2 באפריל 2013: נחנכה אנדרטה של חטיבה 8 בפארק העוצבות בלטרון

אנדרטה יפהפייה המספרת את עלילות חטיבה 8 – חטיבת הזקן, חטיבת השריון הראשונה שהוקמה בצה”ל – נחשפה בטקס מרשים בפארק העוצבות שביד לשריון, במעמד ותיקי החטיבה שלחמו בתש”ח, אנשי החטיבה לדורותיה עם בני המשפחות ואורחים, והאמן גרשון הימן שעיצב אותה

אל”ם (במיל’) שאול נגר

שלט האבן של אנדרטת חטיבה 8

בצהרי יום אביבי נהדר, בתום צעדת לטרון ה-23, שבה זכו צועדי חטיבה 8 במקום ראשון מבין חטיבות המילואים, התכנסו בפארק העוצבות שביד לשריון בלטרון אנשי החטיבה מכול הדורות מאז הקמתה, ובהם גם קומץ מלוחמי תש”ח, בני המשפחות ואורחים, במעמד האלוף (במיל’) חיים ארז יו”ר עמותת יד לשריון, לחנוך את האנדרטה היפהפייה שהוקמה באתר, פרי תכנונו ויצירתו של האמן גרשון הימן. בטקס השתתפו גם אל”ם סער צור שהיה מפקד החטיבה ויזם את יום המשפחות הנהוג בה, מפקד החטיבה כיום אל”ם ארז לב-רן, אורחים, סא”ל (במיל’) מאיר ראובן יו”ר עמותת חטיבה 8, רב החטיבה כיום סא”ל (במיל’) גדעון לנגמן שניהל את הטקס, ולהקת פיקוד הצפון שהנעימה בשיריה.

“זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ה’ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ“, אמר סא”ל (במיל’) הרב גדעון לנדמן בפתיחת הטקס והוסיף: פסוק זה (תהלים קי”ח) שאותו אמרנו הבוקר בתפילת ההלל מתאים למעמד שלנו. אנו חונכים בשמחה אנדרטה לכבוד החטיבה לדורותיה. נמצאים איתנו כאן ותיקי החטיבה, לוחמי תש”ח, מפקדי החטיבה, מפקדים ולוחמים מתקופות שונות, וכמובן גם אנשי החטיבה כיום עם בני משפחותיהם. הרעיון להכנה והצבה של האנדרטה הוא לציון כול קרבות החטיבה על שני עיגולים גדולים היוצרים יחד את הספרה 8. מי שדואגים לנו כול השנה ביד לשריון בלטרון, וכמובן גם בנושא האנדרטה, הם אנשי יד לשריון בלטרון, ובזכותם אנו חשים כאן כמו בבית.

הבאנו מהדברים שנשאו בטקס וצילומים של האנדרטה היפהפייה. ראשון הדוברים בטקס היה האלוף (במיל’) חיים ארז יו”ר עמותת יד לשריון.

שרטוט שני חלקי האנדרטה היוצרים את הספרה 8

מדברי האלוף (במיל’) חיים ארז, יו”ר עמותת יד לשריון

אין הרבה חטיבות כחטיבה 8 שמאוריהן סיפור עלילה כה מפואר. אריק נחמקין מלוחמי החטיבה בתש”ח, הגיע לנהלל, שם גדלתי כילד, עם “הנמר הנוראי” שהיה בין כלי הנשק הכבדים שהיו אז לצה”ל, ובידי חטיבה 8. ואגב שני טנקי הקרומוול ששירתו בחטיבה 8 בתש”ח נמצאים כיום כאן ביד לשריון. כאן ביד לשריון אנו עוסקים לא רק בהנצחת חללי השריון אלא גם בלימוד המורשת של חללי השריון ויחידות השריון ובתוך כך של חטיבה 8. חשוב שתדעו שבהצבת האנדרטה של חטיבה 8 כאן ביד לשריון הנכם משרתים לא רק את ההיסטוריה ואת העבר אלא גם את המורשת שלאורה מחנכים את דורות השריון שיבואו ואת הבאים אלינו.

תודה לכם על כול מה שעשיתם, ועל כול מה שתעשה החטיבה בעתיד, ותודה בשם כול אלה שלא זכו להיות בין הראשונים. אני תקווה שעלילות החטיבה יוסיפו ויפארו את האתר ואת המורשת שלה.

האלוף (במיל’) חיים ארז, יו”ר עמותת יד לשריון, נושא דבריו

מדברי נפתלי ארבל, שהיה מ”פ בחטיבה בתש”ח

לפני שנים, כשהשירים היו בעלי תוכן ומשמעות, שרנו את השיר “חושלים פה” [מילים: מרים וולמן־שיר (שירטשק), תרגום/נוסח עברי: יהושע טן-פי, לחן: מיכל גלברט]:

חוֹשְׁלִים פֹּה

לֵילוֹת וְיָמִים

טַבָּעוֹת לַשַּׁרְשֶׁרֶת

אָנוּ מַשְׁלִימִים.

