כתב ynet הצטרף לאימוני פלוגת הניסוי שבוחנת את הטנק “הטוב והממוגן ביותר בעולם” לפני כניסה לשירות מבצעי. חוץ מאשר על המיגון המשופר, הפעם חשבו גם על המראה החיצוני והריפוד, והכי חשוב: הגירוז יותר קצר.
פליקס פריש / ynet
לא נעים לומר, אחרי הכל, הכלי פותח במטרה להרוג בני אדם – אבל התכונה הבולטת של טנק המרכבה סימן 4, היא מראהו המצודד.
גם חיילי פלוגת הניסוי, שבשל מגבלות ביטחון לא יכולים לספר הרבה על הטנק בו הם מבלים ימים כלילות, לא מסתירים את ההתלהבות. “זה הטנק הראשון שהמראה החיצוני שלו נכנס למערכת השיקולים של המתכננים”, אומר, ספק בצחוק ספק ברצינות, סרן אלצפן, מפקד פלוגת הניסוי.
“השושואיסטים”
הדבר נוסף שמאפיין את המרכבה סימן 4, הוא הסודיות וה”שושואיזם” של 12 אנשי הצוות שמפעילים את שלושת טנקי פלוגת הניסוי. “עד היום היה לנו פק”ל מיוחד של ריבועים מרצדים על הפנים”, פותח את השיחה סגן מפקד הפלוגה, סגן אמיר, “רק עכשיו הורדנו אותם”.
מייד אחריו מספר כל אחד מחייליו את ה”שטיק” התורן בתחום: “אני לא מספר להורים שלי מה אני עושה”, אומר אחד מהם. הסוד הגדול ביותר, לדבריהם, הוא כיצד הגיעו לשרת באחד התפקידים המרתקים שקיימים כיום בצה”ל. “עד היום אנחנו לא יודעים איך הגענו לכאן”, אומר סמל דן, מפקד הטנק השלישי – 1ב’. “בדרך כלל מגיעים אליך המפקדים ומודיעים על כך, ולא ברור לאף אחד למה”, הוא אומר.
השבוע איפשר צה”ל ל-ynet הצצה ראשונה לתוך תא הלוחמים של המרכבה סימן-4, והשתתפות באימון שקיימה הפלוגה במרכז רמת הגולן.
די בשקט, לבד מטקס השקת הטנק ביוני 2002, החל צה”ל בהצטיידות בטנק החדש, “הטוב והממוגן ביותר בעולם”. עד כה נכנסו לשירות רק מספר קטן של טנקי מרכבה סימן 4, בשלוש קבוצות עיקריות: פלוגת הניסוי, שקלטה את הטנק הראשון שיוצר; פלוגת האימונים בבית הספר לשריון, שבה יוכשרו אנשי חיילי המחזור הראשון שישרתו על הטנק, ושהתגייסו במארס האחרון, ויחידה נוספת אליה הגיעו הטנקים לקראת פתיחת הגדוד המבצעי הראשון של מרכבה סימן 4, בגדוד “שלח” של חטיבת “עקבות הברזל”.
נעים להכיר – “מרכבה סימן 4”
שעת בוקר מאוחרת ברמת הגולן. בבסיס שחלק מחייליו משרתים עכשיו בשטחים, מחממים כמה טנקי מרכבה סימן 4, את מנועיהם. המ”פ, סרן אלצפן (25), יצא לא מכבר לשטחי האימונים כדי להחביא כמה מחיילי החוליה הטכנית, שיביימו מאוחר יותר את האויב. הוא מסביר להם איך מתנהגת חוליית נ”ט ומורה להם להמתין לטנקים.
בינתיים, על משטח כורכר סמוך לבסיס, אנחנו מתוודעים לראשונה לתא הלוחמים: מי שציפה לכורסאות עור של רכב מנהלים, צפוי להתאכזב מעט, אבל עבור טנקיסטים, בעיקר כאלה שמכירים מג”ח או מרכבה מדור ישן, מדובר בכמעט ארמון.
בשל הצריח רחב המימדים, גם תא הלוחמים מרווח למדי ומאפשר תנועה חופשית ללא פציעות מחלקי מתכת בולטים. לתותחן ולטען-קשר יש כיסאות עם משענות יד, מכוסים בריפוד לבן מבד קשיח ומרופד, הכיסאות מתכווננים ומאפשרים תנוחת ישיבה נורמלית. לכל איש צוות יש צג מחשב שבאמצעותו מופעלות המערכות השונות.
השכלולים
ההבדל העיקרי הנראה לעין, בין המרכבה סימן 4 לבין קודמיו, הוא המיגון הכבד (מתוצרת אורדן ורמתא), שהותקן על הצריח, ומכשיר אותו להתמודות מול איום טילי נ”ט מדורות מתקדמים. אלה טסים בגובה של כמה עשרות מטרים ופוגעים בטנק מלמעלה.
טילים אלה, כמו גם טילי נ”ט המשוגרים ממסוקי קרב, יעילים במיוחד נגד טנקים מן הדור הקודם שעיקר המיגון שלהם רוכז בקדמת הטנק ובצדדיו. כדי להתמודד מול הטילים המתקדמים העמיסו מפתחי המרכבה סימן 4 מיגון רב על סיפון הטובה ובצריח. למרות הגדלה משמעותית של המיגון והמנוע, הצליחו המפתחים לשמור על משקל הטנק ללא שינוי: 65 טון.
הפתח העליון ששימש את הטען-קשר בוטל, ובחלקו העליון של הטנק נותר פתח אחד – של המפקד. קווי המתאר של הצריח הוחלקו וצורתו נראית אווירודינמית, על מנת לגרום לטילי הנ”ט להחליק על הצריח במקום להתנגש בו ולחדור לתוך הטנק.
הבדלים נוספים הם מנוע בעל הספק של 1500 כוחות סוס, תותח משופר בקוטר 120 מילימטרים (מתוצרת תע”ש) בעל מנגנון ייצוב מתוחכם, ומערכת כפולה של תצפית וכוונות (מתוצרת אלביט – אל אופ): בשעה שהתותחן עובד עם מערכת כוונות אחת ומשמיד טנקי אויב, יכול מפקד הטנק להפעיל את מערכת הכוונות השניה ולהביט באמצעותה לכל הכיוונים, כדי לחפש איומים חדשים.
מערכת חיישנים מתקדמת מתריעה בפני צוות הטנק על איומי טילים: המערכת מזהה קרניים אלקטרו מגנטיות שמאפיינות מערכות הנחיה של טילי נ”ט, בשעה שאלה מופנות אל הטנק. מערכת מצלמות ופריסוקפים הפונים לכל הכיוונים מאפשרים לנהג ולמפקד להביט לכל עבר, תכונה שעשויה לשרת את הטנק וצוותו גם בלחימה מוגבלת, בשטח עירוני, כדוגמת ערי השטחים. “פיתוח הטנק החל והסתיים לפני העימות, אבל הסיבה העיקרית לכך היא שמדובר בטנק מערכה. כלי שנועד להילחם מול טנקים אחרים במלחמה, ולשם כך הוא נבנה”, הם מבהירים.
מתחילים בתנועה
הסמ”פ, סגן אמיר (23), ישמש הפעם כמפקד המחלקה המתאמנת. אמיר סוגר מעגל: אביו, נפתלי, היה חייל בשריון במלחמת יום כיפור, הוא נלחם עם קהלני ברמת הגולן והיה אחד ממפתחי תותח טנק המרכבה הראשון. אמו של אמיר שירתה כפקידה של כמה מפקדים בכירים בשריון. אחד מסביו שירת כקצין בתפקידים טכניים בשריון בימיו הראשונים, ואילו סבו האחר שירת כלוחם ביחידת פרשים – הורתה של יחידת הטנקים – בצבא האדום הסובייטי במלחמת העולם השניה. “ידעתי די מוקדם שאהיה קצין, אבל ההחלטה הסופית התקבלה רק בעקבות הלחימה בנצרים, בימים הראשונים של הלחימה”, סיפר אמיר.
מחלקת הטנקים מתחילה בתנועה. נהמות המנוע הבריאות הן רק ההקדמה למה שאנחנו עתידים לראות בתוך כשעה: הטנקים חוצים את השטח הבוצי כאילו מדובר בכביש שזה עתה נסלל. הם מטפסים על צלע ההר ומרסקים אבנים שנקרות בדרכם. “המג”ח (טנק פטון), שעליו שירתתי, לא היה לוקח את העליה”, אומר אלצפן.
המשימה העיקרית של הניסוי היא לגבש תרגולת ולבחון את מערכות התצפית ואת הכוונות הנפרדות בתנאי לחימה בשטח הררי סגור. איש הקשר של חברת אל-אופ מתדרך את הלוחמים וצפוי לשמוע מהם ממצאים אחרי הניסוי.
