שלושים מלאו לפטירתו של האלוף (במיל’) יאנוש בן-גל שנפטר ביום 13 בפברואר 2016. פקודיו הרבים במלחמות ישראל, רעיו לנשק בצה”ל, מפקדים ולוחמים של חטיבה 7, שעליה פיקד במלחמת יום הכיפורים, בני המשפחה ומוקירי זכרו, התכנסו בבית העלמין הצבאי בקריית שאול לאזכרה ולגילוי מצבה, ביום 14 במארס 2016.
ליקט וערך אל”ם (במיל’) שאול נגר
האלוף (במיל’) ינוש בן-גל
יאנוש (אביגדור) בן-גל, היה מפקד כריזמטי וסוחף בכל שירותו הצבאי שאת רובו עשה בשריון. הוא לחם במלחמת סיני (1956), במלחמת ששת הימים, במלחמת ההתשה, במלחמת יום הכיפורים, במבצע ליטני במלחמת לבנון הראשונה ובמבצעים שבדרך. במלחמת יום הכיפורים פיקד על חטיבה 7 שהתפרסמה בקרב בעמק הבכא כשבלמה את הכוחות הסורים העדיפים בהרבה, ולכך הייתה תרומה מכרעת למאמץ הבלימה של הסורים, עד הגעת כוחות המילואים.
באזכרה שהתקיימה בבין העלמין הצבאי בקריית שאול, ביום 14 במארס 2016, השתתפו בני משפחתו, הרמטכ”ל לשעבר רא”ל (במעיל’) גבי אשכנזי, מפקדים בכירים בסדיר ובמילואים, ורבים ממוקירי זכרו.
ספדו לו האלוף (במיל’) יוסי בן-חנן שקרא את דברי … הנמצא בחו”ל, קצין השריון הראשי תא”ל שמואל אולנסקי, אל”ם (במיל’) אילן סהר ששימש קצין המודיעין של חטיבה 7 במלחמת יום הכיפורים, אבנר בן-גל בנו של יאנוש, שקרא את דברי אביגדור קהלני הנמצא בחו”ל, ובנו יונתן בן-גל. בסיום לבקשת אביטל, אלמנתו של יאנוש, הושמע השיר “תשמור על העולם ילד” בביצוע דוד ד’אור.
חזן צבאי נעל את האזכרה בתפילת אל מלא רחמים.
המצבה על קברו של האלוף יאנוש בן-גל בבית העלמין בקריית שאול
מדברי רפאל בן ארויה, שקרא האלוף (במיל’) יוסי בן חנן
דברי הספד על רעי היקר גיבור החיל יאנוש בן-גל ע”ה
נתבקש לבית עולמו בד’ באדר א’ התשע”ו
)ביום השלושים להילקחו(
לבי דואב בקרבי על על אובדן ידידי ורעי יאנוש בן גל ז”ל. בהתקרב יום השלושים נתתי אל לבי וראיתי לנכון להעלות בכתב מילים לעורר זכות בשמים על אדם היקר לי מאד שאבד.
יהי רצון שיהיו דברי תורה אלה לעילוי נשמת אהובי אביגדור (יאנוש) בן יעקב וינינה גולדוסט ז”ל, תנצב”ה.
נאמר בקהלת )א, ב): טוב ללכת אל בית האבל מללכת אל בית המשתה באשר כי זה סוף כל האדם והחי ייתן אל ליבו” וזה ענין מוסר גדול וחשוב.
אומרת הגמרא )כתובות ע”ב ע”א): “תניא היה רבי מאיר אומר מאי דכתיב “טוב ללכת אל בית האבל וגו’? מאי “והחי ייתן אל לבו”? דברים של מיתה, דספיד יספדוניה וכו'”.
הגמרא מצינת שטוב להתחשב בכל מידה שנוהגת בין לעניים בין לעשירים ממידה שאינה נוהגת אלא לעשירים בלבד. וכן מוטב ללכת במידה שנוהגת בין לחיים בין למתים ממידה שאינה נוהגת אלא לחיים. ואם מתעסק האדם בקבורה גם הוא יזכה לאחר מותו שיתעסקו בו בקבורתו וכן גם לעניין הספד ובכי על המת שאם הוא יספיד ויבכה על אחרים גם עליו יבכו בבוא עתו.
