7 באוקטובר 2018: יששכר (ישכה) שדמי ז”ל – מבכירי המפקדים בשריון

ראיינה וכתבה נחמה בר כוכבא בריל
(הראיון פורסם בגיליון שריון מספר 42)

 – ישכה, ספר בבקשה על הבית בו גדלת.

נולדתי בשנת 1922 בבִּיתַנְיָה (חווה חקלאית שהייתה קיימת ליד דגניה א’ ממערב לירדן). הבתים היו בנויים מלבנים, שהורכבו מתבן, קש ובוץ, הגג פח, הרצפה הייתה האדמה ועליה מחצלת. אבא, נחום קרמר, עלה לישראל בשנת 1921, והיה בתנועת ז’בוטינסקי “הלגיון”. מטרתו הייתה, עם האחרים, לכבוש בחזרה את הגולן – חורן, אדמה של פיק”א שהברון רוטשילד קנה מידי הערבים. בשנה זו היו מהומות של הערבים כדי לפגוע ביהודי הארץ. המהומות אורגנו על ידי המופתי. בחברון התבצע טבח ביהודים. בשנה זו נרצח ברנר ביפו. לאור מצב זה אבא הפך להיות אחראי בחיפה על בית העולים, שבו התבצרו העולים החדשים. כשהערבים תקפו מבחוץ נשק כבר הציבו המתבצרים ליד החלונות סירי מים רותחים ובסוף שמן רותח מעל הכניסה. לשעת חירום צויד אבי באקדח בידי רוזה רבין (אימו של יצחק רבין ז”ל) שהייתה מפקדת ה”הגנה” במקום. כשגרנו בביתניה אבא היה מפקד האזור – חבר ההגנה. בהיותי בן 4-3 התעוררתי בלילה לקול תזוזה קלה. נדהמתי לראות את אבי מרים את המחצלת, חופר מעט באדמה, ומוציא רובה מהסליק. אבי היה מפקד “ההגנה” בביתניה. לימים הביא חומר נפץ בסירות. נגרם פיצוץ בגבעת אולגה, והבריטים שאתרו עקבות, תפסו את הסירה שהביאה חומר נפץ. נערך חיפוש באזור על ידי “הכלניות” של הבריטים, והם עצרו נשים וילדים בגבעת חיים ובאזור, ושלחו אותם במשאיות למעצר. נשלחתי רכוב על אופנוע לבדוק לאן נלקחו, ולדווח למפקדת ההגנה. בדרך נתפסתי על ידי המשטרה הצבאית האנגלית, ונשלחתי למעצר בלטרון (הייתי אז בן 20). יש לי תיק בבולשת האנגלית…

בשנת 1937 התקבלתי לבית הספר “כדורי” ולמדתי עם יצחק רבין ומשה נצר. בחופשת הפסח הראשונה שלח אותנו יגאל אלון מפקד הפלמ”ח לקורס מ”כים ומ”מים במגדל. משם התחלתי להיות רשום בספרי “ההגנה” (לא חוילתי כנהוג כי “נולדתי” בהגנה). בהמשך הייתי נוטר – תפקיד כיסוי לתפקידי ב”הגנה”. הייתי מדריך ואחראי לתיאום האימונים של החי”ש (חיל השדה) של ההגנה. ב-1942 היה גיוס מיוחד של ההגנה למשמר החופים. גייסו מחלקה מחברי הקיבוצים ומתושבי חדרה לקטע חוף ג’יסר א-זרקה (בין קיבוץ מכמורת לבין שדות ים). זו מחתרת של לוחמי הים, שפיקד עליה יוחאי בן-נון. הייתי מפקד המחלקה הזו. בחוף זה היה בית ספר של הפלי”ם, ולכאן הביאו אוניות עולים והורידו אותם לחוף. בשנת 1944 יצאתי לקורס מ”מים של ההגנה. יוסף אבידר היה מפקד הקורס. בסיומו נשלחתי להיות מפקד מחלקת לוחמי פלמ”ח, ומהם יצאו האלוף יצחק חופי, האלוף רחבעם זאבי והאלוף אלעד פלד.

