12 בפברואר 2017- מיפגש רעים-משולם (מנחם) רטס (כרמל) ז”ל – גיבור מלחמה

 אל”ם (במיל’) שאול נגר

“אם אין מדברים על המת – הוא מת, ואם מדברים עליו – הוא חי”, כך נכתב בפתח חוברת זיכרון שהוכנה לקראת מפגש רעים מרגש לזכרו של סא”ל משולם מנחם רָטֶס כרמל ז”ל, ואשר חולקה לבאי הערב ביד לשריון. ואכן חבריו הרבים ובני משפחתו, קצין השריון הראשי תא”ל גיא חסון, לוחמים ומפקדים מחטיבות 7 ו-188 כיום באו ליד לשריון ביום 9 בפברואר 2017, לספר על משולם רטס, שכונה בפי חבריו “רָטֶס”, ולקיים את זכרו, כדברי המימרה לעיל.

החוברת לזכרו של משולם רטס ז”ל, 1973-1935

ערב הזיכרון לסא”ל משולם מנחם רטס כרמל ז”ל התקיים ביוזמת בני משפחתו וחבריו משירותו הצבאי. סגל עמותת יד לשריון בראשות המנכ”ל תא”ל (במיל’) חנן ברנשטיין, נרתם בהתלהבות לארגון וביצוע הערב המוצלח. הנחה את הערב מיודענו תנ”צ בדימוס אליהוא בן- און. להקת חיל החינוך הנעימה בכמה שירים, ובהם “מילים יפות מאלה” של עידן רייכל, “כשתבוא” של אהוד מנור (לחן בועז שרעבי).

מפגש רעים לזכרו של סא”ל משולם רטס ז”ל באולם המרכבה

משולם (מנחם) רטס (כרמל) ז”ל – גיבור מלחמה

סא”ל משולם כרמל (רטס), 14 במאי 1935 – 9 באוקטובר 1973, היה מפקד גדוד 71 במהלך קרבות הבלימה ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים, שבמהלכם נהרג. על מעשיו ופיקודו במהלך הקרבות באזור הר חרמונית הוענק לו לאחר מותו עיטור העוז, על ידי הרמטכ”ל מרדכי (מוטה) גור.

משולם, בן מרים ושלמה, נולד ביום י’ באייר תרצ”ה בצ’רנוביץ שברומניה ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1949. אמו ואחיו השתקעו בחיפה והוא למד בכפר הנוער הדתי בכפר-חסידים. אחרי-כן למד בבית-הספר התיכון-מקצועי “אורט”, במגמה של מסגרות מכנית, וסיים את לימודיו בבית-חינוך בלימודי ערב. הוא היה אוהב חיים, פעיל ונמרץ, אדם שמח ויודע לשמח אחרים. מטבעו היה ישר ובעל מצפון, דרש תמיד אמת וצדק ולא היה מוכן להתפשר ולנהוג בניגוד לצו מצפונו.

