מאת : אל”ם ניר בן דוד ‘בנדה’ לשעבר מג”ד 74 ומח”ט 188
תת אלוף הרב אביחי רונצקי 1951-2018
בינואר 2009 פיקדתי על גדוד 74 במבצע ׳עפרת יצוקה׳, כחלק מחטיבת הצנחנים. תוך כדי ימי לחימה אינטנסיביים, באחת מהשבתות במהלך המבצע שהיתי במגנן הפיקוד הקדמי הגדודי, שבין שכ׳ אל-עטטרה לשכ׳ זיתון. מתחם רק״ם ולוחמים, תחום בסוללת עפר שהקמנו בעזרת דחפור.
במתחם פרסנו את נגמ״ש הפיקוד, וצוותים ממספר קטן של כלי רק״ם נכנסו בסבבים למנוחה ולטיפול בכלים, תוך כדי שכוח קטן אחר מאבטח אותנו.
לפתע הבחנתי במחזה משונה – קבוצה קטנה של 3-4 חיילים, שנראו כמילואימניקים, דילגה בין הבתים לכיוון המגנן. לא הבנתי במה מדובר, שהרי המרחב כולו תחת לחימה וחילופי אש.
קבוצת החיילים הקטנה המשיכה בדילוגים לכיוון המיגנן. איש לא תיאם את תנועתם. ביניהם הבחנתי באדם, בעל זקן לבן, לבוש קסדה לא משופצרת, לא הצלחתי להבין את זהותו (הזכיר לי את אליהו הנביא). מראה מוזר בסביבת הגדוד הסדיר.
הקבוצה דילגה עד לפתח המגנן, שם המתנתי לבואם. לפתע הבנתי שתחת הקסדה נמצא הרב הראשי הצבאי, הרב רונצקי. התחבקנו.
״מה אתה עושה פה?״ שאלתי.
״אני מדלג בין כוחות החטיבה, באתי לפגוש את הלוחמים ולספוג מהם רוח לחימה״ ענה לי הרב.
אספנו את כל המפקדים והלוחמים ששהו באותה העת במגנן הפיקוד הגדודי. בינתיים ניצלנו את הזמן לשיחה אישית על המצב.
עם התכנסותם של הלוחמים, התיישבנו יחד לשיחת מפקד, כשסביב נשמעים כול העת קולות הקרב, נפילות פצמ״רים, ירי מקלעים, מידי פעם ירי של אחד מטנקי הגדוד.
במהלך השיחה דיבר הרב עם הלוחמים, שמע מפיהם את התרחשויות הלחימה בימים האחרונים, הרב השיב מצידו על המצב בשאר המגננים בגזרת החטיבה. הרב שוחח עם הלוחמים כשהוא מקפיד בחכמה מרובה לשמור על שלא לחצות את הקו הפיקודי. עת שדיבר על דברי רוח מזווית מבטו וניסיונו האישיים והדתיים, הקפיד כל העת לעשות זאת בצורה מאחדת ומלכדת. כזו שמקרבת ולא משסעת. שיחה מהלב. שיחה חשובה תוך כדי לחימה.
כך, תוך כדי חילופי אש, ישבנו לשיח לוחמים ערכי ומשמעותי.
לעת פרידה הצעתי לרב להסיעו עם אחד הכלים הממוגנים למגנן הבא אליו הוא מעוניין להגיע. אך הרב, חייך ואמר ״שבת, אעשה את הדרך לשם ברגל״. התחבקנו לפרידה. וכך, שוב חבש את קסדתו והחל מדלג בין הבתים לעבר המגנן הבא.
תוך כדי שאני מתבונן בחולייה המשונה הזו מדלגת החוצה מהמגנן, שוב אל בין הבתים, לעבר המגנן הבא, חשתי עצמה מפעמת בתוכי, הבחנתי ברוח של מוטיבציה עצומה בקרב לוחמי הגדוד. הייתה לרב גישה ייחודית ואצילית והצליח לגעת בכל אחד ואחד מאלו שפגש.
את יתר ימי המבצע ביצע הגדוד בצורה מרשימה. הייתי גאה מאוד בלוחמי ומפקדי הגדוד, על האופן המקצועי והערכי בו לחמו.
גם בשנים שלאחר המבצע המשכנו לשמור על קשר מיוחד, הרב ואני. מקפידים שלא לחצות את הקווים הדקים ושבריריים שבין פיקוד, מנהיגות ורוחניות.
היום, נפטר הרב. דמעה של עצב זלגה מעיני.
איש יקר. אהבתי והערכתי אותו כאדם וחבר.
יהי זכרו ברוך.
