בטקס מרשים בהשתתפות אנשי שריון, אנשי מנהלת טנק המרכבה, חברי עמותת יד לשריון ואורחים רבים נחשפה הצבת הנגמ”ש נמ”ר ביד לשריון במוזאון הרק”ם, בט”ו בשבט תשע”ד, 16 בינואר 2014. בנגמ”ש זה כבר מצוידות מספר יחידות חי”ר.
ליקט וערך אל”ם (במיל’) שאול נגר
דגם הנגמ”ש נמר שהוצב לתצוגת קבע במוזאון הרק”ם ביד לשריון בלטרון, הוא אחר מאבות הטיפוס של הנגמ”ש משלבי הפיתוח, שעבר עדכון לצורה הסדרתית. בטקס שהתקיים הסביר תא”ל ברוך מצליח, ראש מנת”ק, על תהליך הפיתוח; אחריו בירך אלוף (במיל’) חיים ארז, יו”ר עמותת יד לשריון, את העושים במלאכה. על הטקס ניצח סא”ל (במיל’) מיכאל מס, סמנכ”ל עמותת יד לשריון.
תא”ל ברוך מצליח, ראש מנת”ק, מסביר על הנמר. צילום: שירן מיכאלי, יחידת ההסברה בלטרון
אלוף (במיל’) חיים ארז, יו”ר עמותת יד לשריון, מברך בטקס חשיפת הנמר. צילום: ש. נגר
שנים רבות לא היה לחי”ר ולחרמ”ש כלי רק”ם ההולם את צורכי הקרב המודרני, ואשר יכול לנייד אותו ברמת מיגון כמו של טנקים ובכול שטח שבו הטנקים עוברים. שנים ארוכות שימשו הזחל”מים של מלחמת העולם השנייה הרק”ם לניוד החי”ר של צה”ל. במלחמת ששת הימים כבר נראו ניצנים של הנגמ”ש אם-113 (“זלדה” כפי שקראו לו הלוחמים), ובשנות השמונים החלו להופיע הנגמ”ש אכזרית (על בסיס תובה של טנק שלל טי-55) לשימוש החי”ר וכן פומ”ה (פורץ מכשולים הנדסי, על בסיס תובת טנק סנטוריון) לשימוש יחידות ההנדסה, ועוד סוגי רק”ם זחלי ברמת מיגון טובה לצרכים שונים, כמו נגמחון ונקפדון. בהמשך הדרך נבנה דגם של נגמ”ש על בסיס תובת טנק מרכבה סימן 1, שזכה לכינוי “נמרה”. דגם זה שולב בחטיבת גבעתי ולחם בעזה כשנה לפני ההינתקות, ואגב כך שימש ללימוד הצרכים המיוחדים של חי”ר מתקדם בשדה הקרב העתידי והמאתגר.
הלקחים והתוצאות של מלחמת לבנון השנייה לא הותירו ספק באשר לצורך בנגמ”ש ייעודי לחי”ר שיתוכנן מלכתחילה לתת מענה מיטבי למכלול הצרכים של רמת מיגון והישרדות, ניידות, התקנה והפעלה של מערכות נשק מתקדמות, תקשוב, תצפית, תנאיי נסיעה, מיזוג אוויר ועוד.
המשימה הוטלה על מנהלת טנק המרכבה (מנת”ק) והתכנון נעשה בגוף הטכני רפ”ט (רשות פיתוח טנק) שפיתח את הדורות של טנקי המרכבה.
הנגמ”ש נמר כיום מייצור סדרתי מצוי ביחידות חי”ר וצה”ל ממשיך בייצורו בשיתוף התעשיות בארץ.
נמרים בצה”ל. המקור: רפ”ט
נמר שועט בשטח. המקור: רפ”ט
תא”ל ברוך מצליח (משמאל) ואלוף (במיל’) חיים ארז גוזרים את הסרט בטקס. צילום: שירן מיכאלי, יחידת ההסברה בלטרון
הנמר “נוחת” על מקומו בסיוע מנוף ענק, ליד טנק ההוצ’קיס ההיסטורי ממלחמת העצמאות,
מספר ימים לפני הטקס. צילום: מיכאל מס
מהו הנגמ”ש נמר
הנגמ”ש נמר מאפשר ללוחמים להילחם ביעילות במהלך התנועה אל היעד ובלחימה על היעד לאחר שהם יוצאים ממנו ללחימה רגלית. בעת התכנון נמצאו פתרונות לנוחותם ונוחיותם של הלוחמים שהוא נושא, מבלי לפגוע בביצועי הנדרשים מהרק”ם. בנמר הותקנה מערכת נשק הנשלטת מבפנים בתצפית מלאה ביום ובלילה. המערכת בנויה לקלוט ולהפעיל מקלע 12.7 מ”מ, מקלע 7.62 מ”מ וכן מקלע רימונים 40 מ”מ. בתוך כך הותקנו בנמר מערכת כיבוי אש אוטומטית, מערכת הגנה אב”ך בשיטת על-לחץ המשולבת במיזוג סביבתי וגיבוי נשימתי. דגש רב הושם על משך שירות ארוך בצה”ל עם אפשרות להשתדרג ולקלוט טכנולוגיות עתידות בתחומים שונים. לכך נוספו דרישות ומענה להוזלת האחזקה השוטפת. הנמר גם נבנה כך שישמש לצורכי פינוי רפואי בשינויים מזעריים הנעשים בשטח.