משולם התגייס לצה”ל במחצית מארס 1953 ומאז הקדיש את חייו לצה”ל ולחיל השריון. הוא היה שותף להקמתו ולבניינו של החיל וראה אותו בהתפתחותו, מחיל קטן, שסייע לכוחות הרגלים, ועד שהפך לחיל העיקרי של כוחות היבשה. משולם היה שותף להכנסת כלים חדשים ומשוכללים לשירות הפעיל ולהקמת דורות רבים של לוחמים. בתקופת שירותו בחיל השריון מילא תפקידים רבים והשתתף בכל הקורסים השונים להכשרת קציני שריון. לאחר שהשתלם בקורס לקציני שריון מונה לתפקיד מפקד מחלקה. כמ”מ בדרגת סגן, הוליך את מחלקתו בקרבות לכיבוש סיני במבצע “קדש”. אחרי-כן השתלם בקורס קציני מודיעין ושימש כקצין מודיעין גדודי וכקצין מבצעים בגדוד טנקים. אחר כך נשלח לקורס מפקדי פלוגות ולאחר שסיים את הקורס בהצלחה הועלה לדרגת סרן ומונה לתפקיד מפקד פלוגה. כמו כן מילא תפקיד של קצין מטה במפקדת גייסות השריון. בשנת 1961 הועלה לדרגת רב-סרן וכעבור שנתיים מונה לתפקיד סגן מפקד גדוד הטנקים 46. בשנת 1965 סיים בהצלחה את לימודיו במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה (פו”ם). במלחמת ששת הימים השתתף כסמג”ד בקרבות כיבוש סיני. אחרי שהסתיימו הקרבות שירת עם הגדוד בסיני ובתחילת שנת 1968 מונה לתפקיד מדריך ראשי (מד”ר) במתקן האימונים של חיל השריון בצאלים (כיום באלי”ש). בנובמבר 1969 הועלה משולם לדרגת סגן-אלוף וקיבל לפיקודו את גדוד טנקים 46 בסיני. היה זה אותו גדוד שבו לחם כסמג”ד במלחמת ששת הימים. משולם עמד בראש הגדוד בתקופה הקשה של קרבות מלחמת ההתשה. במארס 1971 מונה לתפקיד סגן מפקד חטיבת טנקים בסיני, שהייתה אחראית לאבטחת תעלת סואץ וחצי האי סיני, במסגרת מפקדת הכוחות המשוריינים בסיני. אחרי תקופת שירות ארוכה בסיני הועבר לבית-הספר לשריון ומונה לתפקיד מפקד קורס מפקדי פלוגות, שהוא הקורס השני בחשיבותו במסגרת חיל השריון. בשנת 1973 היה מפקד קורס קציני שריון, הקורס הבכיר בחיל השריון. משולם מילא בחיל השריון תפקידים רבים ומגוונים. הוא היה מפקד יחידות שדה, קצין מטה ביחידות שדה וקצין מטה במפקדת גייסות השריון. כמו-כן שימש כמדריך בבית הספר לשריון. בתפקידיו ביחידות השדה הצטיין ביכולת פיקוד ובכושר מנהיגות. הוא היה איש מקצוע מעולה, בקי בלוחמת שריון ומפקד קפדן, שדרש מחייליו ביצוע מושלם של תפקידיהם. היחידות בפיקודו ביצעו את כל המשימות שהוטלו עליהן בשלמות ובדייקנות והגיעו להישגים מעולים באימונים ובפעילות המבצעית. בתפקידי מטה הצטיין בכושר ארגון וביכולת ניהול, כשהיה אחראי להפעלתן של יחידות גדולות. הוא הקפיד על פרטים קטנים וגרס כי השמירה על סדר ומשמעת קפדנית היא ערובה להצלחת היחידה בשדה הקרב. משולם רכש ידע רב בתורת חיל השריון, בהפעלת הטנקים ובתורת הלחימה. הוא גם ידע להקנות את הידע שרכש לחייליו ולחניכיו בקורסים. חייו של משולם נעו בשני מסלולים מקבילים. האחד שירותו בצה”ל, בחיל השריון, והשני, חייו בקן המשפחתי החם, שהקים לאחר שנשא לאישה את חברתו אילה. הוא התוודע אליה כשהיה במוסד של “עליית הנוער” ולאחר שהתחתנו הקימו את ביתם בבאר-שבע. בשנת 1959 נולד בכורו רהב, בשנת 1964 נולדה בתו טלילה ובשנת 1970 נולדה בתו הצעירה סיגל.

עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים קיבל רטס פיקוד על גדוד 71 שנוצר ערב המלחמה מחיילים מבה”ד 1, מדריכים מבית ספר לשריון ומדריכים מבסיס צאלים. במהלך קרבות הבלימה ברמת הגולן, בקרב באזור הר חרמונית, ביום י”ד בתשרי תשל”ד 9 באוקטובר 1973, נהרג משולם תוך כדי הלחימה. על פי הקלטה של הקרב, בעת שרטס דיבר בקשר נפגע הטנק שלו והוא נהרג. על מעשיו בקרב זה, פיקודו והבלימה העיקשת של כוח השריון עליו פיקד הוענק לרטס עיטור העוז על ידי הרמטכ”ל מרדכי (מוטה) גור.

הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בבאר-שבע. השאיר אחריו אישה, בן, שתי בנות ואח.

