החלל האחרון: יצחק דרקסלר, שנפצע קשה במלחמת יום כיפור והקדיש את חייו להנצחת חללי צה”ל החרדים, נפטר בצהרי שבת במרכז הרפואי שיבא בתל השומר – 45 שנה לאחר שהטנק שבו נלחם ספג פגיעה ישירה של טיל ברמת הגולן.
בשבועות האחרונים סבל דרקסלר מסיבוך של הפציעה הקשה, ומצבו הידרדר. הלווייתו תצא היום (א’) בשעה 13:00 מבית ההלוויות שמגר בירושלים, להר המנוחות בגבעת שאול.
יצחק דרקסלר התגייס ליחידת הנח”ל החרדי (בגלגולה הראשון), ובשירות המילואים שלו לחם בשריון, כתותחן בטנק צנטוריון (בחטיבה 679 בפיקודו של אל”ם אורי אור) שנפגע בקרבות הבלימה נגד הסורים בגולן. הוא הצליח לחלץ עצמו מהכלי הבוער כשהוא סובל מכוויות בכל חלקי גופו, ולאחר אשפוז ממושך בבית החולים, שכלל יותר מ-70 ניתוחים ושיקום ארוך, הוכר כנכה מלחמה בשיעור של 95%.
הביא למהפך
כאדם חרדי ששילם מחיר אישי כבד כל כך בשדה הקרב, הפך דרקסלר לאחד מסמלי המלחמה ההיא. הוא גדל בבני ברק, היה ממייסדי ההתנחלות החרדית עמנואל ובשנותיו האחרונות גר בעיר אלעד והקדיש את חייו להנצחת חללי צה”ל החרדים, שזכרם לעתים נשכח. בנוסף היה שותף להקמת “הנח”ל החרדי” הנוכחי – גדוד נצח יהודה.
שר הביטחון, אביגדור ליברמן, צייץ בטוויטר: “בשבת נפטר יצחק דרקסלר, שלחם במלחמת יום הכיפור ונפצע קשה כשכוויות מכסות את כל חלקי גופו. בחור ישיבה שעזב את תלמודו ואישה הרה ויצא לשירות מילואים להגן על העם והארץ. גם אחרי שנפצע לא נשבר ועודד בחורי ישיבה אחרים להמשיך ולהתגייס”. הוא חתם במילים: “אלו גיבורי האומה שלנו. אני מצדיע לך”.
יצחק דרקסלר נולד וגדל בבני ברק. למד ב”חיידר” של חוג חתם סופ”ר החסידי ובישיבת ערלוי הירושלמית. לאחר מלחמה – עם 80% כוויות בכל חלקי הגופו – הוא החל את מלחמת חייו האמיתית, המאבק על חלקם של החרדים בצה”ל.
בראיון נרחב שהעניק ל-ynet ביום הזיכרון לפני שמונה שנים, סיפר על מלחמתו להנצחה ושימור זכרם של חללי חיילי הנח”ל החרדי שסיפוריהם נופלים לתהום הנשייה – הן בציבוריות הישראלית והן בקרב מגזרם. בעקבות הכתבה החליטו באגף הנוער והנח”ל ובאגף לשיקום משפחות חללים לפעול לשינוי המצב הנוכחי, כולל אפשרות להקצאת תקציבים.
ל-ynet סיפר אז כי עודכן בעניין על-ידי אנשי אגף הנוער והנח”ל, שבין היתר גם מטפחים את גדוד “נצח יהודה” – הנח”ל החרדי. לדבריו, נמסר לו כי הכוונה היא להביא להנצחה ראויה של חללי היחידה, כולל בגלגולה הקודם (אז שירת בה דרקסלר עצמו) – “ולא רק באחזקת מצבות וקברים”. היה זה אחד הניצחונות בקרבות הגדולים של חייו.
“קיוויתי שזה יעזור, אבל לא ידעתי כמה מהר זה יהיה”, אמר דרקסלר, שקיבל את ההודעה מאגף הנוער והנח”ל ימים ספורים לאחר פרסום הכתבה. “אני בהחלט מקווה שאנחנו על המסלול הנכון בדרך להקמת מפעל הנצחה ראוי שיכבד את זכר החללים”.
“מפעל הנצחה” של איש אחד
דרקסלר היה “מפעל הנצחה מהלך”, וזכר בעל-פה את סיפורי הנופלים, חי אותם מחדש בכל יום. “זה נפל בבקעה וזה יצחק טובל הי”ד, קיבל את עיטור המופת בקרב על המזח, בו קפץ על רימון והציל את הלוחמים במקום”, סיפר בראיון. “13 חללים יש מהנח”ל החרדי על גילגוליו ועוד חרדים ששירתו במסגרות אחרות ואין שום דבר חרדי שינציח אותם”, טען.
דרקסלר היה כאמור מבוגרי הנח”ל החרדי במתכונתו הראשונה, גרעין שפעל מתוך היישוב החרדי קוממיות. “כולנו היינו בוגרי ישיבות חרדיות ללא יוצא מן הכלל”, סיפר בראיון ההוא. “לא שוליים, לא נוער נושר, אלא מיטב בני המגזר. בבוקר היה עיתון ‘המודיע’, ליד המיטה שהרב משה חיים שיינפלד דאג לו. ורב היישוב הרב בנימין מנדלסון זצ”ל, רבה של קוממיות ומחסידי חסידי גור בימים ההם טיפח אותנו. הוא דאג לשמור על יחסי קירבה ואהבה עם חיילי הגרעין, ולהעביר לנו שיעור תורה באופן קבוע. בשבתות חופשה מהצבא, היו חלק מהבחורים מעבירים שבת בישיבה. באים לשם עם המדים והקיטבג ומתקבלים בחום ובחיבוקים. זו הייתה ההוויה החרדית של הימים ההם”.
במקביל. הקדיש מזמנו לטובת פעילות ציבורית לגיוס מי “שתורתם אינה אומנותם”, כהגדרתו. השאיר אחריו שישה ילדים – מהם שניים שבחרו במסלול צבאי – ונכדים רבים.
יהי זכרו ברוך
