חטיבה 211 יש"י

חטיבה 211 (עוצבת יש"י; יחידת שומרי ירושלים)

הייתה חטיבת שיריון סדירה, אשר הוקמה בשנת 1975 כחטיבת טנקי מג"ח. בתחילת שנות השמונים הוסבה החטיבה לטנקי מרכבה סימן 1.

משימתה המבצעית העיקרית של עוצבת יש"י הייתה הגנה ממזרח על בירת ישראל  ירושלים.

החטיבה וגדודיה ביצעו אימונים מורכבים ומסובכים בשטח הררי ומתארי לחימה שונים ותרגלו בתדירות גבוהה תנועה מבצעית, תוך לחימה, בכל הנתיבים לרמפות הלחימה והשטחים השולטים על הירדן.

החטיבה לחמה במלחמת לבנון הראשונה, לרוב כחוד החנית של ההתקדמות בציר המערבי (כביש החוף) והשתתפה בכיבוש צור, צידון ובירות.

בשנת 1992 מנתה החטיבה 2 גדודי מרכבות סימן 2ב סדירים ("נחשון" ו"עשת") וגדוד מילואים ("רומח"). החטיבה פורקה במסגרת צמצום סדר הכוחות של צה"ל בשנת 1992.

מפקדי החטיבה לדורותיה: אוריאל רוזן, גיורא לב, חיים ברק, יעקב בן טל ז"ל, אלי גבע, דני בנדל, יצחקי חן, אילן מנור, יחיעם ששון, עמוס מלכא, מיכה טמיר, שי אביטל.

בפרוץ מלחמת לבנון הראשונה מפקד החטיבה אלי גבע, קצין האג"מ החטיבתי יפתח רון טל וסגן מפקד החטיבה יחיעם ששון.

החטיבה אשר תוכננה להוביל בראש עוצבת הגליל במאמץ ההתקפי, נערכה בשטחי כינוס באזור שלומי–חניתה כחצי שנה טרם פרוץ מלחמת לבנון הראשונה והתמקדה בנהלי קרב מפורטים, תכנון מבצעי במתארים משתנים, תוך דגש מיוחד על לימוד וניתוח מודיעין ועל הערכות כוחות המחבלים ודרכי הפעולה האפשריות שלהם.

מפקדי ולוחמי החטיבה ביצעו אימוני מודל לבנוני ותרגול תנועות מבצעיות ולחימה משולבת חי"ר, הנדסה וארטילריה של צוותי קרב פלוגתיים וגדודיים, ביום ובלילה באש חיה, בשטח הררי  ובשטח בנוי בכל מתארי הלחימה האפשריים.

בתאריך 6 ביוני 1982 בשעה 10:55 חצתה חטיבה 211 את הגבול ובתוך 4 שעות השתלטה על גשר קסמיה על הליטני ואיימה על צור מצפון, במקביל חטיבת ביסלמ"כ בפיקוד אל"מ עמוס קוצר מתוגברת בגדוד טנקים 429 בפיקודו של עמוס מלכא החלה לכתר את מחנות הפליטים בורג' אל שימאלי ואל בץ תוך שהיא מאיימת על צור ממזרח וחטיבה 300 בפיקוד אל"מ אבי תלם, כיתרה את מחנה הפליטים רשידיה ואיימה על צור מדרום.

לקראת תום יום הלחימה הראשון היתה העיר צור על מערכי המחבלים הפרוסים בה ובסביבתה מכותרים מכל עבר.

בשעות הצהרים המוקדמות של יום הלחימה הראשון כאשר גדוד 126 מתקרב לגשר קסמיה וגדוד 9 נע ממזרח לכביש החוף, פלוגת החוד של גדוד 450 מתוגברת במחלקת טנקים של גדוד 9, המשיכה בטעות ישירות צפונה לתוך צומת אל-בץ ונקלעה למארב מחבלים אשר גרם לאבידות ונפגעים רבים. מחלקת הטנקים נותקה מהכוח ונפגעה.

