אביתר בן-צדף , בלוג – הגיגים – 14.5.2017
הבו טנקים
מכוני מחקר אזרחיים, באוניברסיטאות ומחוצה להן, משמשים במערב משקל-נגד למערכת הצבאית ולמערכת הביטחונית, ובודקים את החלטותיהן. בניגוד לצבא ולמערכת הביטחון, שמבצעים מדיניות, מייצרים מכוני המחקר ניירות עמדה בתקווה להשפיע על המערכות המבצעות.
מאז 1982 נמנע צה”ל מלשתף כוחות תמרון יבשתיים משוריינים וממוכנים במבצעיו, ומעדיף להסתמך על כוח אווירי ועל אש-מִנגד. בנייר העמדה, “עיונים בביטחון המזרח התיכון 125”, שפרסמו ד”ר עדו הֶכט וד”ר איתן שמיר ממכון בס”א למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן, הם מבקרים את נטיית צבאנו להסתמך בעימותים הבאים על חיל-האוויר ועל אש-מִנגד, וממליצים להגדיל את היחידות הממוכנות – כלומר, טנקים וחי”ר משוריין עם כל הכוחות הנלווים אליהם.
הכט ושמיר סבורים, כי תורת הביטחון הישראלית הדגישה מאז ומתמיד פעילות התקפית, שנועדה להשמיד יכולת של האויב ולהרתיעו. תקיפות אוויריות, לדעתם, פחות יעילות מתמרון יבשתי התקפי. לכאורה, מנוגדת תפיסתם למגמה, השלטת בצבא ובמכוני מחקר אחרים, וממעיטה בחשיבות הכוחות הממוכנים.
“… הצטלבות בין רגישות גוברת לנפגעים ו[בין] שכלל הטכנולוגיות החדשות [הביאה] לכך שההנהגה המדינית-ביטחונית של ישראל העדיפה מבצעי אש-מנגד בכל הזדמנות אפשרית תוך הימנעות או לפחות צמצום ככל הניתן של מעורבות כוחות יבשה בלחימה”, מסכמים השניים.
לדעת שני החוקרים, אף כי אי-אפשר לשלול אפשרות של עימות גדול בין ישראל לבין מדינות ערב. “במציאות של היום אפשרות זו קלושה … הוכח כי שבמזרח התיכון ההפכפך נסיבות יכולות להשתנות בין לילה …”. במקביל להיחלשות צבאות המדינות הערביות, מִתחזקים במדינות ערב צבאות לא-מדינתיים, “המסוגלים לייצר איום בעצימות בינונית”, והם מסוגלים לנהל לחימה הגנתית סדורה, ומתאמצים לבנות יכולת התקפית סדורה בעצימות בינונית (שישנה כבר בידי חיזבאללה).
תרחישי האיום, ששרטטו הכט ושמיר, מלמדים, שישראל צריכה לבנות כוח יבשתי קטן ומיומן מאוד, שיצויד בטכנולוגיה מתקדמת, “אינו מספיק כדי לענות על הדרישות, המוצגות במסמך האסטרטגיה של צה”ל. [כלומר,] זקוק צה”ל לכוח יבשתי גדול, משוריין/ממוכן, כשיר ודרוך …”.
הכט ושמיר מדגישים, כי בארץ ובעולם “נכזבו הציפיות, כי הטכנולוגיות החדשות ישיגו ניצחון במלחמה ללא כוחות יבשתיים … ברוב המקרים כוחות היבשה עדיין חיונים להשגת ניצחון …”. למרות שלפעמים הושג ניצחון בזכות אמצעים אחרים, אך הוא הושג בזכות האיום שיופעלו. “שמירה על רמת אמינות של איום כזה מחייבת שמירה על כוחות יבשה אלפקטיוויים ומשמעותיים”.
שלא כמו מסמך האסטרטגיה, שפרסם צה”ל לפני כשנה, מפרטים הכט ושמיר בנייר עמדתם את בניין הכוח היבשתי הנדרש לשיטתם. “אני מעריכים”, הם כותבים, “כי בתרחיש הכולל שמירה על מערך הגנה בכל החזיתות בעת ובעונה אחת, יחד עם כוח לחימה יבשתי גדול דיו לנהל מתקפה גדולה בשתי חזיתות בו-זמנית (למשל, בלבנון ובסוריה, או בלבנון ובעזה). המסה הקריטית הנדרשת לכוחות היבשה היא שוות-ערך לעשר אוגדות משוריינות/ממוכנות לפחות, בתוספת שוות-ערך של עוד כמה אוגדות של כוחות ‘קלים’ למשימות אבטחה שוטפות”. הכוח הזה הכרחי, לדעתם, לנהל מלחמה, שתארך כמה שבועות/חודשים. הוא יאפשר סבב בין היחידות, כדי להקטין עומס על המילואים.
“הצמצומים הנוכחיים והמתוכננים של צה”ל ביחידות כוחות היבשה מסכנים את יכולתו של צה”ל לעמוד בתקן, שהוא עצמו מציב לעצמו במסמך האסטרטגיה, שהוא כתב” – חותמים הכט ושמיר את עמדתם.
מופיע בבלוג של אביתר בן-צדף:
http://www.news1.co.il/blog/evib/
צילום הכותרת: טנקים ורק”ם של צה”ל במבצע “עופרת יצוקה”.
