אל”מ (במיל’) איציק רונן
מתי לאחרונה עמדתם בעמדות ו-15,000 איש רצו לכיוונכם, ובתוכם עשרות מחבלים שכל רצונם הוא לחדור לשטח ישראל ולעשות עשרות פיגועים?
זה המצב בו עמד גדוד 82 באביב האחרון, תקופה שהוגדרה בצה”ל כ”שומרי הסף”, גם במהלך חופשת פסח, שעה שרבים מאתנו טיילו להנאתם לאורכה ולרוחבה של ארץ-ישראל הפורחת.
מאז הצהיר ארגון חמאס בעזה על “צעדת השיבה”, שתכליתה פרובוקציה המונית לכאורה לשם יצירת תודעה, עמד גדוד 82 בפיקודו של סגן-אלוף אחסאן דקסה בפרץ. 8 שבועות של פעילות 24/7 בה הכוחות נדרשו למנוע מחמאס לבצע את זממו.
באותה תקופה תחת פיקודו של סא”ל דקסה היו 5 פלוגות מבצעיות, כל אחת מגדוד אחר, בכלל זאת 3 פלוגות חי”ר מחטיבת גולני, בפריסה ממוקדת ובהגנה על פתחת “נחל עוז”, אחת הפיתחות הרגישות ביותר בגבולות ישראל, ובגזרת עוטף עזה בפרט.
המשימה הזו הייתה חריגה, וחסרת תקדים לפחות מאז האינתיפאדה השנייה בה מצאו עצמם מפקדי השריון מנסים לאכוף סדר בערי הגדה המערבית. הפעם, בניגוד לאז, מול כוחותינו עמד ארגון אלים במיוחד, שלרשותו אמל”ח מתקדם, לרבות מטענים רבי עוצמה שהטנקים שלנו מכירים היטב מן העבר, ולא במובן החיובי של המילה.
חמאס ניסה לשחוק את כוחותינו, להתיש אותם, ובתוך כך ניסה לייצר כאוס של המונים עם פוטנציאל של שלל פיגועי האיכות העולים על הדעת: חטיפה, מסע הרג, פגיעה במוצבים והריסת תשתיות המערכת, כל זאת כאמור תחת מסווה של מחאה עממית של אזרחים רעבים תחת מצור.
סא”ל דקסה מספר על מתח משמעותי בביצוע המשימה בשלל היבטים: טוהר הנשק, עמידה במשימה מתמשכת ולאורך זמן רב, פריסה רחבה הדורשת עצמאות ואחריות מכל מפקד זוטר, ופעילות בכוחות מעורבים מרמת הצוות.
מאות אירועים חוו המפקדים בגדוד בתקופה הכול-כך מתוחה הזו, שבסיומה ניתן לומר בגאווה רבה שהגדוד עמד במשימה באופן הראוי לכל שבח.
“מט”קים מצאו את עצמם מכוונים מג”די חי”ר, וממליצים כיצד להפעיל נכון את הכוח. הטנק על מערכותיו המשוכללות היה במרכז הפעולה, והיפה שבעניין הוא שמג”די החי”ר הקשיבו למפקדים הזוטרים ופעלו על פי המלצותיהם. פגענו ממוקד במי שהיה צריך לפגוע – לו היינו פועלים אחרת אלפים היו נהרגים בתקופה הזו”.
המצב בו מפקד טנק פועל מול מפקד גדוד הוא ייחודי, ודורש ממפקד הטנק, כזכור, סמל בסך-הכל, להרבה מאוד אסרטיביות, ביטחון עצמי ואחריות.
“במצב הזה, הטנק הוא כמו מטוס קרב”, מנסה סא”ל דקסה להמחיש. “המט”קים יכולים להיות אלו שמובילים להכרעת האירוע, ובאותה מידה הם יכולים להיות גם גורם מפריע. כל מט”ק צריך להחליט כיצד הוא חובר למג”ד ומהי התרומה שהוא נותן לאירוע, מכאן המטאפורה של טייס קרב”.
“המט”קים שלי סיימו שמונה שבועות אתגריים ביותר ברציפות ובעוצמה, והיום מדובר בגדוד אחר לגמרי – הביטחון העצמי של האנשים מדהים אותי”, הוא מספר. “אני נמצא היום במצב שבו אני סומך עליהם ברמות שלא היו בעבר – הם הוכיחו בתקופה הזו שהיכולת והבגרות שלהם היא יוצאת דופן, וזה מנצח”.
שאלתי את המג”ד כיצד בסיטואציה כזו מתוחה ממשיכים לבנות כוח, ובייחוד דברים אמורים לגבי פלוגת הטנקים השלישית של הגדוד, פלוגת המילואים.
“אני הגדרתי שכוח המילואים שלי הוא מומחה התוכן למשימות האופרטיביות המורכבות בשעת מלחמה. המ”פ שלי הוא ותיק מאוד ובעל ידע רב בנושא. הבאנו את המפקדים על-מנת שיכירו את האתגר שאנחנו מתמודדים אתו, וללא קשר הפלוגה הזו מאומנת ברמה הגבוהה ביותר ביחס לסטנדרט בעולם המילואים – הם פשוט מצוינים”.
לא התאפקתי ודרשתי מהמג”ד להסביר לי, מנקודת מבטו, האם התקדמנו במוטיבציה להתגייס לשריון.
“אני יכול להבטיח לך שמי שמתגייס מתאהב בחיל תוך שבועות ספורים, ולכן מי שמשרת מתאפיין במוטיבציה רבה מאוד, אנחנו גם מאוד רלוונטיים בחוד העשייה. ועם זאת אני חושב שיש עוד הרבה מה לעשות עם מי שמצוי בשלב הדילמה לפני הגיוס”. “אני הבנתי”, מרחיב המג”ד, “שיש לחזק את הקשר בין הגדוד ובין המשפחות של הלוחמים, שיבינו שהגדוד הוא בית, שאנחנו רציניים, ושיש על מי לסמוך. לשם כך קיימתי יום הורים – הבאתי אותם אלינו וזה היה אירוע מוצלח ביותר. אני חושב שזה מעצים את התודעה שהשריון הוא חיל סופר רציני, ושהסטיגמות עליינו לא רלוונטיות”.
חשבתי שהמג”ד מכוון לפעילות הנדרשת בבתי הספר, אך הוא הפתיע אותי בתשובה-
“אני חושב שהגיע הזמן שהפעילות שלנו תוצג תחת כותרת של יחידות. לרוב כאשר יוצא סיפור למדיה מדברים על “כוח שריון”. זה בסדר, אבל זה לא מייצר מוטיבציה. בנושא הזה אנחנו צריכים לפעול כמו שעושים בחי”ר – לדבר בחטיבות, לתת שם לכותרת. אני רוצה שיגידו מ”פ מחטיבה 7 או כל חטיבה אחרת, ונראה לי שאם המלש”בים ידברו בחטיבות המוטיבציה תהיה אחרת. גם ללוחמים עצמם זה ימתח את החזה אם ידברו על היחידה שלהם ולא רק בכותרת “חיילי שריון””.
לוחמי הפלוגה המסייעת (פלמ”ס)
אבל לא רק בעניין הזה הופתעתי מהתשובה – סא”ל דקסה טוען כי קיים חסרון במצב לפיו קצינים מחטיבה אחת ממונים לתפקידי מג”ד בחטיבה אחרת : “לחטיבה יש .N.A D. בעייתי בעייני לגדול ביחידה, להתחבר למורשת שלה, להתאהב במקום, ואז להגיע לתפקיד בחטיבה אחרת. זה בעייני פספוס וחבל. אני מבין שיש אילוצים אבל ברירת המחדל צריכה להיות שאם גדלת בחטיבה אתה גם תהיה מג”ד בחטיבה הזו”.
סא”ל אחסאן דקסה הוא בן העדה הדרוזית, והוא לא המג”ד הראשון והיחיד בחטיבה – גם מג”ד 75 , סא”ל ראדי עזאמה הוא בן העדה.
הנתון הזה הוא מעניין במיוחד – החטיבה היא מודל ל”ברית האחים” הכל כך מיוחדת בין יהודים ובין דרוזים. דקסה גדל בחטיבה 7, ובמלחמת לבנון השנייה צוין לשבח, בתפקידו הבא יפקד על הצמ”פים בחטיבה 460 – כפי שזה נראה את מסלול ההכשרה של המתגייסים בעתיד יוביל מפקד מיוחד עתיר ניסיון, ערכי ובעל רוח שיריונאית טיפוסית, שרואה קדימה וחותר למצוינות.
צוות טנק בעוטף עזה
