מדריכות השריון הן ללא כל ספק מושא להערצה בחיל השריון. “הבחירה בתפקיד זה אינה מובנת מאליה והיא מעידה על רמה אישית גבוהה ועל נכונות להקרבה ולהשקעה – והיום אני יכולה להעיד בפה מלא, כי אתן אכן כאלה. אין הרבה בנות בגילכן שהיו מוכנות להתמכר למקצוענות, להתאהב בכלֵיי לחימה ולקנא ללמידה, ולכן הערכתי הרבה אליכן.” כך ציינה מפקדת הקורס, סגן נופר זבולון, בטקס הסיום.
אל”ם (במיל’) שאול נגר. צילום: עדן זק”ש יד לשריון
החניכה המצטיינת של קמ”ד 103 נועה זיו (מימין) והחניכה למופת שובל אפרים
שובל אפרים, אחת משתי הבוגרות המצטיינות
לא תמצא שריונר שלא למד ממדריכות השריון מהן מהו טנק וכיצד מפעילים אותו ומתחזקים אותו. מדריכת שריון הוא תפקיד נחשק מאוד בצה”ל, תפקיד אתגרי ומלא סיפוק לצעירות העומדות לפני גיוס. בשבוע החולף הסתיים מחזור נוסף של קורס מדריכות שריון, קמ”ד 103, והחניכות שלו זכו בשרוך ההדרכה ויחלו בקרוב להדריך את השריונאים.
ליווינו את טקס הסיום המרגש תמיד של קורס מדריכות שריון שהתקיים ביד לשריון בלטרון ביום 24 ביולי 2014, ליד האנדרטה לזכר הפרטיזנים היהודים במלחמת העולם השנייה. השתתפו בטקס ההורים ובני המשפחה, סגל המדריכות של הקורס, מפקד בית הספר לשריון סא”ל רונן תמים, מפקד הקורס סגן נופר זבולון ואורחים.
לפני הטקס התקיים מפגש של המדריכות הצעירות, שזה עתה סיימו את הכשרתן, עם ההורים ושאר בני המשפחה. לאחר מכן התכנסו כולם לאולם המרכבה וצפו בסרט מהוויי החיים בקורס המדריכות, סרט מהנה ומשעשע, שהציג להורים והזכיר למדריכות את הרגעים היפים, הרגעים הקשים, רגעי השמחה והתעלולים במהלך הקורס שנמשך כשלושה חודשים. הכינה את הסרט שירן מיכאלי מיחידת ההסרטה של יד לשריון.
מהלך טקס הסיום של קורס המדריכות (קמ”ד) מספר 103
על הבמה שלמרגלות אנדרטת הפרטיזנים היהודים במלחמת העולם השנייה ניצבו המדריכות הצעירות שסיימו את הכשרתן ויחלו בקרוב להדריך את השריונאים. לפניהן ולידן המדריכות שלהן בקורס. דגלי ישראל שיוו אווירה חגיגית לאירוע. ההורים ובני המשפחה וחברים שבאו לאירוע, ישבו ממול תחת צל, חמושים בטלפונים חכמים בהיכון לצילום והסרטה. הרנ”ג אשר ביטון ניהל את הטקס למופת. נשאו דברים מפקד בית הספר לשריון סא”ל רונן תמים ומפקדת פלוגת הקמ,ד סגן נופר זבולון. הבאנו מדבריהם.
סגל המדריכות והמדריכים
מדברי מפקד בית הספר לשריון סא”ל רונן תמים
ברוכים הנמצאים.
לפני שאשא את דבריי אני מביא ברכת הצלחה ממפקד חטיבה 460 אל”ם גיא חסון שביקש למסור ברכת הצלחה רבה.
מבקש אני לומר כמה דברים בטקס זה של סיום קורס מדריכות (קמ”ד) 103. ראשית מבקש אני לציין כי הנני גאה במדריכות הניצבות על מגרש זה, גאה בדרך שעברו את הקורס, תוך התמודדות עם אתגרים רבים תוך גילוי מצוינות ומקצועיות. הנני מברך אתכן על הצטרפותכן למשפחת חיל השריון כמדריכות מן המניין!
שנית הנני מודה לסגל המפקדים אשר עמלו לילות כימים והביאו את ההכשרה לשיאים גבוהים חדשים, והצליחו בפרק זמן של שלוה חודשים להביא את המדריכות העומדות כאן להישגיהן הגבוהים. ולכן המדריכות הנני מבקש לומר תודה.
בימים מורכבים אלה אנו חשים גאווה עצומה, וזכות ענקית להיות שייכים לעם היהודי, עם הנצח, במיוחד בעת שירותנו בשירות החובה והקבע בצה”ל, ואנו מודים על זכות זו.
