סא”ל (במיל’) דוד ארגמן
בכתבה מעניינת שהתפרסמה בגיליון “שריון” 49, בשם ‘המרכבה’ שלפני המרכבה – פיתוח טנק ישראלי בשנת 1957, נסקרה התפתחות הטנק ביחידות השריון לדורותיו. לא היה אזכור של כמות קטנה של טנקים מסוג אם-10 (M10) עם צריח פתוח ששימשו את צה”ל.
משחית טנקים אם-10 במלחמת העולם השנייה
ארצות הברית נכנסה למלחמת העולם השנייה ב-1942 לאחר המתקפה היפנית על “פרל הרבור”, ואחרי שהיטלר הכריז עליה מלחמה. המערכה הראשונה של ארצות הברית הייתה בפלישה לצפון אפריקה, כדי להקל על אנגליה מפני הלחץ של רומל על הצבא הבריטי בלוב, בואכה “אל עלמין” שבמצרים. במערכה זו השתתף לראשונה הטנק האמריקאי שרמן* בגרסתו הראשונה אם-4 (M4), החמוש בתותח 75 מ”מ קצר קנה ומצויד במנוע בנזין. שם פגשו טנקים אלה לראשונה את “הפנצרים” הגרמנים עם השריון המיוחד. ה”שרמנים” לא הצליחו לגרד את השריון הגרמני. אחד המפקדים שלחמו שם, היה לימים גנרל פטון). המסקנה המידית הייתה לייצר תותח המסוגל להתמודד עם השריון הגרמני. הצורך הדחוף בתותח מתאים אילץ את האמריקאים למצוא תחליף זמני עד למציאת פתרון קבוע. פותח התותח 76 מ”מ. אולם אורכו ומשקלו של התותח לא התאימו לצריח של שרמן אם-4. בשל הצורך הדחוף לא היה זמן לפתח צריח מתאים. לפיכך אלתרו צריח פתוח המותאם לתובת הטנק אם-4, המסוגל שאת את התותח 76 מ”מ, ולטנק זה ניתן לו הכינוי אם-10 (M10). בהזדמנות זו הוחלף מנוע הבנזין בזוג מנועי דיזל של חברת GMC. טנקים האלה השתתפו במערכה בצפון אפריקה ואחר כך באירופה. במסגרת הרכש של שריון “מכול הבא ליד” צה”ל רכש כמות קטנה של טנקים מסוג זה.
ב-1955 נקראתי למפקדת חטיבה 7 בג’וליס (שימשתי אז קצין מילואים של החטיבה, זמן קצר לאחר שחרורי), והוטל עלי להקים פלוגת שריון בירושלים, שאנשיה יהיו תושבי העיר. בסיוע השלישות של חטיבה 16 הירושלמית ולאחר מיון וראיונות, איתרנו 60 אנשים מתוך 100 לוחמים מיחידות החי”ר של החטיבה.
צילום קבוצתי של לוחמי הפלוגה
במקביל לגיוס הפלוגה נערך בית הספר לשריון והכין חוברת הדרכה מתאימה. הסדנה החטיבתית בסיוע חיל החימוש הוסיפו או גרעו מהטנק התקנים שונים בהתאם לצרכים המיוחדים של הטנק. הכשרת פלוגה זו הוטלה על גדוד 82 של החטיבה בפיקוד של סא”ל אברהם אדן ברן ז”ל (לימים מפקד גייסות השריון), ובמיוחד על סגל פלוגה ג’ בפיקודו של סרן מיכה גְרוֹץ ז”ל. האימון נקבע בבית הספר לשריון. כל אנשי המילואים גויסו בצו 8 לתקופה של 40 יום.
