שלמה-יוסף, בן אידה וראובן, נולד בחיפה ביום כ”ז בתשרי תרצ”ח (2.10.1937). שלמה-יוסף היה נצר למשפחת רבנים וסבו מצד האם היה קצין בצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה – תופעה נדירה בין יהודי גרמניה.

שלמה (המכונה “חביבי” בפי בני משפחתו) סיים את לימודיו בביה”ס “לדוגמה” ע”י סמינר המזרחי בירושלים ולאחר מכן למד בבית-הספר החקלאי “מקוה ישראל” ועסק בחקלאות. במשך שנים היה חבר פעיל ב”בני עקיבא” ומדריך בתנועה.

שלמה התגייס לצה”ל בנובמבר 1955 והצטרף לצנחנים, צנח במיתלה והשתתף בקרבות מבצע “קדש” (1956). לאחר שסיים שלמה את שירותו הסדיר, הצטרף לצבא הקבע בו שירת עד 1961, וזמן רב עסק בהדרכה כקצין והגיע לדרגת סרן. בשנת 1960 נישא שלמה לדליה, בת קיבוץ חולתה, שהוריה מוותיקי המשק וידועים בשל עבודותיהם החלוציות ובשל הברחת עולים מסוריה עוד לפני קום המדינה. שנה לאחר נישואיהם נולד בנם הבכור שנקרא בשם שגיא – ע”ש הר “שגיא” שבנגב ושעליו נפצע שלמה עוד לפני מערכת סיני. לאחר זמן-מה נולדו גם אורן ואלון.

שלמה השתחרר מצה”ל והצטרף לקיבוץ חולתה ומילא בו תפקידים רבים, אך היה בו אי-שקט רב ולבטים קשים כשלא יכול היה להשלים עם תופעות שלא היו לפי רוחו, אך אהבתו לדליה ולילדים ועקשנותו להמשיך בחיי הספר, עזרו לו להתגבר על הקשיים השונים ולהבין שהדרך לשלמות, אותה חיפש בכל, אינה קלה ביותר. שלמה השתייך לפל’ סיור (שריון) במילואים וכאמור, במסגרת זו לחם גם במלחמת ששת-הימים, ובה נפל.

כל מי שהכיר את שלמה (“חביבי”) הכיר את החן הטבעי שבו ניחן, יחס לבבי הראה לחבריו ונכונות לעזור ולסייע לזולת. בת – שחוק היתה נסוכה על שפתיו אך יחד עם זה היה איש משמעת ללא פשרות, שגילה מסירות – נפש בהגנת המולדת אותה אהב בכל רמ”ח איבריו ושס”ה גידיו, ומסירותו לה עיצבה את אופיו. שלמה נקבר בבית הקברות הצבאי לשעת-חירום בבארי ולאחר זמן-מה הועבר למנוחת-עולמים בבית הקברות שבקיבוץ חולתה.

הניח הורים, אשה ושלושה ילדים ושני אחים.

ב”שלושים” לנופלו הוציא קיבוץ חולתה חוברת לזכרו ולזכר חבר נוסף שנפל גם הוא בקרבות אלה, יהודה גולן הי”ד. זכרו הועלה גם בחוברת הזכרון “אשר נפלו במלחמה” שהוציא הקיבוץ המאוחד, כן הוצאה לזכרו חוברת ע”י המשפחה וקיבוץ חולתה שאויירה בידי בצלאל יעיר, הי”ד. חוברת לזכרו ולזכר יהודה גולן הי”ד הוצאה לאור והיא נקראת “בצרור החיים”.