ועוד אומר ה”נחל אשכול” שהטעם ללכת אל בית האבל הוא ש’החי ייתן אל לבו’ ויכניע את יצרו הרע )ע”י שיזכור מה יהיה בסופו, ומה ישאיר אחריו, ומה צידה הוא מכין לנפשו לדרכו לעולם הבא, ועד כמה שהכול הבלי הבלים הם דברים עליהם כעס,קנא, חמד, הקפיד וכו'( ועוד אומר ה”קול יעקב” שאעפ”י שבבית המשתה אפשר ללמוד מוסר שאדם אוכל ושותה וככלות ימי המשתה רואה שאין בפיו כלום, מכל מקום יכול לחשוב שיש עדיין בעולם טובות אחרות שאינו יודע עליהן, ולכן אמר שלמה ללכת לבית האבל באשר הוא סוף כל האדם ואין מקום לטעות ולחשוב שעדיין יש עוד טובה ועוד טובה בעולם הזה. וכאן ילמד מוסר, שסור מרע ועשה טוב בכל העניינים ויעבוד על תיקון מידותיו וישים מחשבתו על מעשיו ואיך יהיה חלקו בסופו הוא.
וראיתי כתוב )ילקוט מעם לועז בשם מסכת אבל רבתי): “וענין ההספד קורת רוח גדול לנפטר כיון שעל ידו מזכים את הרבים”,אתמהה.
ונראה לי שע”י כך נכנעים החיים וחוזרים בתשובה כי נעשה רושם בלב השומעים ומטיבים דרכיהם, והיות שזה נאמר במעמד אבלים, הריהו זכות לנפטר שגרם הטבת דרכי הציבור ואפילו דרכי אדם אחד.
יאנוש ז”ל הלך לעולמו אחר שסבל ייסורים נוראים. הוא סבל קשות ימים וחדשים בכאבים רבים, בטיפולים אין סוף, בתרופות מתישות כוחות. חודשיו האחרונים היו שרשרת של ייסורים ומכאובים. למרות זאת הוא קיבלם ולא עזב אמונתו בבורא כל העולמים, ולא לדקה אחת. הוא עמד בניסיון איתן למרות עוצם הרעה והיגון והיה כדוד המלך שביקש )תהלים כה, יז): “צרות לבבי הרחיבו ממצוקותיי הוציאני”. על כן אומר ה”ילקוט יוסף” (הל’ ביקור חולים ואבלות עמוד י”ז( אכן הצרות שבאו עליי הרחיבו את ליבי כי סימן הוא שמתקיים בי “ואת אשר יאהב ד’ יוכיח” אך בכל זאת אבקש “וממצוקותיי הוציאני” שמוני לבל אבוא עוד לידי כך” עכ”ל.
שלמה המלך ע”ה אמר בקהלת )פרק ד): “ושבח אני את המתים אשר כבר מתו” ויש לשאול למה צריך לכפול שהרי אם הם בגדר מתים, למה צריך להוסיף “אשר כבר מתו”? ועונה ע”ז ה”ילקוט יוסף” (שם): יש בני אדם המדוכאים ייסורין כל כך, שהם מחכים למות הגואל ואלו הם כמתים שעדיין בחיים, אבל הם מרגישים שהם “כבר מתו” ועם כל זה לא בעטו בייסורין ועמדו במבחן גדול כזה שלא להרהר על מידותיו יתברך. ולכן אמרו “אשר מי שייסורין באים עליו”, עכ”ל.
לא כל אדם עומד בניסיון, ולדברי דוד המלך )תהלים מט): אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו” וזה האדם המקבל את הדבר היקר, החיים, והוא “בל ילין” את ערך המתנה ויהיה “נמשל כבהמות” שאין הבהמה יודעת להעריך את זמן חייה. ומאיר ב”ילקוט יוסף” שמשה רבנו אפילו שידע בלי ספק זכותו לעולם הבא בישיבה של מעלה, כל כך הפציר להמשיך את חייו “לא אמות כי אחיה” וזה לשם מה? לשם “ואספר מעשה יה”.
