המרכבה סימן 4 הוא כיום אחד הטנקים המתקדמים ביותר בעולם. הטנק, המיוצר באופן שוטף עבור חיל השריון, עתיר טכנולוגיה וכישורים מבצעיים שכבר עברו טבילת אש מבצעית. קליטתו לוותה בחבלי הילדות במערך המבצעי ובמערך האחזקה. עם זאת שיתוף הפעולה הפורה – הנמשך עשרות שנים, בין אנשי התכנון, הייצור, האחזקה וחיל השריון – “סוגר את הזנבות” ומביא לייצור טנק משובח הממשיך להשתבח. על אף הפגיעות שספק הטנק מטילי נ”ט במלחמת לבנון השנייה הוא הוכיח כושר מיגון מעולה ובקרוב תתוסף לו מערכת הגנה אקטיבית חדישה.
תא”ל ירון ליבנת *
טנק מרכבה סימן 4 מייצג כיום את מלוא היכולת של פרויקט המרכבה. הפרויקט, שהחל בשנת 1970 על ידי מי שהיה מפקד גייסות השריון, אלוף ישראל טל (“טליק”), הניב עד היום ארבעה דורות של טנקים. צי הטנקים של צה”ל מבוסס כיום כמעט כולו על טנקי המרכבה, וחיל השריון הוא המוביל כיום בצה”ל בהיקף השימוש באמל”ח כחול-לבן.
טנק המרכבה סימן 4 נבנה מלכתחילה כטנק עתיר טכנולוגיה, במאמץ למצות אותה ליכולת המבצעית הגבוהה האפשרית. הטנק צויד בחטיבת כוח (מנוע וממסרת) מתקדמת בהספק 1500 כוחות סוס, בתותח 120 מ”מ משודרג, ובמערכת אלקטרו-אופטית המכילה למעשה שתי מערכות בקרת-אש נפרדות, המשולבות ברשת מחשבים מתקדמת. כישורים אלה מעמידים את הטנק בקבוצה קטנה מאד ואיכותית של הטנקים הטובים בעולם. כיוון שהמרכבה 4 הותאם במיוחד לדרישות חיל השריון הישראלי, הוא בעינינו גם הבולט והמוביל שבקבוצה.
חיל השריון קולט את טנקי המרכבה סימן 4 מאז שנת 2003 בחטיבה 401, וכן בחטיבת ההכשרות 460. תהליך הקליטה של הטנק מורכב למדי ומעורבים בו גורמים אנושיים וטכנולוגיים.
הגורם האנושי
חיל השריון קלט את הטנק בדרך המסורתית לחטיבה שהייתה מצוידת בטנקים הוותיקים ביותר. כך, מצאו את עצמם שריונאי המגח (בטנקי 6ב’ גל, ו-7) מזנקים טכנולוגית כעשרים שנה קדימה! מצד אחד, שמחו לזנוח תרגולות, כשירויות ויכולות הנוגעות לטיפולי מזקו”ם מייגעים, ומצד שני נאלצו להתרגל למספר עצום של מערכות, אופני תפעול ולוגיקת הפעלה חדשה לחלוטין. גם מעטפת הביצועים (טווחי הירי, מהירויות הכלי, כושר הטיפוס ועוד) השתנתה והיא מציבה עד היום אתגרים לצוותי הטנקים. התעוררו גם קשיים הנוגעים ליכולת התפעול והתפקוד המשותפת של אנשי צוות והמפקדים, שבחלקם עברו לעתים הסבות מהירות מאד, ובחלקם עברו הכשרת יסוד על טנק סימן 4 ומיומנותם בתפעול הכלי לעתים טובה יותר. גם אנשי החימוש מצאו את עצמם מתמודדים עם הטכנולוגיה המתקדמת שבטנק, כשיכולתם של אנשי הקבע הוותיקים, המשמשים בדרך כלל עוגן מקצועי, לא תמיד מספקת מענה למול חדשנות המערכות שבטנק.
על תהליך הקליטה המורכב כשלעצמו, נוספה שורה של שדרוגים (ברובם, מתוכננים מראש), בעיקר של המערכות האלקטרוניות, ובראשן מערכת השליטה והבקרה (שו”ב) הידועה בשם מַעֲנָ”ק (מערכת עזר לניהול קרב), וכן מערכות מִחשוב ותצפית נוספות. לצד השדרוגים צצו גם תקלות טכניות (ואלה דווקא לא תוכננו מראש…) שנבעו מעצם ההטמעה של מערכות חדישות העוברות התנסות בפעם הראשונה. שינויים אלה הוסיפו נדבך נוסף למאמץ האנושי להשתלט על הטכנולוגיה החדשה, וחדשות לבקרים נדרשו אנשי הצוות ללמוד יכולות חדשות ולהתמודד עם הנחיות עדכניות.