הסמח"ט ששון יחיעם חבר למג"ד 450 והוביל כוח חילוץ שנע בציר העוקף והגיע לצומת אל-בץ ממזרח תוך הפעלת אש ארטילרית. פעולת החילוץ התעכבה כאשר נגמ"ש מג"ד 450 נפגע פעמיים בחזרה מהחילוץ. כוח חילוץ בפיקוד הסמח"ט ומג"ד 429 נכנסו, תחת אש, פעם אחר פעם תוך שהכוח מחלץ את הפצועים.

למחרת היום, לאחר חציית נהר הליטני, המשיכו כוחות החטיבה להתקדם צפונה ועד שעות הערב הגיעו לאזור סרפנד מדרום לצידון.

ביום הלחימה השני הועברה החטיבה תחת פיקודה של עוצבת געש בפיקודו של תא"ל אביגדור קהלני. החטיבה המשיכה להתקדם צפונה באיטיות, בשטח קשה.

בבוקר היום השלישי למלחמה הוטל על החטיבה להשתתף בכיבוש העיר צידון מעוז המחבלים. משימת החטיבה במסגרת אוגדה 36 הייתה לחצות תוך לחימה את העיר צפונה במהירות.

ביום הרביעי למלחמה, חברו כוחות חטיבה 211 לכוח הצנחנים שנחת מהים באיזור נהר האוואלי. החטיבה עם גדוד 126, גדוד 9 וגדוד 50 נעה צפונה ופרצה קדימה תוך פגיעה בכוחות מחבלים באזור החיץ החקלאי בדמור. בשלהי היום הרביעי החל גדוד 126 לנוע במהירות צפונה על כביש החוף במטרה ליצור מגע עם האזור הדרומי של שדה התעופה הבינלאומי בביירות.

כאשר גדוד 126 וסמח"ט 211 נעו במהירות בכביש החוף הישן מערבית לאוטוסטרדה, נפתחה על פלוגה ב' בפיקודו של סגן הולצמן אש תופת מטווחים קצרים מתוך השטח הבנוי וירי טילים מהגבעות השולטות ממזרח אשר גרמו לפגיעות ישירות בהן ספג הגדוד אבידות בנפש והחל נסיגה לאחור.

ביום החמישי והשישי למלחמה נכבשו, אחרי קרב קשה וממושך, הכפר סיל והשטחים השולטים עליו ממזרח על ידי כוחות אוגדה 96. בהמשך הלחימה השתתפה החטיבה בכיבוש העיר דאמור ונלחמה בשטח הדרומי של ביירות באיזור שדה התעופה.

בימים הבאים של הלחימה התקדמה החטיבה בציר הררי תוך לחימה במחבלים במסגרת אוגדה 96 מזרחית לביירות לאזור דיר אל קאמר.

החטיבה חזרה וקיבלה אחריות מבצעית לגזרת דרום מערב ביירות, התמקמה באזור כפר שימא והשתתפה בלחימה ממושכת במחבלים במתחם אוניברסיטת ריחן ובאזור שדה התעופה.

בשלב זה חזר גדוד 429 לאחריות החטיבה כאשר מפקד עליו הסמג"ד סרן אודי שני (לימים אלוף) אשר החליף זמנית את המג"ד עמוס מלכא הפצוע.

כוחות מהחטיבה השתתפו תחת פיקוד חטיבה 35 בכיבוש מתחמי מחבלים בשדה התעופה ובשכונת חי-סאלום ממערב לשדה התעופה.

מערך הלוגיסטיקה של החטיבה בפיקודו של קצין התחזוקה החטיבתי סרי שלום , היה שותף משמעותי להכנות ולתכנונים המבצעיים, צוותי הרפואה, החימוש, הקשר וההספקה נעו, תחת אש בצמוד לכוחות הלוחמים במהלך כל ימי הלחימה.

החטיבה לקחה חלק מכריע בכיבוש חלקים מבירות, במצור על המחבלים וביצירת לחץ מתמשך עד להוצאת הכוחות הסורים והפלסטינים מביירות במהלך חודש אוגוסט 1982.

