אל”ם (במיל’) שאול נגר
הספר “אש לפניו תלך”
התפתחות ותמורות בשריון הישראלי מתום מלחמת סיני למלחמת ששת הימים.
כריכת הספר, מודן הוצאה לאור, צה”ל הוצאת מערכות, משרד הביטחון ההוצאה לאור, 2017, 380 עמודים, כריכה קשה
ניצחונו המוחץ של צה”ל במלחמת ששת הימים הושג במידה רבה בזכות הזרוע המשוריינת שלו – חיל השריון.
ספרו של ד”ר עמיעד ברזנר ז”ל – השלישי בטרילוגיה העוסקת בהתפתחות המערך המשוריין מראשיתו – מתאר בפירוט ובדיוק, שהיו אופייניים למחבר, את התהליך שהפך את הניצחון ביוני 1967 לאפשרי. ספר זה נכתב כמחקר מסווג עבור המחלקה להיסטוריה בצה”ל. לקראת שנת היובל למלחמת ששת הימים מוצג מחקר יסוד זה לעיון הציבור הרחב.
שם הספר – אֵשׁ לְפָנָיו תֵּלֵךְ – לקוח מספר תהילים (פרק צ”ז, פסוק ג’), והמשכו: וּתְלַהֵט סָבִיב צָרָיו (צריו במשמע אויביו).
עמיעד ברזנר (2012-1927), לחם כמפקד בחטיבת הנגב במלחמת העצמאות, ולאחר מכן מילא מגוון תפקידי פיקוד, הדרכה ומטה בחיל השריון, והשתחרר בדרגת סגן-אלוף. לאחר שחרורו הפך להיסטוריון פורה ופרסם עשרות מאמרים ושלושה ספרים בנושאים שהיו מוכרים לו היטב הן כחוקר והן מניסיון אישי. ספרו הראשון עסק בהתיישבות בנגב, ואילו השניים שלאחריו עסקו בהתפתחות חיל השריון מראשיתו.
סא”ל (במיל’) ד”ר עַמִּיעַד בְּרֶזְנֶר (“חליל”) ז”ל
12 בנובמבר 1927 – 27 באפריל 2012
האיש שהעיר והאיר את ההיסטוריה של השריון בצה”ל
השקת הספר ביד לשריון
אירוע השקת הספר התקיים ביד לשריון בלטרון, ביום 31 במארס 2017, ביוזמת סא”ל (במיל’) אברהם זהר, ראש המכון לחקר מלחמות ישראל, בשיתוף עמותת יד לשריון בראשות המנכ”ל תא”ל (במיל’) חנן ברנשטיין ובהשתתפות בני משפחתו של עמיעד ברזנר ז”ל, האלופים (במיל’) הרצל שפיר, אלעד פלד, ג’קי אבן, חיים ארז, שריונאים וחברים מוקירי זכרו.
פתח את האירוע מנכ”ל העמותה חנן ברנשטיין, שבירך את הבאים וציין כי עמד על קיום האירוע ביד לשריון, כהוקרה לזכרו של סא”ל (במיל’) עמיעד ברזנר ז”ל, ששימש ההיסטוריון שחל העמותה במשך שנים רבות. בין פעולותיו הברוכות ציין מנכ”ל העמותה את תיעוד הוותיקים של השריון, שבמהלכו ראיין והקליט עמיעד ברזנר ז”ל למעלה מ-150 מוותיקי השריון.
בהמשך שרטט הח”מ קווים לדמותו של עמיעד ברזנר ז”ל, המכונה “חליל” (ראו בהמשך).
סא”ל (במיל’) אברהם זהר, תיאר את מלחמת ששת הימים בזירת סיני, ברמת הגולן ובגדה המערבית ועמד על תרומתו של השריון לניצחון המזהיר במלחמה. עוד הוסיפו פרטים על מלחמת ששת הימים האלופים (במיל’) גקי אבן, חיים ארז ואלעד פלד.
קווים לדמותו של עמיעד ברזנר ז”ל
ביום ה’ באייר תש”ח, בעת שהיה על משמרתו בנגב כלוחם בחטיבת הנגב, לא שמע עמיעד ולא ידע על הכרזת המדינה, שעליה הגן ועליה חלם ולחם, וכמה סמלי שביום ה’ באייר (תשע”ב) הלך לעולמו.
