ערב יוצא דופן של עיון ומורשת קרב של גדוד הסיור 288 במלחמת יום הכיפורים התקיים ביד לשריון ביום 24 באוקטובר 2011. במהלך הערב נמסרו דרגות סרן לבני משפחתו של סגן גיל טל (טריפון) ז”ל, שנפל במלחמה וקיבל לאחר מותו את עיטור העוז, ולאור פיקודו במלחמה על מסגרת הגדולה ממחלקה אישר צה”ל העלאה בדרגה כעבור שנים רבות.
ערך אל”ם (במיל’) שאול נגר
שנים רבות מאז מלחמת יום הכיפורים לא נפגשו לוחמי גדוד הסיור 288 שבפיקודו של המג”ד צביקה דהב (כיום אל”ם במיל’). העתים השתנו וכן מראה הלוחמים שבגרו, אך כולם זוכרים את המלחמה ושמחו מאוד למפגש המורשת, שבו הוענקו במעמד הערב דרגות סרן לסגן גיל טל ז”ל, בעל עיטור העוז על לחימתו, שהובא למנוחות בדרגת סגן.
שמו של גיל טל על כותל השמות
להלן קטע מתיאור המעשה שעליו הוענק לסגן גיל טל עיטור העוז:
כשפרצה מלחמת יום הכיפורים נשלח גיל עם יחידתו לחזית ברמת הגולן, והשתתף בקרבות הבלימה והפריצה נגד הסורים. ביום כ”ג בתשרי תשל”ד (19.10.1973), נפגע הטנק שלו והוא נהרג בקרב שריון בשריון שנערך בצומת אום-בוטנה, בדרום-מזרח המובלעת. על שגילה גבורה במילוי תפקיד קרבי, תוך חירוף נפש בקרב, הוענק לו “עיטור העוז”. וזה תיאור המעשה: ביום השני לקרבות ברמת הגולן נפגע אחד הטנקים שלנו, ומפקדו נפצע ונפל לצריח. תחת אש אויב נע סגן גיל טל ז”ל לעבר הטנק שנפגע וחילץ את מפקדו. באותו יום נפגע טנק נוסף שלנו וגם את צוותו חילץ סגן גיל טל ז”ל. מאוחר יותר, באחת ההתקפות בדרום הרמה הסורית, עלתה יחידתו של סגן גיל טל ז”ל על שדה מוקשים, וטנקים רבים נפגעו. מתוך שדה המוקשים המשיך סגן גיל טל ז”ל לנהל את הקרב עם האויב, אגב חילוץ יחידתו לאחור. מאוחר יותר נהרג באום-בוטנה. במעשיו אלה גילה אומץ לב, קור רוח וכושר מנהיגות.”
את הערב המרגש הנחה רס”ב (במיל’) אלדד אורן.
בערב השתתפו גם בני המשפחה של סרן גיל טל זכרו לברכה, בני משפחות שכולות אחרות, תא”ל (במיל’) שלמה איליה שהיה קצין המודיעין של חטיבה 205 (אגרוף הברזל), שנתן הרצאה על מלחמת יום הכיפורים בראי הזמן, תא”ל שוקי בן ענת קצין המילואים הראשי שנשא דברים, המח”ט הנוכחי של עוצבת אגרוף הברזל אל”ם מאיר בר-מאיר, תא”ל (במיל) פרופ’ משה רווח שהיה קצין הרפואה החטיבתי ולימים קצין הרפואה הראשי, ואורחים.
אל”ם במיל’) צביקה דהב מפקד גדוד הסיור במלחמת יום הכיפורים
מדברי מפקד הגדוד אל”ם (במיל’) צביקה דהב
(צביקה דהב היה במלחמת סיני מפקד פלוגת טנקי אי-אם-אקס שחברה לצנחנים במתלה, ומפקד גדוד הטנקים 95 במלחמת ששת הימים שמסגרת חטיבת השריון הראל (10) שלחמה ושחררה את ירושלים בשילוב חטיבת הצנחנים של מוטה גור)
מכובדיי!
