מגח יקר ומיתולוגי שלנו, היו אלה מסלולי צוות אחרונים איתך. חמישים שנה שירתת איתנו ואותנו בנאמנות ובמסירות אין קץ בצה”ל. אנו, רבבות השריונאים שהפעילו אותך בימי רגיעה, במבצעים ובמלחמות, נזכור אותך עוד ימים רבים
אלוף גרשון הכהן. צילום: גיא חביב, צלם סדיר ממז”י
מימין: רותם אגמון (בתפקיד התותחנית), אורי אגמון בתפקיד מפקד הטנק, אלוף גרשון הכהן בתפקיד הנהג, יצחק אלון (טוּסַק) בתפקיד הטען, וצחי בן-גל
ביוזמת תא”ל במיל’ אורי אגמון, סגן מפקד גיס 446, נפרדנו מטנק המגח באהבה ובהוקרה. הגענו לצאלים בבוקר יום א’ 27 באפריל 2014, כמו חיילים טובים אחרי שבת בבית. עלינו על סרבלים וניגשנו לטנק המגח הוותיק והאהוב. צוות בראשותו של סא”ל שלום אייזנר, ממרכז האימונים באש בבסיס צאלים, הכין אותך עבורנו באופן מופתי. לראשונה בחיינו כטנקיסטים הרגשנו כמו טייסים – תדריך קצר, הוראת בטיחות ותזוזה.
השתתפו במסלול הצוות:
מפקד הטנק תא”ל במיל’ אורי אגמון; התותחנית רותם אגמון, הבת של אורי שהייתה מדריכת שריון; הטען יצחק אלון (טוֹסַק) שהיה עם אורי בצוות 2 במלחמת יום הכיפורים; הנהג אלוף גרשון הכהן. בצוות גיבוי היו אודי הורביץ, גם הוא מצוות 2 של אורי בגדוד 52 במלחמת יום הכיפורים; וישי נחמני, קמב”ץ גדוד 52 במלחמת שלום הגליל ב-1982 – מהצוות של אורי בהיותו מג”ד בשל”ג. הצטרפו אלון שטאובר – סמג”ד במיל’ בחטיבה 8, חתנו של אורי אגמון. הכינו – שלום אייזנר, אנשיהמא”ש במל”י ונגדי חימוש יקרים.
מדהים כמה מהר השתלב הצוות במכונה המופלאה. מרגש היה לגלות כמה מתאים הטנק בתנועתו למדבר הפתוח, כמה מוכר לנו ריח אבק השריפה בצריח לאחר ירי, כמה מענג יכולים להיות רעש המנוע וצליל הזחלים. השלמנו שלושה מסלולי צוות, וחזרנו בגעגוע גדול ובתודה לטנק נפלא שיכול היה לשרת עִמנו בנאמנות עוד שנים רבות.
אלוף גרשון הכהן (מימין) ותא”ל (במיל’) אורי אגמון
אלוף גרשון הכהן בתא הנהג במגח
מעמד הפרדה מהמגח
כשהמגח יורה, הוא יורה ו-פוגע!
רעות שריונאים ליד הטנק
בלדה למגח
בהערכה לכל אנשי המגח לדורותיהם
אל”ם (במיל’) שאול נגר
מגח, מגח, מגח!
טנק אהוב שלנו.
היית חלק מגופנו,
היית חלק מנפשנו.
פגשנו אותך לראשונה על אדמת גרמניה, במשלחת “המסע ארץ משה“, כדי ללמוד את סודות ההפעלה והאחזקה שלך, לקראת הקליטה בצה”ל. כבר אז הייתה סביב הצריח שלך הילה של מלאך. חיש קל התמסרת לידינו האמונות והביצועים שהפקנו ממך הפתיעו את המדריכים שלנו.
הגעת לצה”ל בשנת 1964 לגדוד 79 במחנה נתן, הגדוד שהיה חוד החנית של השריון באיכות, בביצועים, בדוגמה אישית. רבים מבכירי השריון התחנכו בגדוד זה. אחרי הגדוד הראשון נקלטו עוד טנקים רבים מסוגך ומדגמים משוכללים יותר. גם חיל החימוש למד אותך ביסודיות ושדרג אותך פעם ויותר. גופך המעוצב להפליא שהיה גם “קל רגליים” ושעט במרחבי האימונים והלחימה נעשה כבד עם השנים, ממש כמו אנשי הצוות שהתבגרו, אך החליפו לך את המנוע, עטו עליך מיגון, וברוח הזמן הוסיפו לך מערכות מתקדמות בבקרת אש וראיית לילה ושכלולים רבים אחרים.
תמיד אהבנו אותך. במלחמות ובמבצעים הרבים שבהם השתתפת היית לנו בית חם ומחבק.
גם מי שגדל על ברכיך ועבר לטנקים אחרים, תמיד זכר לך חסד נעורים, ומי שעבר אליך מטנקים אחרים למד להכיר ולהוקיר את גדולתך.
קשה עלינו הפרדה. היינו משוכנעים שעוד נכונו לך ימים טובים, אך לא יכולנו לשנות את רוע הגזרה.
את גופך שׂבע הימים והמעשים עדיין לא מכתתים למזמרות, אך כמו בסיפור העץ הנדיב מאת שֶל סילברסטיין, אתה תורם את גופך למטרות ראויות.
הֱיֵה שלום, מגח יקר שלנו.
מגח, מגח, מגח! טנק אהוב שלנו
אולי הוא נחשב מבוגר, אך לא מומלץ לעמוד לפניו
לכתבה ולסרט “המסע לארץ משה”, ראו כאן
