כתב: אוריה אהרון – גדוד 82 – פלוגה א’.
צילם : עידו סלע
“ברוך הבא לגדוד 82, גדוד הטנקים העברי הראשון” ככה רשום, באותיות קידוש לבנה על שלט גדול בכניסה לבסיס רוויה.
אם תיסעו לטייל ברמת הגולן, תוכלו לקפוץ לבקר בגדוד הטנקים הראשון שנוסד על בסיס טנקים שבכלל נגנבו מהאנגלים.
אם תכנסו קצת פנימה תוכלו להגיע למגורי פלוגה א’ “פלחו”ד אלון” פלוגת הטנקים הראשונה.
פלוגה עם מורשת קרב אגדית שמפעמת בה וגם היום אחת הפלגות המובילות של החיל.
אני מניח שכנראה רובכם, למרות הרצון הטוב לא תבואו לבקר. אז בשביל זה אני פה, לספר לכם סיפור על פלוגה א, בגדוד 82, חטיבה 7.
הפלוגה שלי.
כיום הפלוגה מתאמנת בשטחי האש של רמת הגולן. אבל זה לא תחילת הסיפור.
תחילת הסיפור בפברואר 48, כמה חודשים לפני קום המדינה הוקמה חטיבה 8 כגדוד משוריינים, ובמאי חבורה של עולים, מתנדבים ולוחמי ההגנה והפלמח גנבו טנקים לבריטים, וביחד עם טנקים שנרכשו מצרפת הקימו יחד את גדוד 82 ובתוכו את פלוגה א’.
אבל רק שמונה שנים אחר כך הגיע שעת השיא של הפלוגה. קרב שישנה את ההיסטוריה של השריון, לא פחות ולא יותר.
אבל בוא נתחיל מההתחלה, ב1955 מתמנה למפקד הפלוגה רס”ן משה בריל (לימים אלוף משה בר כוכבא) אחרי שפיקד על פלוגת חרמ”ש (חיל רגלים משוריין) הוא לוקח חבורת טירונים, ובונה מהם פלוגה בדמותו, פלוגה אגדית שהחיבור שלהם כלכך חזק עד שעד היום שנה אחרי שנה הם נפגשים ומדגימים את הערכים והחיבור שנמצאים בד.נ.א של הפלוגה עד היום.
בניגוד לתהליך ההכשרה המסורתי של לוחמי השריון דאז משה האמין שהבסיס צריך להיבנות על הכשרת חי”ר ובסדרה של מסעות, תרגילי צוות וכיתה, תרגילי כושר בנה לוחמים שיכולים לכל דבר ולא מפחדים משום אתגר.
מספר חודשים לאחר מכן, כמו שמשה בריל חזר והזכיר להם, הגיע שעת השין, מלחמת קדש והמערכה בסיני תפסו את החיילים של בריל בשיא כושרם.
המג”ד אברהם אדן קיבל את המשימה של כיבוש מתחם סכר הרואיפה והוריד את הפקודה לפלוגה א’ משה בריל, שבתורו הגה התקפה שונה מהנהוג עד אז. צריך להבין, מאז כניסתם של הטנקים לשדה הקרב ב1916 בקרב על הסום ראו בהם ככוח מסייע לכוחות החי”ר, ולא ככוח שמתמרן באופן אמצעי.
את המתחם תקפה מחלקה אחת מימין, מחלקה שתיים בהובלת משה בריל תקפה משמאל ומחלקה שלוש הייתה בבסיס האש.
תוך כדי כמעט כל הטנקים חטפו פגיעות, אבל זאת לא פלוגה שתוותר ככה סתם. כמו באימונים, ככה בקרב. החיילים פרקו עם מקלעי ה0.3 וה0.5
תפסו עמדות בחול הרך של סיני ולא הפסיקו לייצר אש.
הקרב שנגמר בתבוסה לצד המצרי שהתחיל עם כוחות גדולים בהרבה הוכה שוק על ירך.
הניצחון הגדול נחקק בזיכרון הציבורי, ובפעם הראשונה בתולדות צה”ל פלוגה שלמה זכתה בצל”ש. השימוש הצבאי בטנקים לא היה זהה לאחר הקרב הזה, מרכבות הפלדה תבעו את מקומן כמלכי זירת הלחימה.