זה מעמד מיוחד ומרגש שאנו עורכים היום, 38 שנה למלחמת יום הכיפורים. בתחילת שנות ה-70 צה”ל החליט להקים גדודי סיור לאוגדות השריון שכללו טנקים, לוחמי נגמ”שים, סיירי ג’יפים ומנהלה. הגדוד הוקם במאי 1973 באוגדה 146, בפיקודו של האלוף מוסה פלד ז’ל, מטובי החיילים והקצינים של האוגדה ופקוד המרכז. הגדוד קיבל טנקי שוט קל, נגמ”שים וג’יפים הטובים ביותר שהיו בצה”ל.
ביום הכיפורים בשעה 10:00 הוזעקנו למחנה עופר. התגייסנו ולמחרת בבוקר היינו מוכנים ליציאה. הגיוס היה מעל 100 אחוזים. ביום ראשון קיבלנו פקודה לנוע על שרשראות בציר ירושלים – רמאללה – שכם – ג’נין – צומת צמח. בזכות הצוותים הנהדרים והרק”ם החדיש הגענו בשלמות.
המצב בפקוד צפון היה לא ברור. הצבא הסורי שפתח במלחמה הגיע עד קצה הרמה ובדרך כבש את מוצבינו. הפקודה לגדוד הייתה לבצע התקפת נגד בציר המערכת – תחילת תנועה ביום ב’ בשעה 06:00. עם תחילת התנועה, כאשר הטנקים מובילים, הגענו במהירות לרמת מגשימים ומכאן התחילה המלחמה הקשה.
חטפנו התקפה אווירית סורית והתחלנו לפגוש בטווחים קצרים את טנקי האויב והחל קרב שריון בשריון שנמשך עד סוף המלחמה. נלחמנו בציר רמת מגשימים – ג’וחדר – תל פרס – צומת רפיד שזה היה הגבול לפני תחילת המלחמה.
הקושי הגדול היה הלחימה בטנקי האויב שהיו בכוחות גדולים תוך מעבר דרך הטנקים והזחל”מים של כוחותינו שנפגעו בקרבות הבלימה. המראה היה קשה ביותר. תל פרס נכבש עוד ביום שבת על ידי הצבא הסורי והם הציבו עליו טנק פי-טי-76 וקת”קים לארטילריה. לא ניתן היה להתקדם בשטח הפתוח לרגלי תל פרס בגלל הארטילריה המסיבית והמדויקת שהסורים הורידו עלינו.
בהחלטה מהירה פקדתי על פלוגת הנגמ”שים בפקודו של אמיר לוי בצרוף שני טנקים בפקודו של זיו הלוי לעלות ולכבוש את תל פרס.היו לנו נפגעים ופצועים בכוח הפורץ ולאחר שלושה ניסיונות כולל פעולה רגלית הצליחו הלוחמים לכבוש בגבורה את תל פרס.
עמוס קלרמן מ”פ הג’יפים קרא נכון את הקרב וביוזמתו הגיע מיד, פרס את הג’יפים והחל להעביר לידיעת כוחותינו את תנועת האויב שהביאה להשתקת הארטילריה הסורית. כל הלחימה באזור השתנתה ואִפשרה לגדוד לנוע לצומת רפיד לביצוע המשימה. עמוס קלרמן מ”פ הג’יפים ופלוגתו חילצו את לוחמי הצנחנים מגדוד 50 שהיו במוצבים שנכבשו בימי שבת וראשון.
עלי לציין במיוחד את שיתוף הפעולה ההדוק והתיאום שהיה לנו עם מפקד גדוד 94 מחטיבה 205 גיא יעקובזון ז”ל (לימים אל”ם) שנע במקביל אלינו בכל שלבי ההתקדמות והלחימה הקשה נגד השריון הסורי. לחימה זו ארכה כ-5 ימים. תיאום זה מנע ירי על כוחותינו ומנע אסונות.
לאחר מכן הוזעקנו לאזור הצפוני לתל מסחרה ותל חרה וביצענו עם חטיבה 4 בפיקודו של אל”ם יעקב הדר (פפר) התקפת נגד שריונאית קלאסית על חטיבה ירדנית 40 שהגיעה לתגבר את הצבא הסורי. הצלחנו להשמיד את מרב הטנקים של הירדנים והיתר ברחו. בקרב הזה נפל סגן גיל טל ז’ל.
סגן גיל טל שימש כמפקד מחלקת טנקים מצטיין, קצין מקצועי, אמיץ, קר רוח ובעל כושר מנהיגות שקיבל את עיטור העוז במלחמה זו, על הצלה ופינוי של נפגעים תחת אש.
המשכנו בלחימה והגענו עד 40 ק”מ מדמשק ושם נגמרה עבורנו המלחמה ברמת הגולן. הועברנו במבצע לוגיסטי מרמת הגולן לאפריקה ב-17 לנובמבר לתגבר את אוגדת אריק שרון, תפסנו קו באזור איסמעילייה ועזבנו אחרונים את אפריקה עם חטיבת הצנחנים 55 ב-24 בפברואר 1974.
גדוד הסיור היה מקצועי וחייליו מטובי הלוחמים של גייסות השריון. הגדוד הצטיין וביצע בהצלחה את כל המשימות בצורה הטובה והשקולה ביותר. במלחמה נפלו לנו 9 לוחמים. במעמד זה אנו חייבים להצדיע בהערצה לחיילי וקציני הגדוד החיים והמתים, הפצועים והבריאים.
לכם חיילי וקציני גדוד הסיור 288, ותיקי השריון, היו גאים על השתתפותכם ותרומתכם הגדולה במלחמת יום כיפור ותרומתכם להצלת המדינה. עליי לציין במיוחד את חייל פלוגת המפקדה בפיקודו של פנחס בר-דוד וסגנו דיין, על עבודתה הנהדרת לאורך כל המלחמה בטיפול בנו בחניוני הלילה.
אסנת, רעייתו של רמי דגני קוראת שיר ליד כותל השמות. מימין המנחה אלדד אורן
מסירת דרגת סרן של גיל טל ז”ל לבני משפחתו
לפני כשנה, ציין המנחה אלדד אורן, הוברר לנו כי למרות מעשי הגבורה שלו, גיל ז”ל הובא למנוחות בדרגת סגן. מפקדי הגדוד פעלו מול רשויות הצבא, ואכן לאחר תהליך ארוך ולא מעט קשיים, צה”ל אישר להעלות את גיל טל ז”ל לדרגת סרן ועל כך אנו מביעים את תודתנו והערכתנו העמוקה לצה”ל ולגורמי אכ”א שטיפלו בכך.
למסירת הדרגה למשפחה הוזמנו לבמה:
- לוחמי גדס”ר 288 – שני מפקדי הטנקים סמ”ר (במיל’) דוד פולק וסרן (במיל’) רמי דגני, מפקד הפלוגה רס”ן (במיל’) דב בן דב, מפקד הגדוד אל”ם (במיל’) צביקה דהב,
- מפקדה הנוכחי של חטיבת אגרוף הברזל אל”ם מאיר בר מאיר,
- בני משפחת טל: הגב’ חרמונה טריפון-טל, הגב’ תמי טל, מר זיו טל ומר הוד טל.
הדרגה על כרית מיוחדת נמסרה לבני משפחה על ידי אל”ם מאיר בר-מאיר ואל”ם (במיל’) צביקה דהב.
