גדוד הסיור (גדס”ר) 288 השתתף בקרבות קשים ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים. כעבור ארבעים שנה הקימו ותיקי הגדוד אנדרטה בפארק העוצבות שביד לשריון בלטרון, וחנכו אותה במפגש ערכי ומרתק עם ותיקי הלוחמים ובני המשפחות השכולות.
ליקט וערך אל”ם (במיל’) שאול נגר. צילום: שני פרץ מיד לשריון
מראה הלוח הראשי באנדרטת גדס”ר 288
על לחימת הגדס”ר 288 בקצרה
הכיתוב על הלוח הראשי באנדרטה של גדס”ר 288
מפגש חנוכת האנדרטה של גדס”ר 288
הלוחמים הוותיקים של גדס”ר 288 ובני משפחותיהם, מפקדם אז אל”ם (במיל’) צביקה דהב, עודד וקסלר שהיה הרוח החיה ביוזמה ובהקמת האנדרטה, נציג משרד הביטחון המחלקה להנצחת החייל מר אשר הלפרן, בני המשפחות השכולות של הגדוד, מנכ”ל עמותת יד לשריון תא”ל (במיל’) מנשה ענבר ואורחים, התקבצו ביום 1 באפריל 2014 למפגש וטקס חנוכת האנדרטה המרשימה שהוקמה בפארק העוצבות שביד לשריון בלטרון. עוד השתתפו במפגש יוצרי האנדרטה, נציגי הלוחמים של תל-סקי ומוצב 116, טייסי החילוץ, נציגי הלוחמים של חטיבה 205, נציגי הלוחמים של חטיבה 4. מנחם דיין איש הגדוד הנחה את הטקס.
הטקס נפתח בשיר “לי כל גל נושא מזכרת” ששרו המשתתפים בליווי אקורדיון בידיו האמונות של גיל רוזנברג.
לִי כָּל גַּל נוֹשֵׂא מַזְכֶּרֶת
מילים: לא ידוע
תרגום/נוסח עברי: חיים חפר (פיינר)
לחן: עממי רוסי
לִי כָּל גַּל נוֹשֵׂא מַזְכֶּרֶת
מִן הַבַּיִת, מִן הַחוֹף,
מִנִּי עֵצִים יְפֵי-צַמֶּרֶת
וּזְהַב שַׁלֶּכֶת בַּת-חֲלוֹף.
הִנָּשְׂאִי, סְפִינָה, וָשׁוּטִי –
מָה רַבִּים הַכִּסּוּפִים;
לִי נַעֲרָה יֵשׁ וּשְׁמָהּ רוּתִי,
הַמְּצַפָּה בְּאֵלֶּה הַחוֹפִים.
תְּכוֹל עֵינֶיהָ כַּשָּׁמַיִם
מַבָּטָהּ כַּלֶּהָבָה.
לוּ אַךְ נָשַׁקְתִּי הַשְּׂפָתַיִם
אָז יָדַעְתִּי מַה זֹאת אַהֲבָה
סַעַר. הַסְּפִינָה חוֹרֶקֶת.
תְּקַפֵּץ מִגַּל אֶל גַּל.
אֵלַי עִם רַעַם הִיא צוֹחֶקֶת
וְעִם רוּחַ לִי תִּפְרַע תַּלְתַּל.
מדברי מפקד הגדוד אל”ם (במיל’) צביקה דהב
זה מעמד מרגש ומיוחד שבו אנו חונכים היום, כעבור ארבעים שנה, אנדרטה למורשת הגדוד ולזכר 9 לוחמי הגדוד שנפלו במלחמת יום הכיפורים. דרך ארוכה עברנו עד להקמת האנדרטה, ובזכות תבונתם ועזרתם של רבים הנמצאים אתנו כאן, הגענו למעמד זה. חשוב היה לנו שהאנדרטה תוקם במקום מכובד ביד לשריון לטרון כדי שהמשפחות יוכלו להגיע בנוחות למקום.
-
על הקמת הגדוד
גדוד הסיור 288 הוקם במאי 1973 באוגדה 146 בפיקודו של האלוף מוסה פלד ז”ל, חמישה חדשים לפני מלחמת יום הכיפורים. מוסה תרם רבות לאימון הגדוד וגיבושו והיה צמוד אלינו בזמן האימון. הגדוד קלט את טובי הקצינים והחיילים שהיו באוגדה ובפיקוד המרכז. הגדוד קיבל עדיפות בטיב הטנקים: טנקי שוט קל חדישים, נגמ”שים מסוג אם-113 וג’יפים הטובים ביותר שהיו בצה”ל. אימון ההקמה היסודי והמקצועי עזר לנו רבות במלחמת יום הכיפורים שבאה עלינו בהפתעה.
-
על הגדוד במלחמת יום הכיפורים
ב-6 באוקטובר 1973 הוזעקנו והתגייסנו במחנה עופר הנמצא צפונית לירושלים. ההתייצבות הייתה מעל 100 אחוזים. אחרי לילה של זיווד והִתחַמשוּת היינו מוכנים ליציאה בבוקר יום ראשון. בשעות הצהרים קיבלנו פקודה לנוע על שרשראות לגזרת הרמה בציר ירושלים – רמאללה – שכם – ג’נין – צמח. בשעות הלילה הגענו בשלמות עם כל הרק”ם לצמח.
המצב בפיקוד הצפון היה קשה מאד, הצבא הסורי פתח ביום הכיפורים בצהרים במלחמה בכוחות גדולים של שריון וחי”ר ובסיוע חיל האוויר הסורי, והגיע עד קצה הרמה, כשהוא כובש בדרכו את מוצבינו וגורם אבדות כבדות לכוחות השריון והחי”רהסדירים שלנו, שחסמו את האויב בגופם. הפקודה שקבלנו הייתה להשתתף בהתקפת-נגד אוגדתית בגזרה הדרומית של רמת הגולן, לנוע בציר המזרחי ביותר ברמת הגולן – ציר ‘ירקונה’. התנועה החלה ביום ב’ 8 באוקטובר בשעה 06.00, ועלינו לרמה דרך כורסי. הגענו לרמת מגשימים וכאן החלה המלחמה הקשה של הגדוד שהתחילה בתקיפה אווירית סורית עלינו. פגשנו את טנקי האויב בטווחים קצרים, וקרבות השריון והארטילריה הסורית הצפופה ליוו אותנו ללא הפסקה עד סוף המלחמה. נלחמנו בציר רמת מגשימים – ג’וחדר – תל פרס – צומת רפיד. לוחמי הגדוד הגיעו למוצב תל סקי ומוצב 116 ופינו את חיילי גדוד 50 שהיו מכותרים ולחמו בכוחותיהם האחרונים במוצבים מאז יום השבת.
כבשנו את תל פרס, התל שולט על פתחת חושנייה – רפיד וציר הנפט. עם כיבוש התל סולק האויב ממשלט חיוני זה ומצבנו השתפר. בהמשך עבר הגדוד למובלעת בשטח סוריה שממזרח לקוניטרה ונפרס בתצפיות על התלים הגעשיים בגזרה הדרומית של המובלעת. השתתפנו בהכרעת קרב השריון באזור אום-בוטנה ותל-מסחרה, נגד כוח שריון סורי ונגד חטיבת השריון הירדנית 40 שהגיעה לתגבור הכוח הסורי מדרום.
לאחר הכרזת הפסקת האש, ירדנו לגזרת מצרים בדרום, שם צורף הגדוד ליחידות מול איסמעילייה שממערב לתעלת סואץ, והשתתף בקרבות ההתשה מול כוחות מצריים, עד הפרדת הכוחות בין צה”ל לבין הצבא המצרי. אני גאה על כך שהגדוד ביצע את כול המשימות בנחישות ובשיקול דעת.
הלחימה בגזרות השונות ברמת הגולן גבתה מאתנו מחיר יקר של לוחמים שנפלו ולא שבו אל משפחותיהם בסיום הקרבות. עוד היו לנו עשרות לוחמים שנפצעו, חלקם נושאים עד היום את אותות הפגיעה בגוף ובנפש. המסגרת הגדודית התפרקה זמן קצר אחרי המלחמה. אנו, אלה ששרדנו את המלחמה, לא השכלנו כול השנים לשמור על קשר עם משפחות הנופלים ולא השכלנו להציב גל-עד.
באיחור של ארבעים שנה, ביוזמה של צוות מצומצם מחברינו ובעזרה של יד לשריון ואגף ההנצחה של משרד הביטחון, אנו חונכים היום את האנדרטה למורשת הגדוד ולזכר יקירינו שנפלו על משמרתם בהגנת המולדת. אני חייב להודות בשמי ובשם כול חיילי וקציני הגדוד לתא’ל במילואים מנשה ענבר, מנכ”ל עמותת יד לשריון, על עזרתו הרבה בתכנון, בהכנה ובביצוע האנדרטה. תודה מיוחדת לחברנו היקר עודד וקסלר שבלעדיו לא הייתה לנו אנדרטה. הוא זה שיזם, תכנן, ביצע והשקיע את זמנו ומרצו להקמת האנדרטה בעזרתם של חברינו עמוס קלרמן ודב בן-דב.
אל”ם (במיל’) צביקה דהב, מג”ד גדס”ר 288, נושא דבריו
מדברי תא”ל (במיל’) מנשה ענבר, מנכ”ל עמותת יד לשריון
מנשה ענבר נשא דברים בשם עמותת יד לשריון ובירך את אנשי הגדוד והמשפחות שזכו למקום מכובד לשימור המורשת של גדוד הסיור 288.
תא”ל (במיל’) מנשה ענבר, מנכ”ל עמותת יד לשריון, נושא דברים
מדברי עודד וקסלר
עברו ארבעים שנה ויותר מאז מלחמת יום הכיפורים ב-1973. בשנה האחרונה יצרנו קשרים מחודשים ומפגשים מרגשים עם בני המשפחות השכולות ועם לוחמים שאותם פגשנו לראשונה מאז הקרבות ברמת הגולן. נשאלנו מדוע אין לנו זכר ומורשת – והבטחנו לפעול לשינוי, הבטחנו לשוב ולספר את סיפורנו לדורות הבאים.
במאמצים מרוכזים וסיוע של נציגי אגף ההנצחה ומשרד הביטחון, שרית, אשר ודני דנון, ובסיוע של נציגי יד לשריון – מנשה ענבר, אביגדור קהלני, אסא כשר, מוטי חן, מיכאל מס, מזל יחזקאל ודבורי בורגר – זכינו לקבל אישור מימון ומקום בפארק העוצבות שבלטרון להקמת האנדרטה. זכות ניתנה לנו לעבוד עם רוויטל וראובן (רוויטל וראובן ע.א בע”מ תכנון ובניה) שיצרו את האנדרטה והפכו חזון למציאות. אנחנו ניצבים מול עשייה של האמן שיצר לנו אנדרטה מרשימה ומרגשת.
אני חולק את רגשותיי עם כול המוזמנים – נציגי משפחות הנופלים, נציגי גדס”ר 288; נציגי יד לשריון; נציגי לוחמי השריון מחטיבה 205 – יוסי פלד, דוד כספי, דוד אמיר וחן וינקלר; נציג לוחמי השריון מחטיבה 4 יעקב הדר (פפר); לוחמי תל סאקי – ניר, מוטי, לייזי ומנחם; יוסי גור ממוצב 116; טייסי החילוץ שלמה תימן גיורא צוראבל, עמית וגדי ומוזמנים נוספים מ-124.
במעמד מרגש זה אני חייב את תודתי לכול מי שנטל חלק בפעילות. אני תקווה שהמאמץ היה שווה.
עודד וקסלר נושא דבריו
יזכור
ציפי וקסלר קראה את ה”יזכור” ונציגי המשפחות השכולות הדליקו נר לזכר יקירם. בהמשך קראה ציפי את נוסח של קלף הזיכרון הטמון באנדרטה.
הכיתוב על קלף הזיכרון הטמון באנדרטה
מדברי שרית טורקניץ (סולניצה), נציגת המשפחות השכולות
אני עומדת כאן היום נרגשת מעצם המאורע שאנו מציינים – הסרת הלוט מעל האנדרטה לזכר הנופלים של גדס”ר 288, שלחמו ונפלו בקרבות ברמת הגולן וביניהם אבי, דב ירחמיאל סולניצה זכרו לברכה. היום, מעט יותר מארבעים שנה לאחר מלחמת יום הכיפורים, אנו ממלאים חוב של כבוד ליקירינו שנפלו, למשפחות השכולות, לפצועי הגדוד ולוחמיו שחלקם נושאים עד היום את צלקות המלחמה על גופם ובנפשם.
האנדרטה הזאת והטקס הזה שיש לנו הכבוד להיות נוכחים בו, מציינים סגירת מעגל, משום שיקירינו זוכים היום להנצחה כפי שראוי להם. אנדרטה זו שאנו חונכים היום – תשמר את מורשת הקרב ומורשת המופת והגבורה של הגדוד, ותהיה עדות וזיכרון לחלקו של כול אחד מכם ולחלקם של הנופלים במלחמת יום הכיפורים.
אני מודה בשמי ובשם משפחתי, בשם המשפחות השכולות ובשם חיילי הגדוד ופצועיו, לכול אלה שעסקו במלאכת הקמת האנדרטה ולכול אלה שתרמו מזמנם וממרצם. תודה על כך שלא שכחתם, תודה על המאמצים הכבירים שנדרשו מכם כדי שנוכל לעמוד פה היום אל מול האנדרטה. תודה מיוחדת לעודד וקסלר שטרח ימים ולילות להקמת אנדרטה זו, וכמובן גם לציפי האישה היקרה שאִתו, שהייתה שותפה “בפרויקט” זה. ניכר שלא חסכתם כול מאמץ, ובאופטימיות לא חדלתם להאמין שהאנדרטה קום תקום, למרות הקשיים שהיו במהלך הדרך. תודה לכול מי שעזר, תמך וגרם להביא רעיון לידי ביצוע מעורר השראה.
אני סמוכה ובטוחה שהיום צופים בנו מלמעלה אבי דב סולניצה וחבריו זיכרונם לברכה, ומצדיעים לכם באחוות לוחמים. כבוד הוא לי היום להשתתף במעמד זה לצדכם ולצד משפחתי.
אחתום באיחולי בריאות טובה וחיים מאושרים לכולכם ושנתברך בשלום!
תודה!
גב’ שרית טורקניץ (סולניצה) נושאת דברים
הסרת הלוט מעל האנדרטה
נציגי המשפחות השכולות בני משפחות שרית סולניצה וחיה דור וילדיהם. נציג הגדוד, מפקד הגדוד צביקה דהב, הסירו את הלוט מעל האנדרטה.
הסרת הלוט מעל אנדרטת גדס”ר 288
שיר הרעות לאחר גילוי האנדרטה
מילים: חיים גורי
לחן: אלכסנדר (סשה) ארגוב
עַל הַנֶּגֶב יוֹרֵד לֵיל הַסְּתָו
וּמַצִּית כּוֹכָבִים חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ
עֵת הָרוּחַ עוֹבֵר עַל הַסַּף
עֲנָנִים מְהַלְּכִים עַל הַדֶּרֶך.
כְּבָר שָׁנָה. לֹא הִרְגַּשְׁנוּ כִּמְעַט
אֵיךְ עָבְרוּ הַזְּמַנִּים בִּשְׂדוֹתֵינוּ.
כְּבָר שָׁנָה, וְנוֹתַרְנוּ מְעַט
מָה רַבִּים שֶׁאֵינָם כְּבָר בֵּינֵינוּ.
אַךְ נִזְכֹּר אֶת כֻּלָּם:
אֶת יְפֵי הַבְּלוֹרִית וְהַתֹּאַר –
כִּי רֵעוּת שֶׁכָּזֹאת לְעוֹלָם
לֹא תִּתֵּן אֶת לִבֵּנוּ לִשְׁכֹּח.
אַהֲבָה מְקֻדֶּשֶׁת בְּדָם
אַתְּ תָּשׁוּבִי בֵּינֵינוּ לִפְרֹחַ.
הָרֵעוּת נְשָׂאנוּךְ בְּלִי מִלִּים
אֲפֹרָה עַקְשָׁנִית וְשׁוֹתֶקֶת
מִלֵּילוֹת הָאֵימָה הַגְּדוֹלִים
אַתְּ נוֹתַרְתְּ בְּהִירָה וְדוֹלֶקֶת.
הָרֵעוּת, כִּנְעָרַיִךְ כֻּלָּם
שׁוּב בִּשְׁמֵךְ נְחַיֵּךְ וְנֵלֵכָה
כִּי רֵעִים שֶׁנָּפְלוּ עַל חַרְבָּם
אֶת חַיַּיִךְ הוֹתִירוּ לְזֵכֶר.
וְנִזְכֹּר אֶת כֻּלָּם…
מדברי אשר הלפרן, נציג היחידה להנצחת החייל במשרד הביטחון
לכבוד היה לנו, היחידה להנצחת החייל, להיות שותפים ליוזמת הגדוד ועמותת יד לשריון, להקמת האנדרטה לגדס”ר 288. הקמתה משתלבת בפעילות של הנצחת הנופלים והנחלת המורשת. שמות כמו תל סאקי, תל פארס והמשפט “יש פה שריונאים?” עוברים כחוט השני בסיפורי מורשת קרב.
אתם, בני המשפחות, אינכם זקוקים לאנדרטה כדי לזכור. האנדרטה היא עבורנו, החברה החיה בארץ ובמיוחד עבור הדור הצעיר. בעוד שבועיים נספר על יציאת מצרים, נדבר על חירות ונזכור שחירות אינה דבר מובן מאליו, וכמו אז כך גם בימינו – אנחנו נדרשים להגן עליה.
האנדרטה מספרת למבקרים כאן עליכם, אתם שהגנתם על חירותנו. תודה לכם שהייתם שם.
את המשפחות ואותנו על הגשמת משימת ההנצחה לדורות הבאים.
מר אשר הלפרן נציג המחלקה להנצחת החייל נושא דבריו
במרכז אלמנתו של סמ”ר רם דיין ז”ל שנפל במלחמת יום הכיפורים, מימין בנו שנולד לאחר שנפל אביו וקרוי על שמו, וציפי וקסלר רעייתו של עודד, בעת קביעת המיקום לאנדרטה של הגדס”ר
הטקס הסתיים בשירת “התקווה”
מימין: מנחם דיין שהנחה את הטקס וגיל רוזנברג
עודד וקסלר מספר על הקמת האנדרטה של הגדוד
כאשר התחלנו לחשוב ולתכנן הקמת אנדרטה למורשת גדס”ר 288 לא תיארנו לעצמנו את משך הזמן וכמות האנרגיה שתידרש למימוש הרעיון. זה החל לאחר הסיור לרמת הגולן שארגנתי עם אלדד אורן (מחטיבה 205) ביולי 2012, שם פגשנו לראשונה, באיחור של כמעט 40 שנים את בני המשפחות השכולות. פגשנו בסיור גם את דוד אמיר מחטיבה 205 ששמר ככול יכולתו את גחלת הזיכרון והקשר עם המשפחות השכולות. התלבטנו אז בין האפשרויות להנצחה באזור הג’וחדר או תל פרס בגולן.
התגבש אז צוות מצומצם של חברים מהגדוד שראה בקיום הבטחתנו למשפחות מצווה חשובה. הצוות הזה, “הוועד” בלשוננו, שכלל את צביקה, עודד, דב ועמוס המשיך במשימת האנדרטה עד מימושה. בשלב ביניים, בנובמבר 2012 נעזרנובגבי ויסמן כדי לקבל אישור להקמת האנדרטה ביער המגנים של קק”ל. אז באה פריצת דרך כאשר עודד יצר מסלול “עוקף נהלים” (הוא מומחה בתחום הזה…) והביא אותנו לשיחה עם אנשי יד לשריון. במאי 2013 נפגשנו עם ועדת ההנצחה והחריגים של עמותת יד לשריון בראשותו של אביגדור קהלני וקיבלנו אישור רשמי להעמיד אנדרטה בפארק העוצבות בלטרון. ועדת החריגים התכנסה לדון בפנייתנו, כי לפי תקנון העמותה הפארק מיועד לאנדרטות של מסגרות חטיבתיות ומעלה. גדס”ר288 הוחרג כאן לטובה באופן יוצא מהכלל.
מנשה ענבר המנכ”ל פתח בפנינו את הדלת והעזרה של עמותת יד לשריון והאתר שהוא מנהל, יחד אתו סימנו את מיקום האנדרטה.
יצרנו קשר עם אשר הלפרן מאגף ההנצחה של משרד הביטחון, אשר שריין עבורנו את התקציב למימון האנדרטה. ראובן – יצרן האנדרטה, שאתו יצרנו קשר והתייעצנו עוד ביער קק”ל, החל ביצירת האנדרטה. נוסח הכיתוב על האנדרטה והמפה לצידה נכתב ועוצב על ידי עמוס קלרמן ועבר הגהה ושינויים על חודה של אות בסיוע פרופ’ אסא כשר מוועדת ההנצחה של העמותה. מזל המזכירה המסורה של יד-לשריון כבר מכירה את נציגי הגדוד שמבלבלים לה את הראש השכם והערב.
ב-10 אוקטובר 2013 הזמנו את החברים ונציגי המשפחות לטקס הנחת אבן פינה לאנדרטה ביד לשריון. טקס מרגש שארגן עודד בעזרתו של מוטי חן איש התחזוקה של האתר.
ב-9 לינואר 2014 הגיע ראובן להקמת האנדרטה בפארק העוצבות. עודד ועמוס ליוו את ההקמה עד סיומה כאשר מוטי מסייע בכל לב. והנה הגענו לשלב הסופי והחשוב מכל – טקס חנוכת האנדרטה. “הוועד” התכנס פעם נוספת במשרדו של מנשה. הצגנו את תכניתנו לטקס וקבענו את המועד. יצאנו לאנדרטה כדי לתכנן את האירוע בשטח. קבענו את מיקום הכיסאות והלוט שיכסה את האנדרטה ואז התברר שיש למנשה “הסתייגות” מתרמיל הפגז בו הצנענו את קלף הזיכרון לנופלים.
“פרשת תרמיל הפגז” עוד תסופר בספר תולדות הגדוד. נגלה רק זאת שפגישה “גורלית” בין מנשה ודב בן-דב שלנו הביאה לפתרון הסוגיה כאשר כרכוב התרמיל רותך למניעת פתיחתו, כפי שתוכנן מראש.
את ההכנות לטקס עשינו בעזרת אנשי יד לשריון ובראשם סא”ל (במיל’) מיכאל מס (סגנו של מנשה) אשר יחד עם הצוות המצומצם של האתר סייע בכל דבר שנדרש לטקס.
לצפייה בסרטון על טקס חנוכת באנדרטה ראו כאן:
לכתבה מיום 14 בינואר 2014 על גדס”ר 288 והקמת האנדרטה, ראו כאן
מראה מן הטקס
מראה מן הטקס
