יעד מבצע צוק איתן חייב להיות השמדת כל תשתיות אש חמאס ומניעת התעצמותו בעתיד; לא הפסקת אש ותקופת שקט נוספת, לא הפסקת סיבוב הקרבות הנוכחי, אלא הפסקת התהליך הסיבובי – המשדרג את חמאס בעקבות כל הפסקת אש – על ידי ניתוץ הדרגים המבצעיים, הלוגיסטיים, הרעיוניים והפוליטיים של חמאס.
יורם אטינגר (מאתר ישראל היום, 14 ביולי 2014)
תותח של צה”ל באימון על גבול עזה. צילום: אי.פי.אי
יעד צוק איתן חייב להיות שיקום תדמית ההרתעה של ישראל, המעורערת מאז החתימה על הסכמי אוסלו. הסכמים אלו הובילו להכלה – במקום להשמדה – של תשתיות הטרור המתעצמות של הפלסטינים ושל חיזבאללה. במקביל למחוות ישראליות טריטוריאליות, דיפלומטיות וכלכליות חסרות תקדים, ושחרור סיטונאי של טרוריסטים, מתמידה הרשות הפלסטינית בחינוך לשנאה (פס ייצור של טרוריסטים), בהפרת הסכמים ובהריסת התשתית הארכיאולוגית בהר הבית – ביטוי לכרסום תדמית ההרתעה.
תדמית ההרתעה חיונית שבעתיים לנוכח הצונאמי הערבי הרותח ועליית מפלס הטרור האיסלאמי במזרח התיכון, הרואה בנכונות לוותר, להתפשר ולסגת ביטוי להססנות, לחוסר ביטחון ולחולשה המתדלקים את הטרור. לדוגמה – רצח כ-3,000 איש ב־11 בספטמבר 2001 היה תוצאה של רפיסות אמריקנית מול גל טרור איסלאמי – החל ברצח 300 חיילי המרינס בשגרירות ארצות הברית ובמפקדת המרינס בביירות ב־1983 ועד רצח 17 מלחים אמריקנים בנמל עדן בשנת 2000.
את עוצמתו חסרת התקדים חמאס חב להתנתקות 2005, שהביאה להשתלטותו על כל רצועת עזה, לאיום ממשי של חמאס על שלטון מחמוד עבאס ביו”ש ולערעור הביטחון האישי והלאומי של תושבי ישראל. את עוצמתו חסרת התקדים חיזבאללה חב לבריחה חסרת האחריות (להבדיל מפינוי אחראי) מדרום לבנון במאי 2000, אשר קדמה לוויתור חסר תקדים שהוצע לערפאת ביולי 2000 בקמפ דיוויד, ויחד שפכו שמן על מדורת מהומות ערביי ישראל באוקטובר 2000 והתפרצות האינתיפאדה השנייה באותו חודש.
את שורשי הטרור הפלסטיני חסר התקדים אפשר לזהות בסדרת ויתורים חסרי תקדים מאז 1993, שהעבירו את הטרוריסטים הפלסטינים מסודאן, מתימן, מעיראק, מלוב, מתוניסיה, מסוריה ומלבנון ליו”ש ולעזה, ושינו את מדיניות ישראל מהתנגדות לתמיכה במדינה פלסטינית, וממדיניות של שלום מונחה ביטחון לאשליית ביטחון מונחה שלום.
לוחמה יעילה בטרור חייבת להיות התקפית וצבאית יותר מהגנתית ודיפלומטית; מניעתית ולא תגובתית; כוללת, בלתי פרופורציונלית ומתמשכת ככל הנדרש ולא נקודתית, מרוסנת ומוגבלת בזמן. עליה לשאוף לביטחון ארוך טווח ולא תתבסס על נוחיות קצרת טווח; שתקדם את הסיכוי לשלום ולא תהיה משועבדת ל”תהליך שלום”; שתהיה נכונה לשלם כל מחיר למיגור הטרור, כולל לוחמה בחממות הטרור ולא רק בשלט רחוק. אסור לחשוש מקריאת תיגר על מדיניות ודעת הקהל בעולם ויש להתמיד במלחמה להשמדת תשתית הטרור, ולא במלחמת הרתעה או התשה.
