עד קצה היכולת – חטיבה 7 במלחמת יום הכיפורים
אילן סהר, מודן הוצאה לאור, צה"ל הוצאת "מערכות" וצה"ל המחלקה להיסטוריה, 306 עמודים, 2013
חמש עשרה שנים שקד אילן סהר, שהיה קצין המודיעין של חטיבה 7 במלחמת יום הכיפורים, על הספר "עד קצה היכולת -חטיבה 7 במלחמת יום הכיפורים".
ליקט וערך אל"ם (במיל') שאול נגר (פורסם בגיליון "שריון" 45, יוני 2014)
שנים ארוכות מאז המלחמה, לאחר שראה את המלחמה בעין, סבר אילן סהר כי הוא מכיר ויודע את זירת הלחימה ברמת הגולן, שם לחמה חטיבה 7, ואת שהתרחש באותם מקומות ובאותם זמנים – ולא היא. בשנים האחרונות, כשעסק בחקר הקרבות ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים, נכח לדעת שרב הנסתר על הגלוי ורבים האירועים שכיום נראים לגמרי אחרת. אילן סהר נפנה למחקר שנמשך חמש עשרה שנים, על לחימתה של חטיבה 7 במלחמה זו, בין היתר מתוך אמונה שמחקר כזה לא ייעשה בשנים הבאות, וכי ככול שחולף הזמן לא ייוותרו עוד אנשים היכולים לתרום לחקר האמת, רבים מהם כבר היום לא איתנו.
מתוך ההקדמה לספר, של פרופ' אלון קדיש, ראש מחלקת היסטוריה
חיבור זה מהווה מודל לסוגו. מן הראוי שכול יחידה צבאית תפיק כרוניקה דומה של קורותיה בכלל ולחימתה בפרט, כפי שעשו למשל יחידות הצבא הבריטי שלחמו במלחמת העולם הראשונה. ספרים אלה, שנכתבו לעתים קרובות על ידי קצינים ששירתו באותן יחידות, מאפשרים לחוקר ההיסטוריה להימנע מריחוק-יתר מנטאלי ועובדתי ממושאי מחקרו, בזכות ריבוי תיאורים דומים של המלחמה מנקודת מבט יחידתית. בנוסף, חשובות עבודות אלו כבסיס לטיפוח מורשת קרב יחידתית ותחושת גאווה ומחויבוּת. עבודות כאלו, הגם שהן אוהדות מטבען לנושאן, הן תחליף חיוני למיתוסים בלתי מבוססים, שלעולם יימצא מי שיבקש לנתצם.
מדברי האלוף גרשון הכהן בערב ההשקה ביד לשריון (אוגוסט 2014)
מכובדיי, מפקדיי הרבים, כולם הייתם וממשיכים להיות מקורות ההשראה לפעולתי כמפקד, מאז היותי מ"מ בחטיבה 7 בה הוצבתי כסגן-משנה בשנה שלאחר המלחמה.
בעת שהייתי מפקד המכללות וממונה על הוצאת "מערכות", בחרתי יחד עם חגי גולן עורך "מערכות", להוציא לאור ספר זה מתוך הבנת ערכו כתיעוד היסטורי, שחובתנו להעניק קודם כול לדורנו – שחווה את חווית המלחמה – ובעיקר לדורות הבאים, בציפייה שימצאו בו גם מקור למידע היסטורי למחקר וללמידה, וגם ובעיקר מקור השראה כמופת של גבורה וניצחון.
לחימתה של חטיבה 7 בקרבות מלחמת יום הכיפורים זכתה להערכה מקצועית בין-לאומית ולתהילת עולם בתולדות המלחמות.
בהיותי סגן מפקד אוגדה 36 לוויתי ברמת הגולן גנרל-פולקובניק רוסי (ארבעה כוכבים). היה זה יום חורף מהסוג המוכר לכול מי שחווה כחייל ימי חורף ברמת הגולן. למרות הערפל הכבד והסערה, האורח התעקש לבקר בעמק הבכא. זו הייתה בעבורו תחנה שאיש במעמדו אינו יכול לדלג עליה.
מה שבעיניי מסביר את עוצמת ההשראה של הקרב הזה, מה שמייחד את קרב ההגנה הזה, הוא דבר אחד פשוט המצוי בדמו של כול בן אנוש מרגע לידתו – זו הכמיהה לניצחון ורטט הנפש המסעיר מול תופעה של ניצחון. לקרב הזה, יותר מקרבות רבים אחרים, הייתה צורה מובהקת של ניצחון מהסוג המשכנע והגלוי לעין כמו בקריעת ים סוף, עת ראו בני ישראל את מצרים מת על שפת הים.
לעומד בעמק הבכא הסיפור פשוט: כאן היה ניצחון! בהתנגשות אימתנית בין שני צדדים נחושים, בעדיפות כמותית לאויב התוקף, שלא הותירה סיכוי משמעותי למגן, בכול זאת ולמרות הכול, המגן ניצח. זה היה ניצחון, שמכירים בו בוודאות פנימית, לא פחות משמכירים האוהבים ברגש אהבתם, ברגע של אהבה סוערת שלא מותירה באיש מקום לספק, בלי כול צורך בכליי מדידה ובחינה יסודית לדעת שהפעם זה באמת זה.
במעמד המציין גם 40 שנה למלחמה, ראוי לי להדגיש כאלוף בשירות פעיל, כמעט יחידי במטכ"ל שחווה כלוחם את מלחמת יום הכיפורים, את גודל הניצחון שזכינו לו, אשר הודחק לצערי ועומעם במסגרת מגמה רווחת המבקשת מאז אותם ימים, להאדיר דווקא את תודעת המחדל והטראומה.
למחקר ההיסטורי מהסוג המצוי בספר זה אין לצערי, יכולת להפוך מגמה זו על פיה, הרי לא עוסקים כאן בהוכחה במתמטיקה. אולם בהחלט יש בספר כדי לאפשר לדורות הבאים, אם יחפצו בכך, לספר מחדש את סיפור המלחמה, במבט רענן ומקצועי שיטיל, אני מקווה, אור חדש על עוצמת הגבורה של הלוחמים, ועל גודל השיגו של צה"ל באופן המשוחרר מההטיות הרווחות.
למלחמת יום הכיפורים, כצומת מרכזית בתהליך גאולתו של עם ישראל במולדתו, נודעת מאז פרוץ המלחמה חשיבות דרמטית כתחנה מעצבת בסיפור-העל היהודי-ישראלי. לאו דווקא המידע ההיסטורי חשוב בעניין זה, כמו האופן בו אנו מספרים את סיפורה של המלחמה.
