יורדים לאילת בקיץ? אתם חייבים תודה גדולה לאנשי חטיבת הנגב שפרצו את הדרך המערבית. צפו במסע המיוחד שלהם משנת 1949
נדב מן (מאתר ישראל היום, 27 ביוני 2014)
בהמשך קראו את השיר “בדרך לאילת” של חיים חפר (המערכת)
מבצע עובדה, שנועד לפרוץ את הדרך המערבית לאילת, הסתיים במארס 1949 – והיה המבצע האחרון של מלחמת העצמאות. במבצע זה נעו לכיוון אילת בשני צירים: המערבי (הר הנגב) בו נעה חטיבת הנגב, והמזרחי (דרך הערבה) בו נעה חטיבת גולני.
הציר המערבי דרך הר הנגב לא היה עביר לרכבים רגילים, והיו מקומות שגם רכב 4×4 התקשה לנסוע בו. ולכן, בעת המבצע הוכשר המנחת הקדמי “שדה אברהם” בבקעת עובדה ומנחתים נוספים כדי להעביר לוחמים וציוד בכיוון אילת.
למעשה לאחר מבצע עובדה הייתה רק הדרך המזרחית לאילת כשירה לתנועה של כלי רכב, ולכן הוחלט במטכ”ל להכשיר דרך נוספת לאילת. בחודש נובמבר 1949 הוקם כוח בפיקודו של מאיר פעיל למטרה זו. בכוח היו סיירים חיל הנדסה ואנשי חמ”ד(חיל המדע). שני מקומות תוכננו להעברת הספקה מוצנחת לכוח: המיישר מעבר למכתש רמון ושדה אברהם בבקעת עובדה שכבר נחתו בו מטוסים במלחמה שהסתיימה.
סלילי פילם 35 מ”מ ששכבו זמן רב בבית הפלמ”ח ומקורם לא היה ברור, נמסרו לי לסריקה ותיעוד. בזמן הסריקה הבחנתי שמרבית התצלומים הם נופי הנגב עד אילת, לפיכך אמרתי – אגש לאחד מסיירי חטיבת הנגב של אז שיעזור בתיעוד. הגעתי לחבר בית השיטה “דיצי” (דניאל בן מאיר) שאמר לי מיד כי אלו תצלומים שעשיתי בעת אותו מבצע לפתיחת ציר מערבי בדרך לאילת, נעים להיזכר!
הנה תצלומיו של “דיצי” בן מאיר
הסייר וגם הצלם דיצי. “אני לא מכיר את עצמי”
ביר רחמה. מכאן תחל בעתיד להיבנות העיירה ירוחם. עומד ליד הג’יפ, עטוף בשינל, הרי אפטקר הסייר הראשי של הכוח, ליד הבאר עם כובע רב שוליים, קרלו מהנדס דרכים איטלקי שבערבים היה משרטט מפות תוצאות הסיור היומי ומשמאל פנחס שטיינברג נהג הג’יפ
המחנה הראשון הוקם בקרבת נחל צין (בתצלום)
המחנה השני הוקם ליד שרידי העיר הנבטית עבדת משם חיפשו נתיב לחציית ואדי נפחא. המחנה השלישי הוקם בסאה אל הווא – מישור הרוחות. שבועיים ימים חיפשו דרך לחצות את מצוקי הראמן (מכתש רמון). במלחמה עקפו את המכתש ממערב וירדו לתוכו בנקב אל ערוד (נראה בתצלום) שגם הוא לא היה עביר לכל כלי הרכב. לבסוף הוחלט בהמלצת קרלו שיש לחצוב מעבר במצוק המכתש. זהו מעלה עצמאות היורד מהעיירה מצפה רמון למכתש עד היום