במלחמת העצמאות גויסתי לחטיבת הראל. במבצע נחשון (אפריל 1948) לפריצת הדרך לירושלים הייתי מ”פ. תוך כדי המלחמה, בקרבות על ירושלים, עקב נפילת מפקדים רבים, הפכתי לסמג”ד ולמג”ד של הגדוד החמישי בתוך שלושה וחצי חודשים. בהפוגה הראשונה עברנו לחטיבת הנגב – קבוצת לוחמים גדולה. הייתי מג”ד בגדוד השביעי, החלפתי את עוזי נרקיס, השתתפתי בלחימה בדרום ובפריצה לסיני (בסיני לחמתי פעמיים – במלחמת העצמאות ובמלחמת ששת הימים).

חיים לסקוב, שהיה ראש מה”ד לאחר מלחמת העצמאות, מינה אותי לתפקיד מדריך ראשי בהכנת קורס מג”דים הראשון בצה”ל, 1949. לאחר מכן התמניתי למפקד בה”ד 1. מוטקה מקלף סגן הרמטכ”ל הטיל עליי משימה להכשיר בתוך שנתיים בלבד 2000 קצינים חדשים. ואכן בתום השנתיים היו בצה”ל 1861 קצינים נוספים.

בשנת 1952 התמניתי למח”ט גולני. בתקופה זו היו רק שתי חטיבות סדירות – גולני וחטיבת השריון 7 (עם מעט טנקים). בהמשך הייתי קצין חי”ר וצנחנים ראשי, ובמה”ד הייתי אחראי על תורת הלחימה של חי”ר וצנחנים ועל האימונים. בתקופה זו הייתי עם אריק שרון מפקד יחידה 101 בשלושה קרבות. ארגנתי כמה מצעדות ארבעת הימים של חיילים ם מצה”ל, שהיה מפגש כושר ורוח היחידה. הייתי מפקד חטיבת גבעתי במינוי חירום. לימים עשיתי הסבה לשריון לפי בקשתו של האלוף דוד (דדו)אלעזר. בשריון הייתי מפקד חטיבה 37.

ישכה שדמי בעת שירותו הצבאי

 – במלחמת ששת הימים היית מפקד חטיבת השריון 200 באוגדה של אברהם יפה, שלחמה בסיני, ספר בבקשה על ההכנות למלחמה ומהלכיה.

(התשובה להלן לקוחה מחוברת שפרסמה החטיבה לאחר המלחמה, בשם: “אגרוף הברזל בסיני: החטיבה במלחמת ששת הימים“)