בתיאור המעשה בתעודת העיטור נאמר: “סא”ל משולם רטס ז”ל פיקד על גדוד טנקים בגזרה הצפונית של רמת הגולן. למרות התנאים הקשים הצליח לנהל קרב הגנה יעיל ועיקש, ומנע את נפילתם של מוצבי הקו ואת כיבוש משק אל-רום. ב-9 באוקטובר 1973 הוביל את כוחו המדולדל להתקפת נגד חזיתית בסורים, שהצליחו לחדור באזור הר חרמונית. תוך כדי יצירת מגע עם האויב נפגע ונהרג. סא”ל משולם רטס ז”ל פיקד על כוח לא מגובש בתחילת הקרב, אולם תוך כדי לחימה הצליח לגבשו ולהפיק ממנו את מלוא היכולת הקרבית, כשהוא משמש דוגמה אישית באומץ לבו, בקור רוחו ובאופטימיות שלו. על מעשה זה הוענק לו עיטור העוז“.

על גדוד 71 במלחמת יום הכיפורים

גדוד 71 של השריון הוקם בחיפזון רב – יום וחצי בלבד לפני פרוץ מלחמת יום כיפור – ונמחק בתוך ארבעה ימי קרבות. שנים אחר כך משחזרים שישה מהלוחמים את אותם ימים, קרב אחר קרב, עד שלא נותרה ברירה אלא לפזר את הטנקים שנותרו בין שאר היחידות. הלוחמים הם בני ברץ (63), עו”ד מומחה למשפט מסחרי מתל אביב, קצין המבצעים של הגדוד; עמיר נאור (64), איש קבע לשעבר וכיום פנסיונר מסביון, מפקד טנק; שי קנטור (61), איש נדל”ן מכרמי יוסף, נהג טנק הסמג”ד; פרופ’ עמי פישמן (61), תושב כפר סבא, מנהל אגף נשים ויולדות בביה”ח “מאיר”, מפקד טנק; נסים אלפיה (62), איש תקשורת ומערכות מידע מקיסריה, קצין הקשר הגדודי; ויוסי ברמן (63), מנהל בחברת ציוד משרדי ממודיעין, נהג טנק המג”ד.

כתבה על הגדוד, בשם “הרגע שבו הגדוד נגמר”, ראו כאן, בכתבה מיום 22 בספטמבר 2015:

http://www.israelhayom.co.il/article/315613

החוברת לזכרו של משולם רטס ז”ל

במלאות 30 למלחמת יום הכיפורים, בשנת 2003, פנתה אילה רטס אלמנתו, במכתב לחבריו ועמיתיו, וביקשה מהם להביע בכתב את חוויותיהם המשותפות. יותר מעשרים חברים לנשק ואחרים כתבו ודבריהם משובצים בחוברת הזיכרון הנאה והמרגשת. להלן כמה ציטוטים מהחוברת:

רטס היה גבר שבגברים. חייל לוחם בכל רמ”ח אבריו. הוא היה מנהיג. הייתה לו כריזמה מיוחדת במינה. הוא היה איש מקצוע. ידע את הטנק ואת טכניקות הירי. ידע את תורת הלחימה. הוא לא היה מאלה שנתנו לכופף אותם, הוא היה עמוד פלדה יציב ואיתן, הוא היה עמוד האש שהלך בראש המחנה.

אביגדור קהלני, מג”ד 77 במלחמה, ליד רטס

רטס היה אחד הקצינים שהטביעו את חותמם עליי ועל המשך שירותי בצה”ל ובשריון במיוחד. רטס לפני הכול היה חבר אמיתי, חברותו לא הייתה תלויה בדבר ולא נבעה מאינטרס כזה או אחר. לב רחב היה לו והבנה עמוקה למצבים אנושיים שאפשר לפנות אליו בכל נושא. רטס היה מנהיג מלידה ולכן ללא כל מאמץ מיוחד הצליח להניע את הכפופים לו.

עמוס כץ, קיבל את הפיקוד על גדוד 71 אחרי נפילת רטס

אודה ואתוודה, שבמבט ראשון הוא לא נראה לי כל כך מתאים כמחליף לתפקיד המיועד, שהיה תפקיד יוקרתי, מבוקש ושמור לאותם קציני שריון הטובים שבטובים והמיועדים לקידום בכיר. אבל האמת שעוד באותו שבוע, טרם שחזרנו לבסיס, גיליתי בטעותי בגדול, ונוכחתי שהקצין הזה – שהתנהגותו צנועה ומטעה מכך – הקצין הזה מצויד בהמון ניסיון פיקודי וקרבי, בעל מנהיגות וסמכות טבעית, בעל ידע מקצועי בכלל, בשריון ובטנקים בפרט.

