תחת אש, הצליחה מאור נטיב לבצע הליך מורכב והצילה את חייו של רן בר – השבוע הם נפגשו, הפעם כשהוא כבר על הרגליים
מיטל יסעור בית-אור (מאתר ישראל היום, 19 באוגוסט 2014)
“את חתכת? צלקת יפה!”, בר ונטיב
בחושך, במקשה אבטיחים, כשסביבה כ-20 פצועים שזקוקים לטיפול ואזעקות צבע אדום המחייבות את החובשים לתפוס מחסה, טיפלה סמל מאור נטיב, פרמדיקית בגדוד 74 של השריון, בפצוע הקשה ביותר בו טיפלה במהלך הלחימה בעזה.
זה קרה בשטח כינוס על גבול הרצועה, בתקרית בה נהרגו חמישה חיילים מנפילת פצצת מרגמה ב-1 באוגוסט. החייל סמל רן בר (20), נפצע בצווארו מרסיס.
“ניגשתי לפצוע ששכב בשדה. מישהו לחץ לו על הצוואר, היה לו דימום ממש גדול. החזקתי לו את הפנים עם הידיים, ושאלתי איך הוא מרגיש, הוא ענה שקשה לו לנשום והוא מרגיש חלש. הבנתי שצריך להנשים אותו אף על פי שהוא בהכרה, היה לו דימום מהצוואר והוא היה בהלם עמוק”, שִחזרה מאור. היא עשתה שני ניסיונות להחדרת צינור לקנה הנשימה דרך הפה, אך הם לא צלחו. בניסיון נוסף, ביצעה חתך בגרונו והחדירה צינור לקנה הנשימה שלו. הייתה זו הפעם הראשונה בחייה בה ביצעה את הפרוצדורה המורכבת, והיא הצליחה. מיד לאחר מכן פונה הפצוע במסוק לבית החולים.
נטיב, בת 20 מנתניה, הייתה בין החיילות היחידות שנכנסו לרצועת עזה במהלך מבצע “צוק איתן”. “תמיד אמרתי שאם יהיה מבצע או לחימה אהיה עם הלוחמים בכל מצב. הדרג הפיקודי מעליי תמך בזה וגם אני רציתי מאד. תפקיד הפרמדיק הוא בדיוק זה – להיות שם בשביל הלוחמים ולתת להם ביטחון”, היא מספרת.
“עם הלוחמים בכל מצב”, סמל מאור נטיב
במשך שלושה שבועות נכנסה ויצאה מהרצועה, מאובקת ומלוכלכת. כשהסממן היחיד שעזר לה לשמור על הנשיות היה ליפ גלוס שקיבלה באחת מחבילות השי. “בכל פעם שהיתי שמה ליפ גלוס, הייתי מרגישה יותר טוב גם אם לא התקלחתי שבוע. זה משהו פסיכולוגי כנראה, שפשוט גרם לי להרגיש יותר טוב”, סיפרה והוסיפה, “אני רגילה להיות עם בנים. גם בבית וגם בצבא ורגילה להסתדר. מצאתי את עצמי מסתדרת שם בכל מיני מצבים, אם הייתי צריכה ללכת לשירותים, זה לא תמיד אפשר כי יש חשש לירי צלפים. בסופו של דבר הייתי יורדת מתחת לנגמ”ש כשמישהו מחפה עליי מקדימה עם נשק ושומר עליי”.
נטיב לא ידעה את שם הפצוע בו טיפלה, אך הסתקרנה לדעת מה עלה בגורלו, וקיוותה לבשורות טובות: “כל מה שזכרתי זה שהיה לו קעקוע על הבטן ועיניים ירוקות”. כשנמסר לה שמו המלא של סמל בר, המשיכה לשאול ולהתעדכן במצבו: “בשטח לא הייתי בטוחה שישרוד את הפציעה הקשה, והתרגשתי לשמוע שהוא הגיע לאיכילוב והוא במצב יציב”.
השבוע התקיימה סוף סוף הפגישה הנרגשת בין מאור ורן, לאחר שבמשך שבועות שמע על המאמצים שעשתה הפרמדיקית האמיצה על מנת להצילו. למאור נמסר כי רן הועבר לבית החולים השיקומי לוינשטיין ברעננה לצורך שיקום, והיא הגיעה לבקרו בעת ששהה עם בני משפחתו.
“סיפרתי לו מה היה שם וכמה הוא היה חזק. הסברתי לו שהוא ממש נס רפואי אחרי הפציעה הקשה שעבר. ראיתי אותו הולך, מדבר וכותב”, תיארה מאור את הפגישה המרגשת. אמו של רן חיבקה אותה ואמרה: “חיפשתי אותך, אני חייבת לך תודה ענקית”. רן מצדו אמר: “את חתכת אותי? צלקת יפה!”
“ההורים שלו גילו המון חמימות כלפיי, ואמרו לי שנישאר חברים לכל החיים”, סיפרה מאור. השניים החליפו מספרי טלפון וקבעו לשבת על כוס קפה כשישתחרר מבית החולים.