לאחר הקרב, לראשונה תולדות צה”ל, פלוגה שלמה, מקבלת צל”ש פלוגתי ממפקד גייסות השריון, אורי בן ארי על הצטיינות בקרב.
אך זאת לא תהיה הפעם האחרונה שפלוגה א’ תעמוד במרכז הקרבות המכריעים ביותר בהיסטוריה של המדינה.
לפני מלחמת יום הכיפורים, הפלוגה הוכשרה לתפקיד החשוב של גרירת גשר הגלילים, בתכניות סודית כדי לאפשר לכוחות צה”ל לצלוח את תעלת סואץ. אך כמו תמיד בפלוגה מבצעית, התוכניות תמיד משתנות ברגע האחרון. והפלוגה הועלתה אל רמת הגולן לסייע לחטיבה 188 בהדיפת הסורים משטחנו, ובהבקעה אל תוך שטח סוריה.
אבל כל זה העבר. בוא נדבר רגע על ההווה, עם כל הכבוד לתהילת העבר. מה זה קשור למה שקורה היום בפלוגה?
אני רוצה לספר לכם על מור”ק קטן משלי.
לפני קצת יותר משנה, סיימתי את ההכשרה שלי כטנקיסט בשיזפון, וכדרכו של עולם נשלחתי לפלוגה המבצעית. אחרי יום ארוך של ביורוקרטיה, אנחנו מגיעים בעיצומו של גשם למוצב יפתח בגבול לבנון.
תוך כדי ירידה מהאוטובוס, אנחנו שומעים קולות תיפוף ברקע. העיניים שלנו מתמלאות בצהוב ושחור. כאילו נחתנו באמצע טקס אינדיאני.
מוליכים אותנו לעבר מרכז הפלוגה, אנחנו רואים מעגל, מעגל של לוחמים, כתף אל כתף ששרים שירי פלוגה.
באמצע שולחן, עליו מונחים שימורים כמו טונה, תירס, שעועית ושאר מטעמים שמככבים בדרך כלל במנות קרב.
“ברוכים הבאים לפלוגה א, “פלחו”ד אלון”
יש שני צבעים לפלוגה, צהוב ושחור. צהוב כי אנחנו פלוגה של “צהובים” “חנונים” “בוקים” שעושים הכל לפי הספר.
ושחור, כי אנחנו פלוגה “שחורה” שלא מפחדת לפעול לא לפי הכללים שצריך, לחתור למגע. “לא רואים בעיניים”
אני אגיד את האמת, הייתי ספקן בהתחלה, רציתי לראות איך בפועל נראים הדברים בפלוגה הזאת. גיליתי פלוגה בשלב מוזר קצת, הפלוגה סיימה אך לפני רגע הסבה לטנק מרכבה סימן 4 מסימני 2 היותר מיושנים.
רוצים לדעת מה ההבדל בין סימן 2 ל4?
כמו בין נסיעה בסוברו ישנה כזאת, לבין נסיעה במרצדס חדשה כזאת.
מרכבה 4 הוא טנק חדשני, מין חללית כזאת, גם במראה וגם בהרגשה. זה טנק שנוסע מאוד חלק(יחסית לטנק כמובן) המון מערכות חשמליות. בניגוד לטנק שנמצא בצה”ל מעל שלושים וחמש שנה, שדרך פתרון הבעיות הקלאסית הוא “דפוק על זה עם פטיש חמש וזה יסתדר”
וכפלוגה האחרונה בסדיר שנפרדה מהסימן 2, האופי של אותו טנק נתבע עמוק בגנים של הפלוגה. היום לוחמי מחזור מרץ 15 האחרונים שהוכשרו על סימן 2 נמצאים בחודשים האחרונים שלהם לשירות.
ואחד הדברים שעוברים בתורשה בפלוגה הזאת הם אותם ערכים שכבר משה בריל הנחיל בפלוגה, עבודה קשה, רעות ומשמעת עצמית מחלחלים עמוק לעצמות של לוחמי פלוגה א’ אולי זה הסוד של המשפחה שנקראת פלחו”ד אלון.