לכם ההורים, תודה על התמיכה, ההקשבה והמעורבות. דעו כי להיות מדריכת שריון זה כמו להיות לוחם בסיירת מטכ”ל – הטובות שבטובות. היו גאים בהישגים של בנותיכם.
מבקש אני להביע את הערכתי האישית למפקדת הפלוגה, סגן נופר זבולון. נופר, מה אומר ומה אספר עליך? קצינה מבריקה עם ביטחון רב. המצוינות שלך היא תפיסת עולם. בצניעות וענווה הובלת את הפלוגה בשנה החולפת תוך הפקת לקחים והטמעתם והעלאת הרף המקצועי של קורס מדריכות השריון לשיא חדש! אנו מודים לך על שירותך בחיל השריון ומקווים שתחזרי אלינו בקרוב.
מדריכות יקרות,
זכרו כי אתן בראשיתו של תהליך ההכשרה המתקדמת. בשבוע הבא, כאשר תחזרו לשגרה, תידרשו לאתגרים נוספים, ואין לי ספק כי תצליחו בדרככן ואני מאחל לכן הצלחה רבה!
מי ייתן ונסיים את המערכה הנוכחית עם הישגים מבצעיים משמעותיים. מפקדי צה”ל עושים מלאכתם נאמנה ואני מקווה שכולם יחזרו הביתה בשלום.
תודה לכולכם ושבת שלום.
מימין: סא”ל רונן תמים מפקד בית הספר לשריון וסגן נופר זבולון מפקדת קורס המדריכות 103
מדברי סגן נופר זבולון, מפקדת פלוגת הקמ”ד
מפקד גדוד 195, קצין האג”ם אלי טרבלסי, משפחות, מדריכות ופלוגה יקרה שלי,
זכיתי לפקד במשך 14 שבועות על פלוגת קורס מדריכות שריון. בתחילתה של תקופה זו נפגשנו אנו, חבורה זרה של מפקדים ומדריכות, ובמהרה הפכנו לסגל המדבר באותה שפה ומעביר את אותם המסרים. בתוך חודש ימים פגשנו אתכן, 13 בנות בתחילת דרכן בצבא, קומץ של איכות ללא עוררין. כל אחת מכן הגיעה לכאן ממקום אחר בחיים, ואפשר לומר כי המשותף היחיד לכולכן היה הרצון לבצע שירות משמעותי בצבא.
לאחר המפגש המשותף שהחל בבקו”ם, יצאנו יחד לדרך ארוכה ורצופת אתגרים. תוך זמן קצר הפכנו לפלוגה אחת, פלגה הישנה ומשכימה יחדיו, אוכלת ולומדת, עוברת משברים וכישלונות, עוברת יחד עליות ומורדות וחוויות בלתי נשכחות, וזה מה שהפך אותנו למקשה אחת.
סגן נופר זבולון נושאת דבריה
במדינה אחרת ובמקום אחר, כל זה לא היה אפשרי. ההמשך הישיר של בית הספר היה האוניברסיטה או מקום העבודה. אבל כאן בארץ ועל אדמתנו, כפי שאנו חווים בימים אלה ממש, המציאות שונה לחלוטין. בימים אלה כשכוחותינו נמצאים בשיאה של המערכה להשגת שקט וביטחון לאזרחי מדינת ישראל, חייב צה”ל לגייס לשורותיו את הטובים והטובות ביותר לתפקידים משמעותיים כמו שלכן. אני בטוחה שלרובכן היו אפשרויות בחירה רבות בתהליך הגיוס, וחלקן לתפקידים הדורשים הרבה פחות מתפקיד זה. ובכל זאת, אף לא אחת מכן בחרה ללכת בדרך הקלה, וכולכן התגייסתן לתפקיד מדריכת שריון, למרות שלא ידעתן במה כרוכה בחירה זו. הבחירה בתפקיד זה אינה מובנת מאליה והיא מעידה על רמה אישית גבוהה ועל נכונות להקרבה ולהשקעה – והיום אני יכולה להעיד בפה מלא כי אתן אכן כאלה. אין הרבה בנות בגילכן שהיו מוכנות להתמכר למקצוענות, להתאהב בכלֵיי לחימה ולקנא ללמידה, ולכן הערכתי הרבה אליכן.
היום במעמד זה, לאחר שהוכחתן לעצמכן כי אתן מסוגלות להגיע לקצה גבול היכולת ולהמשיך בתנופה קדימה, לאחר שהתנסיתן בנהיגה בטנק בתנאים קשים, בטעינת פגזים, לאחר שיריתן ועברתן אימון כצוות מלא, אחרי שהעברתן שיעורים ועברתן מבחנים מקצועיים, לאחר 14 שבועות מפרכים ומחשלים – אני יותר מגאה להעניק לכן את התואר הנכסף שחיכיתן לו כל כך – תואר “מדריכת שריון”.
סגל הפלוגה – הסמ”פ מייקי, הרס”פ גולן, מש”ק ההדרכה (משה”ד) דור, מפקדי הצוותים שי, אמרי ואורי, הצ”פות (צוות פיתוח הדרכה) ירדן, רוני, עדי וטלי, המדריכות מאי וחן, והחובשת הפלוגתית ליה – הלכנו יד ביד לאורך כל המחזור, האתגר המשותף שלנו היה גדול ולא פשוט, אך פרי יצירתנו עומד כאן לפנינו, וזוהי התרומה הגדולה שלנו למדינה.
ליוויתם אותי לילות כימים, באין-ספור רגעים של סיפוק וגאווה, צחוק ושמחה, יחד עם המון אהבה. תודה על העבודה הקשה והמסירות, תודה על הנאמנות אין-קץ – לא יכולתי לבקש טובים מכם.
לכם הורים יקרים, תודה על שהבאתם לנו חומר קל לפיסול. ללא החינוך שהענקתם לבנותיכן, ללא התמיכה, ההשקעה וסל הערכים שלכם – לא היינו מגיעים למעמד זה היום.
אחרונות והכי חשובות – המדריכות,
התהליך שעברתן בקמ”ד לא הסתיים, ובמובן מסוים הוא רק מתחיל. עכשיו הזמן האמיתי להוכיח כי אתן מסוגלות לעמוד במשימת המקצוע שלשמה התגייסתן, כדי שתהיו רלוונטיות ברגע האמת. במהלך הקורס עברתן תהליך אישי עצום ותהליך פלוגתי ארוך לא פחות, והיום כאשר אני מסתכלת עליכן אני רואה קבוצה אחת – סיירת! קבוצה מגובשת, ערכית וסקרנית, חדורת מוטיבציה, ביקורתית ודעתנית, קבוצה שבה מתקיימת חברוּת ואשר מהוה משענת ופורקן לכל הנמצאת בה. “מכל מלמדיי השכלתי ומתלמידיי יותר מכולם”, כל יום למדתי מכן דבר חדש, תודה!
אני מסיימת היום את תפקידי כמפקדת פלוגת קורס מדריכות השריון לאחר שנה בתפקיד, תקופה שבה פיקדתי על קמ”ד 101, 102, ועליכן קמ”ד 103. מבקשת אני להודות למג”ד 195 סא”ל רונן תמים, על שליווה אותי לאורך כל הדרך ותרם לי רבות הן בהיבט האישי והן בהיבט המקצועי. הערכתי אליך גדולה מאוד, תודה!
בהזדמנות זו הנני מאחלת הצלחה למחליפתי בתפקיד – תמר קורנפלד. את מקבלת היום לידייך הזדמנות לפקד על קורס לא פשוט, ולהשפיע על נבחרת של בנות מהטובות בצה”ל. מהיכרותי הקצרה איתך אין לי ספק כי תצליחי להתמודד עם האתגר בצורה הטובה ביותר וכי את הראויה ביותר שיש לתפקיד. בהצלחה רבה.
ילדוֹת שלי,
אני נפרדת מכן היום נרגשת וגאה, ויחד עם זאת שלמה עם עצמי. מאמינה אני בכן בכל לבי ומאחלת לכולכן שתעשו חַיִל במדורים השונים. אני מאחלת לעם ישראל ימים שקטים, החלמה מהירה לכל חיילי צה”ל, ושכל כוחותינו ישובו הביתה בשלום ובמהרה.
בנות, הרבה ‘בהצלחה’. עכשיו זו המשמרת שלכן. “תנו גז”, “אחרונה נורתה!”
סגל המדריכות והמדריכים
המדריכות החדשות והמדריכות שלהן
הענקת תעודות לחניכות המצטיינות וקבלת שרוך הדרכה
הגיע הרגע המרגש. שתי החניכות המצטיינות של הקורס נקראות לקבלת תעודת הערכה: טוראית שובל אפרים ונועה זיו לאחר מכן עולות מדריכות הקורס ולצללי מוסיקה נעימה מעניקות לשאר הבוגרות את שרוך ההדרכה הנכסף.
הטקס מסתיים בשירת התקווה ולאחריה פורצת שמחה ספונטנית של החניכות הכוללת ריקודים בחברותה, וכמנהג טקסי סיום קורס טיס כל הכומתות מועפות אל על. המאמץ היה שווה.
בשבוע הקרוב תחל שגרת הדרכה לא קלה בנגב בשיזפון, במזג האוויר ובשמש השוזפת את כולם.
