אלוף משה בר-כוכבא ‘בריל’ ז”ל
תְּפִלַּת הַטַּנְקִיסְט
משה בר-כוכבא, מח”ט ברק 188
סַלְעֵי בַּזֶּלֶת בַּגּוֹלָן נוֹשְׁמִים אָבָק שָׁחֹר.
תֵּן לִי כּוֹחַ, אֵלִי, תֵּן לִי כּוֹחַ אֶת נְתִיב הַקְּרָבוֹת לַעֲבֹר;
תֵּן לִי לִשְׁמֹעַ אֶת יִלְלוֹת הַקַּטְיוּשׁוֹת וְנַהֲמַת הַתּוֹתָחִים;
תֵּן לִי כּוֹחַ לִנְשֹׁם אֶת הֶדֶף הַפְּגָזִים הַשּׁוֹרְקִים, הַלּוֹהֲטִים;
תֵּן לִי כּוֹחַ לִסְפֹּג תְּקִיפַת מַסּוֹקֵי נ”ט וּמְטוֹסֵי קְרָב, לִדְבֹּק בַּמְּשִׂימָה, לַחְתֹּר קָדִימָה, אִיּוּם זֶה לַהֲדֹף לְלֹא חַת;
תֵּן לִי כּוֹחַ וְעָצְמוֹת נֶפֶשׁ עִם טַנְקִים אֵימְתָנִיִּים שֶׁל הָאוֹיֵב לְהִתְמוֹדֵד, לְהִתְקַדֵּם לִקְרָאתָם, טְוָח לְקַצֵּר, וְאוֹתָם לְשַׁתֵּק וּלְבוֹדֵד;
תֵּן לִי כּוֹחַ לְזַנֵּק מֵאֲחוֹרֵי עֶמְדוֹת הַטַּנְקִים וּלְהִסְתַּעֵר דֶּרֶךְ הַמִּכְשׁוֹלִים, תְּעָלוֹת הנ”ט וּשְׂדוֹת הַמּוֹקְשִׁים, וְלִפְרֹץ לְעֵבֶר הַיְּעָדִים,
לַמְרוֹת טִילֵי הַבָּזוּקוֹת וְהַרַרנָ”טִים אֲשֶׁר עַל הַטַּנְק מְאַיְּמִים, לְהִסְתַּעֵר לְאוֹר הַיּוֹם, לִתְקֹף בַּאֲפֵלַת הַלַּיִל, לִפְרֹץ בִּסְעָרָה
וּבְשַׁרְשְׁרוֹת הַטַּנְק אֶת גִּדְרוֹת הַתַּיִל;
תֵּן לִי כּוֹחַ לִשְׁטֹף עֶמְדוֹת אוֹיֵב, חָשׂוּף בַּצְּרִיחַ וּמוּרָם רֹאשׁ מוּל לַבַּת הָאֵש;
תֵּן לִי כּוֹחַ לַעֲמֹד מוּל אַלְפֵי כַּדּוּרִים הַמְּקַפְּצִים עַל הַטַּנְק בַּקְּרָב הַגּוֹעֵשׁ;
וְתֵן לִי כּוֹחַ לְהַמְשִׁיךְ גַּם כְּשֶׁאָנוּ מְעַטִּים וְלֹא להתייאש;
תֵּן לִי כּוֹחַ לַעֲבֹר אֶת נְתִיב הַקְּרָבוֹת הַזֶּה, אֵלִי;
תֵּן לִי כּוֹחַ, לִי וּלְחַבְרֵי הַצֶּוֶות שֶׁלִּי.
אלוף משה בר-כוכבא (בריל)
נולד בפולניה, 1930
נפטר – אוקטובר 1992
דרגה אחרונה – אלוף
מפקד גייסות השריון: פברואר 1982 – אוגוסט 1983.
בעל עיטור העוז
האלוף משה “בריל” בר כוכבא נולד בשנת 1930 בפולין. עלה ארצה וגדל בעיר רחובות. כבר בהיותו בן 16 היה מ”פ בכוח אצ”ל והתוודע אל המלחמה.