קריאת השיר “תמיד אוקטובר” של נתן יונתן
“תָּמִיד אוֹקְטוֹבֶּר, שְׁתִיקַת קוֹצִים וַאֲנָשִׁים
וְאֵימַת הַלַּיְלָה הַשִּׁשִׁי
כְּשֶׁהִשְׁתַּתֵּק הַשָּׁעוֹן וְחָשְׁכוּ הָרוֹאוֹת
וְהַלֵּב חָדַל וְהַטַּל אָכַל אֶת הַבַּרְזֶל
וְהַבַּרְזֶל אָכַל אֶת הַדָּם
וְהָאַלְחוּט חָתַם מִלִּים אַחֲרוֹנוֹת בְּקוֹל צָרוּד
פּוֹתֵחַ בְּאֵשׁ
וְאַחֲרֵי הָאֵשׁ רַעַשׁ וְאַחֲרֵי הָרַעַשׁ קוֹל דְּמָמָה דַּקָּה וְחוֹל
וּמֵאָז מְחַכִּים בַּחֲגוֹר מָלֵא בְּחַלּוֹן-קַיִץ אַחֵר
וְאוֹקְטוֹבֶּר שֶׁשּׁוֹכֵחַ אוֹתָם אַחֲרֵי הַקָּצִיר
וְאוֹקְטוֹבֶּר שֶׁזּוֹכֵר”.
קריאת שמות חללי הגדוד על ידי רס”ן (במיל’) צדוק מנשה
ואלו שמות 9 חיילי וקציני המילואים חללי גדוד הסיור 288 במלחמת יום הכיפורים:
- רב טוראי דב סולניצה
- סמל יהודה טרכטמן
- סמל יעקב דמינסקי
- סמל ראשון גיורא שחר
- סמל ראשון רם דיין
- סגן בנימין גדידי
- סגן גיל טריפון-טל
- סגן חנוך דור
- סרן יהונתן גוברמן.
אנשי הגדוד בהתכנסות לקראת הערב
מדברי קצין המילואים הראשי, תא”ל שוקי בן-ענת
קצין המילואים הראשי (קמל”ר) תא”ל שוקי בן-ענת הציג את מצב מצבת כוח האדם במילואים המצטמצמת עקב סיבות שונות ותהליכים בחברה הישראלית, את ההתמודדות על המשאבים, על התרופפות של מודל צבא העם והצורך אולי לעבור למצב של תגמול בולט יותר, אך בשום אופן לא למצב של צבא מקצועי שכיר ללא שירות חובה.
על הקמת גדוד הסיור 288
בשנת 1954 הוקמה המפקדה המשימתית העל-חטיבתית הראשונה בצה”ל, היא אוגדה 38. בשנת 1961 הוקמה חטיבת השריון 200 ובשנת 1973 הוקם גדוד הסיור 288. ביום הכיפורים תשל”ג חברו שלוש יחידות מפוארות אלו יחדיו ברמת הגולן לקרב גבורה ואש, כדי להשיב מלחמה שערה ולהסיר את האיום הסורי ממדינת ישראל.
מדברי סרן (במיל’) ד”ר רמי דגני, בשם רעיו לנשק
מפקדים, חברים, אורחים ובמיוחד בני משפחתו של גיל ז”ל,
אינני היסטוריון צבאי וכמדומני ששמענו ונשמע מומחים גדולים ממני על הקרבות, הגדוד, האוגדה ומלחמת יום הכיפורים. נבחרתי לשאת דברים יותר מהפן האישי ואכן זוהי זכות לי ובמיוחד ביום זה שבו מוענקת לגיל דרגת הסרן.
לפני 38 שנים התחוללה מלחמת יום הכיפורים שיש הקוראים לה גם מלחמת יום הדין. לרבים במדינה זה נשמע כמלחמה עתיקה, אי שם בין מלחמת העולם השנייה למלחמת לבנון, אך לנו, בני הדור שלי והקרובים לו, זו המלחמה הנוראית – האיומה שבה התעצבו חיינו.
בקורס קציני השריון שגיל ואנוכי השתתפנו בו היו 24 חניכים – קצינים במגמת טנק שוט, מהם נהרגו במלחמה 12 מחברינו. מבחינתי גיל ז”ל מסמל עבורי ומאחד את כולם – את בלט ודרור, בלום ועמוס, ריבק ורבים אחרים, את כולם – חברים לנשק.
