מבצע “צוק איתן”, שטרם הגיע לסיומו, מציג בראייה היסטורית את שנאמר בהגדה של פסח – “שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ”. השלום עודנו חלום וחובה לחתור אליו, ובינתיים בכל דור ודור חייב אדם לעמוד על המשמר.
אל”ם (במיל’) שאול נגר
הלכה פלגה בלילה בשרשרת
הסכסוך בינינו ובין שכנינו החל עוד לפני קום המדינה. חבל ארץ מיוסר זה, שהיה חלק מערש התרבות האנושית בזמן העתיק, ידע מלחמות ללא ספור. מיקומה המרכזי של ארץ ישראל בין היבשות אסיה, אירופה ואפריקה – הוביל להפיכתה לנתיב מסחר ולעורק תחבורה מרכזי במזרח הקדום. ארץ ישראל שוכנת ברצועה צרה בין המדבר לים ורק בה היה מעבר נוח בין מצרים למסופוטמיה. מכאן שהייתה משמעות רבה לשליטה בדרכי המעבר בארץ ישראל, דבר שהוביל להפיכתה לזירת קרבות בין מעצמות העולם העתיק.
המצרים, האשורים, הבבלים, הפרסים, יהושע בן-נון, היוונים, הרומאים, הממלוכים, הצלבנים, המוסלמים, הטורקים, נפוליון, הבריטים – כל אלה ואחרים כבשו את ארץ ישראל כולה או חלקה ממניעים שונים כלכליים, מדיניים, דתיים ואחרים.
היהודים החלו לשוב למולדתם ארץ ישראל בשלהי המאה ה-19, ובתש”ח (1948) הוקמה מדינת ישראל. אפשר לציין את מאורעות 1920 (תר”ף), שבהם נפלה תל-חי, כתחילת הסכסוך המתמשך בין היהודים והערבים על אדמת ארץ ישראל. מאז ידענו את מאורעות תרפ”ט (1929), תרצ”ו-תרצ”ט (1939-1936), את המלחמות מקום המדינה ועד היום ואת אין-ספור ההתנכלויות של הערבים מצד אחד, ואת פעולות התגמול והמבצעים של צה”ל מצד שני. שמי התכלת הבהירים רוב ימות השנה במזרח התיכון, נעכרו לא פעם בעשן המיתמר של הלחימה.
מאמצים רבים, גם של ישראל וגם של חלק מהמדינות במזרח התיכון, להשיג ארגעה ארוכת טווח, שלא לומר שלום, עדיין לא צלחו. יש שאינם רואים פתרון לסכסוך בעשורים הקרובים אם בכלל, וצופים שנידרש כמעט תמיד “לחיות על חרבנו”, ויש המשיאים עצות ומעלים רעיונות שונים לפתרון, שבפועל אינם מתממשים.
ההישרדות היא מרכיב מרכזי של חיינו “בשכונה המזרח-תיכונית”, ועלינו להיות דרוכים תמיד ולדעת כיצד לחיות לאור מציאות זו. לקט קטעים משירים שנכתבו לאורך השנים הממחישים מציאות זו.
שיר ערש נגבי
מילים: יחיאל מוהר
רוּחַ, רוּחַ עַל בֵּיתֵנוּ
וְכוֹכָב אוֹרוֹ צוֹפֵן
אַבָּא שָׁם חוֹרֵשׁ שְׂדוֹתֵינוּ;
נוּמָה, נוּמָה, בֵּן.
לָמָּה זֶה יַחֲרֹשׁ בַּלַּיְלָה
וְאוֹתִי לֹא יְיַשֵּׁן?
אַדְמָתֵנוּ בְּנִי, אֵין פְּנַאי לָהּ
נוּמָה, בֵּן, נוּמָה, בֵּן.
יֵשׁ דָּבָר אוֹרֵב בָּאֵלֶם
וְתַנִּים חוֹרְצִים שׁוּב שֵׁן.
אַבָּא אֵי מוֹתֵחַ תֶּלֶם?
נוּמָה, נוּמָה, בֵּן.
הֵן יַחֲרֹשׁ בִּשְׂדוֹת הַמֶּשֶׁק
לָמָּה לוֹ אֶקְדַּח וּסְטֵן?