ביום רביעי, 17 במאי 1967, התקבלה פקודה לגייס מיד את כל המפקדים והחיילים של החטיבה. למחרת ב-18 במאי, נפתחו מחסני הכוננות והציוד חולק מיד. החטיבה התארגנה כולה. לאחר ההתארגנות ירדה החטיבה דרומה והתפרסה באזור צאלים לאורך הגבול עם מצרים. בימי ההיערכות ניתן דגש מיוחד לתרגילים להכנת הציוד לבדיקה, ולהכנת כשירות הטנקים למלחמה. רב-אלוף (במיל’) משה דיין, לפני שהתמנה לשר הביטחון, מגיע לסיור בחטיבה משוחח עם המח”ט, ומקיים איתו דיון על המצב ושיחה אישית מעָבָר משותף. ביום שני, 5 ביוני 1967, בשעות הבוקר, החטיבה ערוכה בוואדי ליד העיירה הנבטית העתיקה ניצנה שליד הגבול המצרי. בשעה 08:15 התקבלה הפקודה “סדין אדום” לתחילת התנועה. בשעה זו הורה אלוף הפיקוד האלוף ישעיהו גביש לכוחות לקום ולקדם את האויב בהתקפת מנע. שלוש האוגדות של האלופים ישראל טל, אריק שרון ואברהם יפה נעו קדימה להבקעת המערך המצרי בקִדמת סיני בשני צירים עיקריים: ראש החץ של החטיבה פרץ קדימה אל תוך מערכי האויב והמשיך להסתער באופן רצוף ומהיר. המג”ד סא”ל אברהם ברעם עם גדוד הסנטוריונים, צוות הסיור החטיבתי, יחידות הנדסה וגדוד תותחנים וחבורת פיקוד קדמית פנה בציר השמאלי. המג”ד סא”ל פדלה (אהרון פלד) עם גדוד הסנטוריונים, צוות סיור, פנה צפונה אל כביש ניצנה-רפיח, אחריו נעה יחידת הנדסה, גדוד החרמ”ש של סא”ל יהודה ירושלמי, המפקדה עיקרית, ולבסוף דרגי החטיבה. הכוח של אברהם ברעם פרץ לצומת ביר לחפן. תפקידו היה לחסום את הכביש לאל עריש. הצירים שבהם פרצו הכוחות נחשבו כבלתי עבירים. הדיונות היו טובעניות וגבוהות. הטנקים הסתערו כל הזמן קדימה. הגדוד של אברהם הגיע עד מוצב החוסם את הגישה לצומת. במוצב המצרי היו פלוגת חי”ר שתוגברה בתותחי נ”ט ומרגמות. לאחר מחצית השעה, לאחר קרב , דווח המג”ד: המוצב בידינו! סגן אילן יקואל נתקל בוואדי ב”שיני דרקון” מבטון, שחסמו את המעבר, חלקן ממוקש וממולכד. הוא פרץ את הדרך בעזרת פגזי תותחים. לאחר שנוצר מגע בין גדוד השריון ומוצב ביר-לחפן התקבלה פקודה ממטה האוגדה לחסום באש כל תנועת אויב על ציר הכביש. הגדוד של אברהם חסם את הצומת והשמיד מכוניות אויב שנעו על הכביש. תוך כדי כך נכבשה גבעת המכ”ם החולשת על הצומת. המצרים טיווחו תותחיהם והחלו בהפגזות ארטילריות כבדות על גדוד השריון. גדוד התותחנים שהגיע הנחית את ארטילרית על מוצבי ביר לחפן הדרומיים, גדוד פדלה שהגיע, יצא לחסום את מִפתַח הוואדי לכיוון אבו עגילה. תוך חילופי אש התרכזה כל החטיבה בוואדי. לפי הוראת סגן מפקד האוגדה הצטרף הגדוד של סא”ל פדלה אל. הג’יפים של הסיירת ופלוגת סנטוריונים של סגן אילן דווחו על התקדמות שיירה ארוכה מצרית, הכוללת חטיבת שריון. המח”ט הורה לפתוח מיד באש ולמנוע בכל מחיר לפרוץ בצומת. התחיל קרב שריון בשריון. למצרים היו מכשירי אינפרה-אדום חדישים. תוך הקרב התקדמו המצרים. תותחיו של סגן אילן וגדוד הטנקים של אברהם פגעו פגיעות מדויקות באויב. עקב הפגיעות המדויקות