אלוף משה בר כוכבא (בריל) ז”ל שירת בצה”ל מאז הקמתו ואת רוב שנותיו עשה בשריון. ביצע את כל תפקידי הפיקוד החל ממפקד מחלקה, מפקד פלוגה, מפקד גדוד, מפקד חטיבה, מפקד אוגדה, מפקד גייסות השריון, אלוף פיקוד הדרום, וסיים כעוזר הרמטכ”ל.
התגייס לצה”ל בשנת 1947 והוצב כמאמן טירונים. נלחם על העברתו ליחידה קרבית והיה למ”מ בגדוד הפשיטה המשוריין 79. במלחמת העצמאות היה טוראי ביחידות חי”ר בצפון וכן לחם באזור לוד ורמלה. בינואר 1949 היה מ”מ בגדוד 121 של חטיבה 9. עבר לשריון בשנת 1949 ובאותה שנה היה גם מ”מ ג’יפים בגדוד 79 של חטיבה 7. ובהמשך דרכו, משנת 1951, היה מ”פ ב’ של פלוגת זחל”מים סדירה בגדוד 79. בתפקידו כמ”פ חרמ”ש השתתף באחת הפשיטות על רצועת עזה ופוצץ מתקני חשמל. כמו כן פעל באזור סדום וים המלח. בתחילת 1955 עבר לגדוד 82 וכפרס על הצטיינותו בתפקיד מ”פ חרמ”ש מסר לו אורי בן ארי את הפיקוד על פלוגה א’ – פלוגת טנקים.
במלחמת סיני (אוקטובר 1956) לחם בתפקיד מ”פ א’ טנקים בחטיבה 7 בקרב על הסכר ברואיפה שבסיני, שהפך לקרב מופת בחיל השריון, ובו זכתה פלוגת הטנקים שבפיקודו בציון לשבח. במלחמת ששת הימים פיקד על חטיבה 45 שלחמה בצפון השומרון וב”עמק דותן”. בקרב על ג’נין נפצע, אך סירב להתפנות עד לאחר כיבוש רמת הגולן, כאשר חטיבתו פרצה בגזרת “בניאס מסעדה”.
במלחמת ההתשה הקים את עוצבת “ברק” (188) כחטיבה משוריינת סדירה בפיקוד הצפון, ופיקד עליה. החטיבה שבפיקודו זכתה לציון לשבח על איכות מבצעית מעולה, מטעם אלוף הפיקוד מוטה גור.
במלחמת יום הכיפורים היה סגן מפקד אוגדה 210 בצפון ופיקד על מספר קרבות שריון עזים.
במלחמת שלום הגליל פיקד על כוח על-עוצבתי שהגן על רמת הגולן. החל מיולי 1982 פיקד על כוחות צה”ל בגזרה המזרחית של לבנון. בפברואר 1982 התמנה למפקד גייסות השריון וכיהן בתפקיד זה עד אוקטובר 1983. באוקטובר 1983 מונה לאלוף פיקוד הדרום ושימש בתפקיד עד פברואר 1986.
בתפקידו האחרון בשנים 1987 – 1990 היה בריל עוזר הרמטכ”ל להפקת לקחים ואימון מפקדים ומפקדות.
בריל האמין באדם שבתוך הטנק, באחוות לוחמים וברעות שריונאים, ואחד התחומים העיקריים שבהם ראה את ייעודו היה תחום ההדרכה והכשרת הכוחות הלוחמים. שירת בצה”ל 43 שנים. האלוף בריל הטביע חותמו על פיתוח תורת הלחימה ברמה הטקטית וברמה האסטרטגית ופיקד על קורסים בכירים. הניח את אבן היסוד להקמת אתר יד לשריון בלטרון, וראה בכתיבה ובהנצחת מורשת השריון ערך עליון בחינוך הלוחמים.
לכתבה על דמות של נתינה ואנושיות – ראו כאן
