מפקדת גיסות השריון הוקמה רשמית ב-15 בפברואר 1954 ופורקה עם הקמת מפקדת חילות השדה (המפקדה שקדמה למפקדת זרוע היבשה) לקראת סוף 1983. הבאנו פרק מרתק על הקמת מפקדת גיסות השריון.
ליקט וערך אל”ם (במיל’) שאול נגר
שר הביטחון פנחס לבון, הרמטכ”ל משה דיין ומפקד גייסות השריון יצחק פונדק, במסדר יום גייסות השריון הראשון – 19 במאי 1954 (ארכיון צה”ל)
מבוא
חיל השריון הישראלי החל את דרכו במלחמת העצמאות תחילה כשירות משוריינים (שמ”ש) של פלמ”ח שהוקם ב-24 בפברואר 1948. בראש השירות הוצב יצחק שדה. ב-31 במאי מונה יצחק שדה לעמוד בראש חטיבה 8 היא חטיבת שריון הראשונה של צה”ל. כוחותיה גויסו ממקורות שונים: אנשי הצבא הבריטי, מתנדבי חוץ לארץ, עולים חדשים, אנשי “ההגנה” והפלמ”ח ולוחמים מיחידות אחרות. החיל כלל 2 טנקים מסוג קרומוול שנגנבו מהצבא הבריטי וכ-10 טנקי הוצ’קיס מיושנים. בהתקפת השריון הראשונה כבש גדוד 82 את שדה התעופה לוד.
חטיבה 7 (בפיקודו של שלמה שמיר) הוקמה לא כחטיבת טנקים, אלא כחטיבה משוריינת, ובתום מלחמת השחרור נשארה חטיבת השריון הסדירה היחידה אשר כללה את גדוד 79 משלה, גדוד 9 מחטיבת הנגב כגדודי חרמ”ש וכן גדוד 82 (טנקים) מחטיבה 8. החטיבה, בית הספר לשריון ויחידות המילואים של השריון הוכפפו אז תחת פיקודו של קצין חיל ראשי בדרגת אל”ם. לאחר זמן מה פוזרו הגדודים והופעלו כצג”מים (צוות גדודי משוריין). לקראת שנת 1954 הוחלט לחזור למבנה חטיבתי ואז הוקמו גם חטיבות המילואים המשוריינות חטיבה 27 וחטיבה 37, ומפקדת החיל הפכה למפקדת גיסות השריון תחת פיקודו של האלוף חיים לסקוב. מפקדה זו התקיימה עד להקמתה של המפח”ש, ואז גם הוחזר תפקידו של קצין השריון הראשי (קשנ”ר).
חשיבותו של החיל להכרעת המערכה מצאה את ביטויה לאורך השנים, כאשר החיל הווה גורם מכריע בהשגת ניצחון מול צבאות ערב, שנהנו מיתרון מספרי ולעתים גם מיתרון בכמות התחמושת) בשורה של מלחמות: במבצע קדש (1956) הובקעו מערכי חי”ר בשטח פתוח, במלחמת ששת הימים (1967) הובקעו מערכי חי”ר ושריון מחופרים ובמלחמת יום הכיפורים (1973) התרחשו קרבות שריון-בשריון שנחשבים הגדולים שהתרחשו מאז מלחמת העולם השנייה. מצביאי שריון ישראלים זכו להערכה רבה על תמרונים מזהירים בסיני וברמת הגולן. האלופים ישראל טל ומשה פלד (“מוסה”) אף זכו להנצחה בקיר “מצביאי השריון הטובים בהיסטוריה” במוזיאון השריון בפורט נוקס.
טנקי שרמן אם-1 וזחל”מים במסדר יום גייסות השריון הראשון – 19 במאי 1954. ברקע מחנה עמנואל (הצילום: לשכת העיתונות הממשלתית)
מדוע הוקמה מפקדת גיסות השריון
אל”ם (במיל’) בני מיכלסון
במחצית השנייה של שנת 1953 התנהלו דיונים במטכ”ל לגבי ארגון צה”ל. באותה עת שלט המטכ”ל באמצעות הפיקודים המרחביים, לצורך הפעלת הכוח והחיילות לצורך בניין הכוח. אולם שיטה זו הגבילה את גמישות המטכ”ל בהפעלת הכוחות בעת מלחמה בעיקר בכל הנוגע להעברת כוחות מחזית לחזית. מצב דומה, בעקרון, לתקופה שלפני הקמת המדינה לגבי מחוזות ההגנה (ואז הפך הפלמ”ח לכוח הנייד המרכזי אשר אפשר ריכוז מאמץ בגזרה ספציפית). וכן בתקופת מלחמת העצמאות כאשר הוקמו החטיבות על בסיס מרחבי: כרמלי, גולני, קרייתי, עציוני…. ועל מנת ליצור כוח מרכזי הוקמו חטיבות השריון 7 ו-8. באופן דומה הוחלט בנובמבר 1953 להקים כוח מרכזי משוריין ונייד אשר יאפשר למטכ”ל לרכז עוצמה בחזית הנדרשת בלא תלות בפיקודים המרחביים.
על כן הוחלט להקים את גיסות השריון אשר יהוו כוח משוריין ונייד שישמש אמצעי מרכזי לריכוז מאמץ ועתודה מטכ”לית. מפקדת גיסות השריון אשר הוקמה ב-15 בפברואר 1954 הייתה אחראית הן לבניין הכוח בעל האופי השונה מאלה של הפיקודים המרחביים והן להפעלתו בעת מלחמה. כשכאלה היו גיסות השריון במעמד שווה לחיל האוויר ולחיל הים. כמפקד גיסות השריון הראשון מונה אל”מ יצחק פונדק.
תפיסה זו עמדה למבחן בכל המלחמות העוקבות:
- במלחמת סיני – מפקד גיסות השריון האלוף חיים לסקוב גם בנה את הכוח וגם השתתף בהפעלתו במלחמה כמפקד אוגדה 77 אשר מפג”ש הייתה מפקדתה.
- במלחמה על המים ואחר כך במלחמת ששת הימים – האלוף ישראל טל היה באותו תפקיד.
- במלחמת יום הכיפורים – האלוף אברהם אדן, גם בונה הכוח וגם מפקד אוגדה 162 באמצעות מפג”ש.
- במלחמת שלום הגליל – האלוף משה בר כוכבא, גם בונה הכוח וגם מפקד גייס 479.
שריוניות “סטגהאונד” במסדר יום גייסות השריון הראשון – 19 במאי 1954. (הצילום: לשכת העיתונות הממשלתית)
מפקדי גיסות השריון
ההקמה והארגון של גיסות השריון
מתוך הספר “סוסים אבירים” של עמיעד ברזנר
הארגון והמבנה של סדר הכוחות המלחמתי של צה”ל נבחן בשנת 1953 ונקבעו בהם כמה שינויים. העיקרון השליט בתכניות לארגון החדש היה הוצאת חלק מהיחידות המקצועיות מהחטיבות, הקמת ריכוזים של היחידות המקצועיות ברמת הפיקוד והחיל המקצועי והקצאתן בחירום ליחידות הלוחמות. היה זה פתרון שנטה להעדיף את הצד המקצועי על פני הכוננות המידית וההיכרות הקבועה בין הכוחות הלוחמים והדרגים המסייעים והמשרתים. למרות שינויים אלה לא חל שינוי עקרוני בחטיבות החי”ר, והגדרתן כעוצבות יסוד נשארה בעינה. שינוי נוסף, המעיד על הגידול בהיקף הכוחות של צה”ל ועל הקושי של הפיקודים המרחביים לפקד על כמה מאמצים אופרטיוויים הייתה ההחלטה על הקמת מפקדות לחמש אוגדות משימתיות. השינויים היו אמורים להתחיל בשנת העבודה 1954/55 ולהסתיים כעבור שלוש שנים.
כוחות היבשה של צה”ל, נחלקו לפיקודים אופרטיוויים שהיו מופקדים על מרחבים מוגדרים ושלפקודתם עמדו כוחות לוחמים ויחידות שירותים שונות, ולמפקדות מקצועיות, שהיו מופקדות על תחומים מקצועיים מוגדרים. מבנה זה נקבע בסוף 1949 ועד דצמבר 1953 לא חלו בו שינויים. ההחלטה על הקמת גיסות השריון, שהתקבלה בדצמבר 1953, חרגה מהתפיסה הארגונית המקובלת. מפקדת גיסות השריון (גי”ש) שהוקמה, הייתה מפקדה מדגם חדש – מפקדה ייעודית. המפקדה החדשה, שפיקדה על כוחות לוחמים ושירותים שונים, לא נשאה באחריות מרחבית ושימשה סמכות מקצועית עליונה לגבי השריון. במובנים של ריכוז מקצועי ופיקודי התקרבה המפקדה החדשה למעמד של חילות האוויר והים אך הייתה רחוקה מהאוטונומיה שהוענקה לחילות אלה, והמשיכה להיות חלק בלתי נפרד מכוחות היבשה וכפופה למטה הכללי. למרות זאת, הקמתה הייתה בבחינת מהפכה שהשפיעה על ארגון השריון ועל תפעולו. בפעם הראשונה בתולדותיו המיוסרים של השריון אפשר היה לרכז את כל מרכיביו תחת פיקוד מפקדה אחת, שבראש מעיניה עמדו, הקידום והפיתוח של הכוחות המשוריינים. הסמכויות הרחבות יחסית, שהוענקו למפקדת גי”ש בהשוואה למקשנ”ר, היו אמורים לאפשר לה להתגבר על המכשולים שפגעו בשריון קודם לכן. עיקרי סמכויותיה היו:
היא שימשה כמפקדה ממונה על כל יחידות השריון הסדירות ובמילואים, על בסיס ההדרכה ועל הסדנה הגיסית; הוענקה לה שליטה רבה יותר בכוח-האדם וסמכות לוויסות ולקידום ; אחריות לתכנון ולתיאום האימונים והקורסים במערך השריון ; יכולת להעביר ולווסת רק”ם בין יחידות השריון ולקבוע את סדר העדיפות לתיקונו.
הקמתה של מפקדת גי”ש והארגון החדש של השריון, לא היו החידושים היחידים שהתחוללו בשריון. נלווה אליהם שינוי מהפכני נוסף – בוטל הדרג הפיקודי של חטיבת השריון כעוצמת יסוד בעלת הרכב קבוע של כוחות, וגדודי השריון הוכפפו ישירות למפקדת גי”ש החדשה. השיטה החזויה להפעלת השריון במלחמה התבססה על מפקדות טקטיות, שבזמן שלום לא פיקדו על כוחות, ואשר קיבלו תחת פיקודן מהרמה הגבוהה כוחות לוחמים ומסייעים (וכנראה גם משרתים), בהתאמה למשימה המוטלת עליהן. ארגון זה הביא למהפכה בתפיסה המקובלת לגבי תפעול חטיבת השריון, כפי שנקבעה בסוף שנת 1949. עד כה החטיבה הייתה עוצבת יסוד, שנכללו בה כל המרכיבים הדרושים לניהול מבצעים עצמאיים מוגבלים. הארגון החדש של השריון למלחמה התבסס על ניצול גמיש של הכוחות, תוך התאמתם ליעדי הלחימה והשגת חיסכון בכוח. אחד היתרונות המידיים שנבע מכך ושהיה חשוב, עקב הירידה הצפויה בהיקף המתגייסים לצה”ל, היה הצמצום בכוח-אדם שהושג מביטול המפקדות הקיימות של חטיבות השריון.
ארבע פלוגות טנקים, שלוש פלוגות חרמ”ש ופלוגת סיור במסדר יום גייסות השריון הראשון – 19 במאי 1954 (ארכיון צה”ל)
יסודותיה של השיטה החדשה לתפעול השריון במלחמה נעוצים בתפיסות הארגון והתפעול של כוחות שריון, שהיו מקובלות ונהוגות בדיוויזיות השריון של צרפת ושל ארצות-הברית. דיוויזיות השריון האמריקניות, שהוקמו במלחמת-העולם השנייה, הושפעו מהמבנה של דיוויזיות השריון הגרמניות. בכל דיוויזיית שריון אמריקנית היו שתי מפקדות טקטיות, שנועדו לפקד על מבצעים מגוונים בהרכב בלתי קבוע של כוחות שהוקצו
להן (ב-1943 נוספה מפקדה טקטית שלישית). מלבד ההתרשמות מהישגי השריון הגרמני היה בכך גם ביטוי לתפיסת העולם האמריקנית ששמה דגש על ייעול ועל ניצול מתואם של הכוח, שכולו היה נייד, ועל גמישות בהפעלתו ובהתאמתו למשימות.” כוחות השריון הצרפתיים, שהוקמו לאחר מלחמת-העולם השנייה, אורגנו וצוידו במבנה הדומה לשריון האמריקני. אף שהנשק האטומי כבר היה בנמצא, בתקופה זו צבאות המערב היו מאורגנים ובנויים במבנים שתאמו את הלחימה במלחמת-העולם השנייה, ולכן יכלו לשמש דגם לבנייה ולארגון של השריון הישראלי. ההצעה למבנה החדש הצביעה על שחיקה בהשפעה של יוצאי הצבא הבריטי, שהייתה בשיאה כאשר אורגן צה”ל במהלך מלחמת העצמאות ובתקופה שלאחר סיומה, ועל עליית קרנם של קצינים, שבשנות ה-50 הראשונות, קנו ניסיון וידע בקורסים בחו”ל ומתוך לימוד עצמי.
אי אפשר לנתק את התמורות בכוחות השריון מההערכה האופטימית ששררה בסוף 1953 – סיכוי מועט לפריצת מלחמה בשנים הקרובות. רק צבא, שאינו מאוים כמלחמה קרובה, יכול להעדיף את ההתכוננות לטווח הארוך על פני הכוננות המידית ולהתחיל בשינוי ארגוני עמוק, שמשמעותו פירוק המערכת הארגונית הקיימת ובניית יחידות שיאורגנו ויפעלו במבנה שלא נוסה קודם לכן. שינוי נוסף – סמנטי, שנעשה במקביל לשינויים הגדולים, היה החלפת ראשי התיבות של חיל שריון, שעד עכשיו היו חי”ש, לחש”ן.
ההחלטות העקרוניות על השינויים היו טעונות עדיין השלמה בעבודת מטה מרובה, בדיונים, בבירורים ובהחלטות על פרטי הארגון החדש ועל אופן ביצועו. כדי לגבש קווים ברורים ביחס לארגון ולתפעול של גיסות
השריון היה צורך להבהיר תחומים כמו: הגדרת תפקידי המפקדות והיחידות; הגדרת סמכויות פיקוד הדרום ביחס להפעלת כוחות שריון לצורכי תעסוקה וכוננות; שיבוץ קצינים; העברת מחנות; פירוק יחידות ומפקדות והקמה של גופים חדשים. ההקמה הרשמית של גיסות השריון הייתה ב-15 בפברואר 1954, אך המעבר למבנה ולארגון החדש היה תהליך שהחל עוד בתחילת ינואר ונמשך כמה חודשים. המבנה החדש של השריון, כפי שהלך והסתמן בדיונים, התבסס בחלקו על יחידות קיימות ובחלקו על יחידות שתוכננו להקמה בשנים הבאות, (עד 1958), והיה כדלקמן:0י
- מפקדת גיסות שריון סדירה.
- שלוש מפקדות של צוותי קרב חטיבתיים, שתיים מהן סדירות ואחת במילואים.
- ארבעה גדודי טנקים : שלושה במילואים (אחד מהם מיועד לסיוע לחי”ר) ואחד סדיר.
- שלושה גדודי חרמ”ש: שניים במילואים ואחד סדיר.
- גדוד סיור במילואים, שפלוגה אחת שלו תהיה סדירה.
- שני גדודי מט”נים (משחיתי טנקים) במילואים.
- חמש פלוגות סיור אוגדתיות במילואים.
- יחידת דמיי טנקים במילואים.
- בסיס הדרכה מספר 5.
- סדנה גיסית.
המבנה והארגון של גיסות השריון עד סוף 1954
המבנה של גיסות השריון בשנת 1954, וכתוצאה מכך פעולות הארגון המידיות, היו כדלקמן :
- המערך הסדיר – הקווים שהסתמנו בארגון המערך הסדיר תאמו את המגמות שלפיהן פעל צה”ל בתקופה של ירידה במספר המגויסים וצמצום תקציבי : השגת חיסכון על-ידי ייעול והגברת הכוח הלוחם תוך צמצום בשירותים. עד לארגון החדש היו במערך השריון הסדיר שלוש תקורות גדודיות (9, 79 ו-82), שתחת פיקודן היו שש פלוגות סדירות (ארבע חרמ”ש ושתיים טנקים). החל בתחילת 1954 כלל המערך הסדיר של גיסות השריון שתי תקורות גדודיות (גדוד 79 הסדיר פורק) ותחת פיקודן היו שבע פלוגות. מספר פלוגות הטנקים גדל משתיים לארבע, ומספר פלוגות החרמ”ש ירד מארבע לשלוש. על אף הגידול במספר הכולל של הפלוגות לא היה צורך בתוספת כוח-אדם לגיסות השריון (מבחינה תקנית, פלוגת חרמ”ש הייתה שוות ערך לשתי פלוגות טנקים – פלוגת חרמ”ש סדירה כ-162 חייל, פלוגת טנקים סדירה כ-82 חייל).
המבנה והארגון של המערך הסדיר היו כדלקמן:
א. מפקדת גי”ש – הקמה וארגון על בסיס מפקדת חטיבה 7 ומפקדת קשנ”ר.
ב. שתי מפקדות של צוותי קרב חטיבתיים – הקמה וארגון על בסיס המפקדות של החטיבות 7 ו-27, שיפורקו.
ג. גדוד 82 – תוספת שתי פלוגות טנקים סדירות (סה”כ ארבע פלוגות טנקים).
ד. גדוד 9 – תוספת פלוגת חרמ”ש סדירה מגדוד 79 שיפורק (סה”כ שלוש פלוגות).
ה. גדוד סיור 135 – הקמה וארגון על בסיס הפלוגה הסדירה מגונדת סיור 17 ופלוגות המילואים מגדוד סיור 124, שיפורק.
ו. סדנה גיסית – הקמה וארגון במתכונת של גדוד חימוש, על בסיס פלוגת הסדנה הסדירה 699 של חטיבה 7 ועוד השלמות במילואים.
ז. פלוגה ניסית חי”ק 353 – הקמה וארגון על בסיס פלוגת הקשר 353 של מפקדת חטיבה 7.
ח. מחנה מפקדת גי”ש – הקמה וארגון על בסיס מחנה מפקדת חטיבה 7.
ט. היחידות הסדירות של הסיוע הארטילרי וההנדסי שהיו בחטיבה 7 הוצאו מגיסות השריון והועברו לחיל התותחנים ולחיל ההנדסה.
- מערך המילואים– מלבד ביטול מפקדת חטיבה 27, והקמת גדוד 79 במילואים, לא חלו שינויים מהותיים ביחידות המילואים. מערך המילואים של גיסות השריון כלל את היחידות הבאות:
א. גדוד טנקים 277 (מחטיבה 27).
ב. שני גדודי חרמ”ש – 278 (מחטיבה 27) וגדוד 79 (מחטיבה 7), שבוטל כגדוד סדיר והוחל בהקמתו במילואים.
ג. גדוד חרמ”ן – 279 (מחטיבה 27).
ד. פלוגת סיור 77 (מחטיבה 27). מאוחר יותר הועברה הפלוגה לגדוד סיור 135.
ה. יחידת דמיי טנקים 193.
ו. היחידות החטיבתיות של חטיבה 27 והשלמות המילואים של חטיבה 7.
מפקדת גיסות שריון
אף שהתקבלה החלטה עקרונית לרכז את כל השריון תחת פיקוד מפקדה אחת, היק צורך להגדיר במדויק את סמכויות המפקדה החדשה ואת תפקידיה, בזמן שלום ובזמן מלחמה. נראה שאחד הוויכוחים היה בנושא כפיפות המפקדה. הרמטכ”ל דיין גרס כי גוף שעיקר תעסוקתו קשורה בבניית הכוח, חייב להיות כפוף לראש אה”ד. הגדרה כה גורפת של כפיפות לא הייתה מעשית, מפני שלמפקדת גי”ש היו תחומי פעולה רבים, שאה”ד לא יכול היה לעסוק בהם כמפקדה ממונה. לאחר בירורים, נוסחה הכפיפות של מפקדת גי”ש לאה”ד: “מפקדת גיסות שריון תתואם ותכוון בעבודתה על ידי מטכ”ל/אה”ד.” מאוחר יותר זכה המעמד המיוחד של גיסות השריון לביטוי כפיקוד ייעודי, על-ידי העלאת תקן המפקד מאלוף משנה ל”אלוף משנה או אלוף” וזכות להשתתף בישיבות המטה הכללי, כאשר הרמטכ”ל יורה על כך.
על מפקדת גי”ש הוטל לפעול בתחומים רבים. היא הייתה מפקדה מקצועית לשריון (כולל: ייעוץ למטכ”ל ולחילות אחרים, פיתוח תורה, הדרכה ושליטה על כוח-האדם החילי ועל טיפוחו); ומפקדה הממונה על כל יחידות השריון (תכנון וביצוע האימונים, הצטיידות, גיוס והקפדה על כוננות). תפקידיה בחירום היו לארגן את כוחות השריון בצוותי קרב ולהעביר אותם לפיקודים, יחד עם יחידות שירותים ; להתפצל לשניים: למפקדת קשנ”ר, שתמשיך לפקד על מערך ההדרכה, ולמפקדת אוגדה שתפקד על כוחות שריון שיוקצו לה ועל כוחות אחרים. ביצוע התפקיד האחרון נדחה ולא הגיע לכלל יישום בתקופה הנדונה, אף שהוחלט על כך עקרונית.
סגל הפיקוד של מפקדת גי”ש כלל קצינים שנלקחו ממפקדת חטיבה 7, ממפקדת קשנ”ר ומחילות צה”ל האחרים. תפקידיה היו מיזוג של מפקדה שפיקדה על יחידות רבות ושל מפקדה מקצועית. המטה היה מורכב משלושת האגפים המקובלים במפקדות של צה”ל (אג”ם, אפסנאות ושלישות), כאשר כל אגף, בתחומו, עוסק במכלול התפקידים שמפקדת גי”ש הייתה אחראית להם. בכירי המפקדה ותפקידי אגפיה היו כדלקמן:
- מפקד גי”ש – יצחק פונדק. על נסיבות מינויו למפקד גי”ש עמדנו לעיל. פונדק עבר קורס מ”פים שריון בצרפת, אך גם הוקיר את הידע המקצועי ואת הניסיון שהצטברו בשריון לפני כן. אי לכך ראה את תפקידו ביצירת התנאים והמסגרת הכוללת לפיתוח תורת תפעול השריון, כאשר בפיתוח התורה, עיבודה וניסויה עסקו מיטב הכוחות המקצועיים. שיטה זו מצאה את ביטויה המרבי בתפעול צוות א’, כפי שנראה בהמשך.
- סגן מפקד גי”ש. עם הקמת מפקדת גי”ש המשיך מיכאל צ’צ’יק, שהיה סמח”ט 7, לכהן כסגן מפקד גי”ש. נראה שמינוי קצין חסר רקע והכשרה שריוניים לתפקיד זה הוערך כבלתי-מתאים, ובהתחשב בניסיונו המועט של מפקד גי”ש מונו לתפקיד זה קצינים בעלי רקע שריוני. ההיצע המוגבל של קצינים המתאימים לתפקיד זה לא ענה על הציפיות וגרם לסיבוכים רבים. העדפת הרקע המקצועי למינויים אלה לא הביאה בחשבון את המשקעים ואת היחסים האישיים שנוצרו בעבר ושכרה יצא בהפסדה.
הראשון בין הסגנים היה שמואל גורודצקי, שעד אמצע 1953 היה מח”ט 7. הוא החל לכהן כסגן מפקד גי”ש במחצית השנייה של 1954 וסיים את תפקידו בינואר 1955. לפי דברי פונדק, הסיבה לתקופת כהונתו הקצרה הייתה שאיפתו של גורודצקי להיות מפקד גי”ש, שגרמה לכך שהוא ניצל את היעדרו של מפקד גי”ש בסוף דצמבר 1954 ובתחילת ינואר 1955 (הוא נסע לסיור ולהשתלמות בשריון בשוייץ, בבריטניה, בצרפת ובאיטליה), וניסה להשתלט על גיסות השריון. אחריו מילא תפקיד זה משה (מונדק) פסטרנק, שעד סוף 1953 היה קצין שריון ראשי והיה אחד המועמדים לתפקיד מפקד גיסות השריון. נראה שמינוי זה, נכפה עליו למורת רוחו, והוא מילא אותו ללא התלהבות יתרה.
- אג”ם – מופקד על תחומי הכוננות, המבצעים, ההדרכה והתורה. כלל את הקצינים הבאים : קצין אג”ם – דן (פרדיננד) רוהטין, שהיה קצין אג”ם של מפקדת קשנ”ר, וקצינים עוזרים: מודיעין, הדרכה, קשר, וקצינים מקצועיים לטנקים, לנט”ר ולסיור.
- אגף אפסנאות – מופקד על כל תחומי התחזוקה של יחידות השריון והציוד המקצועי המיוחד לשריון; פוקד על הסדנה הגיסית. האגף כלל את הקצינים הבאים : קצין אפסנאות/טכני – יעקב הוברמן (שיפוני), שהיה קצין טכני במפקדת קשנ”ר; קצין תכנון רכב א’ וקצינים עוזרים בנושאי חימוש והספקה. כעבור זמן נקבע שבמפקדת גי”ש יהיה קצין אפסנאות בתפקיד מלא, ומאיר נצר מונה לתפקיד זה.
- אגף שלישות – מופקד על תכנון, חלוקה ורישום של כוח-האדם (תוך היעזרות במדור כוח-אדם 3 שבשלישות הראשית), משמעת, חינוך וסעד. האגף כלל את הקצינים הבאים : קצין שלישות – אליעזר רדזינר, וקציני רפואה, סעד, דת