נסוגו המצרים והתפרסו משני צידי הכביש. בדו-קרב תותחים במרחק 900 עד 1800 מטר הוכרע הקרב, אולם החטיבה ספגה פגיעות רבות בטנקים. בינתיים חזר הגדוד של פדלה לחטיבה. למחרת עם שחר, לאחר שהתפזר הערפל הכבד, ראה ישכה על הדיונות ממול 23 טנקי אויב נוספים מדגמי טי-55/54. בוואדי ראה 17 טנקי אויב בוערים. מפקד החטיבה המצרית נפל בשבי. עם אור הבוקר של 6 ביוני הופיעו מטוסי חיל האוויר בהתאם לבקשת המח”ט והשמידו את יתרת הכוח המצרי. הליקופטרים נחתו ואספו את פצועי החטיבה, הוצנח דלק לחטיבה, וטנקי הגדוד של אברהם תודלקו תחת אש ארטילריה, והצטיידו מחדש. בשעה 09:00 החלו המצרים נסוגים דרומה בוואדי. נשארו 24 טנקי טי-54 מושמדים, רובם בוערים, ונגמ”שים, ג’יפים ומשאיות שרופים. פלוגה של פדלה שחסמה את הדרך לאבו עגילה השמידה מספר טנקים נוספים. בסיום היממה הראשונה למלחמה מותירה החטיבה מאחוריה מוצב רדאר הרוס, צומת ביר לחפן בידינו והכוחות המצריים שניסו לפרוץ הוכו מכה קשה עם אבידות רבות. ביום ג’ 6 ביוני קיבל המח”ט פקודה ממפקד האוגדה יפה לפרוץ קדימה ולרדוף אחר האויב לעבר צומת ג’בל ליבני, להשמידו ולכבוש את הצומת. הגדוד של אברהם נע קדימה, אחריו גדוד התותחנים, הגדוד של פדלה וגדוד החרמ”ש של סא”ל יהודה. לאורך הדרך התרוצצו חיילים מצריים נסוגים, טנקים ורכב פזורים שרופים מפגיעות חיל האוויר. בשעה 12:30, לאחר שנכבשו מוצבי ביר לחפן על ידי חטיבתו של שמואל גורודיש, נפגשו הכוחות משתי האוגדות. הגדוד של אברהם כבש את שדה התעופה של ג’בל ליבני, והשמיד 4 טנקים נוספים. בשעה 16:00 הגיע אברהם לפאתי מחנות ג’בל ליבני. מתחם זה היה מורכב מרשת צפופה של מחנות צבא לאורך שישה ק”מ, כולל בונקרים, תעלות קשר, מצבורי תחמושת ודלק. בפאתי מחנות ג’בל ליבני נוצר מגע עם כוח מצרי גדול. המח”ט ערך את החטיבה ופרס את הכוחות. תוך 20 דקות הייתה החטיבה מוכנה. הכוח המצרי היה מהדיוויזיה ה-3 המצרית. 50 טנקים נעו פרוסים חזיתית. לפתע נכנס חלק מהם לחפירות מוכנות מראש. כוח מצרי ניסה לאגוף לכיוון גדוד של פדלה. פדלה, שהטנק שלו נפגע ובער, עזר לתותחן להיחלץ, הנהג נהרג. הוא ניהל את הקרב מטנק אחר, ותוך הקרב חיסל 16 טנקי אויב, מתוך 30 שתקפו אותו – טי-55. המצרים נסוגו ולאחר מכן נפגעו. סא”ל אברהם עלה עם הטנקים על גבעה של הג’בל, המצרים לא תקפו אותו. גדוד פדלה בקרב האש איבד שני טנקים ושני זחל”מים, והמצרים החלו נסוגים מערבה בתוך הערפל הכבד באזור. סרן גיא שאיגף 18 טנקים מצריים טי-54, טי-34, פגע ממרחק 400 מטר וחיסל חצי תריסר טנקי אויב. גדוד אברהם חיסל את יתר תריסר הטנקים. יתרת השריון המצרי חמק מערבה. החטיבה התארגנה בצומת ג’בל ליבני אחרי 86 שעות לחימה רצופות. תדלוק וחימוש התבצע במהירות. מאחר וההפגזה המשיכה בבוקר ה-7 ביוני, הסתער גדוד החרמ”ש על הרכסים מסביב, ניהל קרב עם החי”ר המצרי וצוותי התותחים הצליחו להשתיק את ההפגזות, אספו כמות גדולה של דלק ומים והמון שבויים.

