תת אלוף ברוך מצליח, ראש מינהלת טנק המרכבה במשרד הביטחון: “גם בשנים הקרובות צה”ל יצטרך טנקים”. “בחלק מצבאות העולם יש מגמה של צמצום בכמות הטנקים – בעיקר באירופה”
יובל אזולאי (מאתר מעריב, 26 בפברואר 2014)
טנקי מרכבה 4. צילום: דובר צה”ל
“יש מדינות שרוצות לרכוש את טנק המרכבה – אבל אלה לא מדינות שישראל יכולה לסחור איתן. מאז 2010 אנחנו משקיעים מאמץ בייצוא הטנק – אך בינתיים לא הצלחנו להשיג עסקה”, כך אומר ל”גלובס” ראש מינהלת טנק המרכבה במשרד הביטחון (מנת”ק), תת אלוף ברוך מצליח.
ההחלטה שקיבל לפני כארבע שנים מנכ”ל משרד הביטחון לשעבר, אודי שני, לאפשר ייצוא של טנקי מרכבה שעליהם מבוסס מערך השריון של צה”ל – עוררה תקוות במערכת הביטחון: כסף גדול שייכנס אליה בעקבות מכירת הטנקים הישראליים לצבאות בעולם, הרחבה של קווי ייצור, המשך המחקר והפיתוח בתחום ובעיקר – שימור הידע שיאפשר גם בשנים הבאות ייצור של משוריינים נוספים.
אלא שציפיות לחוד ומציאות לחוד: “אנחנו משוכנעים שייצוא כזה יחזק את כל החברות הישראליות שמעורבות בייצור של טנק המרכבה ויחזק את תעשיית הרק”ם (רכב קרבי משוריין) הישראלית. אלא שבחלק מצבאות העולם יש מגמה של צמצום בכמות הטנקים – בעיקר באירופה. בזמן שהביקוש לטנקים עולה בחלק מן המדינות במזרח אסיה ובדרום אמריקה, אל השווקים האלה נכנסים אותם טנקים שיוצאים משירות באירופה ונמכרים אליהם במחירים נמוכים לאחר פעולות של השבחה ושדרוג זולות ולנו קשה להתמודד עם זה. זאת, למרות שאנחנו מציעים כלים אחרים לגמרי, מכונות מלחמה ברמה אחרת”, אומר מצליח.
למרות זאת, הוא שומר על אופטימיות: “בסוף נמצא את המדינה שתרשה לעצמה לרכוש את המרכבה וזה יאפשר לנו להמשיך ולפתח את התעשייה הזאת בישראל”, סיפר.
“הטנק הטוב ביותר בעולם”
בימים אלה מערכת הביטחון ומנת”ק מציינים 35 שנה למסירת טנק המרכבה הראשון לחטיבה 7 של חיל השריון, הוא החלוץ של תעשיית הטנקים הישראלית. אלפי טנקים יצאו מאז את שערי המש”א (מרכז שיקום ואחזקה) בתל השומר – שהוא בית החרושת לטנקי המרכבה, מגשימים מדי שנה את החזון של האלוף המנוח, ישראל (טליק) טל.
טנקי המרכבה סימן 1 שנמסרו בשנים הראשונות של הפרויקט אל השריון הצה”לי התחלפו בסדרות מתקדמות יותר, מרכבה סימן 2; מרכבה סימן 3 ומרכבה סימן 4, שאותו אוהבים במערכת הביטחון להגדיר כ”הטנק הטוב ביותר בעולם”: “אין ספק בכך”, אומר מצליח, “הוא הטוב ביותר שקיים, בכל המדדים כי הוא נבנה למען הצרכים הביטחוניים של ישראל, וניחן ביכולות עבירות מעולות בשטחים קשים למתווה של לחימה ברמת הגולן. הוא עובר בולדרים וסלעים בלי בעיה, ובמהירויות גבוהות יחסית לטנקים אחרים, עם מנוע של 1,500 כ”ס וכוח אש שמאפשר לו לזהות, לאתר ולהשמיד את האויב”.
תא”ל מצליח נכנס לתפקידו כראש מנת”ק לפני כשנה והחליף את תא”ל (מיל’) ירון לבנת. טרם תפקידו הנוכחי, שימש במשך כשש שנים כראש הרשות לפיתוח טנק המרכבה במינהלת, תפקיד הנדסי שזימן לו ידע והיכרות עם כלי המלחמה עד לרמת הבורג של הזחל.
ער לדיון שמתעורר מעת לעת בנוגע לנחיצותם של טנקים בשדה הקרב העתידי ולצרכיו של צה”ל, תא”ל מצליח פוסק: “גם בשנים הקרובות צה”ל יצטרך טנקים. לישראל יש מאות קילומטרים של גבולות יבשה והיא מוקפת באויבים ובדיוק כפי שהיא צריכה להבטיח לעצמה עליונות אווירית, כך היא צריכה להבטיח לעצמה גם עליונות בקרב היבשה. עליונות כזאת מושגת רק בכושר תמרון טוב ובאופן משמעותי ואת הכושר הזה ניתן להשיג באמצעות טנקי המרכבה סימן 4 ובאמצעות הרכב הקרבי המשוריין נמ”ר (נגמ”ש – מרכבה).
