רס”ל (במיל’) דוד בקר, חטיבה 4
עוד לא נולד המילואימניק שהצו הגיע אליו בתזמון מושלם, לפחות לא מבחינת מזג האוויר. בצאלים, הבסיס בו הפלוגה שלי מתאמנת בדרך כלל, חם מאוד בקיץ וקר מאוד בחורף. אם כבר חורף, אז לפחות התמזל מזלנו שלא ירד גשם הפעם, כמו באימון בשנה שעברה. זה מקשה אחר כך על הטיפול בטנקים בגלל הבוץ שמצטבר בכל מיני פינות במהלך הטפ”ש (הטיפול השבועי) שתיסכל דורות של טנקיסטים. אז מה מביא את המילואימניקים מפלוגה כ’ של גדוד 7016 בחטיבה 4 לעוד אימון?
הניחו רגע בצד את הדאגה לביטחון המדינה, “מגש הכסף” וציונות; אנחנו באים קודם כל בשביל החברים שלנו. את רוב החברים לא יוצא לי לראות במהלך היום-יום ולפחות פעם בשנה סוגרים פערים: מי סיים תואר, מי התחתן, מי נהייה אבא, מי התקדם בעבודה, ושאר ירקות שאנחנו סוגרים בינינו מפעם לפעם על כוס קפה שחור שהוא גם הסמל הרשמי של מערך המילואים.
הלו”ז היה צפוף: חמישה ימי אימון אינטנסיביים של החזרת כשירות באש. או כפי שאמר לי אורי המפקד על הבוקר: “דוד, הולכים לירות היום פגזים”.
הליך החיול בצאלים השתנה. עכשיו זה מעין סרט נע בו קודם נקלטים שלישותית, אחרי זה מקבלים קיטבג עם ציוד שברובו לא נשתמש ובסוף חותמים על רובה M-16 מלא בסולר, שגם הוא מיותר כי יש לי טנק מרכבה סימן 4 דור ב’, לא סתם.
בקושי הספקתי להכין לעצמי סנדוויץ’ וכבר היינו צריכים לרדת עם הטנק לשטח בו נתאמן בחלק הראשון של השבוע.
יפה בצאלים בימים אלה של אמצע דצמבר; הצמחייה מתחילה לפרוח, והלילות מלאי כוכבים כמו שרק המדבר יכול לארגן. הטנקים שזכורים לי מהסדיר השתנו, הכניסו מערכת ממוחשבת חדשה ואיתה גם פקודות שונות במקצת, ברמת התותחן.
כיוון שמיעטתי “לגעת” בטנק על מתגיו ובקריו, הייתי צריך רענון קטן אפילו בלחיצים בסיסיים כמו “עמדה” ולזירה. עשיתי פנטוגרף (הזזת עינית התותחן לאורך ולרוחב עצמים שונים) בשביל להחזיר את התחושה על הבקרים. בהמשך ביצעתי עלייה לעמדות ושאר התכנים הטנקאיים הנדרשים. ברמת הפלוגה כל צוות עשה קודם כל מסלול בעצמו שהסתיים בהסתערות על יעד מדומה באמצע המדבר. התרגילים התחלקו לתרגילי יום ולילה. צריכים לדעת להילחם בכל מצב.
את הפגז הראשון מזה כ-4 שנים יריתי דווקא בלילה, על מטרה בטווח של כ-570 מטר. חייב לציין שהיו לי מטרות “עסיסיות” יותר כמו טנקים או כלי רכב ישנים, הפעם זה הסתיים בפגיעה בפלח מתכת שאמור לדמות טנק. לחימת השריון השתנתה מאוד בשנים האחרונות, במיוחד אחרי מלחמת לבנון השנייה ומבצע צוק איתן. ישנה התמקדות בחוליות נ”ט שקופצות מאיזה שיח או מנהרה.
האויבים שלנו הבינו שלא יכריעו אותנו בזריקת דיוויזיות טנקים לחזית, הסיקו מסקנות מהמלחמות האחרונות ופועלים בהתאם. עלינו ליישר קו עימם, כדי לא להיתפס מופתעים בעימות הבא, שלצערנו עוד יבוא. גם אצלנו מדברים אחרת. אם פעם כל חטיבת שריון הייתה אחראית על גזרה מסוימת, עכשיו נלחמים בצק”ח (צוות קרב חטיבתי), צק”ג (גדודי) וצק”פ (פלוגתי). המפקדים הבכירים עשו שעטנז בין כוחות שריון, חי”ר, הנדסה וארטילריה כיחידה לוחמת אחת.
אחרי ביצוע תרגילי הצוות והמחלקה זה היה השלב הבא והאקט המרכזי של האימון. הצטרפנו לפלוגת חי”ר של חטיבת “כרמלי” ככוח מחלקתי של שני טנקים, יחד עם כוחות הנדסה ותותחנים. ביצענו איתם שלושה תרגילים: הראשון דימה התקדמות פלוגתית של הכלים ותפיסת עמדות אש (שם יריתי שני פגזים נוספים), השני היה לחימה בשטח בנוי בו לצערי הצוות היה בחיפוי ולא עשינו יותר מידי, והשלישי היה לחימה בלילה בשטח מיוער בו שוב היינו כוח חיפוי. בכללותם התרגילים ארכו 24 שעות עם הפסקות קצרות שאותן ניצלנו בעיקר על מנת לאכול ולתפוס שינה חטופה.
ייאמר לזכות המילואימניקים של “כרמלי” שהם התאמנו מאוד ברצינות ואתגרו גם אותנו, סצנה מ”גבעת חלפון” לא תמצאו אצלם. האימון הסתיים ביום חמישי בשבע בבוקר עם זריחת החמה. היה מעייף, היה קר, היה צורך לאכול אוכל נורמלי ולא עוד ממרח מוזר במנת קרב, אבל לדעתי היה גם שווה את זה. אני שמח להיות שייך לפלוגה של אנשים טובים, שבאים לתת עבודה רצינית שלא מובנת מאליה. כל עוד אני והחבר’ה שלי מתאמנים על טנקים אי שם, אתם יכולים לישון בשקט. יש על מי לסמוך.