חוֹשְׁלִים וּבוֹתְרִים

וְרוֹקְעִים פֹּה בְּלִי הֶרֶף

מִנְיַן טַבָּעוֹת

לַשַּׁרְשֶׁרֶת פֹּה נֵרֶב

עֲדֵי תֻּשְׁלַם, עֲדֵי תֻּשְׁלַם

אנו עומדים היום לפני הגלעד של חטיבה 8, שהוא כשתי חוליות של השרשרת – זוהי שרשרת הדורות בישראל, שחושלה על ידי אבות אבותינו, והוספנו לחשלה בחיי יצירה ובמלחמות. אנחנו עומדים כאן היום, נציגי דורות של לוחמים: דור העצמאות שהקים את החטיבה, ומאז שהוקמה הייתה לחלוץ שעובר לפני המחנה, ולחמה מתל השומר עד תל אל-עוג’ה, עד לגירוש אחרון הפולשים המצרים מאדמתנו; ודור ששת הימים, שלא קדם לו שריון שהעפיל בין נקיקי סלעים, והוא עשה זאת בעוז רוח ובנחישות בדרכו לגולן; ודור מלחמת כיפור שבלם את המצרים במעברי הג’ידי והמיתלה; ודור חומת מגן, שלחם בטרור של פושעים שפגעו באזרחים, מקטן עד גדול ללא הבחנה.

לפני ימים מספר חגגנו את ליל הסדר ושרנו “שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ“. הראשון שבקש לכלותנו היה פרעה. ופרעה ועמו נעלמו בחור השחור של ההיסטוריה ואינם, וזרים מהמדבר תפסו את מקומם. אפילו שפתם אינה שפת הפרעונים. אבל אנחנו כאן, צאצאיהם של משה והנביאים, ומדברים בשפתם שהיא גם שפתנו, ואנחנו חיים בארצם שהיא ארצנו, ומשרתים בצבא שהוא המשכו של צבא יהושע ודוד והמכבים.

כשם שבצבאנו הקדום נתקיים הפסוק מספר דברים: אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה… כִּי לֹא כְצוּרֵנוּ צוּרָם וְאֹיְבֵינוּ פְּלִילִים (דברים ל”ב ל-לא) – כן נתקיים פסוק זה גם במלחמותינו. מדובר בו על יכולתנו הצבאית ועל צדקתנו המוסרית. יש שמבקשים לטעת בנו ספק בצדקת דרכנו, לכן עלינו לזכור תמיד, בעת מלחמה ובעת שלום, כי אין בעולם מעשה צודק משיבת עם ישראל לארצו, ואין בו מלחמה צודקת ממלחמתנו.

ולמעצבי הגלעד ולעושים להשלמתו: ברכת תודה מכולנו – הנה קם הגַלְעֵד ולוואי ויהיה במהרה לגיל עַד.

נפתלי ארבל שהיה מ”פ בחטיבה 8 בתש”ח נושא דבריו

הרב של חטיבה 8 כיום סא”ל (במיל’) גדעון לנגמן מנחה את טקס חנוכת האנדרטה

מדברי יו”ר עמותת חטיבה 8, סא”ל (במיל’) מאיר ראובן

אנו חברי העמותה, קומץ אנשים נדרנו נדר חלום להגשים לבנות לחטיבה, לכבוד לוחמיה גלעד שיספר רוב עלילותיה הנחנו מסד ועוד קורות המון ככל שהספיק לנו הממון כדי להשלים זו המלאכה נחוצים עוד זוזים ומעט תמיכה כדי לצרף אתכם לעושים במלאכה כמו אלה שעשו ותבוא עליהם הברכה משרד הביטחון-שהיה נכון יד לשריון ,מר ענבר שעזר לבעל החזון- הרב לנגמן גדעון לגזבר ראובן וסרמן-שעזר לממן לידידנו האמן-גרשון היימן לוותיקי החטיבה מכל הדורות רוצה אני פשוט להודות ברעות שריונאים נמשיך חלומות להגשים.

מדברי המח”ט כיום אל”ם ארז לב-רן

מכובדיי, משפחת חטיבה 8,

אני שמח לחנוך היום את האנדרטה המציינת את מורשת החטיבה, כאן באתר היפה של יד לשריון. גם פה יש לנו פרק מורשת קצרצר, בדמות טנק קרומוול של החטיבה מגדוד 82, שהוביל את הניסיון הכושל החמישי והאחרון לכיבוש משטרת לטרון מידי הלגיון הירדני בתש”ח.

