כתבה מערוץ 2 – יגאל מוסקו – החדשות – פורסם 17.3.2018
לצפייה בכתבה, ראו כאן:
האם היה החייל הפוגע דוד זרחיה , בורק’ה בר לב, שלום הוכבאום, שלמה אנשל או יצחק עשת? כנראה שלעולם לא נדע.
להרחבה על הנושא, הנה כתבה שהעליתי בעבר לאתר האינטרנט של יד לשריון:
רנו בשערי דגניה
כתב סא”ל (במיל’) מיכאל מס
גם קרב ההגנה ההרואי של מגיני דגניה א’ במלחמת העצמאות נרשם בדפי ההיסטוריה כעימות חסר סיכוי לכאורה בין הלוחם החמוש ברובה ובבקבוק מולוטוב לבין הטנק המשוריין המצוייד בתותח ובמקלעים. עימות כזה בין חיילים ואנשי הקיבוצים לבין שריוני מדינות ערב היה בקיבוץ יד מרדכי, בקיבוץ נגבה (ראה גיליון “שריון” מס’ 3) וכן בדגניה א’.
היה זה טנק מתוצרת בריטית מסוג וויקרס סימן 6 שתקף את קיבוץ יד מרדכי ונעצר. את קיבוץ נגבה תקפו מיגוון של כלי שריון ובהם טנק מתוצרת איטליה מסוג M13/40 שנעצר אף הוא על גדרות הקיבוץ, ואילו בדגניה היה זה טנק מתוצרת צרפת מסוג רנו R-35. כל השלושה הינם טנקים קלים יחסית למקובל היום אולם עבור המגינים הם היו ללא ספק מפלצות אימתניות.
רנו R-35 הינו טנק קל במשקל של כ-10 טונות המאויש על-ידי שני אנשי צוות, נהג היושב בקידמת התובה ומפקד המשמש גם כתותחן וטען לתותח בקוטר 37 מ”מ. ייצור הטנק במפעל רנו שבצרפת החל במחצית שנות ה-30 עם מסירתו לצבא הצרפתי כרק”ם ליווי וסיוע לחי”ר בתקופה שקדמה למלחמת העולם ה-2. הצבא הצרפתי המצויד בכ- 2000 טנקי רנו R-35 לצידם של טנקים כבדים יותר מסוג “שאר” B וכן סומואה S-35, לא הצליח לעמוד בפני השריון הגרמני המצויד בטנקים מוצלחים כדוגמת הפנצר מדגמים 3 ו-4. מאות טנקי רנו נפלו בידי הגרמנים אשר השכילו להשתמש בהם כפלטפורמות זולות לתותחים מתנייעים, להובלת תחמושת ועוד. מעניין לציין שטנק הרנו הינו אחיו התאום של הטנק הצרפתי מסוג הוצקיס H-39 אשר נמנה עם הטנקים הראשונים של צה”ל במלחמת העצמאות.
טנקים מסוג רנו R-35 החלו את דרכם באגן הים התיכון בשירות במסגרת גדוד 67 של טנקי מערכה קלים בצבא צרפת במהלך שהייתו בלבנון. הצבא הסורי אשר תקף את עמק הירדן היה מצוייד בטנקי רנו שמקורם בגדודים 82 ו- 85 של צבא לבנון אשר צוייד ואומן על-ידי הצרפתים לפני עזיבתם.
בוקר יום 20 במאי 1948 מצא את מגיני דגניה מודאגים בעודם רוכנים על נשקם בתעלות המגן בקטעים הצפוני והמזרחי של דגניה א’, כאשר בליבם חשש כבד בעודם חוזים בתימרות העשן מהקיבוצים שער הגולן ומסדה אשר נעזבו על-ידי חבריהם. הטנקים הסוריים יחד עם כוחות רגלים כבשו את צמח והתקדמו לעבר דגניה וקומץ מגיניה המתוגברים בשרידי המגינים של צמח.
לסיפור הגעת טנק רנו סורי לעמדת המגן ועצירתו על-ידי המגינים, גירסאות שונות המתייחסות גם לאופן בלימת הטנק ולסוג הנשק הבולם. האם נעצר הטנק כתוצאה מהשלכת בקבוקי מולוטוב אשר גרמו לבעירה ויציאת אנשי הצוות (שניים במספר), או על-ידי מטול נ”ט מסוג “פּיאט” (PIAT) או על-ידי תותח 20 מ”מ שהיה מוצב בבית ירח. היריעה קצרה מלסקור את סיפור המעשה על גירסאותיו השונות המצויינות גם בעיתון במחנה מיום 18 באוקטובר 1960, ובעיתון ידיעות אחרונות מיום 17 במאי 1963. הגדיל לעשות עיתון הארץ מיום 14 בדצמבר 1990 אשר הביא 4 טוענים שונים לעצירת הטנק. בסרט שהוקרו הערב, כבר ישנם חמישה הטוענים לפגיעה בטנק הסורי.
היטיב לתאר יובל שיאון בן קיבוץ דגניה א’ אשר חקר את סיפור הקרב בדגניה, בספרו “הטנק” בהוצאת העמותה להנצחת ראשיתה וראשוניה של דגניה: “במשך השנים…למדנו לדעת שלאמת יש יותר מזווית אחת. נוכחנו לדעת ששני לוחמים עשויים לראות את אותו אירוע ולתאר את מהלכו באופן שונה, גם אם המרחק ביניהם לא עלה על 20 מטר. די בעיקול, תעלה או עץ שהפרידו בין איש לרעהו וכבר לא ידע האחד על קיומו של חברו ועל מעשיו.”