כל חייו של יאנוש ז“ל מתחילת דרכו עד יומו האחרון הם סיפור מעשה יה. הוא סיפרה בעצם מעשיו, באמונה איתנה,באהבת בוראו, ובאהבת הבריות.
נפלה בחלקי זכות גדולה להכיר את יאנוש ואת משפחתו. הרבה נאמר ועוד יאמר וייכתב על יאנוש כמצביא בעמו, אלוף מלחמות, מגן ישראל, וגיבור חיל עטור תהילות. אך אבקש כאן להאיר על אצילות נפשו ומידותיו בדרך טל התורה, לעורר מחשבות בלב איש לזכור את יום הדין, לדעת ערכן של הימים הקצובים שחנן ד’ אותנו לעסוק בתורה ומצות, להרהר בחשיבותם של מעשים, דיבורים, מידות ואורח חיים וכן דרכי איש עם בוראו ובינו לבין חברו, וע”י כך ללמד זכות על היאנוששהיכרתי.
הכרתי יאנוש שעבר כל ימיו ניסיונות קשים במיוחד ועמד בהם בגבורה איתנה. אלו מעין הניסיונות שעמד בהם, עם ישראל באלפי שנות קיום ועדיין עומדים בהם בכוח מסירות נפש ונאמנות לתורת משה. איתא בתנא דבי אליהו )פרק כ”ה(: “ברוך המקום וכו’ לפיכך הייתי אומר שכל אחד מישראל חייב לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותיי אברהם יצחק ויעקב”. אך בין אלו המעשים היו ניסיונות קשים שעברו ועמדו בכולם ונתעלו בהם. על אברהם, נאמר בפרקי אבות )פרק ה’ משנה ז) “עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם, להודיע כמה חיבתו של אברהם אבינו”. מה ניסיונות עבר אברהם? רבינו עובדיהמברטנורא מונה אותן כהנה: כבשן האש באור כשדים, לך לך מארצך, לקיחת שרה אשתו לפרעה, מלחמת המלכים, מעמד בין הבתרים, המילה, לקיחת שרה לאבימלך, גירוש הגר וישמעאל, ועקידת יצחק. יאנוש עבר את מבחן כבשן האש לא אחת ולא שתים פעמים. עמד בו בילדותו באותה מלחמת עולם איומה, עמד בו בקרבות קשות על אדמת הקודש ולא אחת השליך נפשו מנגד.
יאנוש עבר גם את מבחן “לך לך מארצך ומולדתך ומבית אביך” כשחרב ביתו עליו בגיל רך ונזרק לארץ עוינת, למסע מפרך,תוך זמן מה גם ללא אב ואם, ובדרך לא דרך, בדרך תלאות פתלתלה בה עבר לא אחת גם את מבחן הרעב הגיע לארץ ישראל.
לא אחת שוחחנו על עברו והקשיים הרבים שעבר. לא היה קל לדלות מיאנוש פרטים במיוחד בעניין רגשות. חזרתי בהזדמנויות שונות לנושא כדי לשחזר תמונה שלדעתי לעולם תישאר חסרה ומטושטשת. סיפור הישרדותו מדהים, אך אפילו פעם אחת לא שמעתיו בא בטרוניה או בכעס על העבר. יאנוש קיבל וציין את קשיו כעובדה בלבד, ולפעמים, כמתבונן ומדבר באדם אחר.
כן,יאנוש הוא מבני אברהם שבדור ההווה נתנסה כבדורות קודמים סבל גלות, סבל לך לך, סבל הרעב וסבל כבשני האש. עמד בכולם איתנה בשפתיים קפוצות, בכוחות ובמאמצים רבים ובכך היה ממשיך דרכו ושומר מורשתו של אברהם, וכשם שאברהם הוריש את זה הכוח לנו בניו, כך הוא עבר מבחנים קשים והוריש את יכולת ההישרדות, את מסירות הנפש וקידוש שם שמים לדורנו ולבאים אחריו. ונזעק למענו “אבינו מלכינו עשה למען באי באש ובמים על קידוש שמיך”.
