אופק – מש”קית דו”צ חטיבה 188
44 שנים עברו מאז מלחמת יום הכיפורים. אחד האירועים הזכורים ביותר הוא האירוע הקשה שחוותה חטיבה 188, אשר השתתפה בקרבות הבלימה ברמת הגולן. היא איבדה את הפיקוד הבכיר שלה כבר ביממה הראשונה, כ-80 חיילים נהרגו ורבים נפצעו.
נוסעים למוצב 105, צפון רמת הגולן, בו היה המפגש הראשון של הפלוגה אז. “זו הייתה התעסוקה המבצעית הראשונה אחרי המסלול”, מספר משה קהלני, אז היה טען קשר של מפקד הפלוגה. “שם הייתה טבילת האש הראשונה של כל מי שהגיע לפלוגה”.
לאחר סקירה גזרתית של אל”ם בן דוד, מתיישבים חברי הפלוגה במוצב והזיכרונות והסיפורים מתחילים לעלות ולצוף. צביקה גרינוולד, סמ״פ הפלוגה ובעל עיטור הגבורה, מספר: “ירינו לעבר הסורים שלאחר מכן גילו אותנו ופתחו נגדנו באש. למחרת עלינו על הגבעה ולמזלנו הטנקים לא נפגעו אבל כל הגבעה הייתה רסיסים. חצי שעה של מטחים, ירינו, פגענו, לא פגענו. מה שנשאר זו אחוות לוחמים, חברות. מה שיש פה זו חברות. הכרנו את בנדה וראינו איש ערכי שמעריך את המורשת מתוך אמונה שיש לה תרומה ישירה להווה ולעתיד. כך התגלגלנו איתו לתפקידיו השונים”.
צביקה נשאל על ידי אחד החברים כיצד קרה ש-188 קמו לאחר יום הכיפורים. “אנשים לא ויתרו. וזה מה שמאפיין אותנו. החטיבה הוקמה מחדש ואף קיבלנו עוד גדוד- 71.”
קהלני ממשיך מספר את סיפור הקרב- “הסוד להצלחה בבלימה זו הנחישות לעצור את האויב, שאם לא כך הם היו מגיעים ליישובים ולערים בצפון. אנשים ממש בגופם נלחמו כמו אורי המ”פ ז”ל, שבמקום להיות בצריח, היה חשוף בחצי מגופו כדי לירות טוב יותר. כך הוא נהרג גם. זה בעצם סוד ההצלחה- החינוך, האימונים שקיבלנו טרום המלחמה.
אל”ם בן דוד מספר על המפגש ״אנחנו סוגרים מעגל מסוים. זה מפגש שהוא אחרון בתור מח”ט 188. אתם הפלוגה הראשונה שאני נפרד ממנה, בחרתי להתחיל את תהליך הפרידה איתכם, פלוגה ז’. אני גאה להיות המח”ט ה-30 של החטיבה. זו זכות גדולה שנפלה בחלקי. עתיד הטנק תמיד יהיה בחזית הלחימה. הכלי הכי זמין והכי קטלני. יש כיום בטנקים תחמושת מאוד איכותית, שיודעת לחדור למבנים. בחורף האחרון כאשר הגדוד תפס קו ברמת הגולן, צוות טנק צעיר, עם מפקד טנק שבדיוק סיים את הקמ”ט, תקף מוצב דאעש לאחר שמארב של גולני בגזרה הותקל. המפקד הבין בקשר שיש התרחשות, חתר למגע, ותוך זמן קצר צוות הטנק עלה לעמדה והשמיד את המחבלים״.
אז אם נחזור אחורה, איך הקשר עם ותיקי הפלוגה התחיל ?
“הייתי מג”ד 74 מזה כמה חודשים”, מספר בנדה, שנולד בזמן המלחמה ב-73′. “הם הגיעו 3 חבר’ה לגדוד שישב באותו הזמן ברמת הגולן. במקרה הם עברו שם- משה קהלני, יעקב הרשקוביץ ומאיר בן ריטן. אני מסתכל ורואה 3 אזרחים מחוץ ללשכה, אומרים ‘שלום, אנחנו גדוד 74 מיום כיפור’. הכנסתי אותם ללשכה ושאלתי ‘אז מה הביא אתכם לכאן?’ –’באנו, רצינו לעשות ביקור בגדוד. ‘אז איפה כל הפלוגה?’ עניתי להם. ‘מה כל הפלוגה’? -כן. תביאו את כל הפלוגה.”
שלושת החברים אספו את כולם, אחרי כמעט 35 שנה. לקח כמה שבועות והם התארגנו למפגש הראשון. אורגן מסלול בעקבות המורשת יחד עם תצוגת תכלית של הגדוד.
קהלני מספר, “כולנו תחת רשתות הסוואה, החיילים מבצעים ירי, בנדה היה הבמאי, המנחה, הכל. זה הראה לנו שהמג”ד מחובר אלינו. בסוף המפגש הוא שאל מתי נפגשים בפעם הבאה?”. מאז הקשר בין פלוגה ז’ למח”ט הוא צמוד. “המפגש הראשון היה משמעותי בעיני כי זו הפעם הראשונה שפגשתי אנשים שקראתי עליהם רק בספרים״ מספר בנדה. ״כמו לפגוש את סופרמן. מזה עשר שנים שאני מלווה את הפרויקט הזה. הייתי מגיע לביקורים, מפנה אותם לאנשים מהגדוד. הם נהיו חלק אינטגרלי מהחטיבה ומהחיים שלי. מאז כל פעם זו התרגשות גדולה. זכיתי לחברים טובים ולקשר עם חבורה רצינית של לוחמי חטיבה 188 והם זכו למקום בו הם יכולים לפרוק את שעבר עליהם בלחימה ובשירות״, מוסיף המח”ט.
חברי הפלוגה באים למפגשים מכל קצוות הארץ, ואם הם בחו”ל ולא יכולים להגיע- הם ישלחו מישהו מהמשפחה. יש כאן לא רק חיילים אלא מי שהתקדמו להיות מ”מים ומ”פים. גם אם צריך לנסוע לגדוד שנמצא בתעסוקה מבצעית הם מגיעים. הפגישות מתקיימות כל פעם במקום אחר, מזווית אחרת של המלחמה. שנה שעברה נפגשו בחרמון. הפלוגה, לצערם של החברים, נסגרה לפני מספר שנים.
הקשר בין חברי הפלוגה הוא מדהים. דבר הייחודי לפלוגה ז’, שלמרות שאיבדה אז 15 מלוחמיה, הוא שהמלחמה למעשה איחדה את הפלוגה בתוך עצמה ולא פירקה אותה לעומת מה שקרה אז לחטיבה.