ב-6 ביוני הוטל על החטיבה כיבוש ביר חסנה. הוראת האלוף ישעיהו גביש הייתה  לדהור קדימה דרומה ולחסום צירי הנסיגה של האויב. ישכה האיץ בחייליו “קדימה! קדימה! לא לתת לאויב שהות להתארגן”. בבוקר ה-7 ביוני המשיכה החטיבה לנוע קדימה. גדוד של פדלה נשלח לפתוח את ציר אבו עגילה. תוך התקפה השמיד 2 גדודי ארטילריה, 4 טנקים ו-35 תותחים. הדרך נפתחה. הגדוד של אברהם הגיע לביר חסנה. הם הגיעו למצוק וראו שהאזור נטוש. האגפים היו תפוסים עם אנשי חי”ר. לאחר מכת אש המצרים ברחו. תוך כדי השתלטות הגיעה שדרת רכב מצרית וטנקים, חלקה הושמד וחלקה ברח. המח”ט ישכה הורה לדהור דרומה, לתפוס את צירי התנועה. החרמ”ש השתלט על ביר חסנה. גדודו של אברהם המשיך לביר תְמָדֶה. בדרך השמיד 12 טנקי אויב. הטנקים סבלו מחוסר דלק וחלק נתקע בדרך. המח”ט נתן הוראה לחפש דלק במחנות ביר תמדה, ואכן נמצאו חביות דלק שהועברו לגדודו של אברהם. הגדוד של פדלה הגיע לצומת ביר תמדה, נפגש עם המח”ט והציב חסימה בצומת. הטנקים של אברהם שתודלקו ויתר יחידות החטיבה הגיעו לצומת ביר תמדה. המג”ד אברהם הורה להגיע למיתלה. לפנות בוקר נעצר ליד הטנק הישראלי של סגן עובדיה, שעמד במקום בגלל תקלה במנוע, ג’יפ מצרי ממנו ירדו גנרל יאקוש – קצין התותחנים הראשי המצרי ושני רבי סרנים. הם היו פצועים ושאלו איפה המג”ד. סגן עובדיה לקח את הקונצרטינה מהטנק והזמין אותם לתוך המכלאה המאולתרת. הוא דיווח למג”ד אברהם על הקצינים המתארחים לידו. מלאי הדלק בטנקים אזל. עם מעט הטנקים שיכלו לנוע קיבל המג”ד אברהם אישור מהמח”ט לחסום את מעבר המיתלה. באותו הזמן ראה המח”ט שני טנקים מצריים עולים עליו. לרשותו עמדו רק זחל”מים וחלק מהסיירת. לא רחוק היו תקועים 3 טנקים מגדוד אברהם. הוא פקד להעביר מיד דלק לטנקים ועזר בעצמו לתדלק. שני טנקים עלו מיד למקום גבוה ותוך מספר דקות חוסלו שני טנקי האויב. בינתיים הגיעו משאיות עם דלק לטנקי אברהם בִּמְּצַר המיתלה. חלק מהטנקים חסרי הדלק נגררו לעמדות. הגדוד התארגן להגנה בלילה. הכוחות המצריים שלא יכלו לעבור במצר המיתלה שבו לצומת ביר תמדה ו”שטפו” אותה באנדרלמוסיה כללית בנסותם לחתור למעבר הג’ירדי. הגדוד של פדלה הגיע לביר תמדה לעזרה ופלוגה אחת שלו הצטרפה לגדוד אברהם לעזרה. המצרים ניסו לפרוץ במיתלה ונפגעו על ידי כוחותינו. הכוחות הצליחו למנוע מהמצרים מעבר במיתלה ובביר תמדה. במצר המיתלה ניהל המג”ד אברהם קרב קשה עם הכוחות שניסו לפרוץ 80 שעות רצופות. תוך כדי הקרב תודלקו הטנקים. מספר טנקים מצריים ניסו תוך קרב לפרוץ את מצר המיתלה. בהמשך הגיעו 22 טנקי אויב וניסו לפרוץ בכוח. בנוסף, כוח חי”ר גדול ניסה לפרוץ. הטנקים של אברהם פגעו בהם ובחיילי החי”ר והשמידו אותם. עם בוקר ה-8 ליוני הגיעה עוד שדרה ארוכה של מצרים נסוגים. סרן גיא השמיד את הטנקים בשיירה, ומטוסי חיל האוויר השלימו את המשימה. האזור ליד המיתלה נראה איום. טנקים לעשרות מפוחמים והרוסים, תותחים הפוכים ומאות כלי רכב שרופים ומעלים עשן, ערימות גדולות של ציוד מצרי נטוש וחיילים מצריים הרוגים פזורים לאורך הכביש. המקום הפך לבית קברות ענקי לצבא המצרי המובס. בשעה 12:00 עברה במצרי המיתלה החטיבה השנייה באוגדת יפה בדרכה לתעלה. ביום ה’ ה-8 ביוני הגדוד של פדלה שהגיע למצר הג’ידי, בדרכו לתעלה, עם 16 טנקים בלבד (בלי פלוגתו של מלר ופלוגה נוספת ששמרה בביר תמדה), כשהמ”פ טוביה מוביל – הותקף הכוח על ידי תותחי נ”ט ונ”מ. הם פתחו באש והמצרים ברחו. כאשר מפקד הגדוד הגיע לראש מצר הג’ידי ראה בבקעה למולו 30 טנקים מצרים טי-55. המח”ט ביקש סיוע אווירי שהגיע, פגע מיד ב-3 טנקים מצריים. המצרים ירו לעבר המג”ד. הוא הוריד את ראשו וניצל. המצרים חשבו שנפגע. התקרבו אליו. הוא לא זז. כשהגיעו לטווח של חמישה מטר הזדקף וירה בהם. הם ברחו. לאחר תקיפת חיל האוויר תקף הגדוד את השריון המצרי והביסו. בדרך לתעלה לחם בכוח שריון מצרי נוסף וניצח. בשעה 01:30 הגיע כוח פדלה לתעלה. במהלך הקרבות השמיד כוח פדלה למעלה מ-50 טנקי אויב. הגדוד של אברהם הגיע לתעלה ותוך הלחימה השמיד 100 טנקי אויב. המלחמה תמה.