אמנון אופק, איש ארטילריה תחת פיקוד רטס

חמישה ימים היו לי עם רטס, חמישה ימים מלאים. אין כל דרך אחרת בה יכולים אנשים להכיר זה את זה כמו בקרב, תחת אש. אין כל דרך אחרת בה ייחשף אדם בדמותו האמיתית כמו חמשת הימים בהם היינו יחד, באינטנסיביות שהיינו. אילו הייתי צריך לבחור מחדש אדם, להעביר איתו חמישה ימים שכאלה, לא הייתי מהסס, רטס היה הבחירה שלי.

בני ברץ, הקמב”ץ בגדודו של רטס

בבוקר 9 באוקטובר, בקרב ההכרעה הקשה ביותר, בו הייתה נתונה החטיבה, פקד עליו יאנוש לתגבר את עמק הבכא בשלב הקריטי של הלחימה. משולם עם מספר טנקים בודדים, תמרן ותקף בחזית הלחימה, כדי ליצור מגע ולמנוע מהאויב, שהיה במספר טנקים עדיף, לעלות על עמדות כוחותינו. משולם לחם בראש הכוחות באומץ ובנחישות בלתי נלאית, תוך שהוא מודע לסיכון הרב בביצוע משימה זו.

אילן סהר, קמ”ן 7 במלחמה

נקראנו בדחיפות על ידי יאנוש לעזוב את עמדותינו באזור חרמונית ולתפוס עמדות מול עמק הבכא, כדי לעזור לגדוד 77 לבלום מאמץ עיקרי של כוחות שריון סורי. תוך מספר דקות נתקלנו בטנקים סורים שהסתננו במעלה ואשי שברק, והחל להתנהל קרב פנים-אל-פנים מטווח של עשרות מטרים. לאחר שהטנק שלנו השמיד טנק סורי, הרגשנו לפתע חבטה חזקה מאוד בצריח ולאחריו השתררה דממת מוות.

יוסי ברמן, נהג הטנק של רטס במלחמה

בנוסף לתרומתך העצומה במלחמות ישראל, מאז מלחמת קדש וכלה במלחמת יום הכיפורים הארורה, שבה שילמת בחייך, שמורה לך זכות גדולה בהנחת היסודות ובניין כוח השריון של צה”ל, כמו גם בגיבוש ובהתהוות תורת הלחימה שלו. הכשרת דורות של לוחמים ומפקדים צעירים, לרבות בקורסי מ”פים שבהם התחנכו ולמדו מפקדי הפלוגות ומפקדי הגדודים לעתיד, ביניהם נמנינו גם אנו. חיל השריון הטיל עליך משימה זו ביודעו כי מפקדים כמוך הם דוגמה ומופת ללמוד מהם.

יעקב לפידות ונחום זקן, חברים לנשק

רטס ידע לנסוך ביטחון באנשים ולתת להם גיבוי בלתי מסויג. המסר המרכזי לסגל הגדוד היה: אתם תתנו את הלב ואני אדריך אתכם את מלאכת העשייה. ואכן, לא היה מנחה ומורה כמוהו. בסובלנות אין קץ, בהתמדה בלתי פוסקת, בדבקות בלתי מתפשרת במטרה, כשלצד אלה נוספה חוכמת הלב שלו ותבונת המפקד, הצליח להביא את הגדוד להישגים שהציבו אותו בראש האוגדה והגיס.

יוסי אוחיון, קצין החימוש בגדוד 46

מהלך מפגש הרעם לזכרו של רטס

לאחר המפגש הראשוני בקומת התערוכות של יד לשריון, התכנסו הבאים באולם המרכבה וגדשו אותו. בזה אחר זה עלו לבמה חבריו לשירות הצבאי ולמלחמות, קצין השריון הראשי, שתי בנותיו של רטס ורעייתו אילה, נשאו דבריו וסיפרו על חייו ושירותו הצבאי. במהלך הערב הוקרנו מצגות על חייו של רטס ועל שירותו הצבאי, וכן הופיעה להקת חיל החינוך בשירים שונים, והערב נחתם בשירת התקווה.