“אז אולי התרחיש למלחמה של טנק מול טנק קיים בסבירות נמוכה, אבל עדיין ישראל צריכה טנקים שיידעו להשתלב בתרחישי לחימה אחרים שרלוונטיים לזירה הקיימת”.
עשרות טנקי מרכבה ישראליים נפגעו בקרב בסלוקי במהלך מלחמת לבנון השנייה בקיץ 2006. חוליות שחמושות בטילים נגד טנקים מסוג מאטיס וקורנט ארבו לכוחות השריון של צה”ל והנחילו אבדות: “חוויה מדממת?”, מתרעם תא”ל מצליח: “טנקי המרכבה הוכיחו בקרבות האלה יכולות שרידות גבוהות ביחס למלחמות אחרות, בדגש על טנק המרכבה סימן 4. במלחמת יום הכיפורים, 60 אחוזים מהטילים שפגעו בטנקים הסבו להם פגיעה משמעותית לעומת מלחמת לבנון השנייה, שבה 60 אחוזים מהטילים שפגעו במרכבות, מכל הסוגים שהיו בזירה, לא הסבו פגיעה קשה מאוד. למעשה, 90 אחוזים מהטנקים שנפגעו מהטילים במלחמת לבנון השנייה, הוחזרו לפעילות מבצעית”.
ומאז מלחמת לבנון השנייה, נמשכה מלאכת השדרוג של הטנקים הישראליים תוך הטמעה של מערכות למיגון אקטיבי. מדובר במערכות שמשדרגות את כושר השרידות שלהם מפני האיום המתפתח של טילים נגד טנקים, גם המתקדמים ביותר בזירה: בשנים האחרונות כל טנק מרכבה שנמסר לצה”ל, מצויד במערכת מעיל רוח של חברת רפאל מערכות לחימה מתקדמות לזיהוי וליירוט אוטומטי של טילי נ”ט.
במקרים שבהם נעשו ניסיונות לפגוע באמצעות טילים כאלה בטנקים שעסקו בפעילות מבצעית בגזרת עזה – המערכת ידעה לנטרל את האיומים עוד לפני שצוות הטנק הבחין בהם: “כשאני רואה היום את מרכבה סימן 4 אני רואה טנק אחר לגמרי מהטנקים הקודמים שיצאו את שערי המש”א, בייחוד הטנקים הראשונים מסוג מרכבה סימן 1. חלק מהטנקים האלה כבר יצאו משימוש ואלה שעדיין מבצעיים, קיימת מגמה להאיץ את הוצאתם ובחידוש השריון בטנקים החדישים יותר”, אומר.
212 מפעלים
35 שנה לאחר שמערכת הביטחון השלימה את ייצור טנק המרכבה הראשון, עם 212 מפעלים בכל רחבי הארץ שמעורבים בייצור הטנק ולא פחות מ-10,000 עובדים שאמונים על המלאכה המורכבת של ייצור מכונת מלחמה – נדמה שתעשיית הטנקים הישראלית עדיין רחוקה להיות דבר שהוא מובן מאליו.
הדיונים התכופים הקשורים להיקף של תקציב הביטחון והקריאות לקיצוצים בו, מעמידים שוב ושוב את הגורמים הרבים שמעורבים בייצור ובפיתוח הטנק לפני תקופות ארוכות של היעדר ודאות. בשנה האחרונה הקיצוצים האלה לא פסחו על תעשיית טנק המרכבה, ובמנת”ק מדווחים על צמצום בהיקף של 25% בפעילות. קשה, אבל עדיין אפשרי: “המצב הזה חייב אותנו לשמר את היכולות ואת הידע שלנו בתחום הפיתוח והייצור בתחום הרק”ם ואנחנו תמיד נלחמים למען שמירת הידע הזה. על כל שקל אחד שישראל משקיעה בטנק המרכבה, היא מרוויחה ארבעה בעקבות ייצוא ביטחוני. אמנם את הטנקים אנחנו לא מייצאים, אבל רכיבים הקשורים אליהם מיוצאים וזוכים לביקוש בעולם”, אומר.
קריאות לקצץ בתקציב הביטחון יישמעו, סביר להעריך, גם בשנים הבאות וגם הוויכוח על מידת הרלוונטיות של טנק לשדה הקרב העתידי – לא ייעלם בקרוב. עם כל אלה, במינהלת מיוחדת שהוקמה במשרד הביטחון כבר שוקדים על אפיון ותכנון כלי המערכה העתידי של כוחות השריון הישראלי: “גם הכלי העתידי לא יחליף מידית את טנק המרכבה, שכן הטנקים מיועדים לשימוש למשך כארבעה עשורים. ועדיין, הכלי החדש יהיה אחר, בצורה של פלטפורמה משוריינת שמופעלת בידי צוות קטן יותר, ומשקלה יהיה חצי ממשקלו של טנק המרכבה. ניתן יהיה להתאים לה מערכות רלוונטיות לכל מתאר של פעילות והיא תוביל למהפכה במערך השריון”, אומר תא”ל מצליח.
בתכנון הכלי העתידי שותפים אנשי מרכז פיתוח אמצעי לחימה ותשתיות טכנולוגיות (מפא”ת) במשרד הביטחון, קצינים מזרוע היבשה של צה”ל ומומחים רבים ובשנים הקרובות יוצגו מדגימים טכנולוגיים ראשוניים שלו. זאת, במטרה להכריז על כלי מבצעי ראשון בעוד כעשר שנים.