במהלך הקרבות והלחימה בביירות מונה תא"ל דני בנדל למפקד החטיבה במקומו של אל"מ אלי גבע אשר עזב במפתיע את החטיבה.

לאחר רצח נשיא לבנון באשיר ג'ומאיל ב 16 ספטמבר, נלחמה חטיבה 211, במסגרת אוגדה 96, עם גדוד 126, גדוד 9 וגדוד 429 ולקחה חלק עקרי בקרבות להשתלטות המלאה על העיר ביירות.

לאחר מאורעות "סברה ושתילה" נערכה החטיבה מזרחית לביירות בגזרת "בחמדון–עלי" ת"פ אוגדת האם 162 בפיקודו של תא"ל  אמנון שחק, לימים הרמטכ"ל. החטיבה עברה  בפיקודו של תא"ל יצחקי חן לפעילות מבצעית בגזרה המזרחית של לבנון. את פרק הפעילות המבצעית בגזרה המזרחית סיימה החטיבה תחת פיקודו של תא"ל אילן מנור.

החטיבה חזרה למחנות הקבע בבקעת הירדן להכשרות, אימונים ופעילות מבצעית כאשר עד 1992 מפקדים עליה, יחיעם ששון, עמוס מלכא, מיכה תמיר ושי אביטל אשר היה המח"ט האחרון של החטיבה.

גדוד רומח 429

גדוד טנקים מוקטן 429 בפיקודו של עמוס מלכא מתוגבר בפלוגת חי"ר נלחם בשבוע הראשון של המלחמה ת"פ חטיבת ביסלמ"כ במסגרת אוגדת הגליל.

ביום הראשון של הלחימה הוזעק המג"ד עם מספר טנקים מפלוגה ז' לסייע בחילוץ כוח גדוד 450 מערבית לבורג' אל שימאלי.

לאחר סיום פעולות החילוץ חזר הגדוד למסגרת חטיבת ביסלמ"כ ובליל ה-6 ביוני נערך מחדש כאשר הוא מונה 12 טנקים כשירים.

גדוד 429 נלחם במהלך היום השני והשלישי של המלחמה, במסגרת חטיבת ביסלמ"כ, והשתתף בכיבוש וטיהור העיר צור.

במהלך התנועה צפונה, ארעה תאונה מבצעית לטנק מג"ד 429, המג"ד נפגע והפיקוד הועבר זמנית לסגנו, אודי שני.

הגדוד בפיקוד הסמג"ד נע באגף ההררי, מדרום מזרח לביירות, והשמיד מספר טנקים סוריים. כוח מגדוד 429 במסגרת ביסלמ"כ נלחם בכוחות קומנדו סוריים בגזרת קבר שימון, עין ענוב וערמון.

בהמשך הלחימה  ולאחר מספר ימים חזר גדוד 429 ת"פ חטיבה 211 והמג"ד עמוס מלכא שב לפקד על הגדוד.

גדוד 429 בפיקודו של עמוס מלכא הוכפף לחטיבת חי"ר ביסלמ"כ.

האנדרטה לזכר חללי החטיבה תוכננה ע״י אדריכל יואב אומן יוצא החטיבה.
האנדרטה מורכבת משלושה קירות אשר מתלכדים בזווית מסוימת לצללית של טנק מרכבה.
שלושת הקירות הם "אדמה", "אדם" ו"פלדה. "
הקיר הראשון ״קיר האדמה״ בנוי מאבן ירושלמית גושנית ומסמל את הקשר של החטיבה לירושלים.
הקיר האמצעי ״קיר האדם״ עשוי מ- 32 לוחות אבן ומסמל את שלושים ושנים חללי החטיבה.
הקיר השלישי ״קיר הפלדה״ ממוקם מאחורי קיר הנופלים ועליו נמצאים סיפור החטיבה, סיפור הקרב ומפות הקרב של החטיבה.