אל מול מנהרות הרוע ואל מול רקטות הרשע המאיימות עלינו, חובה לעמוד איתן. שכחנו איך לומר זאת, ולפעמים אף קשה לנו לחוש זאת: אבל אנחנו צודקים. בסיפור העצוב והנורא הזה, אנחנו צודקים. מה שנותר לנו לעשות בימים הבאים הוא להיות גם חכמים.
ארי שביט (מאתר הארץ, 24 ביולי 2014)
ארי שביט
כתום המערכה יישאלו שאלות קשות. האם עשתה ישראל ככל יכולתה כדי לנצל את שנות השקט הנדירות לקידום תהליך מדיני? האם נזהרה ארצות הברית שלא להותיר חלל אסטרטגי אחרי קריסת יוזמת ג’ון קרי? האם העריכה מערכת הביטחון נכונה את האיום הגלום בחמאס ואת האפשרות שיבחר בעימות? האם העניקה החברה הישראלית לצה”ל את הגיבוי שהוא היה זקוק לו כדי להיערך כהלכה למלחמה? האם החיידק הטורף של התקינות הפוליטית העביר את השמאל הרחוק על דעתו? האם הדימום והכאב של השבועות האחרונים גרמו לדמוקרטיה הישראלית להיהפך לצרת אופקים, אטומה וחסרת סובלנות?
בבוא השעה, על כל השאלות הללו נידרש לתת תשובות לא פשוטות.
אבל כעת, כאשר לוחמינו מותקפים מלפנים ומאחור, יש לשאול שאלות אחרות, יסודיות: מול מי אנחנו נלחמים, על מה אנחנו נלחמים, והאם אנחנו צודקים.
מול מי אנחנו נלחמים? מול ארגון פאשיסטי, המטיל אימה על תושבי עזה, מדכא נשים, נוצרים והומואים ובז לערכים של דמוקרטיה, חירות וקידמה.
מי שמראה שמץ של סלחנות כלפי החמאס משתף פעולה עם עריצות דתית קנאית ואפלה. עמוס עוז דיבר על ניאו-נאצים ישראלים? אנשי החמאס הם ניאו-נאצים פלסטינים. הם הפכו את חבל הארץ הפלסטיני הראשון שזכה לחירות (יחסית) למעוז של טוטליטריות. הם תקפו את ישראל שוב ושוב במשך כעשור. הם דחו על הסף כל ניסיון ישראלי למנוע את ההסלמה הנוכחית. הם התעקשו לירות אלפי רקטות על אוכלוסייה אזרחית.
הם עיצבו אסטרטגיה מתוחכמת אך זדונית, שלה שתי מטרות: להרוג יהודים חפים מפשע ולגרום לכך שצה”ל יהרוג פלסטינים חפים מפשע. ארגון הטרור הרצחני שהשתלט בכוח הזרוע על רצועת עזה ב-2007, תוך כדי הוצאה להורג של יריבים בני עמו, הוא ארגון של פושעי מלחמה. בשום פנים ואופן אסור לאפשר לו לנצח במערכה הקשה הזאת, ובשום פנים ואופן אי אפשר להראות אמפתיה לרוע שהוא מייצג.
על מה אנחנו נלחמים? על הבית. העם היהודי הוא עם חסר בית, אשר עשה את הבלתי אפשרי והקים לעצמו בית. מדינת ישראל היא נס. אסור לוותר על הנס, אסור לסכן את הנס, ואסור לקבל את קיומו כמובן מאליו. כאשר כוחות חשוכים מנסים לכלות אותו, חובה להגן עליו. כאשר כוחות צבועים ומתחסדים מנסים להחליש אותו, חובה לחזק אותו. סביבנו רוחש איום חדש וגדול של הכאוס הערבי המוסלמי. על חומותינו צובאים אויבים המבקשים את נפשנו.
לכן מה שטייסי חיל האוויר הישראלי עושים כעת הוא לאפשר למדינה האחת של העם היהודי להתקיים. מה שחיילי גולני והצנחנים והנח”ל עושים כעת הוא לאפשר לדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון לשרוד. מה שתושבי הדרום עומדים נגדו הוא ניסיון מתועב למוטט את ביתנו על ראשנו. גם כשהתמונות מעזה הן תמונות קשות – אסור לשכוח זאת. איננו גוליית. היינו דוד, ונשארנו דוד, וכדוד אנחנו מתגוננים.
האם אנחנו צודקים? ברור. עשינו טעויות חמורות – מדיניות, אסטרטגיות, צבאיות. היינו שאננים ויהירים ופסענו בעיניים פקוחות לתוך מלכודת. אבל לא להתבלבל, חברים. לא לחצות קווים, חברות. אל מול מנהרות הרוע ואל מול רקטות הרשע המאיימות עלינו, חובה לעמוד איתן. שכחנו איך לומר זאת, ולפעמים אף קשה לנו לחוש זאת: אבל אנחנו צודקים. בסיפור העצוב והנורא הזה, אנחנו צודקים. מה שנותר לנו לעשות בימים הבאים הוא להיות גם חכמים.