עליכם לסלוח לי שהזיכרונות שלי מהמלחמה מטושטשים- אך חיות בי מספר תמונות חדות כתער. יצאנו למלחמה ממחנה עופר בשבת של יום הכיפורים. צוידנו במה שהיה וקדימה על זחלים לרמת הגולן. לא הבנו מה זו מלחמה, הרי היינו כולנו ילדים וחניכים של מלחמת ששת הימים. אני עצמי אמנם השתתפתי בימי קרב עם סוריה, וכן, במבצעי “קלחת” בלבנון, אך היו אלה מבצעים נקודתיים. אני זוכר לקראת בוקר את הנוף הנפלא והפסטורלי של רמת הגולן, כשפה ושם עולות תמרות עשן. גיל ואני התקדמנו במקביל צפונה לאורך הגבול. עולות בזיכרוני שתי תמונות, באחת – טנק נטוש של צה”ל באזור רמת מגשימים, שהיה הסימן הראשון לכך שהפעם המצב שונה ממה שהכרנו בעבר, ובתמונה השנייה – חייל קומנדו סורי מדלג בין סלעי הבזלת ומנסה לירות בטנקים שלנו, עד שפגענו בו בתרגולת של “צוות בזוקה אש”!
גיל ואני פטפטנו בקשר כשאנחנו מתערבים בינינו מי יפגע ביותר טנקים סורים, במעין תחרות שנגמרה בפציעתי. עד היום אני שומע בראשי, ואולי לא היו דברים מעולם, את גיל קורא בקשר – שהוא מגיע… אחר כך התעוררתי מעל הכנרת, ואחר כבר שכבתי בבית החולים במשך שנה שלמה. רק בסוף המלחמה אחרי שהתייצב מצבי, סופר לי על מותו של גיל, אז גם התחלתי לעכל את גודל האבדן של גיל ואת עוצמת השכול של המלחמה כולה.
כפי שסופר לי לאחר מעשה, הגעתי לבית החולים במצב קריטי. אני חב את חיי לגיל ולחברים הנוספים ששלפו אותי מהטנק והעבירו אותי למסוק שחילץ אותי לבית החולים.
ההיכרות והחברות שלי עם גיל התחילה בקק”ש, יחד באותו אוהל ובאותו הצוות – במיוחד בעת השלמת השדה ב-302. תרגלנו מארבי שריון, אכלנו חול, גירזנו את הטנקים בארבע לפנות בוקר, וגם נתפסנו ישנים בשמירה. גיל רעי, זוהי הזדמנות קצת מאוחרת להתנצל, כי האמת שאני הייתי הראשון שנתפס ישן בשמירה. עליתי למשפט אצל אורי אוֹר וקבלתי ריתוק. יומיים לאחר מכן נתפסת אתה בשבירת שמירה, וכיוון שהפעם נדרש עונש מרתיע סולקת מהקורס. אני זוכר איך ישבנו על תלולית של חול, כשאתה כבר לובש מדי א’ בדרך אל מחוץ לקורס. ניסיתי לנחם אותך שאתה בר מזל, תשתחרר לפנינו, אבל אתה אמרת: “מה פתאום, אין דבר כזה”, הבטחת שתחזור ותצלח את הקורס פעם נוספת, ואמנם חזרת להשלמת השדה הבאה, וסיימת בכבוד את הקורס. כזה אדם היית, לוקח את הדברים ברוח טובה, בספורטיביות, בעבודת צוות, בבגרות ובאופטימיות.
