מה עובר על צוות טנק במהלך מבצע? ארבעה לוחמים חוזרים לרגעים ההם לפני שנה, בהם הם הפכו למשפחה כששהו שעות ביחד בין כתלי הטנק. מיוחד
גילי קופר (מאתר צהל, 10 ביולי 2015)
צילום: סמ”ר משה כהן
את השירים הם כנראה לא ישכחו. כשאתה בטנק במשך שעות, לפעמים גם ימים, ובחוץ מלחמה – אתה לא שם לב לזמן שעובר. כשאתה לא בסריקות, תופס עמדה או משיב אש – יש לך זמן. “היה משחק שירים. בשלב מסוים אמרנו ‘בואו נשחק משחק, נתחיל באות א’, כל אחד נותן שיר שמתחיל באות שנבחרה וכולם שרים אותו יחד'”, נזכר סג”ם חגי סוויד, ששימש כנהג בטנק במבצע “צוק איתן”. “למדתי הרבה שירים באותו קיץ”, הוא אומר בחיוך. חבריו לצוות שסביבו צוחקים.
לפני שנה היו סג”ם סוויד ושלושת חבריו לצוות הטנק משפחה לכל דבר, כשלחמו יחד, באותו הטנק, במערכת “צוק איתן”. היום כל אחד מהם נמצא במקום אחר: סג”ם סוויד, אז צוער והטען בצוות, משמש כמפקד מחלקת טירונים בשיזפון; סג”ם עמיחי ווידלמשרת היום כמפקד מחלקה בגדוד “עז” בחטיבה 7, ובמהלך המבצע תפס את עמדת התותחן; סג”ם אפיק שמע, אז הנהג של הצוות, סיים בשבועות האחרונים את קורס הקצינים; וסמ”ר משה כהן ממשיך גם היום את תפקידו כמפקד טנק בגדוד “געש” של החטיבה.
כולם פרט לסג”ם שמע עשו את דרכם יחד – מהטירונות ועד קורס מפקדי הטנקים. ביום הראשון לכניסה הקרקעית הייתה הרבה שמחה כשהבינו שצוותו יחד. “המעבר משגרה לחירום היה חד”, משחזר סג”ם סוויד. “ביום חמישי אחד חזרנו לבסיס אחרי מד”ס ופתחנו את הטלפונים. כולנו קיבלנו את אותה הודעה – יש כניסה קרקעית לעזה”.
חוזרים לזיכרונות מעזה
הכניסה לא הייתה פשוטה ולחברי הצוות כלל לא היה ברור לאן הם נכנסים. “בבוקר של יום ראשון מגיע אחד הקצינים ומתחיל להעיר את כולנו. אנחנו באטרף, לחוצים בטירוף, רוצים כבר להיכנס”, מספר סמ”ר כהן. הוא מתרווח בכיסא הפלסטיק ומביט בחבריו ללחימה.
אחד הרגעים שנחקקו בזיכרונם של הלוחמים התרחש בזמן הפסקת האש. “הגנו על כוח חי”ר במילואים של גדוד ‘גפן’, כשפתאוםמתחילים לירות עלינו פצמ”רים”, נזכר סג”ם ווידל. “הם הולכים ומתקרבים אלינו וזה כבר נהיה מוגזם. אנחנו בתוך הטנק, עולים לעמדה, ובצד אנחנו רואים את החי”רניקים מתחפרים ומסתכלים עלינו, כאילו מבקשים מאיתנו – תשיבו באש”. שאר חברי הצוות מהנהנים בהסכמה, ונראה כי כל אחד שוקע לאטו בזיכרונותיו שלו מהאירוע.
“בסופו של דבר, כשאתה כבר ימים בתוך עזה וסביבך מלחמה, אתה חושב פחות על אזרחי מדינת ישראל”, מציין סמ”ר כהן. “אתה חושב על החבר’ה שנלחמים איתך, על הלוחמים האלה שמתחפרים מחוץ לטנק וסומכים עליך שתירה חזרה. אני בחיים לא אשכח אותם מסתכלים עליי בעיניים גדולות ומחכים שיקרה משהו”, הוא ממשיך.
בין הערה אחת לשניה מוצאים הלוחמים זמן להתעדכן. המפגש, שמתקיים במוצב בו תופס סג”ם ווידל קו, תוכנן זמן מה מראש והיה כמעט בלתי אפשרי לביצוע. במוצב מרוחק בבקעת הירדן הם יושבים וצוחקים, ואי אפשר להאמין כי חלפה שנה מאז שלחמו זה לצד זה.