מורשתה המפוארת של חטיבה 8, חטיבת השריון הראשונה של צה”ל, זוכה עכשיו לתיעוד רשמי כאן על האנדרטה, שצורתה כספרה 8, ובה חקוקים אתרי ונתיבי הקרבות של החטיבה, שעיצבו את גבולות המדינה.

במסדר שנערך לציון שנה להקמת החטיבה, בנוכחותו של יגאל אלון, אמר יצחק שדה לאנשיו כי מה שציין את החטיבה היה: “התמרון הנועז – הליכה דווקא בדרך הקשה ביותר על מנת להפתיע, על מנת להלום בהפתעה”.

בסוף דבריו אמר את ‘האני מאמין’ שלו לפקודיו:

“…בל נשכח איש את חברו, בל נחדל להיות משפחת חטיבה 8. השנה הזאת שעברה עלינו יחד לא תמחק מזיכרוני, מדמי, מלבי. ויודע אני שהשנה הזו תישאר בליבותיכם כדגל קרבי, בקריאה ליוזמה, להקרבה, להעזה”.

זו הייתה רוחו של “הזקן”, שעמדה בבסיס ההישגים של החטיבה בתש”ח ובכל מלחמות ישראל. מפקדי החטיבה לחמו בקרבות מתוך האמונה כי “בהם, בהם טמון גורל המערכה כולה”.

כך הם יצרו את מורשתה המפוארת של חטיבה 8. מורשת שנכתבה גם בדמם של הלוחמים והמפקדים שנפלו בשורותיה, שהראשון בהם נפל ב-ה’ באייר תש”ח. הם מונצחים באנדרטת החטיבה המרכזית בנתב”ג.

זוהי מורשת המתחילה בהתקפת הטנקים הראשונה של צה”ל על אדמת ישראל לכיבוש שדה התעופה בלוד. שני טנקי קרומוול, שנגנבו מהבריטים לקראת תום המנדט, כעשרה טנקי הוצ’קיס רעועים ומספר משוריינים הרכיבו את סדר הכוחות בהתקפה זו. הרכב הלוחמים של החטיבה מסמל בעיניי את אחדות העם – בני היישוב, לוחמים מהפלמ”ח ומההגנה שלחמו כתף עם כתף עם יוצאי הלח”י, שנקבצו לחטיבה תחת פיקודו של מקים הפלמ”ח יצחק שדה, “הזקן”. יחד עימם היו גם עולים, הן כאלו שלחמו בצבאות הברית והן ניצולי שואה דוברי שפות שונות.

בעקבות המורשת של החטיבה בקרבות הנגב בתש”ח סיירנו, קציני החטיבה, בסוף השנה שעברה. החיילים הסדירים סיירו בנתיב הקרבות של החטיבה במעלה רמת הגולן במלחמת ששת הימים, מסע שאותו נערוך גם עם קציני המילואים באוגוסט השנה.

גם כיום יש למורשת העבר בעיניי משמעות לחטיבה – למוכנות ולנכונות שלה ליום פקודה, כאשר נידרש לצאת ולהילחם עבור עם ישראל ומדינת ישראל, ולתמרן לתוך מדינת אויב. המורשת הזו היא ממש לא שיעור בהיסטוריה צבאית. המורשת והמסורת היא אפילו מעבר ללקחים הטקטיים שמכילים הקרבות, שהתובנות מהם יעמדו לנו כ”צידה לדרך” בתרמיל הצבאי ביום פקודה.

למול המורשת של החטיבה אנו ניצבים בענווה ומקבלים פרופורציות. פרופורציות לגבי מהם קשיים בחיכוך הקרב הכאוטי והתנגשות הרצונות, כאשר נדרשים להתמודד עם כישלונות, עם נפגעים. כאשר נדרשת מנהיגות בוטחת ונחושה להוביל בקרב. זוהי מורשת שמיוצגת כאן על ידי נפתלי ארבל והדור הענק של לוחמי תש”ח, והן על ידי אילן לבנון ואנשיו, המילואימניקים, שלחמו בשורות החטיבה בששת הימים וביום הכיפורים. זו מורשת שמלמדת אותנו על טבע האדם בקרב ומהי רוח לחימה. כול אלה כוחם יפה לימינו ולאתגרים שעוד נכונו לנו.

זוהי מורשת מפוארת של התקפיות, נחישות רבה, גמישות, יוזמה, מקצועיות (ערש השריון), חשיבה יצירתית וחדשנית מחוץ לקופסה ושל למידה מתמשכת מלקחים שלהם וגם מההיסטוריה הצבאית.

זוהי מורשת של החטיבה המעוטרת ביותר בחיל השריון, שלשלושה מלוחמיה הוענק עיטור הגבורה, העיטור הגבוהה ביותר שמעניקה מדינת ישראל.

