התצלומים שמצאתי באלבומים שהותיר יהודה בן-דוד, הם תיעוד היסטורי של תקומת מדינת ישראל.
בפרקים הקודמים שהבאתי, נראים המאורעות בארץ ישראל לפני מלחמת העולם השנייה. מספר אלבומים של יהודה מספרים את תקופת היותה מפקד – שליח של ההגנה באירופה בארגון ‘עלייה ב’ – ארגון והכשרה של ניצולי השואה שרצו לעלות לא”י וארגון הבאתם לחופי א”י.
רב הנסתר על תצלומים אלו, ואני מחפש את אלו שהיו עם יהודה שם ועדיין איתנו שיוכלו לשפוך אור על הנראה בצילומים. לאחר שיתבררו הפרטים, אביא זאת בפניכם. נושא מעניין אחר שעליו מצאתי תיעוד, עוסק במלחמת העצמאות כאשר יהודה הגיע מחו”ל ונעשה למג”ד 71 בחטיבה 7, והיה מעורב בקרבות לשחרור הגליל העליון והמערבי בשנת 1948.
1. ראשיתו של גדוד 71 בחט’ 7, נעשה עם הקמת החטיבה בפיקודו של שלמה שמיר, לצורך מבצעי פתיחת ציר הדרך מהשפלה לירושלים וכיבוש לטרון שלא צלח.
בחודש יוני 1948 עברה החטיבה לחזית צפון (באותה עת החלוקה של הארץ הייתה לפי חזיתות), ולמפקדה התמנה בן דונקלמן (עליו בהמשך). לפני המעבר התאמן גדוד 71 על מבני הכפר אום אל-זינאת (דרום הכרמל ליד מושב אליקים של היום), כפר שממנו פעל הטרוריסט “אבו דורה” ומפגעים אחרים. מרבית תושביו ברחו כאשר צה”ל החל להרחיב את השליטה באזור.
2. כבר בראשית חודש מאי 48, היו ידיעות על כוונת צבא לבנון לפלוש לא”י מצפון, על מנת לכבוש את ישובי הגליל המערבי ולחבור לצבא הסורי באזור הקריות כדי לכבוש את חיפה.
חט’ כרמלי וגד’ 21 של גולני, יצאו ב-14 במאי למבצע “בן-עמי” לשחרור הישובים הנצורים בגליל המערבי ולחסום את כוונות הלבנונים. היה זה מבצע משולב ים-יבשה: כח שנע מהקריות צפונה, ובו שיירת אספקה, תפס את תל עכו וחבר לכח שבא מהים, ליד שבי ציון, וכבש את הכפר סמרייה.
נכבשו גם הכפר א-זיב ובאסה. משטרת אילון ננטשה וכך נפתחו הדרכים לישובים הנצורים. ילדי הישובים פונו לחיפה. עכו היית למעשה מכותרת, ובניצול ההצלחה נכבשה העיר ב-17 במאי. ב-21 במאי כבש גדוד 21 את הכפר כברי. בתצלום: נוף ליד ראש הנקרה.
3. כאשר חט’ 7 הגיעה לחזית הצפון היא התמקמה בתחילה ליד עכו. בתצלום משאית של החטיבה.
4. רפאל קלצקין בא לבקר את חיילי גד’ 71 בעכו.
5. יום ספורט של חט’ 7. מימין נראה המח”ט בן דונקלמן. יהודי יקר היה בן דונקלמן, מאנשי המח”ל. הוא נולד למשפחה ציונית בקנדה. כבר ב-1931, בהיותו בן 18, בא להיות פועל חקלאי בא”י. במלחמת העולם השתתף בהצטיינות בתור מ”פ בפלישה בנורמנדי. הבריטים ביקשו ממנו, בתום המלחמה, להיות בצבא קבע והוא סירב עקב יחס הבריטים ליהודים. בחודש מרץ 48 הוא הגיע לארץ בדרכון מזויף כדי לא להיתפס על-ידי הבריטים. לאחר קרבות לטרון, כאשר חט’ 7 נשחקה, מונה דונקלמן להיות מח”ט 7 השני ולשקם את החטיבה.