הטכנולוגיה
מרכבה סימן 4 נבנה כטנק הממצה את הטכנולוגיה. בטנק יושמו אינספור לקחים שנלמדו והופקו משלושת הדורות שקדמו לו. גם מערכות מצוינות, כמו מערכת בקרת האש “בז”, שאומצו כבסיס מטנקים קודמים, עברו שינוי, שדרוג והתאמה לסביבה החדשנית שבה הותקנו. מרבית המערכות חוברו ביניהן ברשת תקשורת מתקדמת, והוגדרו הכישורים ואופני התפעול המשלבים בין הפעולות של מספר מערכות. היקף התכנה שנכתבה למערכות החדישות גדל מאוד, וכן גדלה מורכבות ההגדרות התפעוליות שנועדו לשפר את תפקוד הטנק, מערכותיו וצוותו. יחד עם הגידול בהיקפי התכנה והחומרה חווינו בתחילה, כחלק בלתי נמנע, מספר גדול של תקלות. כמו כן נתגלו טעויות בהגדרות הבסיסיות של התפעול. נדרשה פעולה נמרצת לתיקון התקלות ולשיפור התפעול. במיוחד, מאחר והטנקים נקלטו לפעילות מבצעית כמעט מיד. נדרשה, ועדיין נדרשת, תשומת לב עצומה מצד מפתחי הטנק, אנשי מנת”ק ורפ”ט, וכן של גורמי האמל”ח במז”י, במחלקת תורת חש”ן (תח”ש) ולוחמי השריון בשטח כדי להתמודד, לתעד ולמנוע את כל אותן טעויות ותקלות. להלן יפורטו שני תחומים בולטים שבהם צעד הטנק קדימה.
חטיבת כוח
במרכבה סימן 4 הוכללה חטיבת כוח מתקדמת ביותר המספקת 1500 כוחות סוס (להשוואה – בסימן 3, 1200 כוחות סוס). בתחום זה נשענה ההצטיידות במרכבה סימן 4 על ניסויים מוקדמים בדגמי חטיבות כוח, שנמשכו שנים רבות ונצבר בהן ניסיון רב. לפיכך הציפייה ל”הפתעות” הייתה נמוכה. עם הזמן התברר שהתעשיות האחראיות על ייצור מרכיבי חטיבת הכוח (באירופה), כללו בייצור הסדרתי שלהן שינויים מסוימים, שבמקום לשפר את תפקוד חטיבת הכוח, גרמו לבעיות קשות. כמתכנני הטנק נדרשנו לחקור ולחזור לאחור עד לאיתור ומיפוי השינויים שיישם היצרן, לבנות חטיבות כוח עדכניות שבהן הוכנסו תיקונים, ולבצע ניסויים אינטנסיביים בפרקי זמן קצרים כדי להוכיח את תקינותן ויעילותן. כיום, לאחר יישום השינויים נמצאת אמינות חטיבת הכוח בעליה וכבר הגיעה לרמה שלא היכרנו בדורות הקודמים.
מערכת שליטה ובקרה (שו”ב) – מענ”ק (מערכת עזר לניהול קרב)
בטנק מרכבה סימן 4 בתצורתו המתקדמת ביותר מיושמת מערכת שליטה ובקרה הנקראת מענ”ק. מערכת זו – שכבר הוטמעה בחלק ניכר מטנקי המרכבה סימן 2 ו-3 – משתמשת במידע רב המגיע ממערכות הטנק האחרות (בעיקר ממערכות הניווט ובקרת האש) כדי ליצור קשר יעיל, אוטומטי ורציף בין טנקים. כך אפשר בכל טנק בפלוגה לדעת את מיקומם ומצבם של כל אחד מהטנקים האחרים שבפלוגה. המידע זמין על גבי מפה דיגיטלית, או תצלום אוויר (תצ”א) המופיעים בצג של איש הצוות או כטקסט. מפקד הפלוגה יכול להעביר לטנקים האחרים פקודות לפני מבצע וכן בזמן אמת תוך כדי הביצוע.
במרכבה 4, בשונה משאר הטנקים, נמצאת המערכת בשימוש של מרבית אנשי הצוות ואפשר לנצל אותה ואת המידע שהיא מספקת בצורה יעילה ביותר. מערכת זו נמצאת בשלבי הטמעה ולימוד והיא ממשיכה להתפתח ולהשתכלל בקביעות באמצעות הגדרת פונקציות חדשות וכן כתוצאה מלקחים של המשתמשים ומטיפול בתקלות המתגלות תוך כדי שימוש.
