The 188th Crybaby Brigade החטיבה הבכיינית 188
יואל חסנוף , Joel Chasnoff, 2010, 288 pages
"החטיבה הבכיינית 188" הוא שמו של ספר זיכרונות הומוריסטי באנגלית שכתב יואל חסנוף (Joel Chasnoff) על שירותו בצה"ל בחטיבה 188
תרגם וערך אל"ם (במיל') שאול נגר (תודה לאל"ם ארז לב-רן ששלח את הסיפור, 15 במאי 2011)
כתבה (מתורגמת חלקית) זו מבוססת על סקירת הספר שכתב סידני שר (Cindy Sher) שהתפרסמה ביום 26 בינואר 2010. לכתבה המקורית באנגלית ראו כאן.
הספר "החטיבה הבכיינית 188" (The 188th Crybaby Brigade) מתאר את עלילותיו של שחקן קומי משיקגו שהתגייס לצה"ל. לתלמידים יהודים רבים יש מורים לעברית בבית הספר, המצליחים ליצור תמונה חיה של ישראל בכיתותיהם. יואל חסנוף, במקור מ-Evanston וכיום קומיקאי יהודי, היה אחד מאותם תלמידים יהודים. רותי המורה הישראלית שלו בבית הספר הצליחה ליצור קשר מוקדם של חסנוף לישראל. "רותי הושיבה אותנו ונתנה לנו לקרוא עיתונים ישראליים ולבטא את המילים בקול רם", הוא נזכר. "זה גרם לנו להרגיש קשורים למקום האחר הזה. זה נתן לי לחוש שאני שייך לשם אף שעד אז לא הייתי שם.
אך שלא בדומה למרבית הילדים היהודים, חסנוף הלך צעד אחד קדימה. הוא סבור שניסיונו בכיתה היהודית סייע לעורר אותו להצטרף לצה"ל שנה לאחר מכן.
ספרו החדש "חטיבת הילד הבוכה 188: ילד רזה משיקגו שנלחם בחיזבאללה," (הוצאת Simon and Schuster), מתעד את שירותו בצה"ל כתותחן טנק בחיל השריון. יחידתו הייתה אחראית להגן על צפון ישראל לרבות רמת הגולן והגבול עם סוריה. שירותו בשנים 1998-1997 כלל שני חודשי טירונות, חודשיים בבית הספר לשריון, שלושה חודשי אימון מתקדם שלאחריהם שירות מבצעי.
אין זה סיפור רגיל על צבא, אומר חסנוף הגר ברובע ברונקס בניו-יורק עם אשתו הישראלית ושלושת ילדיו. זה על זהות יהודית, על יחסי אב ובן, על הדרך שבה היהדות משתנה וכיצד ישראל המיתולוגית בעינינו אינה ישראל האמיתית.
במגבלות שירותו הצבאי המשיך חסנוף לתעד את ניסיונו בצבא. "היה לי יומן קטן בכיסי, והייתי כותב בו אפילו משפט אחד ביום," או ציין. "זה היה ציוץ [Twittering] לפני שהיה 'טוויטר' [Twitter]".
מלכתחילה היו לחסנוף שורשים יהודיים חזקים. אין הוא סטנדאפיסט המזדמן להיות יהודי. בהופעותיו הוא בודק את יהדותו בדרך מאוד חיובית ואוהבת. הוא גדל בבית יהודי שבו שמרו על כשרות, מחנה קיץ יהודי, ארוחת שבת בצהרים עם ההורים ושני אחיו הצעירים יותר, ו"נמנעו מלצפות בטלוויזיה, אלא אם היה המשך למשחק Cubs [גורי אריות]."
על אף אהבתו ליהדות ולישראל, לא תמיד החשיב חסנוף את עצמו מועמד אידיאלי לצבא הישראלי. הוא התייחס לעצמו נמוך-קומה, גוף שדוף ולא בדיוק טיפוס של לוחם. הוא מודה כי בשנתו האחרונה בתיכון הוא היה היחיד שהוצא מקבוצת הכדורסל של בית הספר, "הניסיון המשפיל הפך את הכל למביש כי גם הוּצֵאתי מקבוצת הספורט היהודית," הוא כותב בספרו.
בגיל 23 החליט חסנוף, על אף העדר כושר אתלטי, לעשות הפסקה בקריירה שלו ולהצטרף לצה"ל. היו לון מספר סיבות – מלבד ההשראה שקיבל ממורתו בתיכון. בנער נסע מספר פעמים לישראל, לרבות בגיל 13 עם משפחתו. ואז, בגיל 17 שב לישראל. "החיילים הישראלים היו כל כך דומים לנו, היהודים, רבים מהם מאותן מדינות שאנו באנו, אך עדיין היו מדהימים מאיתנו," הוא אמר. "היו להם רובים, הם עשו דברים רבי-עוצמה שיהודים לא היו אמורים לעשות ואשר היהודים שגדלתי בתוכם מעולם לא עשו. הרעיון שיהודים היו חזקים ולא "אכלו חרא" מכל אחד היו כל כך מרתקים לבן 17, שהיה סוג של קטן, שדוף ונמוך שרצה להיות חזק בעצמו."
[…] השם של ספרו "החטיבה הבכיינית 188" (The 188th Crybaby Brigade) נובע מאירוע באימון הבסיסי שלו, כשמחצית המחלקה הגיעה למרפאה בתואנות שווא על פציעות כמו נקע בקרסול, קלקול קיבה, כאב ראש, כדי להימנע מצעדה, תורנות מטבח ושמירות. בתגובה להתנהגות העבריינית העמיד המ"מ את חיילי המחלקה ושאל, 'מי אתם? האם אתם מחלקה של לוחמים קרביים בצה"ל? או רק מחלקה 2 בפלוגה ב' בחטיבה הבכיינית 188?'
במבט לאחור חסנוף אסיר תודה על השירות בצה"ל, כי בסופו של יום הוא פשוט אוהב ישראל. "ברמה המוחשית אני אוהב להיות במקום שאני מכיר שבו התרחשה ההיסטוריה שלי. כשאתה על המצדה, ששם הייתה התקוממות… אני יודע שיש לי משהו משותף עם כל אחד בישראל. כשאני יצא מהמטוס בישראל, אני מרגיש בבית."
לעיון בסקירה נוספת באנגלית, ראו כאן.
לעיון בכתבה נוספת על הספר, ראו כאן.
