M60 vs T-62 Cold War Combatants 1956-92
המחברים לוֹן נורדין ודיוויד איסבי (LON NORDEEN & DAVID ISBY) הוצאת OSPREY, אנגליה, שנת 2010, 80 עמודים
הספר באנגלית
טנק אם-60 מול טי-62
הלוחמים במלחמה הקרה 1956 – 1992
אל"ם (במיל') שאול נגר
הספר מביא סקירה נרחבת ומעמיקה על שני טנקים אלה המייצגים את העימות שהתחולל בין הטנקים של הגוש הסובייטי ואלה של מדינות המערב, כפי שבא לביטוי במספר מלחמות, וביניהן מלחמת יום הכיפורים (1973) ומלחמת המפרץ הראשונה (1991) שבה לחמו טנקי אם-60 אי-1 של המרינס האמריקאי נגד טנקי טי-62 של צבא עיראק. הספר מפרט את פיתוח התורות הצבאיות של הפעלת כוחות משוריינים, מבנה היחידות והפיתוח הטכני של הטנקים של שתי מעצמות העל בתקופת המלחמה הקרה.
הספר סוקר את הכרונולוגיה של פיתוח וייצור הטנקים השונים של שתי המעצמות משנת 1945 שבה הסתיימה מלחמת העולם השנייה ועד שנת 1991 שבה הסתיימה המלחמה הקרה (בעקבות התפרקות הגוש הסובייטי. בין פרקי הספר אפשר למצוא את תכנון ופיתוח טנקי אם-60 (כלל הדגמים לרבות אם-60 אי-1) וטנקי טי-62; קרב החווה הסינית במלחמת יום הכיפורים; פיתוח הטנקים לאחר מלחמת 1973; הלחימה של טנקי אם-60 אי-1 של המרינס נגר טנקי טי-62 של עיראק בכווית ב-1991.
נקדים את המאוחר ונתמקד בפרק המסקנות שבו מציינים המחברים: הקרבות בין טנקי אם-60 ובין טנקי טי-62 עוצבו על ידי המציאות של המלחמה הקרה. הצבאות של ארצות הברית והגוש הסובייטי לא היו הראשונים שהשתמשו בטנקים אלה בקרב. עם זאת, טבע התחרות בין המעצמות פירושו שלימוד התוצאות של קרבות טנקים, בסכסוכים של בעלות בריתם או במדינות אחרות, היה חיוני להמשך הקיום של צבאותיהן שלהן.
במלחמת 1973 השתמשו צבאות ישראל ומדינות ערב בטנקים שפותחו ויוצרו על ידי מעצמות העל לשימושן בסכסוך אירופי אפשרי. ההתאמה של הלחימה הדו-צדדית באירופה ובין הלחימה בסיני היא קצת בעייתית. עקב כך השקיעו הישראלים הרבה מאוד כדי שלא יהיו תלויים יותר בטנקים שפותחו על ידי אחרים לשימושם, והם עשו זאת על ידי הכנסת שיפורים בטנקי מגח אם-60 לאחר מלחמת 1973 ופיתוח מקומי של טנק המרכבה. המצרים שהם בעלי בסיס תעשייתי פחות מפותח, המשיכו להישען על טנקים שתוכננו על ידי אחרים והרחיבו את השתתפותם בבנייה והשבחה של הטנקים שבשימושם.
טנקי אם-60 וטי-62 פותחו כפתרונות ביניים כדי לעמוד בפני איומים חדשים שהיוו אתגר לטנקי הפטון אם-48 וטנקי טי-55/54 שהיוו את עיקר הכוח בתקופת המלחמה הקרה. הכוונה הייתה להחליף את שני סוגי הטנקים במורכבים יותר, לרבות בכאלה המצוידים בטילים מונחים נגד טנקים. בפועל שני סוגי הטנקים סיימו את שירותם כמרכיבים קריטיים במאזן הבין-גושי במשך עשרות שנים. בעוד שהתהליך החִזְרוּרי (איטרטיבי) של הפיתוח היה חשוב, הרי החלטות שהתקבלו מלכתחילה עיצבו את אופן השימוש בהם בקרב. המרינס בשנת 1991 לדוגמה היה מאוכזב שבטנקי האם-60 אי-1 חסרה מערכת הגנת אב"ך והיה צורך בציוד הנדסי מאולתר – שתי מגרעות שהיו תוצאה שהטנק נחשב מלכתחילה פתרון ביניים שהחל בשנת 1950.
לאחר עידן המלחמה הקרה גברה מאוד רמת הקטלניות של הטנקים בהשוואה לקודמיהם במלחמת העולם השנייה. צבא ארצות הברית חישב כי לתותח 76 מ"מ בטנקים של מלחמת העולם השנייה נדרשו 13 כדורים להשגת סיכוי פגיעה של 50 אחוזים במטרה בטווח 1500 מטרים, בטנקים בעלי תותח 90 מ"מ של שנות החמישים נדרשו 3 כדורים להשגת אותה תוצאה, ואילו בטנק אם-60 בעל תותח 105 מ"מ נדרש כדור יחיד עבור אותה תוצאה. התוצאות של הפיתוח הדו-צדדי של הטנקים הפכו את הלחימה בשדה הקרב למהירה יותר וקטלנית יותר.
קרבות בין טנקי אם-60 וטנקי טי-62 לא נערכו מעולם על אדמת גרמניה. לסובייטים היו מקורות טובים יותר לאימונים מאשר לכל המדינות האחרות שהשתמשו בטנקי טי-62 בקרב, אף כי לכוחותיהם היו מגבלות משל עצמם, כפי שהומחש בלחימתם באפגניסטן. אבל האיום שנשקף מטנקי טי-62, כחלק מהיכולת שנבנתה בזירה הסובייטית, העבירה את ארצות הברית שלאחר מלחמת וייטנאם להיות מצוידת ומאומנת טוב יותר בשנים האחרונות של המלחמה הקרה. ארצות הברית "ניצחה" בדו-קרב של פיתוח הטנקים ואפשרות השימוש בהם.
התוצאות של שני הקרבות היו באופן בולט חד-צדדיות. גם בחווה הסינית וגם בשחרור כווית שטפו טנקי אם-60 הישראלי והאמריקאי מספר גדול של טנקי טי-62 עם מעט נפגעים. ממצאים אלה מעידים פחות על העוצמות והמגבלות של תכנון שני הטנקים ויותר על טבעם של הכוחות שהתמודדו. הישראלים והאמריקאים היו בהיבט הטקטי והאופרטיבי הרבה יותר מוכנים, מאומנים ובעלי יכולת בהשוואה למי שעמדו מולם. הטקטיקה, הטכניקה והנהלים של השריונאים הישראלים והאמריקאים מנעו שוב ושוב את מיצוי היכולת הטמונה בתכנון טנקי טי-62. בעוד שעל הנייר לפחות התכנון של טנק טי-62 משתווה לזה של טנק אם-60, הרי שתותחנות טובה יותר וטקטיקות יעילות יותר סיפקו תוצאות לצד אחד. במילותיו של תא"ל Crow: "בסופו של יום הצוותים המאומנים והמתורגלים הכי טוב, הביאו את התוצאה".
אם נאמר זאת בלשון של השריונאים בצה"ל "האדם שבטנק ינצח".
