רק"ם שנטל חלק במערכות ישראל

שריונית מרמון-הרינגטון סימן 4F

Marmon-Herrington Mk IVF

מספר ברזל לשלט: 24

שריונית מסוג מרמון-הרינגטון מתוצרת דרום אפריקה שימשה את הצבא הבריטי בארץ ישראל ואת הלגיון הירדני. במלחמת העצמאות צה”ל לקח שלל כמה שריוניות, ואחת מהן הוכנסה לשימוש בגדוד הקומנדו 89 בפיקודו של משה דיין. שריונית זו כונתה “הנמר הנוראי” והובילה את הכוחות הלוחמים במבצע “דני” לכיבוש לוד ורמלה.

Marmon-Herrington armored vehicles, produced in South Africa, were used by the British army in Palestine, as well as by the Jordanian Legion. During the War of Independence, the IDF captured several of these vehicles, one of which entered service in the 89^th Commando Battalion, under the command of Moshe Dayan. This vehicle led the IDF forces in Operation Dani, for the conquest of Ramla and Lod.

בשנת 1952 הצטייד צה”ל בכתריסר שיריוניות מסוג סטגהאונד מתוצרת ארה”ב במחשבה להקים גדודי סיור פיקודיים. השיריוניות נימכרו מאוחר לניקרגואה, בה נטלו חלק במלחמת האזרחים בשנת 1979.

במסגרת עסקות הרכש של רק”מ מתוצרת ארצות הברית בתחילת שנות ה – 70, הצטייד צה”ל גם בתותחים מתנייעים מסוג אם – 107 המצויידים בתותח ארוך בקוטר 175 מ”מ וכן בתומ”תים אם – 110 המצויידים בתותח ארוך קנה בקוטר 203 מ”מ. כלים אלה נטלו חלק במלחמות ה”התשה”, יום הכיפורים ומבצעי “ליטני” ו “שלום הגליל”.

הוביצר מתנייע סולטם L- 33
הוביצר מתנייע בנוי על תובת שרמן. מנוע הבנזין הישן הוחלף במנוע דיזל מתקדם . כלי זה השתתף במלחמת יום כיפור. טווח ההוביצר עד 20 ק”מ. כלי זה הוא פרי פיתוח של תע”ש.

מערכת לשיגור רקטות קרקע קרקע 290 מ”מ X 4 על גבי תובת טנק שרמן
כדי לאפשר לצה”ל להנחית מכת אש בעומק שטחו של האוייב פיתחה ובנתה התעשייה הצבאית בשיתוף חיל החימוש , חיל תותחנים וגורמי פיתוח בצה”ל בשנת 1973 מערכת לשיגור רקטות קרקע – קרקע בקוטר 290 מ”מ. כלי זה מבוסס על תובת טנק שרמן. טווח הירי נע בין 10 ל 40 ק”מ. שימוש בולט בכלי נעשה במלחמת “שלום הגליל”.

הוביצר מתנייע בנוי על תובת שרמן. מנוע הבנזין הישן הוחלף במנוע דיזל מתקדם . כלי זה השתתף במלחמת יום כיפור. טווח ההוביצר עד 20 ק”מ. כלי זה הוא פרי פיתוח של תע”ש.

רכב סיור משוריין רב”י סימן 1 פותח בשנת 1975 על ידי חברת “רמתא” של התעשייה האוירית. הפרופיל הנמוך – מאוד של הרכב מקנה תצפית היקפית מצויינת לכל אנשי הצוות. הרכב ניתן להצנחה ולנשיאת חימוש מסוגים שונים, תוך מתן הגנה מירבית נגד מוקשים.

שריונית צרפתית מתקדמת ובה תותח בקוטר 90 מ”מ היורה פגזים בעלי מטען חלול. השיריונית נבחרה לשירות בצה”ל, לשימוש בסיירת “דוכיפת”, כ”שריון מעופף” לרשות כוחות הצנחנים. שני יתרונות מרכזיים עמדו לשיריונית : האחד- יכולתה לפתח מהירות גבוהה של כ – 90 קמ”ש, השני הנובע ממשקלה הקל, היותה יבילת אוויר במטוסים ובמסוקים כבדים. הסיירת הוקמה בשנת 1966, לוחמיה כולם אנשי חטיבת הצנחנים ובראשם קצין צעיר ומוכשר, סרן אהוד שני ז”ל. את אימוני המקצועות והטכניקה של הפעלת עוצמות הניידות רכשו הלוחמים במסגרת אימונייהם בגייסות השריון. סיירת “דוכיפת” בפיקודו של סרן אהוד שני, השתתפה במלחמת ששת הימים בקרבות חטיבת “הראל” בדרך לירושלים ובמיוחד בקרב על תל אל פול. ב – 1968 השתתפה הסיירת במבצע “תופת” בכראמה בפיקודו של סרן אמנון ליפקין לימים רמטכ”ל צה”ל.

נושא גייסות מסוג אם – 113 החליף בהדרגה החל מ – 1970 את הזחל”מ הוותיק אשר החל את שירותו בצה”ל במלחמת השיחרור (1948) נגמ”ש זה משמש כנושא גייסות לכוחות החרמ”ש וכן הינו משמש כנגמ”ש נושא מערכות נשק (מרגמה, טילים נגד טנקים), נגמ”ש חילוץ, פינוי רפואי, פיקוד וקשר ועוד. הנגמ”ש נטל חלק בכל המלחמות והמבצעים החל ממלחמת “ההתשה”.

במהלך מלחמת השחרור נפלו לידי צה”ל נושאות “ברן” מתוצרת בריטית אשר בחלק מהן הותקן להביור עם מיכל דלק נוסף. כלי זה לא הופעל על ידי צה”ל בניגוד לנושאות הברן הרגילות.

כ – 100 נושאות ברן מתוצרת בריטניה הופעלו על ידי הצבא המצרי אשר נלחם נגד צה”ל בצפון חצי האי סיני ובנגב. רבים מכלים אלה נפלו שלל בידי לוחמי צה”ל והופעלו במסגרת חטיבת הנגב של פיקוד הדרום.