היכרתי יאנוש בעל עין טובה ובעל לב טוב. במעלת עין טובה מדובר בפרקי אבות )פרק ה’ משנה י”ט( ומסבירים חכמים ש”עין טובה” מדברת בעניין ההסתפקות. אדם בעל עין טובה, מרוצה ממה שיש לו למרות שממשיך לשאוף, להרחיב ולצמוח,אך תמיד שמח במה שיש לזולתו. זו ההסתכלות הטובה על הזולת בסדר אתו, וטוב לו של מה שיש לאחרים סביבו, ואינו מעורר בו טינה, קנאה ולו בנימה זעירה, וזוהי מידת עין טובה, עליה אמר רבי אלעזר בן עזריה )אבות ב’ ט'( שהיא דרך טובה שידבק בה האדם.
ה”יחל ישראל” (להרה”ג ר’ ישראל מאיר לאו שליט”א( בשם המהר”ל, מפליג בשבח מידה זו, ואומר: שהיא המידה השימושית ביותר בחיי האדם, לדבריו: “כל מי שיש לו עין טוב, היא מידה שגורם לאדם טוב הרבה. שאין דבר שרגיל בו האדם כמו זאת.כי כל שעה וכל רגע רואה אצל בני אדם עושר וגדולה ושאר מעלות ובכל זאת עינו טוב לבריות” עכ”ל. עין טובה כמידה היא ההיפך מהקנאה, שהמקנא רצונו בצערם של אחרים. על פי דעתי, יאנוש עלה בשכלו ויכלתו על הרבה אנשי עסקים שהכרתי.היו לנו שיחות על עסקים שונים מתחילת דרכו אחרי הצבא אך לעולם, לעולם לא שמעתי ממנו שמץ של אי סיפוק, של קנאה בזולת, של טרוניה, כן, יאנוש היה בעל עין טובה.
נאמר בפרקי אבות )פרק ב’ משנה ו’): חמשה תלמידים היו לו לרב יוחנן בן זכאי, אמר להם צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם. רבי אליעזר אומר, עין טובה. רבי יהושע אומר, חבר טוב. רבי יוסי אומר, שכן טוב. רבי שמעון אומר, הרואה את הנולד. רבי אלעזר אומר, לבטוב. אמר להם: רואה אני את דברי אלעזר בן ערך שבכלל דבריו דבריכם.”
לב טוב! לב טוב היה יאנוש.
הכרתי את יאנוש כאיש חסד. ויש שיאמרו “חבר נאמן”, כי חסד חשוב עם עמיתו אינו רק בממון או צרכים גשמיים, אלא חסד הוא דאגה לנפשו של חברו, בכלל הדאגה לזולתו. חסד הוא עמודו של עולם שנאמר )תהלים פ”ט): “עולם חסד יבנה”, ועל כן אומר הפלא יועץ )להרה”ג ר’ אליעזר פאפו זצ”ל): והוא מהדברים שאוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא,וכלליות החסד הוא שיעשה חסד בגופו ובדבריו, וכל איש אשר בכוחו לעשות יעשה. אין חילוק בין רב למעט … כגון לפתוח הדלת לדופק על הדלת … כגון להושיט יד לחברו וכדומה. כמה דברים יש שהם קלים לעשות חסד. ומה רב טובו”.
לעולמי עולמים לא אשכח את אותו ביקור של יאנוש שבא עם רעינו המשותף יוסי בן חנן שיחי’ במיוחד מישראל לארצות הברית לנחמני על אבדן בני דוד ז”ל. כשנכנס לביתנו,ללא אומר וללא דברים, חיבוקו העז ועיניו הדומעות הביעו את הרגישות והעדינות שזה המפקד הידוע כאיש קשוח ללא חת, היתה מאפיינת את אותו יאנוש שאני הכרתי.