הענקת שרוך הדרכה למסיימות
הענקת שרוך הדרכה למסיימות
שמחה רבה
שיחה עם סגן אילת ורטהימר
סגן אילת ורטהימר, היא סרמ”דית במדור הדרכה (כלומר סגן ראש מדור) ומ”מ נט”ר (נהיגה וטיפול ברק”ם) אילת היא בוגרת קורס מדריכות שריון מספר 95, שלאחריו שובצה להיות מדריכת חשמל וממסרת, בכל טנקי המרכבה, בכל הסימנים. שנה וחודשיים שימשה מדריכה, וכעבור שנה וחודשיים לשירותה בצה”ל יצאה לקצונה ובסופו שובצתי כמ”מ נט”ר. בעוד חודש משתחררת אחרי שנה וארבעה חודשים בתפקיד. לפני כחמישה חודשים התמנתה להיות סגן מפקדת מדור הדרכה.
כמו רבות לפניה היא ידעה עוד לפני גיוסה על התפקיד המעניין של מדריכת שריון. יש לה קרובים שריונרים במשפחתה. היא עברה מכינה קדם צבאית ואלת הקצינות במכינה הייתה מדריכת שריון בעברה. שם התגבש רצונה לתפקיד נכסף זה. האם היא ממליצה לעומדות בפני גיוס להיות מדריכות שריון? בטח, בוודאי, היא יורה.
בעניין מקצוע ההדרכה המומלץ – אני משוחדת כאן היא משיבה בכנות. המגמה שלי זה נט”ר ואני משוחדת לגמרי על התפקיד הזה. היא כמובן נהגה בטנקי מרכבה במסגרת תפקידה ולא מעט. גם כמדריכה בקמ”ד וכן
בשבועות שטח למדריכות לצורכי ריענונים.
הדרכת נט”ר זה תפקיד שדורש המון, הוא מאוד אינטנסיבי. אני לא לוקחת את זה כדבר קשה, היא אומרת. מה שאתה מחפש בשירות שלך הוא שירות משמעותי שבו תוכל להשפיע, היא מסבירה. אני לא חושבת שמישהו לוקח את זה כקושי, אלא רק כאתגר.
הניסיון מראה כי יש צורך בסיוע פרטני לפעמים לחיילים שונים, איך מטפלים בכך, שאלתי.
יש כמה מדריכות עם המון סבלנות, מסבירה אילת, הן באמת לברכה, ועם ידע מקצועי שאין לו גבול. זה מתחיל בשיעור, ולא רק נגמר בשיעור, כל הזמן הזה של שלב המקצועות הן איתם עם החיילים, הן מלוות אותם, נותנות תגבורים לחיילים, נמצאות איתם בשטח, נמצאות איתם במרחבים האחוריים, אחד על אחד מי שצריך, יש שיעורי תגבור לעולים, למצוא את זמני הלימוד שלהם, ללוות אותם לאורך כל הזמן הזה, כך שקיימת ליווי קבוע וסיוע של כל המדריכות לחיילים.
אילת מכירה את תחום ההדרכה מאז הקורס שלה 95 ועד היום. על ההתפתחות המקצועית היא מספרת: כל רמ”ד מקצועי כאן זה משהו שלא נתפס, יש להן ידע עצום והן מכירות כל חלקיק במנוע, יודעות לתפעל את כל מה שקשור לטנק, זה משהו מדהים בפני עצמו. כיוון שכל מדריכה מלמדת בכמה מחזורים הן מתמקצעות ומשתפרות כל הזמן. הן מחוברות יותר ויותר לשטח הן רוצות לדעת גם מה עובר על החיילים, לעשות כמה שיותר, לגעת בנקודה הנכונה, לדעת להתעסק בעיקר. בתוך כך המדריכות גם יוצאות לשטחי האימונים לראות את החיילים, נפגשות המרכזים המקצועיים של טנק המרכבה ברפ”ט (רשות פיתוח טנק) ובמש”א (מרכז השיקום והאחזקה), שם הן נפגשות עם הטכנאים הבכירים של הטנקים העונים לנו על לשאלות המקצועיות.
שאלתי את אילת מה את רוצה להגיד לדורות הבאים של המדריכות? התפקיד שלהן מאוד משמעותי בעיניי, הן חלק באמת חזק מהמערך הזה. אני מאמינה מאוד בתפקיד הזה, בבנות שמגיעות לכאן. אנחנו מאמינות בצבא, מאמינות בכוח שלנו. אני רואה שיש לנו עם חזק, ובנות עם המון מוטיבציה שיש להן המון כוח והמון השפעה. אני מניחה שטווח ההשפעה שלהן הוא הרבה יותר ממה שהן בכלל מבינות. אנחנו מנסות להביא להן את זה כל הזמן. אני לא חושבת שהן מבינות עד הסוף.
לכתבה על מדריכות שריון שהתפרסמה בגיליון “שריון” 45 מיוני 2014, לחצו כאן:
חזרה שלחו לחבר הדפיסו