אחרי השחרור מהצבא הייתה לנו זכות להצטרף לגדס”ר הראשון וכנראה גם האחרון, בתולדות צה”ל. המילואים הראשונים שלנו היו בקיץ עת הוקם הגדוד כחלק מאוגדה 146. במהלך הקיץ נפגשנו באזרחות וגיל אפילו תכנן לנו עסק משותף – משהו עם משאית ומנוף? אז גם התחתן עם תמי. זכור לי איך צחקנו יחד על כך שתמי והוא חברים עוד מכיתה ט’. לאחר מכן חגגנו את הפיכתו לאבא הראשון בחבורה כשזיו נולד – והחיים נראו מלאי אושר ותקווה. אז הגיעה המלחמה העקובה מדם שהביאה למחיר הכבד מנשוא. ומאז בכל שנה נדמה שעננה מרחפת מעל ראשנו וגורמת לתהות מה הלאה – וגם תקווה שלא עוד.
מיהו גיל שלי ושלנו? אמנם נהוג להספיד אדם בסופרלטיבים לאחר מותו, אך גיל שהכרתי בחייו כמו באזכרתו – היה אדם מלא אושר, נותן כתף, חבר ורע, איש של נועם מלא שׂחוק ואופטימיות, בן אדם – פשוט בן אדם במלוא המובן של המילה. גיל ידידי, רעי, נותרת בן 22 שנה, עלם חמודות, צעיר לנצח, ואילו אנחנו בני דורך חוצים את ה-60 ומדשדשים לקראת הפנסיה.
תמי, זיו, חרמונה, דודי וכל משפחת טל-טריפון – אתם מרגישים את חסרונו של גיל מדי יום ביומו. כולנו התיישבנו עם הזמן והקמנו בית בישראל, אך אצלכם הפצע עדיין מדמם – אין ניחומים מלבד ההתרפקות על הזיכרון הנפלא מההיכרות והזכות לחיות לצד גיל. תמי וחרמונה יבדלו לחיים ארוכים, זכו במשפחתו של זיו עם נכדים לתמי, ונינים לחרמונה, שנוצרים את זכרו שלעולם לא יישכח.
אני רוצה להודות לכל מי שתרם וארגן את הכנס הזה ובמיוחד על הענקת דרגת הסרן לגיל ז”ל, אמנם 38 שנה מאוחר, אך מוטב היום מאשר בכלל לא. תודה לאנשי יד לשריון, לאנשי אכ”א ולאנשי ענף נפגעים. תודה לצביקה ודוב מפקדינו. תודה מיוחדת לאלדד שתודות לכישוריו המופלאים אנו נפגשים היום, ותודה לכל המשתתפים שבאו היום, המון תודה.
מדברי חרמונה טריפון, אימו של גיל
ערב טוב, משפחה יקרה לי…משפחת השריון.
בערב מעניין זה המוקדש לגדוד הסיור 288 הרשו נא לי להעלות שני דברים:
האחד, את המפקד צביקה דהב פגשתי בטקס חטיבה 205. כששוחחתי עם צביקה ,אתה מרשה לי לקרא לך כך?, הוא הראה לי פתק שנשא בכיס חולצתו. זה היה פתק שהעתיק מיומן המלחמה, בו רשומה השעה המדויקת של נפילת כל אחד מפקודיו… הוא הראה לי את שמו של גיל ושעת נפילתו. זכור לי שבברכה ששלחתי לצביקה כתבתי לו: “אשרי הצבא שיש לו מפקדים רגישים כאלה”.
השני ולסיום: בספר של שריונר, יצחק מזרחי, ‘לילה שקט עבר על כוחותינו’, ההקדשה היא: ‘לגיל טל ז”ל חבר ומפקד”. אכן כזה היה גיל שלי.
כזקן משפחות טריפון וטל, אני מודה, בהתרגשות ובהערכה, על שאתם זוכרים את גיל שלנו.
תודה.
צילום הכרית ועליה הדרגות והאותות של גיל טל ז”ל
עוד דברים בערב
במהלך הערב נשאו דברים גם גב’ חרמונה טריפון-טל אימו של גיל טל זכרו לברכה, אלמנתו תמי טל, והבן זיו טל. כמו כן נשאו דברים גם המח”ט הנוכחי אל”ם מאיר בר-מאיר.
