בטקס יחידות מילואים מצטיינות, שנערך ב-1 ביולי 2019, במעמד נשיא המדינה ראובן ריבלין בבית הנשיא בירושלים, קיבלו 16 יחידות מילואים תעודות הוקרה על הצטיינותן, על תרומתן לביטחון מדינת ישראל ועל תפקודן יוצא הדופן בשגרה ובחירום. הטקס נערך במעמד ראש המטה הכללי, רב אלוף אביב כוכבי, ראש הממשלה ושר הביטחון בנימין נתניהו, קצין מילואים ראשי תת אלוף אריה סינגר ורבים נוספים.
מתוך שישה עשר גדודים מצטיינים בלטו שני גדודי שריון במילואים, האחד גדוד 9215 של חטיבה 205, אגרוף הברזל מפיקוד צפון והשני גדוד 275 של חטיבה 847, מרכבות הפלדה מפיקוד מרכז.
סגן אלוף (במיל’) הראל נמיר מג”ד 9215 נבחר להיות נציג המצטיינים ונשא מילים בטקס החגיגי. מתוך דבריו, “מערך המילואים מהווה מעין חממה נדירה של ארץ ישראל היפה וכל השותפים בה הם חלק ממארג אנושי מדהים אשר פועל בהרמוניה מלאה, כתף אל כתף, ללא שום הבדל של דת, גזע ומין. אחדות ולא שבטיות, נתינה ולא רק קבלה”. סא”ל נמיר ביקש לפרט:
“אנו עושים כל שביכולתנו להתאמן, הן מבחינה כמותית והן מבחינה איכותית, בצורה המדמה את משימתנו האופרטיבית. נמצאים כאן מפקדים המייצגים יחידות אשר משקיעים ממרצם ומזמנם והכל כדי לעמוד במשימה בצורה הטובה ביותר.”
מצטייני גדוד 9115 ביחד עם מפקד אלוף פיקוד הצפון אמיר ברעם
נציגי הועדה למתן ההצטיינות העידו על איכויות הגדוד וסיפרו: “הגדוד מתאפיין בדבקות במשימה וחתירה לניצחון ומפקדיו רואים בשירות המילואים אחריות אישית הנובעת מתוך שליחות. הדבר בא לידי ביטוי באחוזי ההתייצבות הגבוהים. הגדוד מקפיד על אימונים מעבר לגרף המתוכנן כדי להיות מוכנים ליום פקודה.” על כל זאת ועוד קיבלו חיילי הגדוד אות הצטיינות מנשיא המדינה.
דבר נציג היחידות המצטיינות – סא”ל (במיל’) הראל נמיר מג”ד 9115 מחטיבה 205
כבוד נשיא המדינה, ראש הממשלה ושר הביטחון, הרמטכ”ל, אלופים, מפקדים ויחידות מצטיינות, אורחים נכבדים:
תודה רבה על ההזמנה לדבר בטקס זה, לכבוד רב הוא לי.
ראשית, כבוד הנשיא, בשם כל הנוכחים כאן, אני רוצה להשתתף בצערך על פטירתה של רעייתך נחמה ולאחל לך שלא תדע עוד צער.
שמי הראל נמיר, בן ,41 נשוי ליעל, אבא לחמישה, גרים במושב גמזו שביער בן שמן. ב- 14השנים האחרונות אני משרת כאיש מילואים בחיל השריון, גדוד ,9215 טנקי מרכבה סימן 3 התחלתי כמ”פ,
בהמשך סמג”ד ואח”כ מג”ד.
במרחב הציבורי כיום, נשמעים קולות שונים ומגוונים. תפיסת הקיום של ה”אני כאינדיבידואל” אל מול הכלל- העם והמדינה, היא תפיסה רווחת וכמעט שאין דעה ותפיסה הנחשבת כלא לגיטימית. בהיבט זה מערך המילואים
מהווה מעין חממה נדירה של ארץ ישראל היפה וכל אחד השותף בה הוא חלק ממארג אנושי מדהים אשר פועל בהרמוניה מלאה, כתף אל כתף, ללא שום הבדל של דת, גזע ומין. אחדות ולא שבטיות, נתינה ולא רק קבלה.
לעתים אנו שוכחים את גודל השעה, כובד האחריות והחלופות של צבא ישראלי חזק ומוכן. סבא וסבתא של אבא שלי נשארו בברלין ומשם נשלחו ונרצחו בריגה, סבי עלה מגרמניה לארץ ב- 8391 והיה ממקימי קיבוץ סעד שבגבול
עזה. אבי לחם במלחמת יום הכיפורים כשריונר במערכה בסיני.
ועכשיו התור שלי, שלנו.
\
נשיא המדינה וראשה ממשלה מעניקים את תעודת ההצטיינות לסא”ל (במיל’) הראל נמיר מג”ד 9115 מחטיבה 205
כשחושבים ומודעים לזה, לי לפחות, העסק די ברור… משימתנו האופרטיבית, הן בהגנה והן בהתקפה, מוכרת לנו היטב וזו נקודת הייחוס!
אנו עושים כל שביכולתנו להתאמן, הן מבחינה כמותית והן מבחינה איכותית, בצורה המדמה את משימתנו האופרטיבית וזאת כדי להכין עצמנו כך שביום פקודה נהיה הטובים ביותר שאנו יכולים להיות. נמצאים כאן
מפקדים המייצגים יחידות אשר משקיעים ממרצם ומזמנם ככל שנדרש. הכנות קפדניות ותכנון מקדים ומעמיק לפני כל משימה ומאמצים רבים בזמן הביצוע עצמו, והכל כדי לעמוד במשימה בצורה הטובה ביותר.
במערכות אזרחיות וגופים פרטיים נהוג לתגמל בגין תוצאות עסקיות מיוחדות או בולטות לטובה וכן בגין מאמצים חריגים של עובדים. התגמול יהיה במענקים כספיים או מתנות אחרות. במערך המילואים אנחנו לא
שם: זה לא הכיוון, והתמריצים המשמעותיים הם לא החומריים. הערכת והוקרת המערכת, בטח ובטח באירוע מכובד מעין זה היא התגמול הממלא גאווה ותחושת סיפוק של הנוכחים בו. כמובן שלא לשם זאת אנו פועלים
ועושים, שהרי פעלנו כך גם בשנה שעברה ונפעל כך גם בשנה הבאה. שאיפה למצוינות ברמה האישית/ הקבוצתית והיחידתית היא חלק מתרבות היחידה.
כפי שכולנו יודעים כל איש מילואים המגיע לשירות המילואים, לא מגיע לבד. כל אחד מביא אתו בצורה ווירטואלית גם את משפחתו ואילוציו השונים. גם בנושא זה המציאות הפכה מורכבת יותר אבל לשמחתנו, ברוב
המקרים במקומות העבודה ובמשפחות – אם רוצים אין זו אגדה .בכל אופן ולמרות שזה כביכול טרוויאלי אני מבקש להודות לתמיכה המתמשכת מבית. מי שנמצא פה –בהכרח יש “קבוצת תמיכה ” משמעותית מאחוריו
ועל כך מגיעה הערכה רבה וזו הפעם היחידה בה אבקש את מחיאות הכפיים.
לסיום, חשוב לי רק להזכיר לעצמנו כי כשמסתיים הטקס אנחנו חוזרים להיות מה שאנחנו = קפיץ. קפיץ שחייב להיות דרוך, מוכן ועסוק בהכנות כל הזמן, כי כשמפעילים אותך- אין זמן להכנות ארוכות.
כנציג המצטיינים ומערך המילואים, אני בטוח שאנו נכונים לכל משימה שתוטל עלינו, נעמוד בה וננצח!
בהערכה רבה ובהצדעה לכל המצטיינים. תודה רבה!
הראל
כתבה של אלדד אורן, קצין החינוך והניפגעים במילואים של חטיבת “אגרוף הברזל”.
אגרוף הברזל – כתבה – טקס יחידות מצטיינות 2019
