שלושה אלופים, שלוש נכדות, שלושה סיפורי גאווה על מורשת, חינוך ועתיד • הנכדה של יורם יאיר: “קיבלתי מסבא עצות“. נכדותיהם של האלופים אורי שמחוני, מנחם ‘מנדי’ מרון ויורם יאיר ‘יה-יה’.
דניאל רוט-אבנרי, ישראל היום 8 במאי 2016
לאלוף (מיל’) מנחם (מנדי) מרון בן ה־88, תושב גבעתיים, יש 15 נכדים וחמישה נינים. מי ששימש בעברו מנכ”ל משרד הביטחון, נספח צה”ל בארה”ב ומפקד המכללה לביטחון לאומי וראש פרויקט המרכבה, מודה בפה מלא כי “הכי אהבתי להיות מג”ד טנקים, בגיל 20. הייתי חזק מספיק לראות תמונות מעל הגבעות, אך להיות במגע עם החיילים בשטח”. אולי זו הסיבה שניסה לשכנע את נכדתו, רב”ט עפרי צפריר (20), להיות מדריכת שריון, אבל היא בחרה להפוך דווקא למדריכה בחיל התותחנים.
מנדי אינו סבה הביולוגי של צפריר, אך הם קרובים מאוד. כשעפרי מצאה את עצמה בשמירה במגורים ב־3 לפנות בוקר ונתקלה בתמונה של סבה על אחד הלוחות, היא מיהרה לעדכן אותו בכך מיד על הבוקר, אחרי שהתגאתה בכך מול החברות. “ריגש אותי שהיא התרגשה מהתמונה שלי. בכל זאת אני מתועד שם צעיר, חזק, עם שערות על הראש”.
מימין לשמאל, האלופים אורי שמחוני, יורם יאיר ‘יה-יה’ ומנחם ‘מנדי’ מרון עם נכדותיהם. צילום: גדעון מרקוביץ’
“אין גאווה גדולה מזו”
מי שהחליף את מנדי כנספח צה”ל בארה”ב בשנת 1984 היה האלוף (מיל’) אורי שמחוני, היום בן 79. שמחוני שימש בעברו מח”ט גולני, מפקד בית הספר לקצינים של צה”ל, קצין חי”ר וצנחנים ראשי ועוזר ראש אגף אג”ם, אך כיום הוא משמש בעיקר סבא לחמישה נכדים, שבהם רב”ט סתיו (20), מש”קית בחטיבת המבצעים, שבחרה להתנדב לצבא אף ששוחררה מחובת שירות מסיבות רפואיות.
לא מזמן הגיע שמחוני לבקר את נכדתו בחטיבה. “הסתובבנו במסדרונות שמלאים בתמונות מהעבר, והוא זיהה את עצמו בהרבה מהן. היה מצחיק לגלות שהקירות שאני חולפת על פניהם יום־יום מלאים בתמונות של סבא שלי ולא ידעתי”.
סבא אורי מוסיף: “אני אוהב לראות אותה על מדים, כי בתמונות שעל הקיר ביחידה שלה אני כבר בקושי מזהה את עצמי וסתיו היא ההמשך שלי. אין גאווה גדולה יותר מזו”.
האלוף הרגיש
את שלישיית הסבים והנכדים משלים אלוף (מיל’) יורם (יה־יה) יאיר (71), כיום יו”ר עמותת אחריי! אביו היה חבר של סבא מנדי, ואת סבא שמחוני הוא גם מכיר היטב, לפי הצ’פחות שהחליפו במפגש.
“קיבלתי מסבא הרבה עצות לפני הגיוס. בעיקר לא ללכת ראש בראש”, מספרת נכדתו טור’ עופרי גנור (18.5), תצפיתנית במוצב זרעית. סבא יה־יה מודה: “בכינו יחד בבקו”ם מהתרגשות. כן, כן, גם סבא רגיש. הסברתי לה שצריך לקחת דברים לרוחב. זאת אומרת, אם היא תחשוב שיהיה לה קל, אז כך יהיה”.
עופרי מספרת כי החברים מהצבא מתלהבים כשהם מגלים למי היא דור שלישי ומציינת: “הם אפילו מבקשים להתייעץ אתו, אז אני מעבירה לו את השאלות שלהם”. אחרי שסבא מקבל מהנכדה את השאלות בווטסאפ, הוא ממהר להגיב: “אני מסביר לעופרי וגם לחברים שלה שהכי חשוב לדעת להתמודד. לחזק את המוח בעניין, הוא הלוא שריר שבבסיסו בנוי להתחזק”.