בין הדוברים היו: האלוף (במיל’) חיים ארז, קצין השריון הראשי תא”ל גיא חסון, האלוף (במיל’) יעקב לפידות, תא”ל (במיל’) ד”ר דב תמרי, תא”ל במיל’) אביגדור קהלני, עו”ד בני ברץ שהיה הקמב”ץ של רטס במלחמה, מג”ד 71 כיום סא”ל אור וולוז’ינסקי, ואילה רעייתו של רטס.

תא”ל (במיל’) אביגדור קהלני נושא דברים על רטס ז”ל

האלוף (במיל’) חיים ארז נושא דברים על רטס ז”ל

מדברי האלוף (במיל’) חיים ארז

כשאני נזכר ברטס קורה לי דבר מוזר אני מתחיל לחייך. זה קרה לי תמיד שפגשתי אותו בחייו, הוא תמיד צחק וצחוקו היה מדבק. לראשונה פגשתי את רטס כשהיה חניך בקורס מ”פים שריון בסוף 1961, הוא פיקד על פלוגת הטנקים שקורס מ”פים התאמן איתה. כשקיבלנו סקירה על חיל השריון ומפקדיו, הוזכר שמו כמ”פ מצטיין, מקצוען, כשריונר קשוח שפלוגתו היא הפלוגה הטובה ביותר בגדוד 82. בגמר הקורס שובצתי לגדוד 82, פגשתי שם חבורת מפקדים מיוחדת שהיו מראשוני חיל השריון, ורובם לחמו במלחמת סיני ב-1956: שמואל גורודיש המג”ד; רותם, נתקה ורטס המ”פים; ישקה בר מ”פ המפקדה; זהבי הרס”ר; שמאי קפלן הקמב”ץ. כל אחד מהם וכולם ביחד רשמו פרק חשוב בהיסטוריית הגבורה של חיל השריון וצה”ל, והם כבר לא איתנו, מהם שנפלו בקרב ומהם בנסיבות אחרות. אם יש לקדוש ברוך הוא חיל שריון, זה היה הגדוד הטוב ביותר שלו. הגדוד התאפיין במשמעת קשוחה שנדרשה ממפקדיו ומחייליו, ברמתו המקצועית והמבצעית הגבוהה, אך גם באווירה של שיתוף פעולה, חברות וחדוות יצירה.

לרטס היה חלק חשוב ביצירת תחושת החברות והרצון להיות ביחד גם לאחר שעות הפעילות. מהר מאד למדתי את תכונותיו הנוספות, מעבר למה ששמעתי עליו בקורס מ”פים – חבר, בחור עליז ושמח שמדביק את כולם בסביבתו באווירה הטובה. מהר מאד נוצרו בינינו יחסי חברות, ואני, שהייתי “ילד חוץ בשריון”, מצאתי ברטס  מפקד שמוכן לסייע, להדריך, לעזור ולייעץ ולמדתי ממנו רבות.

הרקע המשותף שלנו – שנינו לא נולדנו בארץ, היינו בני אותו גיל – קרב אתנו עוד יותר. בהמשך הצטרף אלינו גם נתק’ה ניר שגם הרקע שלו היה דומה לשלנו. נהגנו לנסוע יחד בימי חמישי ולבלות בתל אביב, ובדרך חזרה שרנו כול הדרך שירים רוסיים והעליזות הייתה בשיאה.

היו גם קרבות ומלחמות – המערכה על המים מול הסורים, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים, שבה נפל רטס בקרב גבורה, כשהוא מוביל את גדודו בהתקפת-נגד מול השריון הסורי. בכול תפקידיו כמפקד בשדה הקרב, גילה מנהיגות ואומץ לב בולטים והיה מופת לחייליו. עיטור העוז שהוענק לו לאחר נפילתו, על לחימתו ומנהיגותו כמג”ד במלחמת יום הכיפורים, הוא ההוכחה לכך.

סא”ל משולם רטס ז”ל, היה מפקד מצטיין, גיבור מלחמה וחבר יקר. כך נזכור אותו.

