בגוף ראשון: חניך בקורס מפקדי פלוגות מחטיבת השריון 401 מספר לדור הבא של השריונרים על פציעתו ב”צוק איתן”, על הרצון החזק לחזור לגדוד, ועל משמעות התפקיד בעיניו
סגן עמוס (מאתר צה”ל, 27 ביולי 2015)
לפני שנה, בימים הראשונים של מערכת “צוק איתן”, בעודי שוכב על מיטה בבית חולים, מונשם ומורדם, היה ברור לכולם שהקרב בו עליי לנצח הוא הקרב על עצם קיומי. אני לא זוכר את רגע הפציעה עצמו כי איבדתי את ההכרה במקום, ממש תוך כמה שניות. רק אחרי שיקום ארוך הבנתי שטיל אר-פי-ג’י נורה לעבר הטנק שלי, שנפצעתי קשה, ושחילצו אותי כדי לנסות להציל את חיי.
לוקח זמן עד שאתה מבין את המשמעות של הפציעה – כמה זמן ייקח לך להחלים ובמה זה כרוך. ואז יש נקודת שבר, כשנופל האסימון שזה לא שבוע-שבועיים ולחזור לגדוד. בשלבים הראשונים בהם דיברתי, בבלבול מסוים, על יציאה לקורס מ”פים, דמיתי בין הסובבים אותי להוזה, או במקרה הטוב למשוגע שמחפש סיבה להתגרות בצחוק הגורל. מעטים, אם בכלל, האמינו שכך אכן יהיה.
גם היום, כששואלים אותי אם אני לא מפחד לחזור לתפקיד קרבי – התשובה היא שהפחד קיים, בדומה למצב המקביל אצל כל לוחם, ושהאתגר איננו “לא לפחד כלל”, אלא לנצח את הפחד ולהשתמש בו כפחד מרסן ומחדד ולא כמשתק. אני חושב שכל הדור הצבאי שראה עכשיו לחימה רצינית מגיע יותר מוכן למה שיהיה בעתיד.
חשוב לי להגיד לדור הבא של הלוחמים שלנו – ברגע האמת אתם תבינו כמה התפקיד שלכם משמעותי. עד שלא נכנסנו לרצועה, לא קלטנו שזה באמת קורה. בשנייה שעוברים את הגבול מבינים שזה אמיתי. לפני המבצע הכרתי את החיילים לעומק, וכשהייתי צריך להיכנס איתם לעזה – הייתה תחושה שכולם מבינים למה הם שם ומנסים להוציא מעצמם יותר. גם חיילים שביום יום לא התאמצו מעל ומעבר היו מאוד רתומים למשימה.
במהלך הלחימה כוחות השריון הוכיחו פעם נוספת את החלק הנכבד שיש להם בקרב המשולב. לפני המבצע היו לא מעט שפקפקו ברלוונטיות של הטנקים בשדה הקרב של ימינו, שלעתים מתבצע בשטח בנוי וצפוף. בסופו של המבצע כולם הבינו שאין תחליף לטנק – ולאיש שבתוכו. הגדוד שלנו קיבל צל”ש מאלוף פיקוד הדרום. זו החותמת הכי טובה שעמדנו במשימות, ועשינו את הטוב ביותר – לא היה לי ספק בזה.
היום אני חניך בקורס מ”פים. המטרה ששמתי לעצמי כבר לפני זמן רב, לחזור לגדוד בתור מ”פ, החדירה בי מוטיבציה לכל אורך השיקום. רציתי להחלים במהירות האפשרית ולחזור לדרך שבה חלמתי ללכת. עברה שנה מצוק איתן אבל לפנינו עוד אתגרים רבים ואני רוצה להיות שם ולהבטיח שנעמוד במשימות שלנו. ומה איתכם?
לכתבה קודמת על סגן עמוס, ראו כאן:
