שלושה לוחמים במלחמת ששת הימים ב-1967 קיבלו עיטורי מופת על חלקם בלחימה, על גילוי יוזמה ותושייה במהלכים שהצילו חיים. זה סיפורם.
לצפייה בכתבה ובסרטונים במקור, ראו כאן:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4956950,00.html
אהוד אבירן: קצין תותחנים שהפך למג”ד שריון
ב-9 ליוני, לקראת הקרב הקשה על רמת הגולן, צורף קצין התותחנים סגן אהוד אבירן לחטיבה 8 בגדוד שריון 129 של המג”ד האגדי, סגן אלוף אריה דיין (“בירו”). “הקפיצו אותנו מבסיס שיזפון בדרום לרמת הגולן. בדרך הייתה תאונה והזחל”ד שלי התנגש במכונית ונפצעתי בברך. הפציעה הייתה כלום לעומת העובדה שהודיעו לי שהבן דוד שלי נהרג. ככה עליתי למלחמה”, הוא מספר.
במהלך הקרב דיין נפצע קשה. חלק מקציני השריון בגדוד נפצעו וחלק נהרגו. אבירן נפצע בראשו. “ראיתי שבירו נפגע, הוא חטף צרור בלסת, אבל לא הסכים להתפנות. חבשו לו את הפרצוף, אבל בסוף היו צריכים להוריד אותו זקוף בג’יפ”, מתאר אבירן.
סגן אהוד אבירן – תמונת מסך מתוך הסרטון.
כמות הנפגעים הרבה חיסלה כמעט לחלוטין את שדרת הפיקוד של הגדוד. על אף הפציעה, סגן אבירן מחליט להישאר בקרב ולא להתפנות. “לאחר שבירו המג”ד נהרג, מישהו תפס פיקוד ונהרג. עוד אחד תפס פיקוד ונהרג”, משחזר אבירן. “הייתי ליד החסימה והחלטתי שבגלל שהגדוד נעצר, אני הולך למצוא דרך לעקוף את המחסום. הקיפו אותי קצינים ואמרו לי בערך – אתה המג”ד! היה ברור לי שאני יכול לעשות את זה”.
בתוך ערפל הקרב אבירן פצוע הופך בפועל וללא הכשרה מקצועית מתאימה – למג”ד גדוד השריון. הוא מפקד על הקרב ומסייע בחילוץ ופינוי הפצועים באזור מוכה אש ובארגון היחידה בתום הקרב.
על מעשה זה הוענק לו עיטור המופת.
יוסי שיין: נקלע למארב קטלני וחילץ את הפצועים
בלילה של ה-5 ביוני נשלח סגן במילואים יוסי שיין, עם פלוגת הסיור של חטיבה הממוכנת 45 כדי להוביל את החטיבה בקרב ההבקעה המיתולוגי בעמק דותן שבצפון השומרון. “ביום הראשון של המלחמה הירדנים התחילו להפציץ את בסיס חיל האוויר רמת דוד והחטיבה 45 קיבלה פקודה להיכנס לעמק דותן”, מספר שיין, שהיה מפקד צוות.
50 שנה אחרי הקרב המיתולוגי, אנחנו נפגשים במאחז חוות דותן המשקיפה על העמק הירוק והפסטורלי שבו התחולל אחד הקרבות הקשים ביותר במלחמת ששת הימים. “הצוות שלי קיבל תגבור של מחלקת טנקים, אבל בגלל שהרחובות היו צרים מידי נאלצנו להיכנס לעמק דותן בלי הטנקים”, הוא משחזר.
סגן יוסי שיין – תמונת מסך מתוך הסרטון.
לוחמי סיירת השריון המתנייעים על ג’יפים וזחל”מים לא ממוגנים נאלצו להתמודד מול התקפת הטנקים הירדניים ללא ציוד מתאים. “קיבלנו הנחיות בקשר לאן לנוע במפת קוד והייתה טעות בקוד. התברר שעמדנו מתחת למצוק עליו היה מארב ירדני שפתח באש”.