בסיום האימון סופחה הפלוגה לגש”פ (גדוד שריון פיקודי) של פיקוד המרכז. בדיון שהתקיים בפיקוד המרכז באפריל או מאי 1956, הוחלט להעלות את הטנקים לירושלים, שהגנתה התבססה כידוע על חטיבת החי”ר 16 בפיקודו של אל”ם חיים הרצוג ז”ל (לימים הנשיא השישי של מדינת ישראל). לפי הסכם שביתת הנשק עם ירדן, שנחתם באפריל 1949, אסור לצדדים להכניס נשק כבד לירושלים. לכן היה צורך לארגן מבצע מיוחד ותחת אפו של האו”ם כדי להעלות את הטנקים לירושלים.
אחד מצוותי הפלוגה. הצוות מנה חמישה לוחמים: מפקד, תותחן, טען, נהג ומקלען תובה
כדי להסוות את הטנקים מעֵינָא בִּישָׁא (עין הרע). השתמשנו “בליפטים” (מכולות עשויות כץ של אותם הימים) של חברת החשמל, בהם הביאו ארצה טורבינות לחברת החשמל, שגודלם התאים לטנקים. את הכיתוב “המבורג חיפה” השארנו על גבי הליפטים. ביום המבצע ריכזנו 14 טנקים על מובילים בבית שמש לפני הכניסה לשער הגיא. שעת התנועה נקבעה ל-22:00. כדי להימנע מהפתעות מצד אנשי האו”ם שנהגו לנסוע בכביש יחיד זה לירושלים, הצבנו ליד צומת נחשון משטרה צבאית כדי להתריע על תנועה של אנשי האו”ם. כוח שני של משטרה צבאית הוצב ליד קיבוץ הראל. סמוך לחצות, לאחר שהחלה התנועה, דווח על ג’יפ לבן מסוג “וויליס” הנוסע לכיוון שלנו. המחסום ליד הראל ירה כמה צרורות באוויר, וכאשר הג’יפ של האו”ם הגיע הם עצרו אותו בטענה שיש יריות בשער הגיא והדרך לירושלים מסוכנת.
השיירה לירושלים התנהלה בעצלתיים. המובילים היו איטיים להחריד. בעיות מנועים ותקרים עיכבו ללא סוף את השיירה. רק סמוך ל-04:30 נכנסו המובילים לחצר הקטנה של מחנה “שנלר”. חטיבה 16 הקצתה בתוך המחנה צריפים, ובכל צריף אוחסנו 2 טנקים. לחטיבה 16 לא הייתה תשתית חימושית לטיפול בטנקים, בפרט כאלה עם מנוע דיזל. בתקופה זו כזכור טנקי השרמן הרגילים בצה”ל היו עם מנועי בנזין. בלית ברירה המוסך של חברת האוטובוסים “המקשר” נתן לנו את כל שירותי החימוש, כי מפקד חוליית החימוש של הפלוגה היה יוסף מיוחס, שכיהן כמכונאי הראשי של מוסך ה”מקשר”. כדי להבטיח אחזקה שוטפת של הטנקים גויס לקבע אחד מחיילי הפלוגה, ציון מזרחי.
כדי להפוך את הפלוגה למבצעית באזור העירוני, היה צורך בגיבוש תוכנית אימונים שתענה לצרכים המיוחדים של העיר בעת מלחמה, כמו קביעת עמדות בקו העירוני (מתוך החצרות), לקבוע לכל מחלקה צירי תנועה לצורך הגעה למקומות אלה, הכנת כרטיסי טווחים לעמדות הירדנים שממול. ואולם התכנון החשוב ביותר היה פריצה מכיוון שכונת סנהדריה (צפונית לבית הספר לשוטרים, המכונה כיום גבעת התחמושת) לכיוון “הצופים”, למקרה שזה יותקף.