 – לאור ניסיונך רב השנים בתפקידי פיקוד ואחרים בשריון, מהם הדגשים שברצונך להנחיל לדור המפקדים של חיל השריון?

כפתיחה חשוב לי לומר שכּוֹל מפקד חייב שתהיה לו הרגשת מחויבות אישית למדינה. כל אזרח במדינה חשוב שיבין, כי מה שהוא משמעותי זו הדעה מה הוא מוכן לתת למדינה, ובמלחמה הוא עשוי לתת את חייו למען קיומה, ולא מה הוא צריך לקבל מהמדינה.

למפקדי השריון – אני חסיד תורת לחימה, כמו הגרמנים, להסתער במהירות ובתמרון, להפתיע את האויב במקום ובזמן עד להכרעה הסופית.

מה זו לחימת שריון? זה צרוף של צוות לוחמים בתוך הטנק, בעלי נחישות וכישרון, אומץ לב ודבקות במטרה עם הישגים טכנולוגיים. לזה יש להוסיף את התזמון, הזמן, השעון, רציפות הלחימה. מרגע שניתנה הפקודה “סדין אדום”, חטיבה 200 נלחמה, לא עצרה את קרב האש, לחמה בעורף האויב, והמשיכה ברצף עד שהגיעה לסואץ. את הדלק לרצף הלחימה קיבלנו מהאוויר. צוות הטנק צריך להיות מאומן ולסמוך אחד על השני. שילוב של כישרון וידע טכנולוגי. אלה אנשים שיש להם מחויבות, נכונות לכל מאמץ ותגובה. זה חינוך של לוחמים.

מהם הנושאים שבהם התנדבת לאחר השחרור מצה”ל?

• באגודת ידידי בית אלון – חבר האגודה ועוזר בארגון תרומות.
• בעמותת ותיקי ההגנה – נשיאות חברי ההגנה, חבר ועדת כספים, ביקורת אנדרטאות.
• בין מייסדי עמותת יד לשריון בלטרון, וחבר עמותה והנהלה.
• בעמותת דור הפלמ”ח – מוזאון הפלמ”ח.
• בעמותת ישראל לובשת ניקיון – אשת הנשיא הגב’ אורה הרצוג גייסה אותי לארגן את פינוי המפגעים של הפסולת לצידי הכבישים המהירים שנבנו, ולאחר מכן גם פינוי גרוטאות ליד ישובים חדשים שנבנים. הייתי עסוק בנושא כל יום בשבוע.

