כתבה: ליאור לינדר
רבות נכתב, הוזכר ונסקר אודות נשים לוחמות בחיל השריון. נאמר כי השריון, הטנק, אינו מקום מתאים ומיועד לאישה :” למה נשים מנסות להיות כמו גברים? תפקיד האישה הוא להיות עדינה, חמה ואוהבת. הצבא מקלקל את הבנות והופך אותן לגבריות.”
האם נשים יכולות או צריכות להיות לוחמות שריון אכתוב אולי בפעם אחרת, הפעם ברצוני להתמקד בנשים אחרות וחשובות לא פחות בחיל השריון: מדריכות השריון.
בעבר היו אלה גברים שהדריכו על הטנקים. אחד השיבוצים בסוף קורס קציני השריון היה מדריך טנקים בבית הספר לשריון. בשנת 1976 נפתח הקורס הראשון למדריכות שריון. מעניין אותי אם גם אז, לפני 42 שנים, הייתה כזו התנגדות נחרצת לשילוב של נשים בחיל.
בצבא שירתתי כמדריכת מנוע ומערכות הדלק של הטנקים. כביכול הנושא הכי גברי שיש, הרי מה לבחורה ולמנוע? מסתבר שלא מעט:
נהגתי בטנק, טענתי ויריתי פגזים, זחלתי מתחת לגחון, דפקתי על זחל, גירזתי, בדקתי שמנים, תדלקתי, מה לא – כל המשימות ה”גבריות””. במשך שנתיים וחצי שירתתי לצד בנים, העברתי להם שיעורים, הדגמות ואימונים, חנכתי אותם בשטח, ישבתי אתם בחדר אוכל ואפילו – רחמנא ליצלן- שרתי אתם בארוחות שישי בשיזפון. היו לי מדים של בנים, סרבל שכל שריונר היה מתגאה בו, נעלים של לוחם. במקום תיק איפור הייתה לי פודרה מהשטח (ובשפע), במקום קרם לחות היה לי גריז על הידיים. זה אומר שאני לא בחורה? לא נשית, לא רגישה ועדינה כמו שאישה “צריכה” להיות?
תשאלו את החייל שניגש אלי בארוחת שישי וביקש לדבר איתי והתוודה מולי על נושא מאד אישי ורגיש שלא יכול לדבר עליו עם אף אחד אחר, גם לא עם המפקד האישי שלו, על הקשבה.
תשאלו את העולה החדש שהעברתי לו שיעורים פרטיים והדגמות על חשבון הזמן האישי שלי, לאט ובסבלנות כדי שירגיש ביטחון בתוך הטנק, על סבלנות.
תשאלו את החבר’ה שהייתי יושבת אתם בשעת ט”ש (טרום שינה) עם גיטרה, שרים ומנגנים, על אור ושמחה בבית.
תשאלו את הטירונים שאחרי כל מסע הייתה מחכה להם פריסה עם עשרות טוסטים שהוכנו להם במיוחד ע”י המדריכות, לפעמים עד אמצע הלילה, על דאגה ואימהות.
תשאלו את הסגלים שהיו מקבלים צ’ופרים לשבועות שטח כדי שיקומו בבוקר עם חיוך, על השקעה ואכפתיות.
תשאלו את הבחור שלמרות (ואולי בגלל) השריטה שלי לטנקים בחר בי כבת זוג, תשאלו אותו על נשיות.
מה שהכי יפה הוא, שכול שנכתב פה, אינו משהו שמיוחד רק לי. מדריכות השריון הן מזמן לא רק מורות בכיתה. יש להן תפקיד חשוב וייחודי בהכשרה של החיילים, הן בפן המקצועי והן בפן האישי. רעות השריונאים אינה קלישאה שנרקמת אך ורק בין התובה והצריח, היא נוצרת גם בין המדריכות לחיילים והמפקדים (כן, לעתים אותה חברות מתפתחת גם לכדי זוגיות ומשפחה). הרעות היא חיידק שריונאי שלא פוסח על אף בעל תפקיד בחיל. אולי קטונתי ועברו רק שנתיים מהשירות הצבאי שלי, אך השריונרים עדיין בין חבריי הקרובים ביותר.
השירות הצבאי שלי היה הכי משמעותי שיש. בנות בצבא הן מרכיב כל כך חשוב ומשמעותי ואנחנו מביאות אתנו כל כך הרבה יתרונות לכל מקום שאנחנו מגיעות אליו- בין אם בתפקיד עורפי ובין אם בלחימה. בואו נשאיר את קרב המינים לילדים ביסודי ונהפוך את הצבא שלנו לצבא העם – צבא מוסרי, יעיל, מבצעי, כור היתוך שנותן במה ומקום לכישורים של כל אחד על פי התאמתו ויכולותיו, בלי אפליה.
