הוא תאר את יחסיו הבעייתיים עם שר המלחמה עלי, ואת אי האמון שלו בסאדאת. סוגיה מרכזית שעולה בספר היא המחלוקת בין שאזלי לבין עלי וסאדאת בשאלת מטרות המלחמה.
בשני אירועים מרכזיים שאזלי הציג עצמו כמי שחולק, בשם ההיגיון הצבאי על עמדתם. בראשונה – בשאלה שעלתה בין 11 ל-14 באוקטובר – האם על מצרים להמשיך ולפתח את הצלחתה במלחמה עד שלב זה ולהניע כוחות נוספים מעבר לתעלה. זאת, אם כסיוע לסורים ואם כניסיון להגיע עד למעברי הגידי והמיתלה. בעקבות החלטת הדרג המדיני המצרי על המשך התקיפה, מעבר לתוכנית המלחמה על פי שאזלי והכישלון הגדול של המתקפה המצרית ב-14 באוקטובר שחייבה העתקת כוחות מהגדה המערבית של תעלת סואץ אל זו המזרחית ונכשלה כשלון חרוץ, התפנה לדברי שאזלי, השטח ממערב לתעלה לצליחה הישראלית. לאחר מכן, על רקע מהלך הצליחה הישראלי, ביקש שאזלי להסיג כוחות לצד המערבי של התעלה כדי לעצור את מהלך ההבקעה, אך סאדאת ועלי התנגדו בכל תוקף לכל תנועה שכזו.
נראה, שניתן לנתח את המחלוקת בין שאזלי לדרג המדיני על רקע הבנת השוני בתפיסת מטרות המלחמה בין הדרגים. בעוד שאזלי מבטא בוויכוח זה את ההיגיון הצבאי, התובע מענה ראוי והקצאת עתודה אל מול האפשרויות שניצבות בפני ישראל, נראה כי סאדאת היטיב להבין את ההיגיון המדיני שמאחורי תוכנית המלחמה. הימנעותו של סאדאת מאישור נסיגת כוח מצרי כלשהו מן הצד המזרחי של התעלה תאמה את הבנתו (המשותפת עם עלי) כפי שהוא מנסח אותה. נראה שלדידו, על מנת לערער על תורת הביטחון הישראלית, כדי לשנות את מצבו המדיני בצורה שתאפשר את החזרת סיני ואף יותר מכך, עליו להשיג דריסת רגל משמעותית מעבר לתעלה, גם במחיר של הפסדים צבאיים מרחיקי לכת.