הרצאתו של תא”ל (במיל’) שלמה איליה, שהיה קמ”ן של חטיבה 205 במלחמה
דבריו של תא”ל (במיל’) שלמה איליה נסבו על מלחמת יום הכיפורים בראי הזמן, ויובאו לכתבה זו בקרוב.
תא”ל (במיל’) שלמה איליה בהרצאתו
עוד יש מפרש לבן באופק
מול ענן שחור כבד
כל שנבקש לו יהי,
ואם בחלונות הערב
אור נרות החג רועד
כל שנבקש לו יהי ..
לו יהי, לו יהי, אנא – לו יהי, כל שנבקש לו יהי.
אם המבשר עומד בדלת
תן מילה טובה בפיו
כל שנבקש לו יהי,
אם נפשך למות שואלת
מפריחה ומאסיף
כל שנבקש לו יהי …
לו יהי, לו יהי, אנא – לו יהי, כל שנבקש לו יהי.
מה קול ענות אני שומע
קול שופר וקול תופים
כל שנבקש לו יהי,
לו תישמע בתוך כל אלה
רק תפילה אחת מפי
כל שנבקש לו יהי…
לו יהי, לו יהי, אנא – לו יהי, כל שנבקש לו יהי.
קטע מדבריו של אלדד אורן
אחי גיבורי התהילה!
החינוך והביטחון הן מילות המפתח לעתידנו כמדינה וכעם.
בספרו “מסך של חול” כתב יגאל אלון: “עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל“. מכאן שחובה עלינו לתעד ולספר את הסיפור שלנו. אני קורא ללוחמי גדס”ר 288 להעלות על הכתב את סיפור הגדוד. זו זכותכם וזו חובתכם לדורות הבאים.
אני מאחל לכולנו שנפגש בכנס חטיבה 205-200 המתוכנן לחודש אוקטובר 2013 במלאת 40 שנה למלחמת יום הכיפורים ואני קורא ללוחמי גדס”ר 288 ליטול חלק פעיל בהכנת הכנס.
אני רוצה לסיים את דברי בציטוט ממכתבו של האלוף (במיל’) יוסי פלד, מח”ט 205 במלחמת יום הכיפורים, מכתב שהקראתי לחברי משלחת “עדים במדים” קי”ג בטקס שקיימנו במחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו ביום 2 ביולי 2009:
“מדינת ישראל היא מתנה חד פעמית שהעניקה לנו ההיסטוריה, ועלינו לעשות כל שניתן בכדי לשמור עליה. אם נפספס הזדמנות זו, לא תהיה לנו הזדמנות שנייה“.
דברי תודה של אל”ם (במיל’) צביקה דהב
- לאנשי “יד לשריון” – חיים ארז, מנשה ענבר, דוד גלעם, מזל יחזקאל, אושרת שפירא, ליאת אפשטיין, דבורי בורגר וצחי גיל אשר על ההגברה, על העמדת המקום והסיוע בהפקת הערב,
- לאל”ם יאיר בן שלום רמ”ח נפגעים על הטיפול הרגיש והאישי ולסגן דניאל בן דרור קצינת הנפגעים על הסיוע בהכנת הכריות,
- לקמל”ר תא”ל שוקי בן ענת על הרצאתו,
- לתא”ל (במיל’) שלמה איליה על הרצאתו המאלפת,
- לגב’ אופירה פינקוביץ’ ולזמרים הנהדרים ממגמת המוסיקה של תיכון גינסבורג האורן ביבנה – אלינור דומיניץ, לילית גורליק ועדן אמסילי – על הליווי המוזיקלי,
- לסא”ל (במיל’) דוד כספי, מג”ד 125 על הסיוע,
- לאל”ם מאיר בר מאיר המח”ט כיום וסרן גילי כץ הקשל”ח,
- ולכל אותם אנשי המילואים שעשו ועושים לילות כימים להגנה על מדינת ישראל, שלמותה וביטחונה.
