לרגל יום העצמאות ה-67, קיבלו היום חיילים ואנשי קבע מרחבי הצבא הצטיינות מנשיא המדינה. פה הסיפורים של ארבעה מהם
יפתח כרמלי, גילי קופר, רתם קליגר ויאן מאיר (מאתר צה”ל, 23 באפריל 2015)
120 חיילים ואנשי קבע הגיעו נרגשים היום לבית הנשיא לקבלת הצטיינות ממר ראובן (רובי) ריבלין. ביניהם לוחמים שהשתתפו בצוק איתן, חיילים בודדים ומתנדבים לשירות. מבין המצטיינים 83 גברים ו-37 נשים, 22 חיילים בודדים, ארבעה מתנדבים, 20 קצינים ו-64 לוחמים. רגע אחרי הטקס, אתר צה”ל מביא לכם את סיפוריהם של ארבעה מהמצטיינים.
שושלת שריון
כמפקד בקורס מפקדי טנקים בשיזפון, נוהג סמ”ר רועי ברקאי להגיד לחיילים שלו בסוף כל קורס, במעמד קבלת הסיכות, שבקרוב הם יפגשו שוב בשטחי הכינוס. כשהוא סיים לפקד על מחזור נוסף של מפקדים בחודש יולי בשנה שעברה, ספק אם הוא ידע בדיוק כמה המשפט הזה נכון. “ביום של הטקס המ”פ שלנו אמר שאנחנו לא יוצאים הביתה, אלא נשארים בשיזפון להעמיס ציוד על הטנקים. עשינו מעבר משגרה לחירום, עברנו לשטחי ההיערכות וחיכינו”, הוא מספר.
כשמבצע “צוק איתן” עבר לשלב הלחימה הקרקעית, היה סמ”ר ברקאי מהלוחמים הראשונים לחצות את הגבול אל תוך עזה. על שירותו הצבאי במגוון תפקידי הדרכה בחיל השריון ועל לחימתו במבצע “צוק איתן”, יקבל היום סמ”ר ברקאי אות הצטיינות מנשיא המדינה. “זו התרגשות גדולה”, הוא מספר. “זה נותן לי עוד הרבה כוח להמשיך ולעבוד”.
“פינינו פצועים, עזרנו לפגוע במחבלים – עשינו מה שהיה צריך”. צילום: דובר צה”ל
ההיכרות של סמ”ר ברקאי עם חיל השריון החלה עוד לפני הטירונות בשיזפון. אביו, אבירם ברקאי, שירת בחיל השריון במלחמת יום הכיפורים. רבים מחבריו שירתו בחטיבה 188, שבמהלך הלחימה ברמת הגולן ספגה אבדות קשות – כה קשות שכמעט ולא נותר מי שיספר על חלקם בקרב. “לחטיבה 7 היו מי שיכלו לספר את סיפורי הגבורה שלה, ובצדק, אבל ל-188 לא היה אף אחד”, מסביר סמ”ר ברקאי. לאחר עבודת מחקר מקיפה וכוללת שביצע, פרסם אביו את הספר “על בלימה” שהביא את סיפור החטיבה במלחמה, שכמעט ולא נשמע עד אז. “זה עשה תיקון להרבה מהם – אחד מהחברים שלו ששירת בחטיבה אמר לו שהחיים שלו מתחלקים ללפני ואחרי פרסום הספר. היום אני רואה את הספר הזה בכל מקום – בקורס מפקדי טנקים, בקורס קציני שריון, בסוף בה”ד 1”.
אל הלחימה בעזה נכנס סמ”ר ברקאי בטנק של מפקד הפלוגה שלו, סרן איתמר מיכאלי, לאזור חן יונס. “הפלוגה שלנו נתקלה בהרבה אירועים במבצע – היה ירי נ”ט, היו התקפות – אבל נלחמנו חזק”, אומר סמ”ר ברקאי. באחד הימים הראשונים ללחימה הקרקעית, בעת היערכות לפעולה, נפתחה אש ממספר כיוונים על כוח לוחמים ששהה באזור, כולל ירי נ”ט על אחד הטנקים בפלוגה של מפקד הפלוגה של סמ”ר ברקאי. הם נסעו למקור הירי, איתרו את המחבלים, ששהו בקומה השלישית של מבנה, ונִטרלו את האיום. גם מפקד הפלוגה המוערך שלו קיבל צל”ש ממפקד החטיבה על האירוע, אולם ברקאי מתאר אותו בפשטות: “פינינו פצועים, עזרנו לפגוע במחבלים – עשינו מה שהיה צריך”.
“בכלל רציתי להיות לוחמת”
שום דבר לא יכול היה לעצור את רב”ט ס’, מש”קית מודיעין ביחידה מיוחדת, מלהגיע לתפקיד המשמעותי אותו היה לה כל כך חשוב לעשות. היא עלתה לפני כשנה מארה”ב והתגייסה לצה”ל במטרה ברורה: לתרום את השנתיים האלו בצורה המקסימלית. “אני מגיעה ממשפחה ציונית, ואחרי ששלושה מהאחים שלי עלו לארץ והתגייסו לצבא, הרצון שלי להתגייס רק התחזק”, מספרת רב”ט ס’.
“אני חושבת שההצטיינות הגיעה לנו בזכות המוטיבציה והחינוך שקיבלנו בבית”, מסבירה רב”ט ס’. “מגיל קטן ההורים לימדו אותנו שאין דבר כזה להיות בינוני, ושתמיד צריך לחתור להצלחה. עם הגיוס גם אני וגם אחי ידענו שאם כבר עשינו את התהליך ועלינו לארץ, לא ניתן מעצמנו פחות מ-100 אחוז”. לדבריה, עם קבלת ההצטיינות הייתה התרגשות גדולה בבית, אבל ההורים לא היו יותר מדי מופתעים. רב”ט ס’ היא ממלאת מקום קצין, וניהלה את העבודה ביחידתה במשך מעל לשלושה חודשים.
“עברתי תהליך ממושך כדי להתנדב, ואחרי שהבנתי שלא אוכל להילחם – חיפשתי את התפקיד הכי קרוב לזה”. צילום: דובר צה”ל
למרות המסלול המהיר שלה להצלחה, תחילת דרכה של רב”ט ס’ לא הייתה פשוטה כלל. “בכלל רציתי להיות לוחמת, אבל לקראת הגיוס גילו אצלי מחלה שהורידה לי את הפרופיל”, היא משחזרת. המחלה אילצה את רב”ט ס’ לוותר על הלוחמה. “עברתי תהליך ממושך כדי להתנדב, ואחרי שהבנתי שלא אוכל להילחם – חיפשתי את התפקיד הכי קרוב לזה. הגעתי ליחידה מיוחדת, משם עשיתי ראיונות לתפקידי המודיעין עד לתפקיד בו אני נמצאת היום”. לדבריה, גילוי המחלה לא עמד בדרכה. “אפילו להפך”, היא מציינת. “אחרי הגילוי הייתה בי הרבה יותר מוטיבציה. רציתי להוכיח לכולם ולעצמי שאני יכולה לעשות הרבה מעבר ללחיותעם המחלה”.
נח”ל פינת הודו
לאורך כל המבצע הוא לא נגע בטלפון, והחליט שיתקשר רק כשייצא מרצועת עזה. ימים ארוכים הוא נשאר חזק ולא נשבר, אבל כשהטיולית הגיעה סוף סוף לשטח מוכר בארץ והוא ראה את הוריו מחכים לו, הוא הבין שזה נגמר ושעכשיו כבר מותר לו לחזור להיות ילד של אמא.
“כשרואים אמא שמחכה רק לראות שהבן שלה חי אחרי המלחמה, משהו קורה בפנים”, מספר לוחם בחטיבת הנח”ל, סמ”ר עדיאל יוסף, אשר מקבל היום אות הצטיינות מנשיא המדינה. סמ”ר יוסף עלה ארצה מהודו לפני כארבע שנים כדי לממש את חלומו לשרת כלוחם בחטיבת הנח”ל. הוא שמע סיפורים על ארץ ישראל מאביו והרגיש קרבה חזקה לאדמתה. את שירותו סמ”ר יוסף לא החל בנח”ל, אלא כלוחם בגדוד המעברים של המשטרה הצבאית, אך הוא לא ויתר על שאיפותיו. במשך שבעה חודשים הוא ביקש לעבור לשרת בחטיבת חי”ר, מתוך תחושה ששם יוכל לתרום הכי הרבה.
“הסברתי לקצין מיון שהגעתי מהודו במטרה מסוימת. אמרתי שאני שמח לתרום בכל תפקיד, ובכל זאת החלום שלי הוא להגיע לנח”ל”, הוא מספר. “מאוד שמחתי שהעבירו אותי לחטיבה. היום אני אפילו חושב לצאת לקצונה”.
“הגעתי מהודו במטרה מסוימת”. צילום: דובר צה”ל
במהלך מבצע “שובו אחים” הוא לקח חלק פעיל בחיפושים, וכשפרץ מבצע “צוק איתן” היה נחוש להיכנס לרצועה ולהילחם. מתוך תחושת מחויבות ורצון להגן על חבריו בעת הקרבות, הוא החליט לסחוב על גבו תחמושת כפולה, כנגביסט בפלוגת חוד. “זה היה מאוד כבד, אבל אני שמח שלקחתי הרבה תחמושת כי בקרבות הרגשתי שאני מגן בצורה הכי טובה על המחלקה”, מפרט סמ”ר יוסף.
“תמיד שואף כלפי מעלה”
אפשר להגיד הרבה דברים על השירות של סמ”ר אהרון נתנאל חייקין, אבל דבר אחד בטוח – הוא לא היה משעמם. סמ”ר חייקיןהתגייס באוגוסט 12′, ומאז הספיק לעבור הכשרה כלוחם חילוץ והצלה, לעבור קורס מ”כים, לפקד על טירונות, אימון מתקדם ועל לוחמים בקו, להיות סמל מחלקה וסרס”פ, ותוך כדי להשתתף במבצעים “עמוד ענן”, “שובו אחים” ו”צוק איתן”. “הופתעתי כשאמרו לי שאקבל הצטיינות מהנשיא”, מספר סמ”ר חייקין. “אני תמיד שואף כלפי מעלה”.
עוד לפני שהתייצב בבקו”ם, ידע סמ”ר חייקין שהוא הולך להיות מפקד בצבא. “היה חשוב לי להיות מפקד כדי לחנך ולגדל לוחמים”, משתף סמ”ר חייקין. “במיוחד ביחידה של חילוץ והצלה, שאין הרבה מודעות אליה ואנשים לא באמת יודעים מה התפקיד שלנו. כשהייתי מפקד כל הזמן היה לי חשוב להעביר לחיילים שלי את גאוות היחידה שלנו, ולהסביר להם למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים”.
“במקום לרוץ למרחבים המוגנים אנחנו חיפשנו את הנפילה כדי לבדוק שאין נפגעים”. צילום: דובר צה”ל
במבצע “שובו אחים”, לדוגמה, גדוד קדם אליו משתייך סמ”ר חייקין לקח חלק במעצרים ומשימות שונות ככל הלוחמים. “בצוק איתן, כל פעם שהיו אזעקות, במקום לרוץ למרחבים המוגנים אנחנו רצנו ישר לרכבים וחיפשנו את הנפילה כדי לבדוק שאין נפגעים”, משחזר סמ”ר חייקין. “כל הזמן הרגענו את התושבים וגם ראינו המון הערכה מצידם. הייתה לנו את התמיכה של האזרחים, וזה שווה הכל”.