“בניגוד לשטח פתוח, שבו אתה רואה איומים מרחוק ויכול לנוע מהר, שטח הררי דומה לשטחי עירוני”, אומר אלצפן, “זהו שטח סגור שבו אתה מאויים גם מהגובה וגם מטווחים קצרים. זהו שטח שיש בו יתרון ללוחמי חי”ר – אלה שצפויים לאיים עלינו, ואנחנו מגבשים שיטת עבודה לטנק בשטחים כאלה. החיילים שלנו מדמים תנועות של לוחמי נ”ט של האוייב, ואנחנו נלחמים בהם היום ביבש, ללא ירי”.
כל התרגולות של הטנק נכתבו מחדש, ויעלו בקרוב אל מחשבי הטנק. לא הרבה חיילים בצה”ל יכולים להתגאות בכך שכתבו בעצמם את ספרי הוראות והבדיקות החיוניות. הלוחמים גם הכניסו שורה של שינויים מבניים בתא הלוחמים, במבנה החיצוני ובמערכות השונות.
חלק חשוב לא פחות מצוותי הניסוי המבצעי הם אנשי החוליה הטכנית של הטנק, שלמדו על המערכות השונות מפי היצרנים, ומפתחים את שיטות העבודה והטיפולים השונים עבור כלל מערך המרכבה סימן 4 של צה”ל. הם גם אלה שתורמים לתחושה הכלל ישראלית של פלוגת ה”פיילוט”: אחד החיילים דרוזי, וכמה נוספים – עולים מחבר העמים. מבין 12 הלוחמים, 10 הם יליד הארץ, ושניים אחרים, נהג ומפקד טנק, עולים חדשים.
רס”ר שמעון אסולין, ראש צוות החימוש ומהנדס במקצועו, דווקא יודע לפרט כיצד הגיע כל אחד מאנשי הצוות הטכני לפלוגת ה”פיילוט”: “הלכתי לבית הספר לחימוש ובחרתי אישית בוגרים מצטיינים מכל קורס של טכנאי טנקי מרכבה. כולם כאן מודעים לעובדה שיש מקרה אחד בדור שבו צבא קולט טנק וכל החיילים הבאים ילמדו הכל מהם. כל מערך האחזקה בטנק הזה קפץ מדרגה. הגישה למערכות, המיקום שלהן, וקלות הטיפול. הכל מחושב ובנוי נכון יותר”.
מקצרים את הטפ”ש
לפחות דבר אחד שהשריונרים ישמחו ללמוד מחדש הוא הטיפול השבועי (טפ”ש), אותו טקס שנוא למדי על שריונרים לדורותיהם, שבגללו הם יוצאים מאוחר הביתה, אם בכלל, כשהם מלאי גריז. “טיפול שבועי בטנק הזה הוא קצר וקל מאי פעם”, אומר סגן אמיר. “הטפ”ש הטכני בטנק הזה נמשך כשעתיים וחצי, כשבמג”ח הוא נמשך יותר מחצי יום”.
בניגוד לשני הקצינים, מרבית החיילים בפלוגת ה”פיילוט” מעולם לא ראו מלחמה מקרוב. “כבר כמעט שנתיים הם נמצאים בפלוגה שעורכת את מרבית האימונים בדרום ושייכת לבית הספר לשריון בסיירים שבנגב” מספר אלצפן. לדבריו, “הם נהנים מאוד, יורים הרבה, ויודעים שהם משחקים תפקיד חשוב, אבל כולם מתים להגיע ללחימה, לשטחים. מוזר, אבל אחרי שהתחילו להיהרג שריונרים בשטחים וטנקים עלו על מטענים בעזה, הדרישה בבקו”ם לשרת בשריון עלתה מאוד. זוהי מעין הוכחה עבור החיילים הצעירים שהשריון הוא חיל קרבי, וחיילים רוצים להילחם”.
בעוד חודשיים, אחרי מעט יותר משנתיים, תתפרק פלוגת הניסוי של המרכבה סימן 4. חייליה ומפקדיה יתפזרו בין שתי הפלוגות הראשונות שיפעילו את הטנק בצה”ל. במהלך השנה, יסיים צה”ל לקלוט את הגדוד הראשון על טהרת המרכבה סימן 4.
