בשבוע הבא, ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, תלמידים ובני נוער רבים ישמעו על סיפורי גבורה ולחימה. אין להפחית מחשיבותם של שיעורי ההיסטוריה בבית הספר, אך אלו יתעוררו לחיים אם ישולבו בסיורים באתרי הקרבות. כך יקבלו בני הנוער המחשה לגבורה ורעות, וזו תעורר בהם זיקה והזדהות
צחי דיקשטיין (מאתר ynet, 16 באפריל 2015)
הימים הם ימי אוקטובר, שנת 73′. בגבול הצפוני מתנהלים קרבות בלימה תחת התקפה סורית כבדה. בעוד שהסורים על הגדרות והדיביזיות שלהם הולכות ומתקרבות, עומדים מולם בעוז לוחמי חטיבת 188 של חיל השריון, שרבים מהם מסרו את חייהם בקרבות הקשים.
בעוד כשבוע, כאשר נציין ברחבי הארץ את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, תלמידים ובני נוער רבים ישמעו, בטקסים ובפעילויות חינוכיות למיניהן, גם את סיפורה של חטיבה 188. האבל והזיכרון משותפים לכולנו ובני הדור הצעיר יתרגשו למשמע סיפורי הגבורה וחלקם אף יזיל דמעה, אך עבור רובם יישאר סיפורה של חטיבה 188 בגדר מורשת רחוקה מעולמם.
חיילים במלחמת יום כיפור, 1973 (צילום: לע”מ)
על אף שמדובר ביום לאומי, שעל חשיבותו לכולנו – כיחידים וכאומה – אין צורך להכביר במילים, רבים מתקשים לעיתים להבין ולהרגיש את מלוא עוצמת סיפורי הקרב והגבורה, גם כאשר חלק מסיפורי הקרבות, גילויי הגבורה ותעצומות הנפש התרחשו בשנים האחרונות.
יש מי שהשכול הגיע לסף ביתם. יש מי שאיבדו את חבריהם לנשק בשדות הקרב. אבל מרבית בני הדור הצעיר נחשפים לסיפורי הקרבות והמורשת דרך דפי ההיסטוריה בלבד. עלינו למצוא דרכים יצירתיות באמצעותן סיפורים אלה יהפכו עבורם מעוד שיעור בהיסטוריה של מדינת ישראל לבסיס ערכי ליצירת דרך חיים משפיעה ומעצבת – הן ברמה האישית והן ברמה הלאומית.
אין להפחית מחשיבותם הגדולה של טקסי הזיכרון ושיעורי ההיסטוריה והמורשת הייעודים, המתקיימים לקראת וביום הזיכרון בבתי הספר, בתנועות הנוער ובעצרות הזיכרון. אולם בעיקר בעידן הגוגל והפייסבוק צריך להשכיל לשלב בין דרכים חדשות ומתקדמות לבין דרכים ותיקות ומוכרות על מנת להצליח לחדור לליבם של בני הדור הצעיר. דרכים אשר יותירו חותם עמוק, שימשיך ללוותם בחייהם בכלל וכאזרחי המדינה בפרט וודאי ישפיעו גם על בחירתם במסלולי שרות משמעותי וערכי בשנות שרותם הצבאי והלאומי.
תמונה מוחשית של גבורה ורעות (צילום באדיבות “אשכולות”)
אחת הדרכים לעשות זאת הינה באמצעות מפגש בלתי אמצעי של התלמידים ובני הנוער עם שבילי המורשת ואתרי הקרבות. כאשר יגיעו בימים הקרובים המסיירים לשטח, מלווים במדריכים, יעברו בין אתרי הקרב השונים ויראו אותם במו עיניהם, יפגשו לוחמים ובני משפחה שכולים במקום נפילת יקיריהם – אז ודאי, יתעוררו בהם זיקה והזדהות, שאף טקס או שיעור, מרשימים ככל שיהיו, לא יוכלו להעניק להם.
הם ירגישו את תוואי השטח, את נתיבי ההתקדמות וקו ההסתערות. בחלק מהאתרים אף יפנו את מבטם לאחור ויראו את הישובים, הכפרים והקיבוצים עליהם הגנו הלוחמים בגופם, במסירות נפש, וסיפורי הקרב יהפכו לכדי תמונה מוחשית של גבורה ורעות. הם יחושו את הקרקע תחת רגליהם ויצעדו בשבילי הלוחמים ויבינו בדרך עמוקה ועוצמתית עבור מה מסרו חללינו במערכות השונות את נפשם.
סיפורה של חטיבה 188, כמו סיפור הקרב של לוחמי גולני בתל פאחר וקרבות נוספים, הוא בסימן חובת “והגדת לבנך” בדורנו. במדינת ישראל הנוער שלנו חווה אתגרים והתמודדויות ייחודיות למול בני נוער אחרים בעולם. דור המשך, שיודע את מורשתו וסופג את הערכים של גיבוריו, הוא דור שידע לעצב דמות של חברה ערכית ומוסרית יותר וידע לעמוד איתן על משמר מדינתו, שאתגרים רבים עוד עומדים לפתחה.