המורשת של החטיבה כוללת את פשיטת גדוד 89 על לוד, כיבוש אזור שֹהם ואלעד (קולה), כיבוש חבל לכיש ובית גוברין, כיבוש מצודת “יואב” והשתתפות בכיבוש באר שבע. כך עיצבה החטיבה את גבול עוטף עזה של היום במבצע “אסף”, שנחשב לאחד מקרבות המופת של תש”ח. בסיום המלחמה החטיבה כבשה את מרחב פיתחת ניצנה במהלך נועז ומפתיע במבצע “חורב” – מבצע שאילץ את המצרים לשבת לשולחן המשא ומתן, ובכך הוביל לסיום המלחמה בכלל החזיתות, בסופו של דבר.

מורשת החטיבה במילואים המשיכה במלחמת ששת הימים. הסיפור שלה נשמר בסוד הרבה מאוד שנים אחרי המלחמה. גם בגלל ההטעיה שהיא חוללה בסיני וגם בזכות העובדה שהצליחו להעביר חטיבה ממוכנת שלמה מהדרום לצפון תוך כדי המלחמה.

על החטיבה הוטל לבצע את ההונאה מול הצבא המצרי במרכז סיני. המצרים “”בלעו את הפיתיון”, ואת רוב הטנקים שלהם הם ריכזו מול חטיבה 8, כולל את אלה של כוח שאזלי האימתני, ובכך השאירו את צפון סיני מדולל יחסית מטנקים. זה סיפור מדהים, שצריך שיוכר ויסופר, כי זו התחבולה שהייתה המפתח להתמוטטות הצבא המצרי ולניצחון המזהיר במלחמה. לאחר מכן החטיבה עלתה לעמק החולה, ויחד עם חטיבת גולני פרצה במאמץ העיקרי של פיקוד הצפון וכבשה את צפון רמת הגולן בקרב הגבורה הנחוש בקלע וזעורה, בואכה קונטרה במלחמת ששת הימים.

במלחמת יום הכיפורים החטיבה שניצבה מול הארמיה השלישית והגנה, עם טנקי השרמן המיושנים על מעברי המתלה והג’ידי.

כאן באנדרטה שהוקמה בפארק העוצבות ביד לשריון, ציינו גם את קרבות גדוד הסיור של אוגדה 143, גדס”ר 87, שהגרעין להקמתו הייתה פלוגת הסיור 87 של חטיבה 8. חייו של הגדוד היו קצרים, עקובים מדם ומלאי גבורה. זה הגדוד שאיתר את התפר בין הארמיות המצריות, הוביל את ההתקפה של אוגדת שרון, וחדל למעשה להתקיים בקרב השריון הקשה בליל הצליחה בחווה סינית. לאחר שפורק הגדוד נטמעו מחדש רוב שרידיו בחטיבה ומאז אנחנו אחראים על חלליו.

מורשת זו על לקחיה מחייבת אותנו, ממשיכי דרכם של לוחמי העבר. כולי תקווה כי רוח החטיבה, מורשתה, והגאווה בשייכות אליה, תעניק לנו “רוח גבית” ותדרבן אותנו אל מול הקשיים שבהם ניתקל.

ברצוני להודות לאמן ולפסל המוכשר גרשון היימן, לחברי העמותה ובראשם מאיר וגדעון, וכן למטה הסדיר ולנגדי החטיבה בניצוחו של מקס על העמדת היום הזה.

שיהיה לנו חג חירות שמח, וכנאמר בתהילים במזמור כ”ט: “ה’ עז לעמו ייתן, ה’ יברך את עמו בשלום”.

מח”ט 8 כיום אל”ם ארז לב-רן נושא דבריו

רינה אהרוני, שהייתה חובשת בגדוד 89 בתש”ח

רינה אהרוני הייתה חובשת בגדוד 89, ובעלה יורם (שאותו הכירה בלח”י) היה מ”מ החבלה בגדוד. יורם התנדב לנהוג בזחל”ם עמוס בחומר נפץ, שאותו היה אמור לפוצץ על דופן “המפלצת על הגבעה” (היא מבצר משטרת עיראק סואידן) בקרב השמיני המכריע, במקרה שלא יצליחו לכבוש אוותה בהסתערות הראשונה, שאותה הוביל מ”פ א’ יעקב גְרָנֶק (הוא “דב הבלונדיני”). לשמחתה של רינה שהשתתפה בקרב וצפתה מאחור על הזחל”ם של בעלה, המצרים נכנעו ו”המפלצת” נכבשה סוף סוף.

בדבריה בטקס שזכו לתשואות, ביקשה רינה להדגיש כי לא רק לוחמים גברים היו בחטיבה בתש”ח אלא גם נשים לוחמות.