כל שעשה בעת שירותו הצבאי עשה באהבה גדולה, במסירות אין-קץ, בקפדנות ובשקדנות. הוא אהב את הארץ וטייל בה לאורכה ולרוחבה, לרבות עם בני משפחתו. עם שחרורו הסתער בהתמדה על האקדמיה ולמד היסטוריה שכול כך עניינה אותו, ובסיום לימודיו הוענק לו תואר ד”ר מהאוניברסיטה העברית בירושלים.
לוחם חי”ר בראשית דרכו שעבר לשריון, ומאז לא עזבו חיידק השריון כל חייו.
“חליל” היה איש צנוע שעשה עבודתו בדייקנות ובקפדנות.
ל”חליל” היסטוריה מגוונת בשירותו הצבאי
עמיעד נולד ברחובות בשנת 1927. התגייס לפלמ”ח בשנת 1946, שירת בפלוגה ד’ של הגדוד הראשון. בקיץ 1947 עבר קורס מ”כים בדליה. בספטמבר-נובמבר 1947 היה מ”כ בפלוגה י”ב, ששמרה על קווי המים בנגב. בדצמבר 1947 – אפריל 1948, היה מ”כ מחלקת בארי. באפריל-יולי 1948, השתתף בהגנה על כפר-דרום הנצור, עד לפינוי היישוב. לאחר קום המדינה המשיך לשרת בצה”ל, והשתתף במלחמות ישראל ממלחמת העצמאות עד וכולל מלחמת יום הכיפורים.
מאוגוסט 1948 עד סוף שנת 1949, היה מ”כ מקלעי בֶּזָה בגדוד התשיעי של חטיבת הנגב. השתתף במבצעים: יואב” (כיבוש הנגב), “לוט” (חידוש הקשר היבשתי עם סדום) ו”חורב” (נגד חיל המשלוח המצרי בנגב ובמזרח סיני). חליל היה לוחם רגלי מצטיין ומפקד זוטר מצטיין במלחמת העצמאות.
- בשנים 1952 – 1954 היה סמ”פ בגדוד 9.
- בשנת 1955 שימש מדריך בבית הספר לשריון. עבר קורס צניחה ולוחמה זעירה (קומנדו).
- בשנת 1956 היה מפקד קורס מ”כים חרמ”ש.
- בשנים 1958 – 1959 היה מ”פ טנקים.
- בשנים 1959 – 1960 היה שותף להסבת חטיבות חי”ר לחרמ”ש.
- בשנים 1961 – 1964 שימש מדריך בקורס קציני השריון.
- בשנים 1964 – 1967 שימש קצין אג”ם בחטיבה (37) בכורדני ואיתה יצא למלחמת ששת הימים.
- 1968 מדריך בקורס מ”פים שריון.
- בשנים 1968 – 1979 היה עמיעד קצין מטה במפקדת גייסות השריון, בתחום תוא”ר (תכנון וארגון) וטיפל בתקינה של כוח אדם ואמצעים של יחידות השריון שהגייס הקים או הסב.
- במלחמת יום הכיפורים היה קמב”ץ במפקדה של האלוף אברהם אדן (“ברן”) באוגדה 162.
חליל חוקר את תולדות השריון ועירו רחובות
החל משנת 1980, אחרי השחרור מצה”ל, התחיל עמיעד ללמוד באוניברסיטת תל-אביב ובאוניברסיטה העברית בירושלים. עם סיום לימודיו הוסמך בתואר ד”ר. עסק במחקרים צבאיים בעיקר בנושא חיל השריון, ובתוך כך פרסם מאמרים וספרים בנושא זה. בשנותיו האחרונות התמסר לעבודה בארכיון העיר רחובות, וגם בנושא זה פרסם מחקרים וכתבות.
מקור הכינוי “חליל”
אף אחד לא יודע מה מקור הכינוי, רבים גם לא חקרו, והכירו את עמיעד ברזנר רק בכינוי “חליל”. למקור הכינוי “חליל” יש כמה גרסות, והמקובלת במשפחה היא כי בהיותו ילד, גבוה יחסית לחבריו ברחובות של אותם הימים, עבד בפרדסי המשפחה ערבי גבוה בשם חליל. הילדים שהיו משחקים יחד עם עמיעד ונתקלו בעובד הערבי בשם חליל, החליטו להצמיד כינוי זה לעמיעד, והוא, מסתבר, קיבל זאת ללא עוררין, ומי יודע, אולי גם בגאווה. ברבות הימים הרי לכול פלמ”חניק הגון, לצד שמו הרשמי, היה גם כינוי…
בערבית המילה خليل (כליל – בכף רפה) – פירושה ‘ידיד’, או יפה.