קצין השריון הראשי תא”ל גיא חסון נושא דברים על רטס ז”ל

מדברי סא”ל אור וולוז’נסקי – מג”ד 71

גדוד 71 הוקם ערב מלחמת יום הכיפורים, 1973, על בסיס מפקדים ולוחמים מענף אימון מתקדם בחטיבה 460, בשילוב אנשי מדור תותחנות ונט”ר, צוערי בה”ד 1 ומדריכי באלי”ש בצאלים. יומיים לפני המלחמה קיבל הגדוד פקודה להתייצב. הגדוד שנבנה תוך יומיים כמעט מאפס התייצב עם טנקים של חטיבה 179 בגזרת צפון רמת הגולן וחבר לכוחות חטיבה 7. לוחמי הגדוד, בפיקוד המג”ד רטס ז”ל, הגנו בגופם בחזית רמת הגולן, מול הכוחות הסורים הפורצים. הגדוד הוציא מכלל פעולה את חטיבה 68 הסורית ואת 50 הטנקים שלה.

במהלך אותם קרבות, בעת שלחם כתף אל כתף עם גדוד 77 בפיקודו של אביגדור קהלני, נפגע הטנק של רטס והוא נהרג. במהלך יומיים אלה נפגע למעשה כל הפיקוד הבכיר של הגדוד, שהיה ראשון בכל מקום ונתן דוגמה אישית יוצאת דופן.

לאחר ארבעת הימים הקשים של תחילת המלחמה פוזר הגדוד למשימות ההגנה, עד שהוקם מחדש במהלך המלחמה על ידי סא”ל עמוס כץ, והיה שותף ללחימה במזרעת בית-ג’אן ובמובלעת הסורית. לאחר המלחמה שוקם הגדוד והצטרף רשמית לחטיבה 188.

מאז ועד היום גדוד 71 מוצא עצמו בכל גזרות הלחימה, ממלחמת של”ג בפיקודו של אלוף אייל בן ראובן, ועד “צוק איתן” בפיקוד סא”ל ניר רוזנברג. גם במלחמות אלה ספג הגדוד אבדות, אך המורשת שלו – שנבנתה מאותה מלחמה באוקטובר 1973 – ממשיכה ללוות אותנו עד היום, לנסוך בנו גאווה, ולהיות לנו זרקור של ערכים ודבקות במשימה.

את דרכי בגדוד התחלתי כלוחם בשנת 2000, וכיום אני סוגר מעגל כמפקד הגדוד. מורשת הגדוד עומדת לנגד עיניי בכל עת. כשפנו אלינו האנשים הנפלאים שיושבים פה, נרתמנו בחפץ לב למימוש ערב זה.

בשנים האחרונות עסק הגדוד לא מעט בהנצחת הלוחמים ולימוד המורשת. עוד בהיותי סמג”ד הקמנו חדר מורשת המשולב במועדון רווחה, כדי שחיילי הגדוד יספגו את ממורשתו. בשנת 2015 ביוזמתו של מפקד הגדוד אז סא”ל ניר רוזנברג, ערך הגדוד ערב מורשת לכבוד כוח כץ, לראשונה מאז מלחמת יום הכיפורים, בשילוב הגדוד ולוחמיו. במהלך 2016 בפיקוד של סא”ל ברק צ’רני וביוזמתם של אנשי גדוד 71 הראשון, שהיו תחת פיקודו של סא”ל משולם רטס, התממש ערב נוסף, מרגש ומלא מורשת וגאווה, שבו נפגשו לוחמי הגדוד לאחר 40 שנה.

ביום כניסתי לתפקיד, בקיץ 2016, קיים הגדוד יום מורשת, מדרום לחרמונית באזורי הקרבות. ביום זה סיפרו לוחמי הגדוד משנת 1973 ללוחמי הגדוד משנת 2016 את מורשת הקרב והגבורה מאותו מרחב שבו נערכו הקרבות, ושם מעל עמק הבכא, אוחדו לראשונה לוחמי גדוד 71 בפיקוד רטס עם לוחמי גדוד 71 בפיקוד עמוס כץ.