6. מפקדים בחט’ 7. נראים: ברוך מג”ד 79, ג’ק ליכטנשטיין 72 וטפלה סמג”ד 79.
7. מטה גדוד 71 (יהודה לא כתב שמות ליד התצלום. קרובי משפחה, אם מזהים עדכנו אותנו).
8. עוד בראשית חודש מאי, כבש הגדוד השלישי של הפלמ”ח את העיר צפת. למשטרת הר כנען נכנס מטה חט’ 7.
9. מראה העיר צפת ממשטרת הר כנען, קיץ 1948.
10. מבצע “חירם” היה מהמבצעים האחרונים במלחמת העצמאות: 29 לאוקטובר 1948. הוא היה מבצע גדול שבו השתתפו 4 חטיבות בפיקוד מרכזי של אלוף החזית משה כרמל: חט’ 7, חט’ עודד, חט’ גולני וחט’ כרמלי. במבצע זה טוהר הגליל משיירי צבא ההצלה של קאוקג’י ונכבשו: חדיתה, ספסופה, גוש חלב, מירון, סעסע, מלכיה ולמעשה נפתח כביש הצפון ברצף מראש הנקרה ועד מטולה. בתצלום מפקדת גדוד 71, יהודה עומד משמאל.
12-11. לאחר כיבוש הכפר ספסאף (ספסופה). אוטובוסים להובלת הלוחמים.
13. מטה גד’ 71 בכפר ספסאף. נראה שמואל אפרת קצין התרבות של גד’ 71. חשוב לציין, וזה לא הביא כבוד גדול למדינת ישראל החדשה, שבעת הלחימה בגליל העליון והמערבי, החל ממבצע “בן עמי” ועד ל”חירם”, היו גם פעולות חריגות עד פשעי מלחמה מצד בודדים בין כוחות צה”ל: ביזה, אונס בכפר א-זיב, רצח אזרחים בכפרים כברי, ספסאף וחולה. לא כל המקרים הגיע לבית דין.
14. במבצע “דקל”, שהיה בחודש יולי 48 (לפני מבצע חירם) ובו נכבשו אזורים בגליל המערבי והישובים הגדולים שפרעם ונצרת, קיבל בן דונקלמן את כתב הכניעה של תושבי נצרת. הוא התחייב בפניהם לא לפגוע באזרחים שלא ביצעו פעולות איבה.
ממטה החזית יצאה הוראה לגרש אזרחים. דונקלמן אמר: “זה עמד בניגוד להסכם שעשיתי עם אזרחי העיר”. לאחר שמטה החזית עמד על דעתו, ביקש דונקלמן לקבל את הפקודה בכתב. לא ניתנה פקודה כזו בכתב והגירוש לא בוצע. יותר מאוחר, נמצא מברק של בן גוריון בכתב ידו: “אל תרחיקו אנשים מנצרת”. בתצלום: לאחר כיבוש הכפר מירון, משורין מפקד החטיבה לידו המח”ט דונקלמן.
16-15. 8 אוקטובר 1948, הקמת קיבוץ געתון בחורבת שופייה, ליד קיבוץ יחיעם.
17. בזמן שרותו הצבאי הכיר בן דונקלמן את יעל ליפשיץ, מזכירתו של הרמטכ”ל מרדכי מקלף, ולאחר הקרבות, בנובמבר 1948, נערכה חתונתם. בתצלום: אירוח הזוג בכפר דרוזי בגליל (יהודה לא ציין באיזה כפר).
19-18. קבלת פנים ע”פ המסורת הדרוזית לזוג שנישא. בשוך הקרבות ביקש בן גוריון מדונקלמן להיות קצין שריון ראשי. בן רצה להיות אזרח. בתחילה חשב לחיות בארץ אבל מסיבות שונות חזר לקנדה. שמר כל חייו על קשרים עם ידידו בארץ. “גשר בן” בכביש הצפון קרוי על שמו.