מבדקי קצונה על סרבל
“לפעמים בלילות אפיק היה כותב ביומן שלו. יום אחד אנחנו רואים אותו מתעסק שם במחברת ושואלים אותו, אפיק, מה אתה עושה?”, מגלה סג”ם סוויד. אחרי כמה שניות הזיכרון נצבע שוב גם במוחם של השאר, ופתאום כולם מתחילים לצחוק. “כן, וזה אחרי שהוא סיים שני ספרים וחוברת תשחצים”, ממשיך סמ”ר כהן.
“זה לא היה ממש יומן”, מסביר סג”ם שמע. “אתה פשוט צריך לשמור על עצמך ער ומוצא כל מיני דרכים. לי הייתה מחברת קטנה, שבמשך הזמן הייתי כותב בה כל מני פרטים טכניים, כמו מה עשינו היום”, הוא אומר. למפגש לא הצליח להגיע, אולם חסרונו מורגש, ומפעם לפעם מקפיד אחד מהשלושה לציין זאת. “למרות שלא הכרנו אותו מההתחלה התחברנו אליו מאוד. הוא היה האח הקטן והסורר”, מחייך סג”ם סוויד. “היו הרבה מחלוקות כי הוא חילוני וההשקפה הפוליטית שלו שונה מזו שלנו, והיו לנו הרבה דיונים במבצע. חוץ מזה, הוא נהג מעולה. הכי טוב שיצא לי להיות איתו”, הוא ממשיך בהתפעלות.
יחד בטנק. צילום: סמ”ר משה כהן
כמה ימים לקראת סוף המערכה יצא הצוות לתדלק. “פתאום הגיע בחור עם פתק שהיה כתוב בו שם ומספר של שליש. הוא אמר לי ‘היי, אני מיכאל, המחליף שלך. אתה יוצא למבד”קים'”, נזכר סג”ם שמע. “לא היה עליי כלום, חוגר או פלאפון. פשוט יצאתי ככה כמו שאני והלכתי לחפש את השליש”, הוא משחזר. גם בשביל השאר זה היה רגע משונה במיוחד. “הוא הלך לעשות מבדקי קצונה על סרבל”, הם צוחקים.
מלבד הרגשת האחריות אחד כלפי השני, חשו הלוחמים דאגה גם לשריונר נוסף, שנלחם במקביל אליהם בחלק אחר של הרצועה. “אחי התאום ואני לא תכננו להגיע יחד לשריון. התגייסו דרך שירות מקוצר וזה פשוט מה שקרה”, מספר סג”ם ווידל. “במבצע השארנו את הנשים והילדים שלנו ערים, זה בטוח. חשבתי עליו, ובפעמים שיצאנו גם החלפתי איתו כמה מילים”. כמה רגעים אחר כך הוא שולף את הסמרטפון ומראה תמונה של שניהם יחד. כמעט שלא ניתן להבדיל ביניהם.
חברות בין כותלי הטנק
סג”ם ווידל הוא לא היחיד מבין חברי הצוות שלו קרובי משפחה בחיל. אחיו הקטן של סג”ם סוויד, מתן, התגייס גם הוא לשריון במארס האחרון, והגיע לפלוגה בה מפקד אחיו הגדול. “ליד החיילים האחרים הוא קורא לי הקשב המ”מ”, צוחק הקצין. “ממש לא מזמן עשינו יחד תרגיל בלחימה בשטח בנוי. בסוף הוא ניגש אליי ושאל אותי אם הוא נהג בסדר”, הוא נזכר ומחייך, ומוסיף כי “הוא שואל הרבה על מה שקרה במבצע, במיוחד עכשיו כשהוא בהכשרה. אני כבר לא יכול לשמוע את עצמי מספר סיפורים”.
את הסיפור על היום האחרון ברצועת עזה הם זוכרים כולם. “אמרו לנו שיוצאים להתרעננות, שאנחנו יכולים להגיד למשפחות לבוא לבקר”, הם מספרים. “בחוץ הודיעו לנו פתאום שנגמר ושאנחנו חוזרים לשיזפון. עלינו משם על אוטובוסים הביתה, לבושים מדי א’, הודענו למשפחות שאנחנו בדרך. בשדה בוקר האוטובוס עשה עצירה. היה אירוע והודיעו לנו שחוזרים חזרה”.
אחרי המתנה ממושכת בשיזפון לא שב עוד הצוות פנימה אל הרצועה, ובסופו של דבר חזר הביתה. ברגעים האלה יושבים הלוחמים פשוטי איברים, בוהים כל אחד בחלל אחר, שקועים בזיכרונות. “כן, הייתי נכנס איתם שוב”, עונה כל אחד לשאלה. “אנחנו צוות מקצועי, ובסופו של דבר השהות הזאת בטנק לזמן כל כך ממושך מייצרת סוג אחר של חברות, שאין בשום מקום אחר”, מסכם אחד מהם. השאר מביטים זה בזה ומהנהנים. את מה שחוו יחד יזכרו כנראה לעולם
