ישכה היקר,
היום אנחנו מלווים אותך בדרכך האחרונה. הגיע הזמן לפרידה האחרונה, אבל גם לכמה מילות תודה.
תקצר היריעה מלתאר את מגוון התפקידים שמלאת למען ביטחון העם והארץ, עוד מלפני הקמת המדינה:
החל ממנגנון הקבע של ה”הגנה”, חיל השדה [חי”ש], המשמרות הנעים [מ”נים] של משטרת היישובים העברים,
הפלי”ם והפלמ”ח. פיקוד על פלוגה ועל גדוד בחטיבת “הראל” במלחמת העצמאות ולאחר מכן מגוון תפקידים
מרכזיים בצבא ההגנה לישראל, ביניהם מדריך ראשי בקורס מג”דים, מפקד בית הספר לקצינים, מפקד פיקוד
ההדרכה, מפקד חטיבת גולני, מפקד חטיבת חי”ר 17.
בדצמבר 1958 עברת הסבה לשריון והתחלת מהתחלה – עברת את כל הקורסים מהבסיסי ועד קורס מפקדי פלוגות.
מה-1 בנובמבר 1959 מפקד חטיבת השריון 37 ומה-15 בספטמבר 1961 מפקד חטיבת השריון 200, כולל הקמתה
ואימון צוותיה. באחד בפברואר 1963, פרשת משירות הקבע אך נשארת במינוי חירום כמפקד חטיבה 200, עליה
פיקדת ועימה לחמת במלחמת ששת הימים מהגבול ועד כיבוש מעברי הג’ידי והמיתלה בסיני. באוגוסט 1971
קיבלת מינוי של סגן מפקד אוגדה 36 בפיקוד הצפון ובמאי 1973 מונית כעוזר אלוף פיקוד הצפון. במלחמת יום
הכיפורים נפצעת בחרמון הסורי בהתרסקות מסוק, אך המשכת בשירות מילואים פעיל ובמאי 1975 כנכה צה”ל
המשרת במילואים בהתנדבות, מונית כסגן מפקד גייס. ביולי 1979 מונית לקצין קישור באגף המבצעים בפיקוד הצפון.
במרץ 1993, בגיל 73 שנה [!], לפי בקשתך שוחררת משירות מילואים פעיל.
בנוסף לכל הנ”ל, שימשת במספר תפקידים בהתנדבות: בעמותת “יד לשריון” בלטרון, חבר בנשיאות ארגון ה”הגנה”,
בעמותה לזכרו של יצחק רבין המנוח, במרכז יפה ללימודים אסטרטגיים, במסגרת פעילות להנצחת דוד אלעזר המנוח
וכנציג הציבור בעמותה לנפגעי ראש ע”ש רקנטי.
האירוע בכפר קאסם בעת מבצע קדש בו היית מעורב בעל כורחך, אירוע שטלטל את חייך והביא בדיעבד לסיום שירות
הקבע שלך בצה”ל, אירוע שהציק לך עד יומך האחרון, צחוק הגורל הוא שדווקא בגללו הייתה לך הזכות הגדולה לפקד
במלחמת ששת הימים על חטיבת “אגרוף הברזל” – חטיבת השריון במילואים 200, אשר כשמה כן היא: הלמה באגרוף
ברזל בחילות מצרים והביסה אותם כל הדרך מחולות הנגב דרך מיצרי המיתלה והג’ידי ועד תעלת סואץ, ובכך תרמה
תרומה מרכזית וחשובה ביותר בניצחון הצבאי ובהסרת האיום ממדינת ישראל.
ניצחון צבאי מזהיר זה הביא לידי ביטוי את כל ההשקעה העצומה בהקמת חטיבת שריון חדשה יש מאין, ורק להזכיר
את שסיפרת לי כי בנוסף לכתב המינוי כמח”ט כל מה שקבלת היה צריף ושתי פקידות…אך תוך זמן קצר ביותר הבאת
את החטיבה לרמה מבצעית גבוהה ביותר, ויעידו על כך מכתבי ההערכה הרבים מאותה תקופה גם של הרמטכ”ל וגם
של מפקד גייסות השריון. וכמובן גולת הכותרת – הפיקוד על החטיבה במלחמת ששת הימים. ואי אפשר בלי להזכיר
את ההיסטוריון המהולל ב.ה. לידל הארט אשר שיבח את לחימת החטיבה במאמר מקיף שפרסם לאחר המלחמה!
רוח הקרב ורעות השריונאים שנטעת באנשי החטיבה הלכו איתם גם במלחמת יום הכיפורים ובשאר הקרבות והאירועים
בהם פעלה החטיבה. אנו, לוחמי החטיבה, נשמור את המורשת שהנחלת לנו ונמשיך לשאת את נס החטיבה בגאון.
ישכה היקר,
בשם צבא ההגנה לישראל, בשם מפקדי ולוחמי חטיבת “אגרוף הברזל” ובשמי, אני רוצה להיפרד ממך בהצדעה.
אלדד אורן
שריונר
חטיבת אגרוף הברזל
חטיבת השריון במילואים 200 – 205 – 514
אלדד אורן ונורברטו הלפרט, שריונר מגדוד 94, מניחים את זר החטיבה.
דברים שכתב אלדד אורן לאחר לווייתו של ישכה:
לכל החברים והרעים לנשק שלום רב,
אתמול יום א’, כ”א אלול תשע”ח, 30 בספטמבר 2018, בטקס מכובד, עצוב ומרגש שנערך בבית העלמין בקיבוץ שדות ים,
נפרדנו מתא”ל [במילואים] יששכר [ישכה] שדמי ז”ל, מייסד חטיבת “אגרוף הברזל” ומפקדה במלחמת ששת הימים.
מאות בני משפחה, חברים וידידים, מפקדים ופיקודים, ליוו את ישכה בדרכו האחרונה. בין הנוכחים בלטו חבריו של
ישכה מהפלמ”ח ובראשם האלוף [במילואים] ישעיהו [שייקה] גביש, חברי קיבוץ שדות ים שישכה היה ממקימיו וחבר
בו שנים רבות, נציגי עמותת “יד לשריון” שישכה היה ממקימיה ופעיל מרכזי בה תקופה ארוכה ובראשם המנכ”ל
תת-אלוף [במילואים] חנן ברנשטיין, נציגי בה”ד 1 וחטיבת גולני שישכה היה מפקדם, נציגי “צוות” וכמובן שריונרים
מהחטיבה שלנו, חטיבת אגרוף הברזל, ובראשם תת-אלוף [במילואים] אברהם ברעם, מג”ד 94 במלחמת ששת הימים.
זרים על קברו של ישכה, זר החטיבה וזר עמותת יד לשריון
נשאו דברים בני המשפחה, נציגי הקיבוץ, האלוף [במילואים] ישעיהו [שייקה] גביש ואלדד אורן [הח”מ] כנציג החטיבה.
הזמרת רותי ספרוני ששירתה בחטיבה בעת שישכה שימש כמח”ט שרה את “שיר הרעות” ואת השיר “הליכה לקיסריה”.
האלוף [במילואים] ישעיהו [שייקה] גביש ציין בדבריו את הזכות הגדולה שהייתה לו כמפקד פיקוד הדרום במלחמת ששת
הימים לפקד על חברו ישכה, מפקד חטיבת השריון במילואים 200 ועל תפקידה המרכזי של החטיבה בניצחון הגדול על
הצבא המצרי. גביש הדגיש במיוחד את העובדה שהחטיבה הייתה חטיבת השריון היחידה במלחמת ששת הימים שלמעשה
נלחמה כחטיבת שריון והביסה בקרב פנים-אל-פנים באבו עגילה חטיבת שריון מצרית.
אלדד אורן תיאר בדבריו את מורשת הקרב שישכה השאיר בחטיבה ואשר באה לידי ביטוי בלחימת החטיבה במלחמת
יום הכיפורים ואשר מלווה את החטיבה מהקמתה ועד היום. בסיום דבריו נפרד מישכה בשם מפקדי ולוחמי חטיבת
“אגרוף הברזל” בהצדעה.
בטקס אזרחי [טקס צבאי עורכים רק לקצינים מדרגת אלוף ומעלה] ישכה הובא למנוחת עולמים ליד רעיתו פנינה ז”ל.
על קברו הונחו זרים רבים וביניהם כמובן גם זר חטיבת אגרוף הברזל, שהונח על-ידי שני לוחמי החטיבה שלחמו תחת
פיקודו של ישכה במלחמת ששת הימים, השריונר נורברטו הלפרט מגדוד 94 [כיום 9212] והשריונר דן שיש מגדוד
25 [כיום 9215]. אלדד אורן כבד את המעמד בהצדעה.
כפרידה אחרונה, נורברטו הניח על הקבר הטרי את הכובע עם סמל החטיבה.
עוד על ישכה שדמי:
מויקיפדיה
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%A9%D7%A9%D7%9B%D7%A8_%D7%A9%D7%93%D7%9E%D7%99