השבוע החל תרגיל של גדוד 71 שימשך גם בשבוע הבא, ולאות הערכה החלטתי לשנות את אותות הקריאה בקשר של הפלוגות המבצעיות, ולהתאימן לאותות הקשר משנת 1973, בדיוק כפי שהמג”ד רטס עלה בקשר כדי לפקד על כוחותיו.

פלוגה כ’ – “כנסת”,

פלוגה ל’ – “לעז”

פלוגה מ’ – “מדריד.

נמשיך לשמר מורשת זו של דבקות במשימה, דוגמה אישית ואהבת הארץ גם להבא. וכפי שאמר בני ברץ, קמב”ץ הגדוד במלחמה – “גדוד 71 היה קצר בימים אבל עתיר בגבורה”.

אין גאה ממני להיות כאן היום עם לוחמי הגדוד, ולהוקיר את זכרו של רטס המג”ד הראשון.

תודה רבה.

אילה רטס, אלמנתו של משולם ז”ל, נושאת דברי תודה בסיום הערב

משולם רטס – האדם מאחורי המדים

בעת שירותו הצבאי שלח רטס מכתבים לאשתו, בתקופת הכוננות שלפני מלחמת ששת הימים ובהזדמנויות אחרות. להלן כמה מהם השופכים אור על האדם הרגיש והבעל האוהב.

13 ביוני 1967

לאילה והילדים שלום רב.

אני מרגיש מצוין רק קצת מעוניין במים, גלידה ודברים נוספים שאני אוהב ולא ניתן להשיגם כאן. כאן חם מאוד למרות שיושבים על שפת התעלה וכפי הנראה נשב הרבה זמן. אם את בוודאי מעוניינת לדעת כמה זמן אני אשאר כאן, אני איני יודע. מה שלומכם, אני מאוד מתגעגע ומעוניין לקבל מספר מילים מכם. ד”ש לכולם ובעיקר לאימי, אני מקווה שהיא מרגישה טוב.

בעצם את ילדה רעה, מדוע את לא כותבת לי? אני בכל הזדמנות כותב לכם.

19 באפריל 1970

לשמנה שלי שלום.

אני יודע את הרגשתך כאשר אני צריך לנסוע אך האמיני כי הרגשתי אינה שונה משלך, אך בעניין זה אין מה לעשות. איך אומר סוקרטס – מה זה שנה לעומת הנצח. “עוד תראי עוד תראי כמה טוב יהיה בשנה בשנה הבאה”.

באהבה מנחם

(מכתב זה כתב רטס לאילה בזמן שהייתה בהריון עם בתם סיגל)

מילים יפות מאלה

מילים ולחן: עידן רייכל

זה לא אומר שאני לא אף פעם
זה רק עכשיו, אז תחכה
ואז אבוא כשיעבור הזעם
ואז אחזור – כשיתבהר.
זה לא אומר שאני לא חושבת
עליך בכל יום, כל שעה
עדיין אין שלווה ואין את השקט
כי בכל מקום עולה מולי דמותך.

גם אם קשה לי להגיד מילים יפות מאלה
גם אם לא מצאתי דרך להגיד שלך
תדע עכשיו שרק אותך אני אוהבת
תדע בלב אני תמיד איתך
תדע אני תמיד, תמיד איתך

זה לא אומר שכך ואין אחרת
זו רק סופה ביום חולף
ואז תראה איך כשתזרח השמש
אשוב אליך מן הגשם השוטף.
גם אם קשה לי…

כשתבוא

מילים: אהוד מנור
לחן: בועז שרעבי
כשתבוא
ביום מן הימים,
ימים שנחתמים
בקצה תפילה.
כשתבוא
נגיש לך פרחים,
פרחים שנפתחים
ללא מילה.
ואם תהיה עייף
ואם בעצב תתעטף
נשיר לך בשקט
נשיר לך ברוך –
ונחכה, ונלטף
עד שתצטרף
ואז נשיר ברון
נשיר ברון.
כשתבוא
הביתה מן הקור
הביתה אל האור
הלב ירעד.
כשתבוא
מבעד לדמעות
תבחין באותיות
לחופש נולד.
ואם תהיה עייף…

שיר סיום – “הוא פשוט שריונר”

לצפייה בצילומים מהערב, ראו כאן:

https://goo.gl/photos/MMxUVZXaZYaBaptR9