הכרתי יאנוש שתוכו כברו. הוא דיבר ישירות, הביע את מחשבתו בדרך חדה, מדויקת ומהירה. לעולם לא היה צורך לתהות על דעתו האמִתית כשהיה מוכן להביעה. הרמב”ם אומר )פ”ב מהל’ דעות הל”ו): אסור לאדם להנהיג עצמו בדברי חלקות ופיתוי, ולא יהיה אחד בפה ואחד בלב אלא תוכו כברו והעניין שבלב הוא הדבר שבפה, ואסור לגנוב דעת הבריות וכו'”.
מקור זה הלימוד בא מצווי בניית ארון העדות למשכן בפרשת תרומה )שמות כה, י-יא): ועשית ארון … וצפית אותו זהב טהור … מבית ומחוץ תצפנו” ובמסכת יומא )ע”ב ע”ב): ועשו ארון מכאן לתלמיד חכם וכו’ אמר רבא כל ת”ח שאין תוכו כברו אינו ת”ח, (ראה גם במס’ ברכות כ”ח ע”א, פסחים קי”ג ע”ב)(. כן היה יאנוש זהב טהור מבית ומחוץ … לא נתן עצמו לגינונים ותקינות פוליטית. שקול דעה היה שדיבר בפיו את אמיתות ליבו.
הכרתי יאנוש האוהב את הבריות. לא אהבה מליצית ומילולית אלא אהבה מעשית ושקטה. ראיתי בילקוט יוסף )לראשון לציון הרה”ג ר’ יצחק יוסף שליט”א( תשובה לשאלה ידועה, איך התורה יכולה לצוות “ואהבת לרעך כמוך” שהוא דבר התלוי בלב?,האם יתכן שייווצר מצב באדם שבו יאהב את מי שלבו אינו נמשך אליו? ואוסיף שאלתי, במה ביטוי האהבה? ומאיר הרב על פי דברי ה”ארחות צדיקים” (שער האהבה( שפה מדובר בעניין טרחה עבור כל אדם, עני ועשיר, אדם הנראה חשוב יותר או חשוב פחות, בעזרה בנפשו ובממונו וממש נתינת שירות לכל אדם שמבקש עזרתו. ובלשון ה”ילקוט יוסף”: ומבואר שאהבת הזולת מקנים על ידי נתינה“. שעל יד זה מוליד בעצמו לאהוב את חברו, וגם במכתב מאליהו )להרה”ג ר’ אליהו אליעזר דסלר זצ”ל,משגיח ישיבת פונוביז, קונטרוס החסד( כותב: “אנו הרגלנו שהנתינה היא יחס ותוצאה של אהבה, ואת מי שאני אוהב אני מטיב לו, אולם האמת היא הפוכה למי שתיתן ותעניק, אותו תאהב, ע”ש. חז”ל אומרים במס’ דרך ארץ זוטא )פ”ב( מה אתה חפץ להדבק באהבת חברך, הווי נושא ונותן בטובתו. וראה שם במפרשים. ואמנם יש שהתרגלו לתת רק לבני משפחתם,ושאר בני אדם הם כזרים בעיניהם. אולם ברגע שאדם ייתן לחברו ויעניק לו, יזכה לקיים ואהבת לרעך כמוך” עכ”ל.
יאנוש עלה על רבים בנתינה. נתן את עצמו, הקדיש את אורך חייו לפיקודיו, לחבריו לנשק, לאזרחי מדינת ישראל ולעם ישראל.לא היה אדם פחות מדי עבורו לשים לבו אליו. זכורני, שהגעתי פעם לביתו בקיסריה בשעה ערב מאוחרת עם נהג מונית שהיה עמי בדרכי מת”א לירושלים. בסיפור נוגע ללב הוא דיבר על אחיו אותו איבד בקרבות יום הכיפורים ברמה, אך לא ידע את פרטי נסיבות אובדנו. “סטינו” מדרכנו ונסענו אל יאנוש. בדיעבד תמהתי איך לא היססתי לרגע קל שיראה בביקור הפרעה וטרחה. יאנוש קם מארוחה עם משפחתו ובסבלנות ורגישות אין סוף הוציא את מפת הגזרה והקדיש לו זמן רב. באורך רוח,סיפר, הסביר והביא בסופו של דבר שקט לנפש סוערת.