אֵין חָרִישׁ עָמֹק בְּלִי נֶשֶׁק!
נוּמָה, בֵּן, נוּמָה, בֵּן.
אֹפֶל, אֹפֶל בִּשְׂדוֹתֵינוּ
וְהַנֵּר – אוֹרוֹ קָטֵן.
חֲשֵׁכָה לֹא תַּפְחִידֵנו –
נוּמָה, נוּמָה, בֵּן.
מַה הַקּוֹל אֲנִי שׁוֹמֵעַ
וְטִרְטוּר מַפְחִיד, סוֹאֵן?
זֶה הַטְּרַקְטוֹר נִיר גּוֹמֵעַ
נוּמָה, בֵּן, נוּמָה, בֵּן.
בֵּין גְּבוּלוֹת
מילים: חיים חפר (פיינר)
לחן: וסילי איבנוביץ’ אגפקין
שנת כתיבה 1945-1944
שנת הלחנה: 1912
בֵּין גְּבוּלוֹת, בֵּין הָרִים, לְלֹא דֶּרֶךְ,
בְּלֵילוֹת חֲשׂוּכֵי כּוֹכָבִים –
שַׁיָּרוֹת שֶׁל אַחִים, בְּלִי הֶרֶף,
לַמּוֹלֶדֶת אָנוּ מְלַוִּים.
לָעוֹלָל וְלָרַךְ –
שְׁעָרִים פֹּה נִפְתַּח.
לַמָּךְ וְלַזָּקֵן –
אָנוּ פֹּה חוֹמַת מָגֵן!
אִם הַשַּׁעַר סָגוּר, אֵין פּוֹתֵחַ –
אֶת הַשַּׁעַר נִשְׁבֹּר וְנִתֹּץ.
כָּל חוֹמָה בְּצוּרָה נְנַגֵּחַ,
וְכָל סֶדֶק נַרְחִיב וְנִפְרֹץ.
לָעוֹלָל וְלָרַךְ –
שְׁעָרִים פֹּה נִפְתַּח.
לַמָּךְ וְלַזָּקֵן –
אָנוּ פֹּה חוֹמַת מָגֵן!
שַׁיָּרָה, אַל בְּכִי וְאַל צַעַר.
הִשָּׁעֵן עַל זְרוֹעִי, סָב זָקֵן
גַּם לָזֶה שֶׁסָּגַר אֶת הַשַּׁעַר
יוֹם יָבוֹא שֶׁל נָקָם וְשִׁלֵּם!
לָעוֹלָל וְלָרַךְ –
שְׁעָרִים פֹּה נִפְתַּח.
לַמָּךְ וְלַזָּקֵן –
אָנוּ פֹּה חוֹמַת מָגֵן!
בין גבולות בהרים ללא דרך בלילות חשוכי כוכבים
מתוך זֶמֶר הַפְּלֻגּוֹת של נתן אלתרמן
כִּי לֹא לַשָּׁוְא, אָחִי, חָרַשְׁתָּ וּבָנִיתָ,
לַנֶּפֶשׁ וְלַבַּיִת לָנוּ מִלְחָמָה!
גּ’וֹעָרָה, תֵּל עָמָל, כִּנֶּרֶת וַחֲנִיתָה,
אַתֶּן לָנוּ דְּגָלִים, וְאָנוּ הַחוֹמָה.
כִּי לֹא נָשׁוּב אָחוֹר, וְדֶרֶךְ אֵין אַחֶרֶת,
אֵין עַם אֲשֶׁר יִסּוֹג מֵחֲפִירוֹת חַיָּיו.
הָלְכָה, הָלְכָה פְּלֻגָּה בַּלַּיְלָה בְּשַׁרְשֶׁרֶת,
פָּנַיִךְ, מוֹלַדְתִּי, הוֹלְכִים אִתָּם בַּקְּרָב!
מתוך שיר למולדת של נתן אלתרמן
אִם קָשָׁה הִיא הַדֶּרֶךְ וּבוֹגֶדֶת,
אִם גַּם לֹא אֶחָד יִפֹּל חָלָל,
עַד עוֹלָם נֹאהַב אוֹתָךְ, מוֹלֶדֶת,
אָנוּ לָךְ בַּקְּרָב וּבֶעָמָל!