חברי להקת הזמר בוגרי מגמת המוסיקה של בית הספר גינסבורג האורן ביבנה
הטקס ברחבת כותל השמות
בסיום הערב באולם המרכבה שביד לשריון נערך טקס קצר ברחבת השמות של כותל השמות.
קריאת קטע מהשיר כֹּתֶּל הַשֵּׁמוֹת מאת שולי (שולמית) ספיר-נבו
מַתֶּכֶת בּוֹהֶקֶת מוֹשֶׁכֶת
מִתּוֹךְ גּוּפָה הָאָרֹךְ
אֶת שְׁמוֹת כָּל אֵלֶּה שֶׁנָפְלוּ,
וּבַיַעַר הַסָּמוּךְ –
לְכָל שֵׁם יֵשׁ רַקֶּפֶת
הַצּוֹמַחַת וּבוֹכָה
לְמַעֲנוֹ.
“יזכור”
את ה”יזכור” קרא פרופ’ רפי קטן, הרופא הגדודי של גדס”ר 288
יִזְכֹּר עַם יִשׂרָאֵל אֶת בָּנָיו וּבְנוֹתָיו, הַנֶּאֱמָנִים וְהָאַמִּיצִים, לוחמי גְּדוּד הַסִּיּוּר 288, וכל חַיָּלֵי צְבָא-הֲגָנָה לְיִשׂרָאֵל, וְכָל לוֹחֲמֵי הַמַּחְתָּרוֹת וַחֲטִיבוֹת הַלּוֹחֲמִים בְּמַעַרְכוֹת הָעָם, וְכָל אַנְשֵי קְהִילִיַּת הַמּוֹדִיעִין וְהַבִּטָּחוֹן וְאַנְשֵי הַמִּשְׁטָרָה אֲשֶׁר חֵרְפוּ נַפְשָׁם בָּמִלְחָמָה עַל תְּקוּמַת יִשְׂרָאֵל, וְכָל אֵלֶּה שֶׁנִּרְצְחוּ בָּאָרֶץ וּמִחוּצָה לָהּ בִּידֵי מְרָצְחִים מֵאִרְגּוּנֵי הָטֶּרוֹר.
יִזְכֹּר יִשׂרָאֵל וְיִתְבָּרַך בְּזַרְעוֹ וְיֶאֱבַל עַל זִיו הָעֲלוּמִים וְחֶמְדַת הַגְּבוּרָה וּקְדֻשָׁת הָרָצוֹן וּמְסִירוּת הַנֶּפֶש אֲשֶׁר נִסְפּוּ בַּמַּעֲרָכָה הַכְּבֵדָה.
יִהְיוּ חַלְלֵי מַעַרְכוֹת יִשְֹרָאֵל עֲטוּרֵי הַנִּצָּחוֹן חֲתוּמִים בְּלֵב יִשְֹרָאֵל לְדוֹר דּוֹר.
פרופ’ רפי קטן קורא יזכור
הנחת זר לוחמי ומפקדי גדס”ר 288
את הזר הניחו מפקד פלוגת המפקדה סא”ל (במיל’) פנחס בר דוד ומפקד פלוגת הג’יפים רס”ן (במיל’) עמוס קלרמן.
הערב הסתיים בשירת התקווה
כָּל עוֹד בַּלֵּבָב פְּנִימָה
נֶפֶשׁ יְהוּדִי הוֹמִיָּה,
וּלְפַאֲתֵי מִזְרָח קָדִימָה,
עַיִן לְצִיּוֹן צוֹפִיָּה.
עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ
הַתִּקְוָה בַּת שְׁנוֹת אַלְפַּיִם
לִהְיוֹת עַם חָפְשִׁי בְּאַרְצֵנוּ
אֶרֶץ צִיּוֹן וִיְרוּשָׁלַיִם.
זר הגדוד