עמיעד ברזנר ביד לשריון, שבה פעל רבות לתיעוד ותיקי השריון
הספרים שכתב על השריון
- “ניצני השריון“, הוצאת מערכות, 1995, זכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית.
- “סוסים אבירים“, הוצאת מערכות, 1999.
- “אש לפניו תהלך“, הוצאת מערכות, 2017 (במקור 1966).
- “הנגב בהתיישבות ובמלחמה“.
ניצני השריון
בספרו “ניצני השריון” שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית, מעלה עמיעד ברזנר לראשונה, את מסכת ההקמה של חיל השריון של צה”ל שהתחיל, בין היתר, בהקמת חטיבה 7 – החטיבה המשוריינת הראשונה של צה”ל.
זהו מחקר יסודי, המתאר ומנתח את מכלול הגורמים שהשפיעו על ההקמה ועל ההפעלה של כוחות השריון בצה”ל, מ-1947 עד סיומה של מלחמת העצמאות. בין הגורמים המשפיעים מונה המחבר את אופי המשימות שעבורן נדרשו כוחות משוריינים; את אופי האויב מנגד; את תפיסת ההפעלה של כוחות השריון ואת הוויכוחים אודות התפיסה הרצויה; רכש וייצור של כלי רכב קרביים משוריינים (רק”ם); מגבלות תקציביות ומדיניות ועוד.
סוסים אבירים
מלחמת סיני הייתה נקודת מפנה ושיא מבחינתו של חיל השריון הישראלי. החיל הוכיח במלחמה את יכולתו ההתקפית הלכה למעשה. תפישת הפעלת הכוח של קברניטי צה”ל, שהעמידה את החי”ר ככוח היבשתי העיקרי קרסה מול הישגי השריון במלחמה – הישגים שהוכיחו כי הכוח המשוריין הוא כוח ההכרעה היבשתי העיקרי של צה”ל. בספרו ”סוסים אבירים” מתאר עמיעד ברזנר את תהליכי הבנייה וההתפתחות שעבר על חיל השריון מתום מלחמת העצמאות ועד מלחמת סיני – מתקופת השפל, שבה לא יכול היה השריון להפעיל אפילו טנק אחד, עד למלחמה, שבה פעלו שלוש חטיבות שריון, שהביאו לביטוי תפישה שריונית התקפית, שהובילה את צה”ל לניצחון המכריע.
הנגב בהתיישבות ובמלחמה
מאמץ לאומי אדיר נדרש ליישוב הנגב, והוא לא היה נכבש לולא קומץ “משוגעים לדבר” שראו במטרה זו חזות הכול. הביטחון היה חלק קבוע מהעשייה בנגב, משלבי ההתיישבות הראשונים ועד מלחמת העצמאות, שלקראתה ובמהלכה הפכה שאלת הביטחון לסוגיה המרכזית. הספר דן, בין היתר, במתח הקבוע שהיה קיים, למן ראשית שנות הארבעים, בין האינטרס הביטחוני לבין המשקי, ואשר הגיע לשיאו לאחר פלישת צבאות ערב לארץ וניתוק הנגב מצפון הארץ בראשית מלחמת העצמאות. שיקולים כלכליים, מסתבר, השפיעו לא מעט על היקף ההתיישבות ועל ההחלטות הצבאיות. בספר באים לידי ביטוי היכרות קרובה של העשייה בנגב, רוח התקופה והמקורות הראשוניים העוסקים בנושא.
כתבות בביטאון שריון
חליל פרסם 36 כתבות בביטאון שריון, ובין השאר:
- “קרב הטנקים האכזרי ביותר בהיסטוריה” (על חטיבה 14 במבצע “אבירי לב”.
- “תקרית חַלְקִין גוֹל” – הכרעת השריון הגדולה ביותר לפני מלה”ע ה-2 (בין רוסיה ויפן מאי-ספטמבר 1939).
- הידעת? חטיבה 7 בוטלה והוקמה מחדש.
- מגח נגח מג”ח (על מקור השם מגח).
- הכומתה השחורה וצבעי השריון.
חליל פרסם כתבות גם בגיליונות של “מערכות“.
עבודות מחקר אחרות שפרסם
- “כלכלת רחובות כמושבת כרמים 1890 – 1918”.
- “מערכת החינוך ברחובות מייסודה ועד תום מלחמת העולם הראשונה”.
- “קרן קיימת לישראל והנגב בעת מלחמת העצמאות” שעליה זכה בפרס קק”ל.
- “ביצורי היישובים היהודיים בנגב: מ-1941 ועד לעמידתם למבחן מלחמת העצמאות”.