בצומת קבטיה עלה צוות הסיור בפיקודו של סגן יוסף שיין על מארב של שישה טנקים וכוח חי”ר ירדני, בטווח של מטרים אחדים. בהיתקלות נהרגו שני חיילים ונפצעו שבעה. “הזחל”ם שלי היה מאוד קרוב לטנק הירדני והוא לא הצליח לפגוע בו”, מספר שיין.
שיין ארגן במהירות את הלוחמים כדי להשיב אש ולטפל בפצועים, תוך חירוף נפש ותחת אש יעילה. לאחר שהבין כי הם חייבים לצאת מגיא ההריגה של המארב הירדני, שיין קפץ על זחל”ם היחיד שלא נפגע ועמד בטווח של 10 מטר מטנקי האויב, הפעיל אותו ופינה בו את אנשיו, למרות היותו פצוע בראשו מהתקלות קודמת. “לא היה הרבה סיכוי למהלך הזה, אבל זה הלך. כולנו עלינו עם הפצועים על זחל”ם אחד”, סיפר.
על מעשה זה הוענק לו עיטור המופת.
שמואל דרור: חיסל שלושה טנקים מצריים
עם קבלת הפקודה ביום הראשון למלחמה – “סדין אדום”, רב סמל שמואל דרור, רס”פ שריון בגדוד 82 של חטיבה 7 יצא לקרב בחזית הדרום. תחת פיקודו התקדמה שיירת משאיות דרג א’ של אספקה.
במהלך קרב ההבקעה מול כוחות הצבא המצרי בעזה נוצר פער משמעותי בין הטנקים המהירים שנלחמו בראש הכוח באזור רפיח, לבין שיירת האספקה והתחמושת חסרת ההגנה של המשאיות שהשתרכה באזור חאן יונס, קילומטרים רבים מאחור. “הכוח העיקרי פרץ לתוך חאן יונס ורפיח וכבש את המקום, אבל הוא לא נשאר במקום והתקדם קדימה. אני נשארתי מאחור עם שיירת האספקה”, מספר דרור.
רב סמל שמוליק דרור – תמונת מסך מתוך הסרטון.
בתוך הבלגן של הקרב, שיירת המשאיות נכנסת למארב קטלני בטווח קצר של הצבא המצרי. “בתוך חאן יונס אני רואה חייל מצרי עם בזוקה רץ ונשכב שבעה מטרים מהטנק שלי. הייתי עם העוזי בידיים ויריתי בו את כל המחסנית”, משתף דרור.
במהלך הקרב, מפקד הטנק הישראלי היחיד שאבטח והוביל את שיירת האספקה נהרג. “הטנק נעצר וחסם את כל השיירה מלהתקדם. ירדתי מהג’יפ ועליתי על הטנק. התחלתי להוביל את השיירה שעמדה מאחורי, ובמקומי נכנס לג’יפ סמל האפסנאות שלי שתוך דקה קיבל כדור בראש”, הוא מספר.
דרור החליט לתפוס את מקומו של מפקד הטנק ההרוג. הוא מוביל את שיירת המשאיות שנותקה תחת אש אויב אל כוחות השריון הישראלי ברפיח. “התחלתי להיתקל בחיילים מצריים בכמויות 15 עד 20 אנשים. הגיע אלי טנק שירד מאחת הסמטאות בטווח של 50 מטר ממני. הוא ירה עלי את הפגז הראשון ולא פגע. ראיתי את המפקד והטען קשר שלו מנסים לברוח מהטנק, יריתי בהם את הפגז ופגעתי. בהמשך יריתי בעוד טנק ופגעתי בו מטווח של 150 מטר. כל הזמן השיירה מאחורי עם חיילים שההכשרה הקרבית שלהם שואפת לאפס. הקרבות האלה היו כמו במערב הפרוע, בשליפות. מי ששולף הכי מהר הוא המנצח של המערכה. הרגשתי שיש כאן אחריות רצינית להוביל את העסק הזה”.
עד לחבירה אל פלוגתו ברפיח, השמיד דרור מטווח קצר מאוד שלושה טנקי אויב וצוות בזוקה. בהמשך הלחימה פעל ביעילות ודאג לקידומם בזמן של הדרגים ושל טנקים פגועים שתוקנו.
על מעשה זה הוענק לו עיטור המופת.