מינויים בצה”ל של יששכר (ישכה) שדמי

מאי 1948  –        מג”ד בגדוד החמישי בחטיבת הראל מיום הקמת צה”ל במאי 1948
אוקטובר 1948 –  מג”ד בגדוד השביעי בחטיבת הנגב
מארס 1949 –     בצוות המכין את קורס המג”דים הראשון בבה”ד 2
פברואר 1950 –   מדריך ראשי בקורס מג”דים בבסיס הדרכה מספר 2 – 2/50 לפי הוראת האלוף לסקוב באישור מנהל הסגל דרגה סא”ל
1.1.1951 –        מינוי למפקד בה”ד 1 – בחתימת הרמטכ”ל יגאל ידין
15.10.1952 –    מינוי למפקד פיקוד הדרכה – בחתימת הרמטכ”ל מרדכי מקלף
9.2.1953 –        מינוי למפקד חטיבת גולני – בחתימת הרמטכ”ל מרדכי מקלף

26.12.1955 –    מינוי למפקד חטיבת חי”ר מוגברת 17 – בחתימת הרמטכ”ל משה דיין
8.1.56 –            מינוי לממלא מקום מפקד אוגדה 36, בנוסף לתפקיד מח”ט 17 – בחתימת הרמטכ”ל משה דיין
22.7.56 –          מינוי לראש מה”ד/חי”ר במטכ”ל (עד ביטול 15.12.58) – בחתימת הרמטכ”ל משה דיין
10.8.56 –          מינוי משנה למפקד חטיבה 17 (גבעתי) (עד ביטול 15.12.58) – בחתימת הרמטכ”ל משה דיין
15.12.58 –        בהסבה לשריון – קורסים: מקצועות, מט”קים, מ”מים ומ”פים
1.11.59 –          מינוי למפקד חטיבת שריון 37 (בפועל 11.11) – בחתימת הרמטכ”ל חיים לסקוב
15.8.61 –          מינוי למפקד חטיבת שריון 200 – הקמה ואימון – בחתימת הרמטכ”ל צבי צור. בתוך כך: עריכת פרקים בתורת לחימת חש”ן והכנת קורס מג”דים שריון ראשון; ארגון “ועידות מח”טים” במסגרת גייסות השריון
1.2.63 –            פרישה מצבא קבע. במילואים: ממשיך כמפקד חטיבה 200, כולל במלחמת ששת הימים ועד 1971
10.8.71 –          סגן מפקד אוגדה 36 (בפיקוד הצפון) – בחתימת הרמטכ”ל חיים בר-לב
28.5.73 –          מינוי עוזר אלוף פיקוד צפון – תקן א’ (כולל מלחמת יום הכיפורים) – בחתימת הרמטכ”ל דוד (דדו) אלעזר
30.5.75 –          סגן מפקד גייס 446 (טליק) – בחתימת הרמטכ”ל מוטה גור
27.7.79 –          קצין קישור באג”ם פיקוד צפון – בחתימת הרמטכ”ל רפאל איתן ומשמש כחבר “צוות חשיבה” לאלוף הפיקוד – בפיקודו של האלוף אהרון יריב
24.3.93 –          שחרור משירות מילואים

בהיותו עציר במחנה המעצר בלטרון כתב ישכה את “שיר קיסריה”:

לִהְיוֹת בְּנֵי חוֹרִין נוֹלָדְנוּ,

לְבִנְיָן, יְצִירָה וְעָמָל.

מִטְעֲנֵי אֳנִיוֹת פָּרַקְנוּ,

יָמִים וְלֵילוֹת בַּנָּמָל.

*

אָז תָּמִיד נְשָׂאתִיךְ קֵיסָריָה,

אָתְּ חוֹפֵךְ הַכּוֹנָן בְּלִבִּי,

אָתְּ מְקוֹר עֹז לַכֹּל,

בַּיִת חָם וְיָקָר אָתְּ לִי.

*

בַּמַּאֲבָק עַל נִשְׁמָת מִפְעָלֵנוּ,

בְּיָמִים שֶׁל כִּידוֹן וּמָצוֹר,

בְּשָׁעוֹת גַּעֲגוּעִים אֲפָפוּנוּ,

אֶל הַבַּיִת וְאֶל הַדְּרוֹר.

אָז תָּמִיד נְשָׂאתִיךְ.