חברים ומפקדים, חטיבה 7 זוכרת רבים על גבורתם ומסירותם, אך מעטים בתולדותיה גילמו מזיגה ייחודית כזו של פיקוד, נחישות ואישיות יוצרת, באופן המהווה גם כיום מודל לחיקוי עבור מפקדי החטיבה כולם. מורשתו של אורי מהדהדת שנים רבות בחטיבה, ואני משוכנע שתמשיך להדהד ולהשפיע גם בשנים הבאות.
ליקט וערך אל”ם (במיל) שאול נגר
בבית העלמין הקטן שבקיבוץ שפיים, בצל העצים הפזורים בין המצבות, התקבצו בני המשפחה, החברים ומוקירי זכרו של תא”ל (במיל’) אורי בן-ארי, המפקד האגדי של חטיבה 7 במלחמת סיני ומח”ט 10 במלחמת ששת הימים בקרב על ירושלים, לאזכרה במלאות שבע שנים לפטירתו. וכרגיל היה זה אל”ם (במיל’) צביקה דהב, שהיה מג”ד הטנקים בחטיבה 10 במלחמת ששת הימים תחת פיקודו של אורי, שארגן וניהל את האזכרה. בין הבאים היו: תא”ל (במיל’) ישכה שדמי, תא”ל (במיל’) מוטקה בן פורת, תא”ל (במיל’) אשר לוי, תא”ל (במיל’) חנן ברנשטיין מנכ”ל עמותת יד לשריון, אל”ם (במיל’) חגי מן שהיה קצין המודיעין של אורי במלחמת ששת הימים, סא”ל (במיל’) נחום ברוכי, גם הוא מחטיבה 10 בששת הימים. האזכרה התקיימה ביום 15 בינואר 2016.
צביקה דהב ציין אירועים בחייו של אורי בן-ארי:
- במלחמת העצמאות: מ”פ א’ בגדוד הרביעי, ‘הפורצים’ של חטיבת הראל-פלמ”ח; סגן מפקד הגדוד השביעי של חטיבת הנגב-פלמ”ח.
- במלחמת סיני: מפקד חטיבה 7 ולאחר מכן מפקד גייסות השריון.
- במלחמת ששת הימים: מפקד חטיבת השריון 10 הראל.
- במלחמת יום הכיפורים: סגן מפקד פיקוד הדרום.
- מחברם של הספרים: “אחרי“, “נוע נוע! סוף“, ו”בטבעת החנק“.
בזכותו של אורי, לאור הצלחתו בהפעלת השריון במלחמת סיני, התקבלה ההכרה הראויה לחיל השריון בצה”ל, ובמלחמות שלאחר מכן, שהשריון הוא הכוח הפורץ ולא כוח מסייע. בספרים שכתב אורי הוא מביא לביטוי את ניסיונו הקרבי והם משמשים עד היום כספרי לימוד בצה”ל.
נזכור אותך, אורי, כמנהיג, מפקד ומראשוני השריון, כאשר צה”ל והמדינה היו בראש מעייניך.
יהי זכרו ברוך.
אל”ם (במיל’) צביקה דהב
מדברי מח”ט 7 כיום, אל”ם דן נוימן
(מח”ט 7 הגיע באיחור ומסר את דבריו)
משפחת בן ארי, מפקדים, חברים ואורחים מכובדים.
אני נרגש להיות פה אתכם, במלאות 7 שנים ללכתו של תת-אלוף אורי בן ארי. היום משפחת חיל השריון בכלל ומשפחת חטיבה 7 בפרט מרכינות את ראשן לזכרו של קצין ומפקד שהיווה אבן דרך בהתהוות החיל לאורך השנים ומהווה עד היום סמל לעוז ולמופת במחשבה הצבאית היוצרת.
אורי החל בפיתוח הלחימה המשוריינת עוד בשנות ה-50 כאשר היה סגן מפקד החטיבה. הוא עמד על חשיבות כוח השריון במערכת הצבאית ועל נחיצותו ככוח מתפרץ בפתחה של הלחימה. במהלך מבצע קדש, עת אורי משמש כמפקד חטיבה 7, הוא זכה לראות את מאמציו צולחים – חטיבה 7 נכנסה לקרב כבר בתחילת המערכה, הכריעה את הקרב באום-כתף במהלך שהיה המכריע במערכה כולה.
אך לפני כחודשיים נפגשנו עם לוחמי פלוגה א’ של גדוד 82 מקרב סכר הרואיפה של אותה מערכה, רוח ההכרעה והכוח המתפרץ מפעמת בהם גם בימים אלה – עדות למפקדים העזים שהובילו אותם באותם ימים מכריעים ודרמטיים.
מאותו רגע השתנתה התפיסה בצה”ל על חיל השריון. חטיבה 7 בהובלתו של אורי הוכיחה שמקום הטנק בחוד החנית של ההתקפה. הייתה זו תוצאה של מחשבה יצירתית שקדמה ללחימה, מחשבה שהפכה לכדי מעשה בר יישום.
אני רוצה להקדיש מספר מילים למקומו של אורי בהווי החטיבה בימים האחרונים: לפני כחצי שנה הקדיש נדב, חברי וקודמי לתפקיד, את האימון החטיבתי לזיכרון ולמידה ממורשת מבצע קדש. כעת החטיבה מצויה באימון נוסף במהלכו אנו מנסים להתאים תפיסות חדשות להפעלת השריון – לשנות מן היסוד את ארגון החיל ואת שיטות הלחימה שלו. בבואנו לבחון תפיסות חדשות ניצבת לפנינו דמותו של אורי. באורי נמזגו מומחיות – אך מבלי להיכנע לכבלים שזו מביאה עמה; דמיון – אך ללא ניתוק מן המציאות; וכוח עשייה – אך מבלי לאבד את האנשים והקשב הנדרשים לרתימה.
חברים ומפקדים, חטיבה 7 זוכרת רבים על גבורתם ומסירותם, אך מעטים בתולדותיה גילמו מזיגה ייחודית כזו של פיקוד, נחישות ואישיות יוצרת באופן המהווה גם כיום מודל לחיקוי עבור מפקדי החטיבה כולם.
מורשתו של אורי מהדהדת שנים רבות בחטיבה ואני משוכנע שתמשיך להדהד ולהשפיע גם בשנים הבאות.
יהי זכרו ברוך.
דן נוימן, אל”ם
מפקד החטיבה
מדברי תא”ל (במיל’) ישכה שדמי
היום וכאן אנו נמצאים “בטווח ההיסטורי” של יותר משלושה דורות, מאז הגיע הנער אורי לארץ (ב-1939) והוא בן 14. חסר השכלה פורמלית כללית ומקצועית. מנקודת זמן זו, במבט רטרוספקטיבי (64 שנים) ניתן לאפיין קווים לדמותו ולהמשך דרכו.
- בוגר “אוניברסיטת החיים”: בתקופה של “המדינה שבדרך” שבחלקה הייתה במחתרת, לתוכה נשאב אורי ובמהרה הפך לצעיר ישראלי כמעט “צבר”. במבחן התוצאה: טבלת הישגים מגוונים, צבאיים, מנהיגותיים וכישרון ספרותי רב-תחומי: שלושת ספריו “בטבעת החנק“, “אחרי“, ו”נוע נוע! סוף.“.
- בדרך הטבע מתקיים מאזן בין טבלת הישגיו של אדם לבין הכישלונות (הפשלות) של הישגיו הרבים במהלך חייו. הציבור הנוכח כאן מדי שנה כבר שמע, האזין שוב למה שידע וזכר מימים עברו, והיה שותף לחוויית הכאב והצער של בני המשפחה המהולה בגאווה.
- על “הפשלות” אורי שילם מחיר כבד וכואב, אבל לא נשבר, כי האיש הזה אינו שביר! אורי היה איש האתגרים, בכל תחום בחייו.
- אין להתעלם מחלקה של מילכה שביתה היה בית חם לאורי, ומועדון לחבריו.
לאור כל הנאמר לעיל, אנו מסכמים כאן והיום את המלצותינו לבין הדין של ההיסטוריה: להעניק לאורי בן ארי את המקום הראוי לו, בטבלת האנשים שבפועל עיצבו את דמותה של המדינה שבדרך, ולאחר מכן במדינת ישראל ובעיקר בצה”ל.
תא”ל (במיל’) ישכה שדמי נושא דבריו
מדברי אל”ם חגי עמר, מח”ט 10 הראל
מילכה היקרה, משפחת בן ארי, לוחמי ומפקדי חטיבת הראל בעבר, מכובדי כולם,
לפני כשנה עמדנו כאן כולנו ביום גשם, ואחת האמירות של מילכה הייתה שהיא מקווה כי עיריית ירושלים תואיל בטובה לקרוא רחוב על שמו של אורי. ואכן לפני כחצי שנה, בחודש יוני האחרון, היינו כולנו בטקס מרשים ונכבד של קריאת רחוב על שמו של אורי בירושלים הבירה. שם בטקס שוב צוין בכבוד רב שמו של אורי בן ארי, הנער שהגיע מגרמניה הנאצית והפך להיות לוחם פלמ”ח, איש חטיבת הראל, ומפקדה.
שמו של אורי עלה שוב לפני כחודשיים באירוע בו הצדיעה חטיבת הראל למפקדה הראשון יצחק רבין.
עברנו לוחמי ומפקדי החטיבה היום באתרי הגבורה של החטיבה. במנזר סן סימון סיפר לנו רעננה (אליהו סלע, שהיה קצין המבצעים של חטיבת הראל במלחמת העצמאות), על ההתקפה השנייה לכיבושו. עוד סיפר איך לחמה פלוגה א’ – פלוגתו של אורי – וכבשה אותו ונערכה להגנה, ועם שחר התברר להם כי הם מכותרים על ידי כוחות ערבים, שתקפו אותם פעמים רבות ללא הרף, תוך שהם יורים אש נשק קל ופצצות מרגמה לעברם, ונהדפו רק לאחר שכוחות החטיבה נלחמו ללא הרף, ולא נשברה רוחם. חלק מזה בזכות מפקדים כמו אורי שידעו להוביל ולפקד ולהנהיג למרות הקשיים הרבים שחוו, וזאת מפני שהחזון והערכים היו תמיד נר לרגליהם.
אורי הינו מעמודי התווך של חטיבת הראל מימי הקמתה ובמלחמות השונות ועד פיקודו על החטיבה במלחמת ששת הימים, או כפי שנקרא “מלך הפורצים” אשר ידע להביא לכל קרב ובכל מקום את היכולת המנהיגותית, האומץ וקור הרוח, וחרט על דגלו את המצוינות והיוזמה.
אנו, מפקדי ולוחמי חטיבת הראל, ממשיכים את מורשתו של אורי בן ארי ביוזמה בנחישות ובמקצוע הטנקאי, וכמובן בדרכו המנהיגותית, הבאה לביטוי בכותרת לספרו “אחרי”, שהינה תמצית כושר המנהיגות של המפקד.
אורי השאיר מורשת מפוארת ועד היום אנו ממשיכים מורשת זו בחטיבת הראל ומחנכים ככה את חיילנו. רוחו של אורי מפעמת בקרבנו ואנו נמשיכה גם בעתיד.
תודה.
מדברי מילכה בן ארי
(אלמנתו של אורי בן-ארי)
שבע שנים חלפו ואני לא ידעתי כיצד אשרוד את החודש הראשון… והנה חלפתי ועברתי את שנותיך, ואני עדיין פה. הילדים כבר כולם עטו שיבה, הנכדים בגרו ואף הנינים כבר הפכו לאנשים קטנים.
לאחר שנים של מאבק נחנך, סוף סוף, רחוב על שמך בירושלים, והונצח בטקס נאה בחסותו של ראש העירייה, מר ניר ברקת, בנוכחות כל המשפחה ומוקיריך הרבים, ותוקנה העוולה המקוממת לייחס לך חוסר זיקה לירושלים. מחאותיי החוזרות ונשנות בתמיכתם ובגיבויים של עשרות על עשרות ישראלים זועמים, שמָחוּ יחד אתי, ופנייתי לשופט בדימוס, מר טירקל, יו”ר הוועדה לקריאת שמות רחובות בעיריית ירושלים – תוקנה העוולה. אינני חושבת שיש הרבה מפקדים שלחמו על ירושלים כמוך.
לאחר ניסיונות של שנים לא עלה בידי עד היום למצוא הוצאה לאור, בארץ או בחו”ל, שתירתם להוציא את ספרך “בטבעת החנק” בתרגום לגרמנית או אנגלית. היה לך כל כך חשוב שהספר ייקרא בעיקר בגרמניה. טרם הרמתי ידיים.
הנה אני עומדת כאן ומעדכנת אותך בדיווח על הנעשה. כמה חלול וטיפשי, כן, גם הגעגועים, הזיכרונות והכאב רק הולכים ומעצימים ודלה שפתי מלתת להם ביטוי מלא.
עם גודש האירועים והתהפוכות, וגם ההישגים העצומים והמעשים החיוביים – אתה כה חסר, ואני עומדת מיותמת, מצפה לשמוע ממך את דעותיך, ניתוחיך, התייחסותך ושיקוליך האחראיים והמעמיקים. אתה בוטח ומאמין בעתיד, ומרים כמו תמיד את הכוסית “לחיי מדינת ישראל”.
מילכה בן-ארי סופדת לאורי
על אורי בן-ארי, ראו כאן:
https://www.yadlashiryon.com/show_item.asp?itemId=65&levelId=63853&itemType=0
לכתבה על קריאת רחוב בירושלים על שם אורי בן-ארי, ראו כאן:
https://www.yadlashiryon.com/show_item.asp?itemId=65&levelId=63853&itemType=0
המצבה על קברו של אורי בן-ארי בבית העלמין בשפיים:
לוחם פלמ”ח, מפקד גייסות השריון, אדם וחבר, איש ספר ועט
“נוע נוע! סוף”