שבוע לפני מלחמת סיני (שהחלה ב-29 באוקטובר 1956) גויסה כל הפלוגה, ככל הנראה כדי להבטיח שאם אכן תהיה מלחמה, הרי הזירה הירדנית ובעיקר ירושלים יהיו חשופים להתקפה, אם ירדן תחליט לאות סולידריות עם מצרים לפעול נגדנו. הטנקים חומשו וזוודו שלושה ימים לפני פרוץ המלחמה. המצב בארץ היה מתוח ביותר. השיירה עם “השוטרים” עמדה לעלות להר הצופים והיה חשש שהשיירה תותקף. הפלוגה הועמדה במצב הכן, וברגע שהאוטובוסים הראשונים חצו את “שער מנדלבאום” הותנעו מנועי הטנקים. משטרת ירושלים נערכה לפנות הצירים המתאימים. המשמרות בהר הצופים הוחלפו. יומיים לאחר מכן החלה המערכה על סיני. למזלנו ירדן לא התערבה.
אם איני טועה שנתיים לאחר מבצע קדש הוחלפו הטנקים האלה באחרים. גם אני עברתי לפקד על פלוגה בשרון. לימים פיקדתי על הגש”פ הנ”ל.
שיעור במקלע 0.5 במסגרת הפלוגה
שניים מצוות אחד הטנקים בפלוגה. מימין: אבישי התותחן ודורון המט”ק
* הטנק שרמן נקרא על שם ויליאם טקומסה שרמן (William Tecumseh Sherman) שחי בשנים 1891-1820, והיה גנרל אמריקני, מהמפקדים הבולטים של צבא הצפון במלחמת האזרחים האמריקנית.
לצפייה בסרטון על הטנק אם-10, 3:46 דקות, ראו כאן:
סא”ל (במיל’) דוד ארגמן תיק אישי
התגייסתי בשנת 1950 והוצבתי בגדוד החרמ”ש 79, בפלוגתו של משה בריל (בר-כוכבא) ז”ל. עברתי קורס קצינים ושימשתי מ”מ. לקראת סוף השירות עברתי הסבה לטנקים. השתחררתי במחצית השנייה של 1953. ב-1960 השתתפתי בקורס מ”פים, שריון. המדריך בקבוצתי היה מוסה פלד ז”ל (לימים מפקד גייסות השריון). בדצמבר 1970 השתתפתי בקורס קציני חש”ן מתקדם. לכאורה היה זה קורס המג”דים מחזור א’ של גייסות השריון. מפקד הקורס היה איציק בן שוהם ז”ל, וסגנו היה אז דוד ישראלי ז”ל (שניהם נפלו במלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן, בן שֹהם מח”ט 188 ודוד ישראלי סמח”ט 188). בין המדריכים היה גם עמוס כץ, לימים מח”ט 188 וקצין השריון הראשי).
ב-1978 מוניתי סמג”ד גש”פ 7013 שהיה פרוש בסיני באבו רודס. מפקד הגדוד היה איש קבע, וב-1979 מוניתי למפקד הגדוד. הגדוד עבר למשכנו בשארם א-שייח’. מפקד פיקוד מרש”ל (מרחב שלמה) היה ידידי אריה בירו (דיין) ז”ל.
ב-1955 נקראתי למפקדת חטיבה 7 והתבקשתי, כאיש מילואים, לבחור אנשי מילואים מחטיבה 16 (חטיבת ירושלים), כדי למסד פלוגת טנקים בעיר שהגנתה לא תהיה תלויה בכוח שריון שיגיע מהשפלה. מתוך כ-100 אנשים נבחרו 64 איש. הם גויסו באמצעות צו 8 לתקופה של 40 ימים. גדוד 82 אירח אותנו והתאכסנו בפלוגה ג’ בפיקודו של מיכה גרוץ ז”ל.
האימון התבצע בבית הספר לשריון. כיוון שהטנק היה שונה במבנהו (עם צריח פתוח ללא גג על תובה של טנק שרמן אם-3 (M3), צריך היה להכין מערכי שיעור מתאימים. סמוך למבצע קדש הפלוגה גויסה ונערך אימון מתקדם. בחודש יוני 1956 הוחלט להעלות את הטנקים לירושלים.
משחית טנקים אם-10 בצה”ל עם תותח 75 מ”מ צרפתי. צילום: סא”ל במיל’ אלי אייל