המצב כיום
ארבע שנים לאחר שהחלה בקליטת מרכבה סימן 4, מבוססת כל חטיבה 401 ומערך ההכשרה שלה על טנקים אלה. החטיבה עמדה בקו הראשון במלחמת לבנון השנייה, ועברה עם הטנק החדש טבילת אש משמעותית. טנקי מרכבה סימן 4 היוו מטרה דווקא לטילי הנ”ט היותר מתקדמים שהפעיל החיזבאללה, שהיו בעלי הדיוק וכושר החדירה הגבוהים ביותר (לדוגמה טיל ה”קורנט”). חלק מהטנקים אמנם נפגעו ולחטיבה היו נפגעים ואבידות בנפש, אולם הנתונים היבשים שנבדקו ונחקרו לעומקם, מצביעים על כך כי במלחמת לבנון השנייה – שלא כפי שאולי הצטייר בתקשורת – עמד מיגון הטנק טוב יותר במידה משמעותית בפני טילי הנ”ט מאשר בכל העימותים הקודמים, אף שלטילים אז הייתה יכולת נמוכה בהרבה.
מאז המלחמה, נמצאת חטיבה 401 עם הטנקים שלה בפעילות מבצעית בלתי פוסקת, ובחודשים האחרונים גזרת הפעולה המרכזית שלה היא בגזרת רצועת עזה. לצוותי הטנקים הישגים רבים ומשמעותיים ולראשונה מזה זמן, אנו חווים רצף של פעילות אינטנסיבית, שבו באות לידי ביטוי כל יכולות הטנק, תוך הפגנת ביצועים מצוינים ורמת אמינות גבוהה.
מבט קדימה
במרכבה סימן 4 יושמו לקחים וניסיון שנצברו במהלך שלושים ושמונה שנות פרויקט המרכבה. כמו כן יושמה בו טכנולוגיה מתקדמת שנועדה לאפשר לטנק להישאר בקדמת הטכנולוגיה לאורך זמן. לצד שדרוג מתמיד של כישוריו הבסיסיים של הטנק מתנהל כיום מאמץ פיתוח שנועד לשלב בטנק מערכת חדשה בעלת השפעה דרמטית – מערכת מיגון אקטיבי עם הגנה “קשה”. בטכנולוגיה זו – המתווספת למיגון הבליסטי של הטנק, שיכולתו מושפעת מכושרו של הטנק לשאת משקל – מזהה המערכת את האיומים על הטנק עוד בעת מעופם אליו ולהשמידם לפני שיפגעו בו בפועל [ראה כתבה על מערכת הגנה אקטיבית של דידי בן יואש בגיליון 26 של “שריון” מיולי 2007]. נמצאות בפיתוח בארץ מספר מערכות בעלות מאפיינים שונים, ומהנדסי הפרויקט שוקדים עתה על שילוב אחת מהן במרכבה סימן 4. יצוין שהטנק תוכנן מראש כך שיאפשר שילוב פשוט יחסית של מערכת כזו. עם זאת צפויה המערכת להשפיע על הטנק ועל מערכותיו בנפח, בצריכת אנרגיה ובמרכיבים אחרים (על כך יורחב בכתבה נפרדת).
סיכום
פרויקט המרכבה ככלל ומרכבה סימן 4 בפרט, מתאפיין בתהליך פיתוח “טלסקופי”, שבו מתחילים בייצורם של מרכיבי הטנק עוד בטרם הושלמה בדיקתם בניסוי מלא. בתחילה מסתפקים באישור בטיחותי ופונקציונלי ראשוני, ובמהלך הזמן מפתחים ומשכללים את יכולות הטנק ומתקנים טעויות המאפיינות את התכנון המוקדם. הקשר המיוחד במינו שאין שני לו, בין חיל השריון על מפקדיו ולוחמיו ובין אנשי פרויקט המרכבה – המנהלת (מנת”ק1) ויחידת הפיתוח (רפ”ט2) – מאפשר לצה”ל לקלוט טנקים ולהכניסם לפעילות מבצעית במקביל להמשך תהליך הפיתוח ותיקון הליקויים. אחד מערכי היסוד של הפרויקט הוא תמיכה של מהנדסי הפרויקט, בשיתוף החברות האזרחיות המעורבות בו, בתהליך הקליטה של הטנק וההטמעה המבצעית.
ארבע שנים אחרי שהוחל בקליטתם של טנקי מרכבה 4 בחיל השריון, טנקים אלה הם עובדה קיימת ודומיננטית בפעילות המבצעית של צה”ל בכלל ושל היבשה בפרט, ואנו ממשיכים לפתח את הטנק, את מערכותיו ואת מעטפת הביצועים שלו, כך שלוחמי השריון יפיקו ממנו את המיטב.
*תא”ל ירון ליבנת משמש ראש מנת”ק במשרד הביטחון