השבועיים באזור מכתש רמון היו “חגיגה” לאנשי חמ”ד בראשות ד”ר ישראל דוסטרובסקי. מחקר גיאולוגי וגילוי של מחצבים חדשים. למשלחת נלוו גם בוטניקאים, זואולוגים ואנשי גיאוגרפיה שגם להם היו תגליות. בתצלום המחנה מדרום לנחל רמון
רמי למברסקי פתח רימון עשן לסימון מקום הצנחת המטענים
אזור המיישר (קאע אל קריק) סומן כמקום להצנחת הספקה לכוח. בשמים נראה מטוס דקוטה שמביא ציוד
מטען מוצנח
הטיפול במטענים על הקרקע
לרשות הכוח הוקצה מטוס קל פייפר אשר יכול היה לרדת על שטח המיישר
ממזרח למיישר – גבעה יפה
המחנה לאחר ההצנחה במיישר הוקם בנחל חיון. בתצלום: ליד מדורה בנחל חיון
ארוחת בוקר במחנה נחל חיון. לחם לא היה אבל “פחסמים” (ביסקוויטים בקופסאות פח) הוצנחו בשפע
חניה בצל עץ שיטה. דיצי מספר שמחטי עץ השיטה היו כל-כך קשים שרבים מכלי הרכב “התפנצ’רו”
מעבר לפנצ’רים הרבים היו גם תקלות אחרות לכלי הרכב
משה בן צבי מטפל בטעינת מצברים במחנה נחל חיון
ממחנה נחל חיון נבדקו שתי חלופות לאילת: אחת דרך הערבה והשנייה לאורך הגבול המצרי דרומה. בתצלום: דרך הערבה חניון ליד עין רדיאן (1951 היאחזות הנח”ל יטבתה)
עברונה. דקל הדום (20 ק”מ צפונית למפרץ אילת)
דקל הדום בקרבת מפרץ אילת.
גמלים בבאר אורה
במבצע עובדה בקשו סיירי חטיבת הנגב להגיע לאילת לאורך הגבול עם מצרים. הייתה הנחייה לא לחצות את הגבול מחשש לתקרית בינלאומית. באזור ראס א-נקב לא היה ניתן מבחינת העבירות לקיים הנחייה זו לפיכך החליט מפקד החטיבה נחום שריג לעבור את הגבול בבקעת הירח ולחזור לכיוון אום רשרש (מפרץ אילת) דרך מעבר הגבול המצרי בראס אל נקב. בתצלום: מהנדס הדרכים קרלו מחפש מעבר חליפי לראס אל נקב בג’בל רדדי.
רחצה במעין עין נטפים
הירידה מכיוון ראס אל נקב למפרץ אילת
על חוף ים אילת. ברקע מבני משטרת אום רשרש
לצפייה בסרטון צילומים, ראו כאן
בדרך לאילת
מילים: חיים חפר
לחן: עממי
קְצָת דָּרוֹמָה לִבְאֵר-שֶׁבַע
רוּחַ בַּמִּדְבָּר נוֹשֶׁבֶת,
שְׁבִיל לָעֲרָבָה יָרַד.
לָרַדְיָאן, אִם אַךְ מִהַרְתָּ –
אֶל אֶל-עַ’מְר חִישׁ עָבַרְתָּ
וְהִנֵּה הוּא חוֹף אֵילַת.
הֵי דָּרוֹמָה, הֵי דָּרוֹמָה,
הֵי, דָּרוֹמָה לְאֵילַת!
הַסּוּפָה הִנֵּה עוֹבֶרֶת,
עַל הַדֶּרֶךְ הִיא דּוֹהֶרֶת,
לַמִּדְבָּר הַגְּדוּד שָׁעַט.
גִ’יפִּים כָּאן טָסִים כָּרוּחַ,
הַלּוֹחֵם, רֹאשׁוֹ פָּרוּעַ –
כָּאן בַּדֶּרֶךְ לְאֵילַת.
הֵי דָּרוֹמָה…
הַלּוֹחֵם, עָיֵף, יָגֵעַ,
עַל הָאָרֶץ הִשְׂתָּרֵעַ
וְחָשַב, הֵן כָּךְ כָּתוּב:
אֶת הָאָרֶץ, בִּי נִשְׁבַּעְתִּי,
רַק לָכֶם כֻּלָּהּ נָתַתִּי –
מִנִּי דָּן וְעַד יַם-סוּף!
הֵי דָּרוֹמָה…