ולהבדיל בין חיים לחיים, אוסיף מלת שבח לרעייתו אביטל שתחיה, אביטל הגיבורה, אשת חיל, תבורך מנשים. עמדה לצידוכצוק איתן, סעדה אותו בגוף ובנפש ימים וחדשים לאורך דרך קשה, באהבה עזה. שמרה, עודדה וטפלה וכל זאת תוך מסירות לילדיהם הרכים, טוהר ועילאי.
תבורך מפי עליון, אביטל. השם יעזור וייתן בה כוח ובריאות איתנה ותראה בניה עולים מעלה מעלה במעשים טובים ובהצלחה רבה.
ולכל יוצאי חלציו הבוגרים, אנשי מופת כולם, חפץ ד’ בידם יצלח, ויראו ברכה במעשיהם ותעמוד להם זכות אביהם ז”ל שהוריש להם שפע רוחני, מידות טובות ומפעל עשיה בצרכי ציבור לזיכוי הרבים.
לכל משפחתו של יאנוש בן גל ז”ל, תנחמו מן השמים. יהי רצון שתמצאו נחמה בזיכרונות טובים ונעימים מחייו העשירים ויהיו זיכרונות אלה מקור השראה ברוחניות ובמעשים טובים. יאנוש, שלום לך רעי היקר, תחסר לי מאד.
אוהבך ומוקירך,
רפאל
האלוף (במיל’) יוסי בן חנן
מדברי קצין השריון הראשי תא”ל שמואל אולנסקי
זכות גדולה לי לשאת דברים לזכרו של אחד מעמודי התווך של חיל השריון, מפקד נערץ אשר רשם את מורשתו בדפי ההיסטוריה של מדינת ישראל. אני עומד פה היום בשמם של לוחמי השריון הממשיכים את מורשתו של יאנושומגנים היום על הארץ – מגבול הלבנון ועד אילת.
לא זכיתי לשרת תחת פיקודך וכשנולדתי כבר פיקדת על גדוד בהתשה. כשהשתחררת עוד לא התחלתי לחשוב על הגיוס, אבל לאורך 29 שנות שירותי ספגתי את מורשתך, יאנוש, בכמויות רבות. החל כמובן ממורשתך כמפקד המוביל את חטיבה 7, עבור דרך לחימת הגיס במלחמת לבנון הראשונה והמבצעים הרבים בפיקוד הצפון. עוד שמענו, יאנוש, סיפורים רבים על מקצועיותך וקפדנותך ועל אישיותך הססגונית. יש לך מספר פקודים שעשו קריירה בחיקויים של משפטי המחץ שלך.
כאמור, לא זכיתי לחוות את השירות תחת פיקודך אך זכיתי לשיחת טלפון אחת ממך שלא אשכח לעולם. היה זה לפני כמה שנים ביום בו ציינו 40 שנה למלחמת יום הכיפורים. בחטיבת ברק קיבלתי ממך שיחת טלפון שבה התנצלת שלא תוכל להגיע לאירוע, אבל אתה מבקש ממני להעביר בשמך כמה דברים ללוחמי החטיבה. קולך נשבר, דיברת על אחוות לוחמים על הגיבורים של כולם, על אהבת חינם ועל מהותה של אחוות לוחמים. ביקשת ממני למסור ממך באופן אישי לכל אחד מהלוחמים של יום הכיפורים, ואני עשיתי זאת בהתרגשות רבה ואף הם התרגשו לשמוע זאת.
יאנוש, בשם לוחמי השריון אז והיום אנו גאים להיות ממשיכי דרכך, מקווים שאנו ראויים לכך, ונשבעים תמיד להמשיך את מורשתך, את המקצועיות, את המנהיגות, את אחוות הלוחמים ורעות השריונרים.
בשם כל לוחמי השריון מאז ועד היום – אני מצדיע לך.
