“תודה לאל אתה עמנו, וכולנו תפילה ואיחולים מקרב לב, שתישאר אותו אריה, זועם ומתבדח, שגורלה של המדינה והנעשה בה מרתיחים עדיין את דמך, מתוך אהבה ואכפתיות עצומה! ישכה, תן לנו להיות עמך עוד הרבה, עד מאה ועשרים, בהצדעה וחיבה”. כך כתב דוד כספי בדברי הברכה שנשא בפני ישכה ביום הולדתו
אלדד אורן (קצין החינוך החטיבתי במילואים)
בביתו של ישכה שדמי
תג החטיבה
תא”ל )במיל’)’ ישכה שדמי – מייסד חטיבת “אגרוף הברזל” ומפקדה במלחמת ששת הימים – חגג השבוע את יום הולדתו ה-94. לרגל האירוע באה לבקרו בביתו משלחת החטיבה בראשות המח”ט אל”ם הישאם אברהים. עוד השתתפו אנשי המילואים נעם צוק )עוזר המח”ט), דוד כספי )לשעבר מג”ד 125), דוד אמיר )לשעבר קצין הנפגעים החטיבתי( ואלדד אורן)קצין החינוך החטיבתי(.
דוד אמיר ואלדד אורן הקדימו ובאו לפני המפגש וראיינו את ישכה על תולדות החטיבה, הקמתה ולחימתה במלחמת ששת הימים. הריאיון הוסרט במלואו בווידיאו וישמש לתיעוד תולדות החטיבה.
המפגש היה מרגש ביותר לכל המשתתפים ובעיקר לישכה עצמו. במהלך הריאיון והשיחה שלאחריו התבררו כמה עובדות היסטוריות מעניינות:
- חטיבת השריון היחידה שנלחמה במלחמת ששת הימים בפריסה רחבה ולפי תורת השריון – שני גדודי שריון פרוסים 94 ו-125, חפ”ק המח”ט באמצע וגדוד החרמ”ש 61 מאחור – היתה חטיבת אגרוף הברזל!
- הסיבה שחלק מגדוד 125 נלחם בקרבות אבו-עגילה, שלא היתה בגזרת החטיבה, היא כי פלוגה ז’ של הגדוד בפיקוד סגן דוד כספי נלקחה מהחטיבה “ללא רשות” על-ידי אברהם אדן )ברן) (אז אל”ם ולימים אלוף ומפקד גייסות השריון), שהיה סגן מפקד אוגדה 31 שבמסגרתה החטיבה נלחמה. הפלוגה נתקלה באש כוחותינו והירי הדו-צדדי נמנע ברגע האחרון. פלוגה ז’ זו השמידה בהמשך 3 טנקי סטלין מצרים בגזרה.
- החטיבה סגרה מעגל היסטורי:
הטנק הראשון שהגיע לתעלה במלחמת ששת הימים )יוני 1967) היה טנק של החטיבה – טנק מ”פ ז’ של גדוד 125 בפיקוד סגן )דאז( דוד כספי.
הטנק האחרון שפינה את התעלה בהסכמי ההפרדה שלאחר מלחמת יום הכיפורים, )מארס 1974) גם הוא היה טנק של החטיבה – טנק 3ב של פלוגה ג’ בגדוד 94 בפיקוד סמ”ר )דאז( אלדד אורן.
דוד כספי כתב לתא”ל (במיל’) ישכה ברכה מיוחדת. הברכה מובאת בסיפא של איגרת זו.
בשם כל לוחמי החטיבה בעבר ובהווה איחלנו ל-ישכה בריאות ואריכות ימים.
ברעות שריונאים,
אלדד אורן
קצין החינוך החטיבתי במילואים
צוות הטנק הראשון שהגיע לתעלת סואץ במלחמת ששת הימים. מימין אל”ם ישכה שדמי, עמוס טל, יצחק בראשי ז”ל, דוד לוגסי וסגן דוד כספי
אלדד אורן שני מימין בשורה העליונה
ברכה לישכה שדמי ביום הולדתו ה-94
לישכה שדמי – זקן הלוחמים של חטיבת אגרוף הברזל!
מח”טנו האהוב והמוערך – ההיסטוריה זורמת והקודקודים מתחלפים, אך אתה ישכה, תמיד תישאר המח”ט שלנו. זכיתי להיות שותף עמך להקמת החטיבה, כקצין צעיר, בעת שעיצבת את סימלה מלא ההבעה – אגרוף קפוץ של ה’יחד’ ואחוות הלוחמים, אבל גם מלא עוצמה וכוח הפלדה של האדם והטנק.
הייתי מ”פ צעיר וזכיתי גם להילחם עמך, במלחמת ששת הימים בחזית סיני. זכורני עת ביקרת אצלנו ליד שדה בוקר, בשטח הכינוס, ושאלת אותי אישית – מה קורה עם החבר’ה? להזכירכם שזו היתה תקופת ההמתנה המעצבנת, לפני הקרבות. אז בשיחתך עם החיילים המודאגים, דיברת אליהם כאבא תומך ודואג והתחייבת לפתור הבעיות שהעלו בפניך. דבריך יצאו מן הלב ונכנסו לליבם של החיילים וזה היה עבורם עידוד רב ונחמה.
בראש פלוגה ז’, הטיל עליי המג”ד פֶדָלֶ‘ה (אהרון פלד) לפרוץ את מְצָרֵי הג’ידי, ועד אז שמענו בקשר קולך הבוטח, המקרין ביטחון.
לאחר קרב-שריון-בשריון קלאסי הגעתי עם הפלוגה אל גדות האגם המר, באמצע הלילה, ודיווחתי בקשר לך ולמג”ד: “זלמן)כנוי הפלוגה ברשת( יורק אל תוך המים“. עם שחר הגעת אלינו ובקשת לצלם תמונה נצחית, שבה אנוכי וצוות הטנק שלי ואתה לידינו, שהרי היינו הטנקים הראשונים על גדות המים.
מאז שמחתי לפגוש אותך בהזדמנויות שונות ולהרגיש שוב, עד כמה חשים כלפיך אהבה והערצה חמים. כשעבדתי על הכנת ספרי, על תולדות החטיבה במלחמת יום הכיפורים, שבה שירתתי כמג”ד 125, לאחר נפילתו של המג”ד טוביה תורן ז”ל, שמעתי את קורותיך ואת שעבר עליך במלחמה זו, כעוזר ויועץ לאלוף הפיקוד, בדרגת תא”ל. רציתי לשמוע ולשבת אתך עוד ועוד ולחוות אתך את החוויות של סיפוריך, מתובלים בהומור רב ובאנקדוטות היסטוריות מרתקות, שבחלקן הגדול שילבתי בספרי. במיוחד נגע ללבי הסיפור על היחלצותך והצלתך, בעת שהמסוק שבו טסת נפגע באש מחיילי אויב על הקרקע – וכפסעהיית בין חיים ומוות. כמו כן התרגשתי מן הקורות את בנך הטייס יפתח, שהתבקש להפציץ המסוק שהתרסק. לא הופתעתי כשסיפרת לי שגם בהיותך במוצב הפיקוד העליון של חזית הצפון, במלחמת יום הכיפורים, עקבת בדאגה רבה אחר קורותינו והקרבות הקשים שהחטיבה התנסתה בהם.
והנה תודה לאל – אתה עמנו וכולנו תפילה ואיחולים מקרב לב, שתישאר אותו אריה, זועם ומתבדח, שגורלה של המדינה והנעשה בה מרתיחים עדיין את דמך, מתוך אהבה ואכפתיות עצומה!
ישכה, תן לנו להיות עמך עוד הרבה, עד מאה ועשרים, בהצדעה וחיבה,
דוד כספי
דוד כספי קורא את הברכה בפני ישכה שדמי
עוד על החטיבה באתר “יד לשריון”, ראו כאן:
