11 במאי 2011: שפוי בדמשק
שמונה חודשים ישב הטנקיסט אמנון שרון בשבי הסורי, חמישה מהם בצינוק, כשהוא נתון לחסדי שוביו, לחקירות אלימות ולעינויים קשים מנשוא. עם השחרור שב לחיי הצבא והיה האחראי על מבצעי הניסוי של טנק המרכבה. סיפורו של אדם שנשאר שפוי בדמשק
אביחי חיים (מאתר צה”ל, 7 במאי 2011)
הניצחון הגדול של מדינת ישראל הקטנה על ארבע שכנותיה במלחמת ששת הימים שינה את יחס החברה הישראלית לצה”ל לטובה. הייתה אופוריה באוויר; אף אחד לא האמין שמישהו יעז לתקוף את ישראל החזקה, אך המציאות טפחה על פניה.
בבוקר שבת אחד עברה משאית צבאית ליד רחוב ביתו של אמנון. כמוה היו עוד עשרות. אמנון התקשר ליחידתו לבדוק מה העניין, ובתגובה הורו לו להגיע מיד – בלי הרבה שאלות. הוא נפרד מאשתו בלה ומהבן רביב, והבטיח: ”רק נתניע מנועים והסורים יברחו.”
מפקד הגדוד של אמנון שרון היה סא”ל עוזי מור. זה עדכן אותו בהכנות למלחמה. “הפלוגה שלך תהיה הראשונה שעולה לרמת הגולן. אתה תהיה המ”פ המוביל ואני אחריך,” אמר. בשמחה החל אמנון להכין את הטנקים יחד עם חייליו. החיילים לא פחדו; בטוחים היו שהסורים יתקפלו ויברחו במהרה.
הלחימה ברמה
אמנון וחייליו הגיעו לרמת הגולן עם שבעה טנקים בלבד. אמנון קיבל פקודה מסא”ל מור להתכונן לירי ולהיכנס ל’ציר הנפט’. “בגלל המחסור בציוד מתאים לא ראינו כלום בלילה. התרכזתי רק בכיוון נהג הטנק כדי שלא ניפול מהציר. בכלל לא חשבתי על הסורים, למרות הקרבה הגדולה לסוריה”, מספר אמנון.
“מסביב שררה עלטה מוחלטת ודממת מוות. רק הטנקים שלנו הפרו את השקט”, הוא ממשיך. “בעוד אנו מתקדמים, כדור אש חתך את החשיכה והתפוצץ לפני הטנק שלי. נכנסתי לטנק וכיוונתי את התותחן למטרה”. בשלב זה נפתחה אש תופת לכיוונם. ”המשכנו לירות לכיוון מזרח ופתאום שמענו חבטה אדירה”, הוא נזכר. הטנק הזדעזע מעצמת הפגיעה של הפגז והאש התפשטה לכל עבר. המיתוס נשבר לרסיסים.
“עד היום מהדהדות בראשי הצווחות של אנשי הצוות”, נאנח אמנון. ”הסורים, שהיו 150 מטר מאיתנו, החלו לרסס את החיילים הנוטשים את הטנקים הבוערים. התותחן שלי, שלמה טובי, זועק לעברי שאוציא אותו, שהוא בוער”, הוא ממהר את קצב דיבורו, “התכופפתי פנימה, הושטתי את ידיי, תפסתי את שלמה והוצאתי אותו מהטנק. עמדנו על צריח הטנק, אחוזי להבות וחשופים לגמרי לאש המקלעים הסוריים. ספגתי צרור יריות בקסדה. צרורות נוספים פילחו את גופו של התותחן שלמה טובי ז”ל, שנהרג בידיים שלי. הורדתי את טובי לקרקע וחילצתי את הנהג שלי, משה קרסנטי ז”ל. התגלגלתי על תלולית עפר על מנת לכבות את האש ששורפת את גופי”.
נשמע פיצוץ. אמנון הפצוע התעורר ולנגד עיניו עשרות טנקים סוריים. אולי טעה בניווט? הוא סרק את השטח וזיהה בבירור את הכפרים הערביים, אותם הכיר מצוין. כעבור כמה שניות מצא את עצמו מוקף בחיילים סורים, אוחזים ברובי קלצ’ניקוב המכוונים לעברו. הוא נפל בשבי.
יום העצמאות בשבי והשיבה הביתה
שבעה ימים הייתה דלת התא בבסיס הצבאי בדמשק נפתחת ונטרקת. בחקירות השונות, שהתנהלו באלימות ובאכזריות, נשאל אמנון רבות על טנק המרכבה, אודותיו לא ידע דבר. התשובה לא סיפקה את שוביו, שהכוהו ללא רחם. בתום חמישה חודשים ארוכים בצינוק מבודד הובל לחדר אחר ובו כמה עשרות אנשים. “האנשים הללו היו חיילי חיל האוויר, ביניהם טייסים ונווטים. שמחתי להיות סוף סוף בחברת יהודים. הרגשתי ביטחון, שאני לא לבד”, מספר אמנון. “מיקמתי את חפציי וסיפרתי את סיפורי לחבריי לתא”.
השבויים היהודים הקפידו לחגוג את חגי ישראל, לקדש את השבת ולציין את יום העצמאות, שמשמעותו הייתה גדולה עבורם. הם זכו לביקורים מאנשי הצלב האדום, מהם נודע לו שאשתו ילדה בן, על אף הבדיקות שהראו, טרם הנפילה בשבי, שתהיה זו בת. אמנון החליט לקרוא לילד בשם דרור.
ב30 במאי נודע לשבויים שיום השחרור קרב. באותו לילה הם רקדו ושתו עד שנחתו על המיטות, עייפים אך מרוצים. עם שחר נפתחה הדלת. שוטרים צבאיים נכנסים לתא והורו לשבויים ללבוש את המדים הסוריים ולצאת. אמנון לבש את המדים מעל לבגדים שקיבל מהבית באמצעות אנשי הצלב האדום. הם נלקחו לשדה התעופה הסורי ומשם הועלו על מטוס בדרך לישראל.
“קבלת הפנים הייתה נפלאה וגם החזרה לשכונת מגוריי ולביתי”, מספר אמנון. “ההתרגשות ניכרה על פניי כשראיתי לראשונה את בני”. לתדהמתם גילו אמנון ואשתו ששניהם, כל אחד לחוד, בחרו בשם דרור עבור התינוק.
החיים לאחר השבי
לאחר שהתאקלם מחדש בישראל וחזר לשגרת חייו, שב אמנון לשירות הצבא. מעט אחר כך נכנס לתפקידו החדש. “מפקד גיסות השריון אז, מוסה פלד ז”ל, הודיע לי שאני הולך לפקח על הניסוי המבצעי של טנק המרכבה”.
מאז יולי 74′ ביצע אמנון שרון את כל ניסויי טנק המרכבה, כולל כתיבת החומר התיאורטי. הוא מונה למפקד גדוד מילואים ולחם בלבנון במלחמת שלום הגליל. ”דבר אחד היה לי ברור”, הוא מדגיש. ”בזמן שהייתי בסוריה תמיד ידעתי שצה”ל, הממשלה והמשפחה עושים הכל, אבל הכל, על מנת שאשתחרר.
אל”ם (במיל’) אמנון שרון. צילום: דובר צה”ל