תא”ל שמואל אולנסקי קצין השריון הראשי
מדברי אל”ם (במיל’) אילן סהר
(קמ”ן חטיבה 7 במלחמת יום הכיפורים)
היאנוש שלי – הוא זה שידע להקשיב לי בשלבים הקריטיים של מלחמת יום הכיפורים.
היאנוש שלי – הוא המח”ט הנערץ שידע לנצל את הקרקע של רמת הגולן.
הוא המפקד שהבין את סגולות השטח וידע להציב נכון את הכוחות של חטיבה 7, באותם שטחים שהקנו לחטיבה את היתרוןהטקטי שהביא לתוצאה האסטרטגית.
היאנוש הזה – הקשיב לאפשרויות הפעולה ולעוצמות האויב האפשרי וניצל נכון את השילוב של ניצול הקרקע כנגד האויב, ואני, הרי מדבר “כקצין מודיעין”.
היאנוש שלי – הוא אדם ומפקד אמיץ שידע לקבל החלטות קשות ביותר שבזכותן אנחנו כולנו כאן.
במהלך השנים היו לי עם יאנוש עליות ומורדות, כמו לכולכם אך הוא בגדולתו ידע לחזור בו ולהתנצל…
בשנים האחרונות הרגשתי שנוצרה בינינו חברות אמת, במיוחד בעת כתיבת הספר “עד קצה היכולת”. יאנוש הקפיד שנאמר אמת גם בחשיפות הקשות, ואכן עשינו זאת.
היאנוש שלי – הקפיד בשנים האחרונות לפנות למפקדים מהעבר, לאלה שחש שיתכן ופגע בהם בתקופה שאחרי המלחמה. הוא שוחח איתם ממושכות על אותם ימים ושיתף אותם במחשבותיו, הוא עשה זאת אחרי שלושים וארבעים שנים למלחמה ההיא.
היו בו ביאנוש הזה תכונות של רגישות וטוב לב, לצד קשיחות של מפקד בקרב.
נוח בשלום על משכבך יאנוש יקר, אנחנו אוהבים ומעריצים אותך, מפקד, אדם וחבר.
אל”ם (במיל’) אילן סהר
מדברי אביגדור קהלני, שקרא הבן אבנר בן-גל
(אביגדור קהלני שהה בחו”ל)
לפני זמן מה נפרדתי ממך כאשר אתה שוכב מתייסר בין הסדינים וכל גופך כאבים כאבים. נפרדנו ונשיקה נתתי לך על מצחך, נשיקה שכולה אהבה והערכה. אתה ידעת אולי וגם אני ידעתי שזו אולי הפגישה האחרונה שלנו בעולם הזה ומי יודע מתי ניפגש בפעם הבאה. אתה הולך היום אל עולם האמת, אל אלה שעמדו תחת פיקודך ושילמו בחייהם והם יקבלו אותך שם בהצדעה וביראת כבוד.
הם הם היודעים מה זאת אהבת מולדת, הם יודעים מהי אחוות לוחמים והם שידעו איך לשמור על הבית ואיזה מחיר משלמים. לא שכחנו אותם כפי שלא נשכח אותך.
יאנוש היקר, היית לנו ולאחרים מפקד מיוחד מפקד שראה הכל, מפקד מקצועי שידע הכל, מפקד שהביט בעיניים של חייליו ואף פעם לא מצמץ מול מפקדיו.
עמדנו יחד בתוך האש. אתה זה שהכנת אותנו למלחמה, אתה זה שאמר לנו היא תגיע בקרוב, ואתה זה שראית את תכניות האויב לפני שביצע אותן. נולדת לפקד על אנשים, היית תבנית נוף המולדת ובחרת בדרך המדים כדרך חיים. אין שישכח את נחישותך ועקשנותך אל מול אלה שביקשו את חיינו. קולך ברשת קשר עדין מההד בראשינו. ידעת את שאתה עושה וידעת טוב איך לעשות. רגוע נשמעת ושקול, גם כשהמוות נגע בנו ולקח חלק מאתנו.