סא”ל (במיל’) מיכאל מס, אוצר מוזאון הרק”ם ביד לשריון, מנחה את טקס הנמר. צילום: שירן מיכאלי, יחידת ההסברה בלטרון
נמרים אחרים בצה”ל
בצה”ל מתוכנן להצטייד בהמשך בסוגים נוספים של כלי רק”ם על בסיס המרכב של הנגמ”ש נמר, כמו נגמ”ש אחזקה, נמר הנדסה, נמר פיקוד.
דגם של נמר אחזקה בפעולה. המקור: רפ”ט
דגם של נמר הנדסה. המקור: רפ”ט
“הנמר הנוראי” של צה”ל
הנמר הראשון והמפורסם בצה”ל הוא “הנמר הנוראי” ממלחמת העצמאות, שנלקח שלל מהצבא הירדני ושימש את צה”ל בהמשך הקרבות. ומהו “הנמר הנוראי” של אז? הוא היה אחד משריוניות מסוג מרמון הרינגטון מתוצרת דרום אפריקה שהיו בשימוש הצבא הבריטי בארץ ישראל והלגיון הירדני. במלחמת העצמאות נפלו מספר שריוניות כאלה בידי צה”ל. אחת מהן שהוכנסה לשימוש בגדוד הקומנדו 89 של חטיבה 8 של יצחק שדה, בפיקודו של המג”ד משה דיין, כונתה “הנמר הנוראי” והובילה את כוחות צה”ל במבצע “דני” לכיבוש לוד ורמלה. דגם של “הנמר הנוראי” של אז מוצב כיום במוזאון הרק”ם ביד לשריון בלטרון.
שריונית זו מסוג מרמון הרינגטון (Marmon-Herrington Armoured Car) היא רק”ם הנושא צוות של 3 לוחמים, בעל ניידות, מהירות, עבירות וכוח אש גדול יחסית, ששימש למטרות מודיעין, שמירה, סיור ושיטור.
השריונית פותחה בשנת 1938 עבור הצבא הדרום אפריקאי, שהיה חלק מהאימפריה הבריטית. הצבא הבריטי אימץ שריונית זו ועשו בה שימוש נרחב בזמן מלחמת העולם השנייה, במיוחד במערכה על המדבר המערבי בצפון אפריקה. השריונית חמושה בתותח 2 ליטראות בקוטר 37 מ”מ וכן במקלע בראונינג בקוטר 0.303 אינץ (כ-7.69 מ”מ).
האלוף (במיל’) חיים ארז ליד דגם של “הנמר הנוראי” ממלחמת העצמאות, במוזאון הרק”ם ביד לשריון.
צילום: יוסי בן חנן
“הנמר הנוראי” המקורי במלחמת העצמאות
“נמרים” אנושיים של צה”ל במלחמת ההתשה
מלחמת ההתשה בין מצרים לישראל החלה ב-8 במארס 1969 ונמשכה עד 7 באוגוסט 1970. המלחמה התאפיינה בהפגזות כבדות של ארטילריה מצרית על עמדות צה”ל לאורך התעלה ופשיטות קומנדו מצריות. בתגובה הפעיל צה”ל את חיל האוויר שניסה לשתק את מקורות הירי לאורך התעלה ובשלב מאוחר יותר עבר לתקיפת מטרות רבות בעומק מצרים. בנוסף, יזמה ישראל פשיטות קומנדו ופשיטות משוריינות לשטח מצרים.
מלחמת ההתשה נערכה בחזית התעלה, הרחק מהעורף הישראלי, וללא גיוס מילואים חריג, ולא הייתה לה השפעה ישירה על העורף, שבו נמשכו החיים כסדרם. עם זאת, קורבנותיה השפיעו על מורל הציבור בישראל. הזדהות יוצאת דופן של העורף עם הלוחמים הייתה ביוזמתו של שר הביטחון משה דיין והיא התנדבותם של קציני מילואים מבוגרים, הפטורים משירות צבאי, ללחימה של חודשים אחדים בחזית התעלה, תוך שהם מעניקים מניסיונם ומבגרותם ללוחמים הצעירים. מתנדבים אלה כונו “נמרים”.
וְגָר זְאֵב עִם-כֶּבֶשׂ, וְנָמֵר עִם-גְּדִי יִרְבָּץ; וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו, וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם (ישעיהו יא, ו). טנק ההוצ’קיס הריהו כגדי ליד הנמר שמימינו. צילום: ש. נגר
אורחים בטקס הנמר. צילום: שירן מיכאלי, יחידת ההסברה בלטרון
אוהבים את הנמר ממבט ראשון
וגם ממבט שני