הספר אכן מציג את כל הגירסאות ומהווה בד בבד תעודה בלתי ניתנת לעירעור של סיפור גבורתם של המגינים. באוקטובר 1991 נעשתה על-ידי מעבדות חיל החימוש בדיקה בליסטית בטנק המוצב בדגניה א’ בעקבות פנייתו של ד”ר אהרון שפירא, ממגיני דגניה אל אלוף ישראל טל. בתמצית הבדיקה צויין שבטנק השרוף נמצאה חדירה בליסטית אחת בצריח, אחת בכיפת הצריחון ורסס היקפי מתחת לאיזור הפגיעה. בחור החדירה נמצאו שרידי נחושת בריכוז גבוה. מסקנות הבדיקה הינן שהרסס ההיקפי ושרידי הנחושת בחור החדירה ביחד עם צורת החור נגרמו ממטען חלול. מימדי ההטבעה ההיקפית ועובי השריון הנחדר מתאימים לפצצת מטול מסוג “PIAT”.
מתוך טנקי הרנו אשר תקפו את דגניה, הועברו 3 טנקים לסדנה של חטיבת “הזקן”, חטיבה 8 שהחלה בהתארגנותה לקראת מבצע “לרלר” במחנה תל-ליטוונסקי (תל-השומר). אחד הטנקים שפגמיו היו מועטים, תוקן מייד והוכשר לפעולה והיה בזאת לטנק הכשיר הראשון שהועמד לרשות כוחות “ההגנה”. שני הטנקים הנותרים פורקו והושקעה עבודה רבה בתיקונם. הטנק הכשיר השתתף בהתקפה על ראש-העין בליל 11-10 ביוני 1948 אשר התבטלה והטנק חזר על הזחלים לבסיס בתל-ליטווינסקי של גדוד 82. לאחר בדיקה נמצא שמנועו התקלקל. גם ניסיונות קודמים להפעיל טנק רנו לא הובילו להצלחה. טנק רנו בעל מצמד שבור אשר מנע את היגוי הזחלים הועבר על גבי משאית למוסך הטרקטורים של קיבוץ מזרע. לאחר תיקון המצמד הוחלט לנצל את הטנק כסיוע להתקפת חטיבת גולני על משטרת מגידו בליל 31-30 במאי 1948, כ- 10 ימים לאחר הקרב על דגניה. בזמן העמסת הטנק על המשאית, שוב התקלקל המצמד (לבסוף הוחלט להשתמש בטנק בעודו על המשאית. שיריוניות עיראקיות שיצאו מג’נין, נסוגו לאחר שאנשיהן שמעו את ירי תותח הרנו.
הרנו שימש לאחר המלחמה במשך זמן קצר בבית הספר לשריון וסיים את חלקו באימון צוותים לצידו של טנק הלוקסט המצרי.
טנק רנו R-35 המקורי מוצב כיום אחר כבוד בקיבוץ דגניה א’ וטנק נוסף, מתנת צבא צרפת מוצב במוזיאון השריון בלטרון, כחלק ממכלול המתוכנן של טנקי הגבורה.
מבט נוסף: https://yadlashiryon.com/eng/eng/wp-admin/post-new.php?post_type=news
על הספר “הטנק”
זהו סיפורם של חמישה אנשים שכּל אחד מהם בטוח שהוא האיש שהכריע את מלחמת העצמאות. ההתפכחות המרה של מלחמת יום הכיפורים מסחררת את חמשת הגיבורים למערבולת של חשבון נפש נוקב. המאבק על המיתוס אינו רק מאבק אישי על הכרה ותהילה, אלא מאבק על האתוס: האם זה סיפור על גבורה או על עורמה? על מצוינוּת או על נס? המשמעות שכל אחד מהם יוצק לסיפור – וכך, לקיומו שלו – היא פעימת הרגע הנצחי בחיים זמניים וחולפים.
אסף ענברי, שספרו הביתה נחשב כבר מספר שנים לאחר צאתו לקלאסיקה של הספרות הישראלית, ממשיך לארוג ביד אמן את ההיסטורי עם הספרותי, את האמת של המעשה בתוך עולם החוויה. גיבור מלחמת העצמאות לוקח את הקוראים למסע דרמטי בעקבות אחד מסיפורי היסוֹד של ישראל.
דב אלבוים
אין הרבה ספרים כאלה. בעצם, אין בכלל ספר כזה. לא רומן, לא ממואר, לא מחקר, אלא סיפור: סיפור שיש בו עובדות והשערות, המצאה ותיעוד, מאוויי לב וסיוטי לילה, קומדיה וטרגדיה, והכול כתוב ביד חכמה, חסכנית ומדייקת מאוד. מי עצר את הטנק של דגניה? כולם ואף אחד מהם: הסיפור הוא ראשומון שמתנועע “בין מעגלות הגבורה והחפיף”, או “בין שואה ותקומה”, או בין היסטוריה יהודית מונומנטלית לבין אנשים קטנים. מה שקורע את הלב נוגע במה שמגוחך, ומה שמגוחך נוגע לפעמים במה שכמעט נשגב. אצל טולסטוי, ב”מלחמה ושלום”, מי שמעצב את ההיסטוריה אינו נפוליאון ולא הצאר ואף לא קוטוזוב המצביא הגאוני אלא האיכר פלאטון קאראטאייב. כך גם כאן.
עמוס עוז
תודה מיוחדת ליובל שיאון מקיבוץ דגניה א’ על האירוח ועל העזרה.