עשינו הכל על מנת שלא לאכזב אותך ואת העם שלנו שהתפלל להצלחתנו. לא נתת לאויב לנצח אותנו. המתנת לו בכל מקום אליו חשב להגיע. והוא שבא אלינו, גדול פי עשרה, מצא את סוף חלומותיו בעמק הבכא. אחרי הבלימה אספת אותנו ונתת בנו רוח מיוחדת להמשיך במשימה. זה נראה כמו החלטה שאין היגיון מאחוריה, אך רק מי שחזון היה בו הבין שבשערי דמשק, שם צריך לעצור את הלחימה.
ניצחנו כי היינו טובים יותר, ניצחנו כי ידענו למה אנחנו שם, ניצחנו כי לימדו אותנו שהפסד אחד יחזיר אותנו אל המקום שממנו נשלחת אל ארץ ישראל וניצלת מן המוות הנורא. ניצחנו כי ידענו לשמור האחד על השני.
אתה היית שם והאחריות הייתה על כתפיך.
תודה לך חבר בשם הלוחמים, ויותר תודה בשם עם ישראל, שכל חייך היו לו שבועת אמונים. לכל אחד בלב יש את היאנוששלו וגם לי יש את היאנוש שלי. אותו יאנוש שדמעות היו בעיניו לאחר הדם בעמק הבכא, אותו יאנוש שבישר לי את הגרוע מכל – מוות בתוך משפחתי, יאנוש שהלך לפנינו כעמוד האש לפני המחנה.
יהי זכרך ברוך – חברי ומפקדי.
הבן אבנר בן-גל
השיר “כאשר חי המלך” של זלדה, שקרא הבן יונתן בן-גל
כַּאֲשֶׁר חַי הַמֶּלֶךְ
הָיָה כְּבוֹד בַּת הַמֶּלֶךְ פְּנִימָה בַּבַּיִת.
עַכְשָׁו הַבַּיִת רְסִיסִים רְסִיסִים
כַּאֲשֶׁר חַי הַמֶּלֶךְ
הָיְתָה צְנִיעוּת הָיָה חַג.
כַּאֲשֶׁר חַי הַמֶּלֶךְ
הָיְתָה הֲשָׁבַת שׁוֹשַׁנִּים עַכְשָׁו הִיא פֶּצַע
כַּאֲשֶׁר חַי הַמֶּלֶךְ
הָיוּ מַחְשָׁבוֹת שֶׁבְּלֵב צִפּוֹרִים שֶׁהִתְעוֹפְפוּ בָּעֶרֶב.
שֶׁחִכּוּ לִמְנוּחַת הָעֶרֶב
עַכְשָׁו חֲשׂוּפִים שָׁרָשַׁי וְהָאֲנָשִׁים דּוֹרְכִים עֲלֵיהֶם.
הבן יונתן בן-גל
השיר “תשמור על העולם ילד” של דוד ד’אור
תִּשְׁמֹר עַל הָעוֹלָם יֶלֶד
יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאָסוּר לִרְאוֹת
תִּשְׁמֹר עַל הָעוֹלָם יֶלֶד
אִם תִּרְאֶה, תַּפְסִיק לִהְיוֹת
גִּבּוֹר שֶׁל הָעוֹלָם יֶלֶד
עִם חִיּוּךְ שֶׁל מַלְאָכִים
תִּשְׁמֹר עַל הָעוֹלָם יֶלֶד
כִּי אֲנַחְנוּ כְּבָר לֹא מַצְלִיחִים.
תִּשְׁמֹר עַל הָעוֹלָם יֶלֶד
אַל תַּגְזִים בְּמַחְשָׁבוֹת
כִּי כַּמָּה שֶׁתֵּדַע יוֹתֵר יֶלֶד
אַתָּה רַק תָּבִין פָּחוֹת
וּבְשָׁעָה מְסֻיֶּמֶת
נִסְגָּרוֹת כָּל הַדְּלָתוֹת
וְכָל הָאַהֲבָה נִגְמֶרֶת
רַק אַתָּה מַמְשִׁיךְ לִתְהוֹת.
להאזנה לשיר בביצוע דוד ד’אור, לחצו כאן:
